ישיבת חברון כנסת ישראל – הבדלי גרסאות

חברון כנסת-ישראל
ישיבה
מוטו	גדלות האדם
השתייכות	ישיבה ליטאית
תקופת הפעילות	1877. מעבר הישיבה לחברון - 1924. – הווה (כ־47 שנים)
מייסדים	רבי נתן צבי פינקל
בעלי תפקידים
ראש הישיבה	הרב משה מרדכי פרבשטין, הרב דוד כהן, הרב שלמה כץ, הרב יוסף חברוני
משגיח	הרב חיים יצחק קפלן, הרב שלמה פלאי
תלמידים
	כ-1200
מיקום
מיקום	גבעת מרדכי-ירושלים
מדינה	ישראל
קואורדינטות	31°45′55″N 35°11′45″E / 31.765305555556°N 35.195916666667°E

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־01:16, 25 בספטמבר 2017

ערך זה עוסק בסניף של ישיבת סלובודקה שהתקיים בחברון עד מאורעות תרפ"ט ואחר כך בירושלים. אם התכוונתם לישיבות נוספות הקשורות לשם סלובודקה, ראו ישיבת סלובודקה.

שגיאות פרמטריות בתבנית:מוסד לימודי
פרמטרים ריקים [ סגל הוראה, חלוקה מבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ סוג מוסד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ישיבת חברון "כנסת-ישראל" (בעבר: ישיבת סלבודקה) היא אחת הישיבות הגדולות והבולטות בציבור החרדי-ליטאי. דרכה של הישיבה מבוססת על שיטת גדלות האדם של מייסדה, הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלובודקה"), מראשי תנועת המוסר.

הישיבה הוקמה בשנת ה'תרל"ז (1877) בסלובודקה, פרבר של קובנה שבליטא. באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 החליטו ראשיה להעביר חלק ניכר ממנה לארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ד (1924) הוקם סניף של הישיבה בחברון שבארץ ישראל המנדטורית, שאליו הצטרפו בהמשך ראשי הישיבה. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שבהם נהרגו חלק מתלמידי הישיבה עברה הישיבה לשכונת גאולה בירושלים. משם עברה הישיבה לשכונת גבעת מרדכי, שם היא שוכנת עד היום.

במהלך השנים חלו פיצולים בישיבה, בעקבותיהם קמו ישיבת חברון-גאולה, ישיבת עטרת ישראל וישיבת כנסת הגדולה ("חברון-קריית ספר"). בכמה מקומות בארץ ישראל הוקמו בתי מדרש של בוגרי הישיבה. קבוצה אחרת של בוגרי ישיבת סלבודקה הקימו ישיבה נוספת בבני ברק לאחר השואה, הקרויה אף היא ישיבת סלובודקה.

היסטוריה

סלובודקה

ערך מורחב – ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)

ישיבת "כנסת ישראל" נוסדה בשנת תרל"ז (1877) על ידי הרב נתן צבי פינקל, המכונה "הסבא מסלובודקה", בפרבר סלובודקה שבעיר קובנה, ליטא. הרב פינקל היה מגדולי תנועת המוסר ותלמידו של הרב שמחה זיסל זיו, "הסבא מקלם".

הרב נתן צבי פינקל מינה את מחותנו הרב משה מרדכי אפשטיין, ואת הרב איסר זלמן מלצר, גיסו של הרב אפשטיין, לראשי הישיבה. בעוד הרב מלצר נשלח אחר כך על ידי נתן צבי פינקל לפתוח את ישיבת סלוצק, הרב אפשטיין כיהן בראשות הישיבה עד לפטירתו, וצאצאיו הם חלק מאלה שמכהנים כיום בראשות הישיבה.

הישיבה בחברון

בשנת תרפ"ד (1924) הוצא צו על ידי הממשלה הליטאית שחייב את תלמידי הישיבה בגיוס לצבא, או לחלופין להנהיג בה לימודי חול. ראשי הישיבה חששו מהיוזמה הממשלתית והחליטו לעלות לארץ ישראל.

