לדלג לתוכן

דג – הבדלי גרסאות

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
כמה תוספות עם מקורות, בעיקר על חושים. יש עוד הרבה עבודה על הערך, מקווה לעשות חלק ממנה בהמשך.
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{עריכה|נושא=מדעי הטבע}}
{{עריכה|נושא=מדעי הטבע}}
{{מפנה|דגים}}
{{מיון
|שם=דג
|תמונה=[[קובץ:Fish-coll002.jpg|240px]]
|ממלכה=[[בעלי חיים]]
|מערכה=[[מיתרניים]]
|תת-מערכה=[[בעלי גולגולת]]
|קבוצה_5=[[בעלי חוליות]]
|מחלקה=
|קבוצה_6='''דגים'''
|מחלקות=
* [[דגי סחוס]]
* [[מקריני סנפיר]]
* [[בעלי סנפירים בשרניים]]
}}
[[קובץ:Whaleshark, Daedalus Reef, Red Sea, Egypt - take 2 (6142991715).jpg|ממוזער|הדג הגדול ביותר - [[כריש לווייתני]].]]
[[קובץ:Lampanyctodes hectoris (Hector's lanternfish)2.png|ממוזער|אנטומיה חיצונית של הדג Lampanyctodes hectoris:
{{ש}}
1 - קשת הזימים{{ש}}
2 - קו האורך{{ש}}
3 - סנפיר הגב הקדמי{{ש}}
4 - סנפיר הגב האחורי{{ש}}
5 - חיבור הזנב{{ש}}
6 - סנפיר הזנב{{ש}}
7 - סנפיר השת{{ש}}
8 - איבר המפיק אור (פוטופור){{ש}}
9 - סנפיר הגחון (זוג){{ש}}
10 - סנפיר החזה (זוג)]]
[[קובץ:Periophtalmus barbarus 03082014 Aquarium Canet en Roussillon.jpg|ממוזער|[[יבשתנים|יבשתן]] - מבין הדגים המעטים שיוצאים מהמים]]
[[קובץ:Pastinachus sephen2.jpg|ממוזער|[[טריגון]] - מבין הדגים השטוחים]]
[[קובץ:Astronotus ocellatus RED OSCAR 1.jpg|ממוזער|[[דג אוסקר]]]]
[[קובץ:JacksonReefChaetodon.jpg|ממוזער|[[פרפרוניים|פרפרון]] ב[[שונית אלמוגים]]]]
[[קובץ:Oncorhynchus mykiss.jpg|ממוזער|דג ה[[סלמון]] הוא חלק חשוב מתזונתם של חיות רבות וגם של האדם]]
[[קובץ:Scorpaenopsis oxycephala by NOAA.jpg|ממוזער|ה[[אבנון]] הוא דג מסוכן ביותר לאנשים עקב ארסיותו הרבה]]
[[קובץ:Bangkok wat tri thotsathep 008.jpg|ממוזער|[[בת ים (מיתולוגיה)|בת הים]] היא יצור אגדי שחציו אדם וחציו דג]]
[[קובץ:Takeuchi Seiho - Autumn Fattens Fish and Ripens Wild Fruits - Google Art Project.jpg|ממוזער|ציור יפני של דג משנת 1925 - הדגים באומנות]]
'''דג''' הוא [[בעל חיים]] [[בעלי חוליות|בעל חוליות]], [[הטרותרמיות|קר דם]]{{הערה|להוציא מספר מינים}}, החי ב[[מים]] ו[[נשימה|נושם]] בעזרת [[זימים]]{{הערה|1=[http://dictionary.reference.com/browse/fish הגדרה מילונית של דג]}} (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל [[דג ריאות|דגי הריאות]]) במשך כל חייו (בניגוד ל[[דו-חיים]] שמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת [[סנפיר]]ים, ו[[עור]]ם מכוסה [[קשקש]]ים. ישנם מעל 33,000 מיני דגים מוכרים למדע, המשתייכים ל-564 [[משפחה (טקסונומיה)|משפחות]], ומעריכים שמינים רבים מאוד עדיין לא נתגלו. מינים של דגים מהווים כ-60% ממיני [[בעלי חוליות|בעלי החוליות]] על כדור הארץ - יותר מכל מיני ה[[זוחלים]], ה[[דו-חיים]], ה[[עופות]] וה[[יונקים]] גם יחד.<ref>{{צ-מאמר|שם=Rebuilding fish stocks no later than 2015: will Europe meet the deadline?|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1467-2979.2009.00349.x|כתב עת=Fish and Fisheries|שנת הוצאה=2010|עמ=194–202|כרך=11|doi=10.1111/j.1467-2979.2009.00349.x|מחבר=Rainer Froese, Alexander Proelß}}</ref>

