מבצע גי"ס

מבצע גי"ס או גי"ס 1 היה מבצע של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות. המבצע, אשר נערך במהלך ההפוגה השנייה, ב-28 ביולי 1948, נקרא על שם ראשי התיבות של החטיבות שנטלו בו חלק: חטיבת גבעתי, חטיבת יפתח ו'סרגיי', כינויה של חטיבת הנגב (במקור - כינויו של מפקדה, נחום שריג). גם גדוד 82 של חטיבה 8 נטל בו חלק. מטרת המבצע, פריצת הדרך לנגב, לא עלתה יפה. מבצע גי"ס 2 נערך לצורך העברת שיירה לנגב, בלא השתלטות של קבע על שטחים והוא הוצא לפועל בליל 31 ביולי-1 באוגוסט. מבצע זה הסתיים בהצלחה.

רקע

הצבא המצרי פלש לישראל, ביום הראשון לעצמאותה, בשתי זרועות. האחת, במקביל לחוף הים התיכון, נעצרה מעט מצפון לאיסדוד. הזרוע השנייה, ובה בעיקא כוחות קלים של מתנדבים, התקדמה מעוג'ה אל-חפיר (כיום ניצנה) לבאר שבע, חברון, בית לחם והלאה עד מבואותיה הדרומיים של ירושלים. שתי הזרועות יצרו ביניהן מגע באל-פאלוג'ה (כיום קריית גת). אגב כך, כל היישובים היהודיים בנגב שמדרום לחיבור זה, נותקו. פריצת הדרך לנגב הפכה, עקב ניתוק זה, לאחת הבעיות האסטרטגיות העיקריות של ישראל בהמשך המלחמה. בתחילת 'קרבות עשרת הימים' המצרים הקדימו ותקפו יישובים יהודיים, כמו נגבה, גלאון ובארות יצחק, ומשלטים שבידי צה"ל, כפי שאירע במהלך הקרבות על משלט עיבדיס, משלט 105, ג'וליס ועוד. לקראת ההפוגה השנייה הממשמשת ובאה, החליט צה"ל ליטול לידיו את היוזמה ופתח במבצע מוות לפולש. ואכן, עם סיום קרבות עשרת הימים הצליח צה"ל לנתק את כביש מג'דל-פאלוג'ה (בימינו כביש 35), ובכך איים לנתק את שתי זרועות הצבא המצרי זו מזו. בנוסף, נפתחה בכך אפשרות לפרוץ דרך אל הנגב המנותק. עם זאת, לאחר כניסת ההפוגה השנייה לתוקף, חיל המשלוח המצרי השתלט על שרשרת משלטים מדרום לכרתיה וחסם בכך את הדרך לנגב. בנוסף, הוא מצא בכך דרך עוקפת לכביש מג'דל-פאלוגה ('דרך בורמה המצרית'). עם זאת, המערך המצרי, אשר חסם את הדרך לנגב, נעדר עומק, ודבר זה עורר את התקווה, כי ניתן יהיה לפרוץ דרכו. האו"ם הכיר בזכותה של ישראל לשלוח שיירות אספקה לנגב, והדבר נתן לצה"ל עילה לתקוף, אם וכאשר יעלה הצורך.

סדר הכוחות ותוכנית המבצע

צה"ל הקצה לצורך המבצע כוחות מארבע חטיבות: גדוד 53 של חטיבת 'גבעתי', הגדוד הראשון של חטיבת 'יפתח' וחטיבת 'הנגב', וכן גדוד 82 מחטיבה 8. בנוסף הועמדו בכוננות, על פי התפתחות המבצע, כ-40 לוחמים מיישובי הנגב הסמוכים. שמעון אבידן, מח"ט 'גבעתי', היה מפקד המבצע.

תחילה תוכנן לנסות להעביר שיירה לנגב ב-27 ביולי בלילה, ואם המצרים יפתחו עליה באש, הדבר ייתן עילה לצה"ל לתקוף. בפועל, התוכנית יצאה אמנם לפועל, אך בערבו של היום הבא. על גדוד 53 של חטיבת 'גבעתי' הוטל לכבוש את עיראק אל-מנשייה, ועל הגדוד הראשון של חטיבת 'יפתח' היה לכבוש את פאלוג'ה. על חטיבת הנגב הוטלו תפקידי אבטחה: לתפוס משלטים על כביש פאלוג'ה-באר שבע באזור ביר אבו ג'אבר (כחמישה ק"מ צפונה מזרחה לרוחמה). בכפר ג'וסיר שמצפון לצומת פלוגות (של ימינו) התמקם כוח שריון של חטיבה 8 שאמור היה להיכנס לכפר פאלוג'ה כמענה להתקפות נגד, וכן להרחיב את המסדרון שיפתח.

שרשרת המשלטים המצרית הוחזקה על ידי כוח בגודל גדוד, לערך. גדוד זה נתמך על ידי סיוע ארטילרי, במקרה הצורך. כלל הכוח המצרי בגזרה, כולל פאלוג'ה ועיראק אל-מנשייה, נאמד בחטיבה.

חיל האוויר המצרי נהנה עדיין באותו שלב של המלחמה מעליונות אווירית בדרום הארץ. זו הייתה אחת הסיבות בגינן צה"ל העדיף לתקוף בלילה.

מהלך המבצע

המבצע נערך ב-28 ביולי 1948, לאחר חצות ועד בוקרו של אותו יום.

התקפת 'גבעתי' בוצעה על ידי פלוגה מגדוד 53. זו תקפה מכיוון בלתי צפוי, דרום מערב, לאחר איגוף ארוך. אולם בהגיע הכוח ליעד, בעודו חותך את הגדרות, החלה הפגזת 'יפתח' על פאלוג'ה (ר' להלן), יתרון ההפתעה אבד, וההתקפה על עיראק אל-מנשייה נכשלה כבר בתחילתה. הכוח נתגלה ונפתחה עליו אש חזקה שאילצה אותו לסגת עם אבדות: שלושה הרוגים וכ-20 פצועים.