כדי להכין את עליית הישיבה נשלחו לארץ ישראל בחשאי הרב יחזקאל סרנא, חתנו של הרב אפשטיין ולימים ראש הישיבה ורבי ישראל זיסל דבורץ, יד ימינו של נתן צבי פינקל לחפש מקום היכול להתאים לישיבה.

הרב סרנא סיפר על הטעמים לבחירה בעיר חברון:

כשבאתי לארץ ישראל שאלתי היכן לייסד את הישיבה. נועצתי בגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, שקרא לי לחדר ואמר: 'באתם לקבוע ישיבה, תעשו כרצונכם הטוב', אבל הבנתי מדבריו, שירושלים אינה נוחה להקים בה את הישיבה, בגלל הניגוד בין היישוב החדש לישוב הישן והמחלוקת שבין הגראי"ה קוק לקנאי ירושלים. לא רצינו להיגרר למחלוקת הזאת. כמו כן לא רצינו להראות כרפורמים בלבוש המודרני שהיה נהוג אז בישיבה. בתל אביב לא רצינו להקים את הישיבה כי היישוב היה מאוד חופשי, ושמענו שב'אחוזת בית' נחתם חוזה שלא יבנו שם בית כנסת.

לאחר התלבטות בין המושבה פתח תקוה ובין העיר חברון, הוחלט לבחור בחברון, שבה היה חשש קטן יותר שהשפעות מן החוץ יפריעו לתלמידי הישיבה. חברון נבחרה גם כדי לחזק את הקהילה היהודית במקום שהידלדלה מאד. בשל כך תמכו ראשי היישוב היהודי ביוזמה^[1]. הרב אפשטיין, ששהה באותה תקופה בארצות הברית, התרים כספים עבור העלאת הישיבה לחברון^[2].

הנהלת הישיבה השיגה 100 סרטיפיקטים, בעזרתו של הרב מאיר ברלין. בחודש אלול תרפ"ד נפתחה הישיבה בחברון. בתחילה הגיעו רק עשרה מתלמידי הישיבה לחברון, אך במשך שנת תרפ"ה הצטרפו לישיבה תלמידים רבים שהתגוררו בארץ ישראל^[3].

תלמידי הישיבה נהגו לבקר לעתים קרובות באשל אברהם^[4], מבנה הישיבה נמצא כיום בשטחי H1 כמאתיים מטר צפונית מערבית לקניון של חברון.

בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר^[5] אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה^[6]; בחברון גם לא נהגו תקופות "בין הזמנים" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם, שכן לא היו לתלמידים בתים בארץ אליהם יוכלו לשוב בחופשות.

ר"מ ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב אברהם גרודזינסקי, שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב משה פינקל, בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר תרפ"ה הגיע לארץ ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב יוסף חיים זוננפלד (שבירך לכבודו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו) והרב צבי פסח פרנק, והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון^[7]. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד בסדר קדשים בשל המעבר ל"ארץ הקודש"^[8]. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו^[9]. בשנת תרפ"ו עלה הרב לייב חסמן ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"^[10]. הסבא הזמין גם את הרב אברהם נח פלאי שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים, ולצדו את הרב אברהם גולדשמידט, אביהם של הדיינים הידועים אליעזר וישעיהו גולדשמידט, שעלה ארצה עם פתיחת הישיבה (כמובא בהקדמה שכתבו בניו לספרו "כרם אברהם").

בכ"ט בשבט תרפ"ז נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב משה חברוני, הרב אהרן כהן והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר בישיבה האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת"^[11].

באזור הישיבה התגוררו מספר משפחות הקשורות אליה.

