מבצע הראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמל חטיבת הראל
מחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות, 1948

מבצע הראל היה אחד ממבצעי מלחמת העצמאות שערך הפלמ"ח. שני יעדיו היו להעביר שיירות מזון ואספקה לירושלים הנצורה, וכן להעלות כוחות פלמ"ח אל סמוך לעיר. המבצע התרחש בין 16 ל-21 באפריל, כהמשך למבצע נחשון. במסגרת מבצע 'הראל', הועברו לעיר ערב פסח תש"ח, בשלוש שיירות, יותר מ-600 משאיות. תוצאה אחרת, ארגונית, של המבצע, היא התגבשותם של גדודי הפלמ"ח אשר פעלו בדרך לירושלים לחטיבה, חטיבת הראל.

מהלך המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באפריל קיבל מטה הפלמ"ח את האחריות על הדרך לירושלים, וב-16 לחודש החל פירוק הכוח החטיבתי שנשא בעול מבצע 'נחשון'. יצחק רבין קיבל את הפיקוד על מבצע ההמשך. הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של יוסף טבנקין פעל בחלק המזרחי של הדרך והגדוד החמישי בפיקודו של מנחם רוסק פעל בחלקה המערבי.

בליל 16-15 באפריל כבש הגדוד הרביעי את הכפר סאריס שחלש על הדרך לירושלים, וכיוון שלא יכול היה להחזיק בו - הרס אותו.[1] כן נכבשו בית סוריך ובידו ונהרסו בחלקן. ניסיון לכבוש את צובא לא עלה יפה. ב-17 לחודש עלתה לירושלים השיירה הראשונה במסגרת המבצע. בשיירה היו כ- 130 משאיות. היא יצאה מתל אביב בשחר ה-17.4.48, נושאת 410 טון מזון, פרקה את מטענה וחזרה בשלום לתל אביב.[2]

רבין ב-1948

ב-19 באפריל יצאה עוד שיירה לירושלים, וזו הגיעה אף היא בשלום לעיר. ב-20 באפריל יצאה לירושלים שיירה נוספת שבה היו בין היתר דוד בן-גוריון וכוחות הגדוד החמישי של הפלמ"ח. השיירה הייתה איטית ואורכה היה כשמונה ק"מ, עובדה שאיפשרה לערבים לרכז מאות לוחמים שהמטירו אש תופת על מרכז השיירה[דרוש מקור]. החלק הקדמי של השיירה ובתוכו דוד בן-גוריון הצליח להגיע לירושלים ללא פגע, אך חלק מהשיירה נעצר.

יצחק רבין, שהיה במאסף, הצליח להגיע באמצעות ג'יפ לקריית ענבים והורה ללוחמי הגדוד הרביעי, אשר היו במקום, לרדת ולחלץ את השיירה. פלוגה אחת ירדה במשוריינים לאורך הכביש והשנייה נעה על הרכסים הדרומיים באגף שבו התרכזו הערבים. בלחץ כוחות אלה נסוגו הערבים והשיירה המשיכה לירושלים, חלק מהרכבים שנפגעו נגררו ואחרים הושארו בשטח והוצתו. בקרב נהרגו 15 לוחמים, ביניהם המ"פ יעקב סטוצקי, שארגן התקפת נגד והסתער על התוקפים, וקצין המנהלה מכבי מוצרי שארגן את ההגנה על השיירה (על שמו קרוי המבצע הבא לפתיחת הדרך, מבצע מכבי).

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קבלת ידיעות, אשר בהמשך התבררו כמוטעות, כי הבריטים עומדים להקדים לעזוב את ירושלים, המבצע הופסק, והפלמ"ח עלה לירושלים, על מנת לקחת חלק במבצע יבוסי. כיוון שכך, הדרך אל העיר נחסמה שוב.

שלוש שיירות הראל, שכללו סך הכול יותר מ-600 משאיות, העבירו לירושלים מטענים חיוניים של אספקה: מזון, תרופות, נשק ותחמושת ודלק, שאיפשרו את עמידת העיר בשבועות הבאים שבהם הייתה נתונה במצור, מצור שנמשך כחודשיים, עד אמצע חודש יוני, אז נפתח נתיב חלופי לירושלים- 'דרך בורמה'.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בן דונקלמן, נאמנות כפולה, הוצאת שוקן, 1977.
  • צביקה דרור, הראל – הקרב על ירושלים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • יואב הרפז, דרך אש - הגדוד החמישי של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, תל אביב: הוצאת מערכות, 2008.
  • מטכל/אג"מ-מה"ד, ענף היסטוריה ומטכל/קצין חינוך ראשי, ענף הסברה, מלחמת העצמאות, ראשי פרקים להסברה, 1957, עמ' 56.
  • עובד מיכאלי, מקרבות חטיבת הראל במלחמת השחרור : הקרבות על העיר ירושלים והגושים המערביים, תל אביב : המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]