פלוגה ד' של הגדוד הראשון 'יפתח' ביצעה חסימה מדרום לעיירה פלוג'ה. הפלוגה המסייעת הפעילה אש מרגמות ואש מקלעים בינוניים מצפון מזרח לתוואי מסילת הברזל העות'מאנית (בין צומת פלוגות של ימינו לקיבוץ גת). פלוגה ב' נותרה בעתודה ממזרח לעיירה בערוץ הוואדי. פלוגה א' של הגדוד הראשון מחטיבת יפתח הצליחה להשתלט על פאלוג'ה ללא אבדות. מפקד הגדוד, אתיאל עמיחי, התמקם בערוץ נחל מצפון לצומת פלוגות הנוכחי. המג"ד שנודע לו על כישלון 'גבעתי', שהקשר שלו אל יחידותיו שובש, ולנוכח השחר הקרב, הוציא פקודת נסיגה. סגן מפקד החטיבה, דן לנר, ניסה לשכנע את עמיחי לבטל את פקודת הנסיגה, לשווא, לפיכך, הוציא לנר פקודת ביטול לנסיגה, אולם בינתיים החלה המחלקה הפורצת בנסיגה, המצרים התעשתו וכל הכוח נסוג. פלוגה א' נאלצה לנהל קרב על מנת לנתק מגע עם הצרים וסבלה אבדות: ארבעה הרוגים ומספר פצועים, עד שהצליחה לסגת. כיוון שכוח 'יפתח' נסוג, גדוד 82 הסתפק ב'הפגנת כוח' במנחת סמוך לפאלוג'ה. בקרבות אלה נהרגו שמונה לוחמי צה"ל ועשרות נפצעו.

גי"ס 2

מבצע גי"ס נכשל והדרך לנגב נשארה חסומה. מטה המבצע לא פורק, והוחלט להעביר שיירה לנגב גם בלא השתלטות פיזית קבועה על רצועת שטח רצופה.

בלילה שבין 31 ביולי ל-1 באוגוסט 1948, נערך מבצע גי"ס 2 שכלל העברת שיירת אספקה תוך הדרכה של סיירים מ'גבעתי' וליווי צמוד של שועלי שמשון, אף הם מ'גבעתי', ולבסוף, מדרום, חבר לשיירה כוח של גדוד 9 מחטיבת 'הנגב'. הגדוד מחטיבה 8 שימש כעתודה מבצעית. מעבר השיירה כלל תפיסה זמנית של שני משלטים פלוגתיים, על ידי 'יפתח', לצידי הדרך, והסתננות דרך קווי המצרים, באזור בו היה מערכם דליל. השיירה, ובה 30 משאיות, יצאה מזיתא, צפונית מזרחית לקבוץ גת, חצתה את כביש מג'דל-בית ג'וברין, ממזרח לעיראק אל-מנשייה, והגיעה בשלום לרוחמה, למרות חילופי אש עם המצרים. חלקה האחרון של תנועת השיירה התנהל לאור יום, ולשם הגנה עליה הוזעקו מטוסים של חיל האוויר. שתי משאיות נתקעו בשטח, ובסופו של דבר נגררו על ידי המצרים. משאית נוספת עלתה על מוקש ואחד המלווים נהרג. הרעיון לנצל את הנתיב ליצירת מסדרון קבוע, ושליטה קבועה על הנתיב, נזנח בשל העדר כוחות לשם כך.

אחרית דבר

הכוח המקובץ שכונס לשם מבצע 'גי"ס' פוזר ב-2 באוגוסט. בימים הראשונים שלאחר המבצע ניסה צה"ל להטריד את המצרים בכביש מג'דל-בית ג'וברין, כקלף מיקוח לחסימת הדרך לנגב, אולם המצרים היו נחושים להתמיד בניתוק הדרך, והדבר הביא, בנוסף, להפצצות גמול של חיל האוויר המצרי. צה"ל למד מן המבצע כי לצורך פתיחת הדרך לנגב דרוש סדר כוחות גדול בהרבה. הדרך לנגב נותרה חסומה עד לשבוע השלישי של אוקטובר, עת נפתחה לקראת סופו של מבצע יואב. בלילה שבין 19 ל-20 באוגוסט נעשה ניסיון להעביר שיירה לנגב בדומה ל'גי"ס 2', אלא שזה צלח פחות. השיירה נתגלתה והותקפה, חמישה מנוסעיה נפצעו, אחד מהם קשה. ראש השיירה ובו חמישה ג'יפים, זחל"ם ומשאית אחת, הצליח להיחלץ ולעבור, אך רובה של השיירה הוסג וחזר על עקבותיו. מהשבוע הרביעי של אוגוסט ועד לסיום מבצע יואב, הועברה לנגב אספקה על ידי מטוסי תובלה של חיל האוויר, אשר הוציא לפועל את מבצע אבק. בנוסף, אם כי המצרים ניתקו את הנגב באשר למעבר כלי רכב, הרי התנועה הרגלית נותרה כמעט בלתי מופרעת.

מקורות

• תולדות מלחמת הקוממיות, הוצאת מערכות.
• חטיבת גבעתי נגד הפולש המצרי, הוצאת "מערכות".
• תחקיר אישי של כמה עשרות לוחמים ובהם שמואל כהן, כמה מהמ"פאים ומפקד המחלקה הפורצת (בשיחה טלפונית), על ידי יוסף דרור.
• עמוס כרמל, אלוף הניצחון, אסף שמחוני, הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד עמ' 207-211, 2009.