הטבח בחברון

ערך מורחב – טבח חברון (מאורעות תרפ"ט)

בשנת 1929 במהלך מאורעות תרפ"ט, אירע טבח חברון. רבים מתלמידי הישיבה הלכו לביתו של סלונים, בהנחה ששם הם בטוחים מפגיעה^[12]. בפועל שם היה מספר הנרצחים הגבוה ביותר של תלמידי הישיבה^[13]. הנרצח הראשון בטבח היה תלמיד הישיבה שמואל רוזנהולץ, שנרצח בדקירת פגיון בבית המדרש של ישיבת חברון^[14], ארבעה תלמידים נרצחו ב"בית קפיליוטו-בורלנד", וב"בית קיזלשטיין" נרצח תלמיד הישיבה זאב גרינברג באכזריות^[15]. בסך הכל נרצחו בטבח 24 מתלמידי הישיבה, אך רבים אחרים ניצלו. אנשי היישוב היהודי פונו מהעיר וראשי הישיבה החליטו על העברתה לירושלים.

המעבר לשכונת גאולה

בחודש אלול של אותה שנה השתכנה הישיבה בבית הכנסת "אחווה" בירושלים ושכרה דירות לתלמידים. הרב סרנא נסע לאסוף כספים בחו"ל על מנת להקים מבנה לישיבה. בשנת תרצ"ד 1934 נפטר הרב אפשטיין ומאז הנהיג את הישיבה הרב סרנא, כשעמו משמשים גיסיו, הרב אהרן כהן והרב משה חברוני, כראשי ישיבה. בשנת תרצ"ו נפטר גם הרב חסמן, ובמקומו נתמנה הרב מאיר חדש למנהל הרוחני. בשנת תרצ"ט נחנך היכל הישיבה החדש בשכונת גאולה. בתקופה זו הצטרפו לישיבה גם בחורים בני היישוב הישן וחסידים, כמו הרב דוד משה טעפ והרב משה צבי הולצברג (שניהם לימים ראשי ישיבת קרלין) וכן הרב שמואל ישכר רוזנגרטן, לימים ראש ישיבות בעלז. חלק מתלמידי הישיבה, ואף ראש הישיבה הרב אהרן כהן, התקרבו לחבורת שומר אמונים, למורת רוחו של הרב סרנא^[^{דרוש מקור]}. בהמשך, לאחר שמונה רבי ישראל אלתר לאדמו"ר מגור, הלכו רבים מתלמידי הישיבה לחצרו, וחלקם הפכו לחסידים של ממש, בהם הרב מרדכי חברוני, לימים ר"מ בישיבה.

בקיץ תש"ח, לאחר שרבים מבני הישיבה חזרו לבתיהם בזמן ההפוגה, הקימה הישיבה סניף זמני בתל אביב, בראשות הרב אהרן כהן, ששהה אז בבני ברק. סניף זה פעל עד חורף תש"ט, אז חזרו הבחורים לירושלים.

בהמשך מונו כמשגיחים, לצד הרב חדש, גם הרב צבי הירש פלאי (בנו של הרב אברהם נח) והרב אברהם סלומון. לאחר פטירתו של הרב סרנא בשנת תשכ"ט הנהיג את הישיבה הרב משה חברוני, עד לפטירתו בשנת תשל"ה. בשנת תשכ"ו מונה הרב יעקב חיים סרנא (בנו של הרב יחזקאל) לראש ישיבה, ובשנת תשכ"ח מונו גם הרב אברהם פרבשטיין (חתנו של הרב יחזקאל סרנא) והרב שמחה זיסל ברוידא (חתנו של הרב משה פינקל) שעד אז כיהנו כר"מים, וכך היו בישיבה חמישה ראשי ישיבה בו זמנית. שנה לאחר פטירתו של הרב חברוני החל חתנו הרב הלל זקס למסור שיעור כללי לצד היותו ר"מ בשיעור ב'.

כר"מים כיהנו הרב מרדכי חברוני (בנו של הרב משה), הרב רפאל שמואלביץ (חתנו של הרב פרבשטיין), הרב ברוך מרדכי אזרחי (חתנו של הרב מאיר חדש) והרב נחמן טוקר (חתנו של הרב משה חברוני). בהמשך מונה גם הרב אהרן יפה'ן (גם הוא חתנו של הרב חברוני).

המעבר לשכונת גבעת מרדכי

בשנת תש"כ מנתה הישיבה 250 בחורים והבניין בשכונת גאולה היה קטן מדי. הרב סרנא העדיף שהישיבה תהיה בשכונה מרוחקת ממרכז העיר. לצורך כך תוכננה הקמת קרייה לישיבה, שתכיל בית מדרש, פנימיות ודירות לצוות. בנו של הרב משה חברוני, יצחק, מונה לאחראי על הקמת הקריה. הרב חברוני והרב כהן סייעו בגיוס כספים. בשנת תשכ"ב הונחה אבן הפינה בשכונת גבעת מרדכי^[16] והוחל בבניית המבנה החדש, כשבתחילה נבנה בית מדרש המתאים לכ-500 בחורים. בגמר הבנייה בתשל"ו (1976) אוכלס בית המדרש והחלו הלימודים במקום. עם השנים עלה מספר התלמידים ונבנה בית מדרש חדש שיוכל להכיל עד 1,400 מקומות ישיבה. נכון לשנת 2017 לומדים בישיבה כ-1,400 בחורים. לאחר כיבוש חברון במלחמת ששת הימים, ביקש הרב סרנא להקים את הישיבה מחדש בחברון, אבל השלטונות סרבו.^[^{דרוש מקור]}

במהלך שנותיה של הישיבה בגבעת מרדכי עברה הישיבה מספר שינויים בולטים:

בשנת תשל"ז פרש הרב ברוך מרדכי אזרחי, ויסד יחד עם חמיו, המשגיח הרב מאיר חדש (שלא פרש מהישיבה), את ישיבת עטרת ישראל בשכונת "בית וגן" בירושלים.
בשנת תשמ"ז פרש הרב חיים סרנא עקב מחלוקת עם מנהל הישיבה יצחק חברוני (בנו של הרב משה). לאחר הסכם פשרה הקים ישיבה משלו בבניין הישן של הישיבה בשכונת גאולה. ישיבתו כונתה "ישיבת חברון-גאולה".
בשנת תשמ"ח, עקב מחסור בסגל הוראה מונו אנשי צוות מחוץ למשפחה, הרב דוד כהן (בוגר ישיבת חברון) והרב שלמה כץ (בוגר ישיבת בריסק), בעצה אחת עם הרב שך. בשנת תשנ"ז מונו השניים לראשי ישיבה, לצד הרב משה מרדכי פרבשטיין.
בשנות התש"נ פרש הרב הלל זקס - מראשי הישיבה - עקב חילוקי דעות עם מנהל הישיבה, והקים את "ישיבת כנסת הגדולה" במודיעין עילית. הרב זקס המשיך לשמור על קשר עם תלמידים בישיבת חברון והמשיך למסור שם שיעורים כלליים פעם בשבוע. בהמשך פחת מספר השיעורים עד שפסק כמעט לגמרי.

לאחר פטירת הרב אברהם פרבשטיין בשנת תשנ"ז מונו לראשי ישיבה הרבנים דוד כהן, שלמה כץ ומשה מרדכי פרבשטיין. בחורף תשנ"ח מונה הרב יוסף חברוני, בנו של יצחק חברוני כר"מ בישיבה, ובג' בתשרי ה'תש"ס הוכתר כראש ישיבה כממלא מקומו של סבו הרב משה חברוני^[17]. כר"מים מונו הרבנים יצחק לנדא (נפטר תשע"ד, 2014) ואברהם לויסון ובשנת תשע"ג מונה גם הרב איתן יפה'ן (בנו של הרב אהרן). ראש הקיבוץ היה הרב נחמן טוקר (נפטר בתמוז תשע"ז, יולי 2017), חתנו של הרב משה חברוני.

המשגיח הרוחני בישיבה כיום הוא הרב חיים יצחק קפלן, ולצדו הרב שלמה פלאי, בנו של המשגיח הרב הירש פלאי.

עד לאמצע שנות ה-80 השיעורים בישיבה היו נמסרים ביידיש, אם כי חלק מהר"מים (כמו הרב אברהם פרבשטיין) היו עוברים במהלך השיעור לעברית.

בשנת תשס"ט הוקם "ועד הבוגרים", במטרה לשמר על הקשר בין הישיבה לבוגריה. הוועד ערך כנס בוגרים בבנייני האומה. לכבוד הכנס יצא הספר "עד שבחברון", ובו תולדות הישיבה ורבניה.

ישיבה קטנה

משנות ה-30 עד תחילת שנות ה-80 פעלה ישיבת תפארת צבי, שהוקמה כישיבה קטנה לישיבה. בהמשך נפתח לצידה תלמוד תורה יבנה, שיועד לחרדים שלא השתייכו ליישוב הישן.

בשנת תשס"ז נפתחה בירושלים ישיבת חברון לצעירים בראשות הרב משה קלאר (חתנו של יצחק חברוני).

מאפייני הישיבה

ישיבת חברון-כנסת ישראל היא ישיבה חרדית ליטאית מהסגנון המקובל. ישיבות אלו שמות את הדגש העיקרי שלהם בלימוד התורה בהתמדה תוך עיון והעמקה. אמנם יש לישיבה כמה דגשים מיוחדים:

גדלות האדם

גדלות האדם היא תמצית את משנתו של הסבא מסלובודקה, הבאה לידי ביטוי בשימת דגש עיקרי על עבודת ה', מתוך הכרת רוממות האדם שהוא צלם אלוהים, והקפדה על ההנהגות המתחייבות מכך, בין היתר שיטה זו כוללת גם הנהגות חיצוניות שנועדו לתת לאדם הרגשה כי הוא נזר הבריאה, כגון שימת דגש על מראה נאות ומסודר, והדגשת יכולותיו וכישוריו של האדם, שיטה זו עומדת בניגוד לשיטת הרב יוסף יוזל הורוביץ - הסבא מנובהרדוק, ראשה של ישיבת נובהרדוק - הסוברת כי עבודת ה' צריכה להעשות מתוך הכנעה וענווה, והאדם צריך לחוש מושפל אל מול בוראו.

כתוצאה מיישום שיטה זו נוצרה רפורמה מסוימת בישיבה, המתבטאת בעיקר בצורתם החיצונית של בני הישיבה, כמו גילוח הזקן ותלבושת מוקפדת ומכובדת של הבחורים, פעולות שעמדו בניגוד למקובל אז בקרב אנשי היישוב הישן בארץ ישראל. הנהגות אלו אף גרמו בתחילה לחשש בקרב אנשי היישוב הישן, והם הקפידו לשמור מרחק מהבחורים במראה החדש, אמנם חששות אלו התבדו לאחר שהכירו את הבחורים ועמדו על טיבם, ובהמשך היו אף מבין אנשי היישוב הישן ששלחו את בניהם ללמוד בישיבה.

עצמאות בהנהגות

כחלק משיטה זו של גדלות האדם, דגל הסבא בעמדה, שלכל אדם יש את הכישורים הנדרשים להחליט לבדו במה הוא יכול להתקדם וכיצד, וכשהגיע הסבא לארץ ישראל החליט לבטל את המשמעת הנהוגה בישיבה, כתוצאה מכך בפרט ומשיטתו בעניין זה עוד קודם העלייה לארץ בכלל, נוצרה בישיבה תבנית מיוחדת המאפשרת את גדילתו של הבחור בצורה אינדיבידואלית ולא כחיקוי לראשי הישיבה ומשגיחיה, דבר שלא היה מקובל בשאר הישיבות באותה תקופה. עד היום נשמרת במידה רבה עצמאותם של התלמידים והשפעתם על סדרי הישיבה רבה.

הבדלים בשיטת הלימוד

בישיבת חברון שיטת הלימוד הנהוגה, היא שיטת הלימוד הליטאית הקלאסית מיסודו של הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק שהייתה מקובלת גם בהרבה ישיבות אחרות, אך עם זאת ישנם מספר מאפיינים לישיבה הנגזרים משיטתו של הסבא:

עצמאות בלימוד - כחלק מהנהגתו לתת לכל תלמיד יכולת ביטוי משל עצמו, עיקר הלימוד בישיבה מתבסס על הלימוד האישי של הבחורים, ושיעורי הר"מים משמשים רק לתוספת והרחבה, הדבר מתבטא בין היתר בכך שבשנה השלישית כבר לא שומעים הבחורים שיעורים יומיים פרטניים, אלא לומדים לאורך כל היום בכוחות עצמם, ושומעים רק שיעור כללי הנמסר לכלל הישיבה.
צורות לימוד שונות - כיום בישיבה ישנם שלשה ראשי ישיבה, וכל אחד לומד ומלמד לפי דרכו, וכל אחד מן התלמידים יכול להחליט באיזו דרך רצונו ללמוד. המבוגר מבין ראשי הישיבות הוא הרב פרבשטיין, שנוהג לצבור ידיעות מקיפות של כל הראשונים והאחרונים בסוגיא; ראש הישיבה השני, הרב כהן, נוהג ללמוד את דברי רש"י והראשונים ולהתעמק בהם בעיון ובפלפול; והרב כץ נוהג ללמוד בצורה המאפיינת את שיטת בריסק בהתעמקות בפשט הגמרא והראשונים הבסיסיים.

מנהגים וניגונים

בישיבה נהוגים מנהגים המבוססים בעיקר על מנהגי הגר"א ומנהגי ישיבת סלובודקה. בין המנהגים הבולטים: בעליה לתורה אין קוראים לבחור בצירוף שם אביו (בהוראת הסבא מסלבודקה). לקראת שנת תשע"ה הוציא "ועד הבוגרים" מהדורה של לוח עתים לבינה ובו מנהגי הישיבה וימי האזכרה של רבניה.

הסבא מסלבודקה עודד את נושא השירה והניגונים עוד בהיות הישיבה בליטא. מסורת זו נמשכת אף בחברון. בשבתות ובחתונות נהגו בחורים בעלי כישרון מוזיקלי לשיר סולו ולאחריהם שאר בני הישיבה. המוזיקה הורכבה ממסורות משפחתיות שהביאו בחורים, כמו גם שירים שנקלטו מהסביבה או הולחנו במקום. בשמחת בית השואבה נהגו לשיר בסוכה ולאחר מכן לרקוד בבית המדרש. אחד השירים היה "חינדאלע", שיר שמקורו מערביי חברון.

נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון. והתפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז. עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד^[18]. כיום החזן בחברון בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר.

אוצר הספרים

לישיבה בגאולה אוצר ספרים בולט ובו גם ספרים שהביאו בחורי הישיבה מסלובודקה וספרים מהאוצר בישיבה בחברון. חברי ועד האוצר היו בדרך כלל הבחורים המצוינים בישיבה.

בוגרים בולטים

רשימת בוגרים שיש עליהם ערך בוויקיפדיה

לקריאה נוספת

הרב דב כץ, תנועת המוסר, כרך ג'
שבעים שנות תורה ומוסר: מסלבודקא לחברון וירושלים, בעריכת ישראל גליס, 1994
כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, בעריכת ישראל גליס, 2009
שמעון יוסף מלר, נסיך ממלכת התורה - ביוגרפיה של הרב שמחה זיסל ברוידא
שולמית אזרחי, המשגיח רבי מאיר - ביוגרפיה של הרב מאיר חדש
רבי הירש - ביוגרפיה של המשגיח רבי צבי הירש פלאי
שמעון יוסף מלר, הכהן הגדול מאחיו - תולדות חייו של הרב אהרן כהן
שלמה טיקוצינסקי, למדנות מוסר ואליטיזם: ישיבת סלבודקה מליטא לארץ ישראל - הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים 2016

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישיבת חברון כנסת ישראל בוויקישיתוף

הרב אפרים אשרי, ישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה; מתוך: הרב שמואל קלמן מירסקי (עורך) מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם
ישיבת חברון כנסת ישראל - גבעת מרדכי, באתר עולם התורה
ישיבת חברון - כנסת ישראל, באתר אתרוג
שלמה טיקוצ'ינסקי, העתקת הישיבה הליטאית לארץ ישראל: סיפורן של שתי ישיבות בישראל 'חברון' ו'פוניבז", מתוך ישיבות ובתי מדרשות, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, 2006
יאיר אטינגר, הוא פשוט חברונער לא פחות ולא יותר, באתר הארץ, 29/03/2009
נח סביר, "ישיבת חברון" יוצאת למרחב ותוכל לאכסן אלף תלמיד, מעריב, 10 ביוני 1962

הערות שוליים

^ נסיך ממלכת התורה, שמעון יוסף מלר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 55
^ וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 116
^ שם, עמוד 57
^ שם, עמוד 166
^ שם, עמוד 63
^ שם, עמוד 81
^ שם, עמוד 59-60
^ שם, עמוד 61
^ שם, עמוד 56
^ שם, עמוד 72
^ שם, עמוד 196
^ שם, עמוד 111
^ שם, עמוד 118
^ שם, עמוד 110
^ שם, עמוד 114
^ מפה ומשם, חרות, 31 בינואר 1962
^ ישראל גליס (עורך אחראי), כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, ירושלים תשס"ט. עמ' 120.
^ קול חוצב, תולדות הרב שלום שבדרון.

[1] נסיך ממלכת התורה, שמעון יוסף מלר, הו"ל פלדהיים, 2001, עמוד 55

[2] וילכו שניהם יחדיו, רבי דב כהן, הו"ל פלדהיים, ירושלים 2009, עמוד 116

[3] שם, עמוד 57

[4] שם, עמוד 166

[5] שם, עמוד 63

[6] שם, עמוד 81

[7] שם, עמוד 59-60

[8] שם, עמוד 61

[9] שם, עמוד 56

[10] שם, עמוד 72

[11] שם, עמוד 196

[12] שם, עמוד 111

[13] שם, עמוד 118

[14] שם, עמוד 110

[15] שם, עמוד 114

[16] מפה ומשם, חרות, 31 בינואר 1962

[17] ישראל גליס (עורך אחראי), כנסת ישראל: ישיבת חברון כנסת ישראל, קוים לתולדותיה מסלבודקא ועד לגבעת מרדכי, ירושלים תשס"ט. עמ' 120.

[18] קול חוצב, תולדות הרב שלום שבדרון.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

@@ שורה 61: / שורה 61: @@
 בחברון השתנתה במקצת שיטת המשטר שהייתה נהוגה בישיבה, והפכה לקלה יותר{{הערה|שם, עמוד 63}} אך תלמידי הישיבה עדין למדו בבית המדרש כשהם לבושים בכובע וחליפה{{הערה|שם, עמוד 81}}; בחברון גם לא נהגו תקופות "[[בין הזמנים]]" המקובלות כיום, ובחודשים תשרי ואב התקיימו הלימודים כסדרם, שכן לא היו לתלמידים בתים בארץ אליהם יוכלו לשוב בחופשות.
-[[ר"מ]] ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב [[אברהם גרודזינסקי]], שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר [[תרפ"ה]] הגיע לארץ ראש הישיבה רבי [[משה מרדכי אפשטיין]]. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] (שבירך לכבודו ברכת [[שחלק מחכמתו ליראיו]]) והרב [[צבי פסח פרנק]], והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון{{הערה|שם, עמוד 59-60}}. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד ב[[סדר קדשים]] בשל המעבר ל"ארץ הקודש"{{הערה|שם, עמוד 61}}. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו{{הערה|שם, עמוד 56}}. בשנת [[תרפ"ו]] עלה הרב [[לייב חסמן]] ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"{{הערה|שם, עמוד 72}}. הסבא הזמין גם את הרב [[אברהם נח פלאי]] שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים.
+[[ר"מ]] ומנהל הישיבה היה הרב יחזקאל סרנא, וכמשגיח כיהן הרב [[אברהם גרודזינסקי]], שאף הוא עלה מסלובודקה לחברון בשנת תרפ"ד. בהמשך הצטרף אליהם הרב [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], בנו של "הסבא". בחודש שבט חזר הרב גרודזינסקי לליטא, לשמש כמשגיח בקרב הנשארים בסלובודקה. באדר [[תרפ"ה]] הגיע לארץ ראש הישיבה רבי [[משה מרדכי אפשטיין]]. את פניו קיבלו 5000 איש, בהם הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] (שבירך לכבודו ברכת [[שחלק מחכמתו ליראיו]]) והרב [[צבי פסח פרנק]], והוקם לכבודו "שער כבוד" בכניסה לחברון{{הערה|שם, עמוד 59-60}}. הרב אפשטיין הנהיג בישיבה לימוד ב[[סדר קדשים]] בשל המעבר ל"ארץ הקודש"{{הערה|שם, עמוד 61}}. בחודש תמוז תרפ"ה עלה "הסבא", הרב נתן צבי פינקל. מושל חברון הביע את שמחתו על הרחבת היישוב היהודי במקום והבטיח את סיועו{{הערה|שם, עמוד 56}}. בשנת [[תרפ"ו]] עלה הרב [[לייב חסמן]] ומונה למשגיח בישיבה לצד "הסבא"{{הערה|שם, עמוד 72}}. הסבא הזמין גם את הרב [[אברהם נח פלאי]] שיעלה ארצה וימסור שיחות מוסר לתלמידים, ולצדו את הרב אברהם גולדשמידט, אביהם של ה[[דיין (הלכה)|דיינים]] הידועים [[אליעזר גולדשמידט|אליעזר]] ו[[ישעיהו גולדשמידט]], שעלה ארצה עם פתיחת הישיבה (כמובא בהקדמה שכתבו בניו לספרו ''"כרם אברהם"'').
 בכ"ט בשבט [[תרפ"ז]] נפטר "הסבא" ולאחר פטירתו מונה כמשגיח הרב חסמן. כר"מים כיהנו לצד הרב סרנא, גיסיו (חתני הרב אפשטיין) הרב [[משה חברוני]], הרב [[אהרן כהן (ראש ישיבה)|אהרן כהן]] והרב משה פינקל (שנפטר בחיי אביו). בקיץ תרפ"ז ביקר בישיבה האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת"{{הערה|שם, עמוד 196}}.

רבני ישיבת חברון כנסת ישראל
ראשי הישיבה בהווה	הרב דוד כהן • הרב שלמה כץ • הרב משה מרדכי פרבשטין • הרב יוסף חברוני
משגיחים בהווה	הרב חיים יצחק קפלן
ראשי ישיבה שנפטרו	הרב משה מרדכי אפשטיין • הרב יחזקאל סרנא • הרב משה חברוני • הרב אהרן כהן • הרב שמחה זיסל ברוידא • הרב אברהם פרבשטין
משגיחים שנפטרו	הרב נתן צבי פינקל (הסבא מסלבודקא) • הרב יהודה לייב חסמן • הרב אברהם נח פאלי • הרב מאיר חדש • הרב צבי הירש פאלי • הרב אברהם סלומון
רבנים בולטים בישיבה שנפטרו	הרב אהרן יפה'ן • הרב משה פינקל • הרב נחמן טוקר
רבנים שעזבו	הרב ברוך מרדכי אזרחי • הרב הלל זקס • הרב חיים סרנא • הרב רפאל שמואלביץ • הרב שלמה פאליי