בעבר נהוג היה לחשוב ש[[מוח]] הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה ו[[אינטליגנציה של דגים|לדגים יכולות מנטליות]] יותר מורכבות משחשבנו, כולל יכולת לתכנן פעולות עתידיות ולשתף פעולה בגמישות,<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.howfishbehave.ca/pdf/cooperation.pdf|הכותב=Stéphan G. Reebs|כותרת=Cooperation in fishes|אתר=|תאריך=2014}}</ref> לשחק,<ref>{{צ-מאמר|שם=Highly Repetitive Object Play in a Cichlid Fish (Tropheus duboisi)|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/eth.12312|כתב עת=Ethology|שנת הוצאה=2015|עמ=38–44|כרך=121|doi=10.1111/eth.12312|מחבר=Gordon M. Burghardt, Vladimir Dinets, James B. Murphy}}</ref> לזכור מי צפה בתבוסתם בעבר,<ref>{{צ-מאמר|שם=COURTSHIP BY SUBORDINATE MALE SIAMESE FIGHTING FISH, BETTA SPLENDENS: THEIR RESPONSE TO EAVESDROPPING AND NAÏVE FEMALES|קישור=https://brill.com/view/journals/beh/140/1/article-p71_5.xml|כתב עת=Behaviour|שנת הוצאה=2003-01-01|עמ=71–78|כרך=140|doi=10.1163/156853903763999908|מחבר=Michael Kidd, Brodie Herb, Suzanne Biron}}</ref> ובמינים מסוימים אף להשתמש בכלים<ref>{{צ-מאמר|שם=Tool use in fishes|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1467-2979.2011.00451.x|כתב עת=Fish and Fisheries|שנת הוצאה=2012|עמ=105–115|כרך=13|doi=10.1111/j.1467-2979.2011.00451.x|מחבר=Culum Brown}}</ref> ולזהות את עצמם במראה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Cleaner wrasse pass the mark test. What are the implications for consciousness and self-awareness testing in animals?|קישור=https://www.biorxiv.org/content/10.1101/397067v1|כתב עת=bioRxiv|שנת הוצאה=2018-08-21|עמ=397067|doi=10.1101/397067|מחבר=Masanori Kohda, Takashi Hotta, Tomohiro Takeyama, Satoshi Awata}}</ref> בעוד שחוקרים רבים עדיין ספקנים בנוגע לרמת המודעות של דגים, מחקרים משני העשורים האחרונים ביססו ראיות רבות ליכולתם של דגים לסבול מכאב ומפחד, ואף מ[[שעמום]] ומבעיות רגשיות כגון [[דיכאון]].{{הערה|[https://www.nytimes.com/2017/10/16/science/depressed-fish.html?smid=fb-nytscience&smtyp=cur דיכאון בדגים אינו בדיחה - הניו יורק טיימס]}}<ref>{{צ-מאמר|שם=Brain serotonergic activation in growth-stunted farmed salmon: adaption versus pathology|קישור=https://royalsocietypublishing.org/doi/10.1098/rsos.160030|כתב עת=Royal Society Open Science|עמ=160030|כרך=3|doi=10.1098/rsos.160030|מחבר=Marco A. Vindas, Ida B. Johansen, Ole Folkedal, Erik Höglund}}</ref>

הדגים (Pisces) נחשבו בעבר כ[[על-מחלקה (טקסונומיה)|על מחלקה]] אך כיום אינה נמצאת יותר בשימוש מיון [[טקסונומיה (ביולוגיה)|טקסונומי]], זאת מישום שמדובר בקבוצה [[פרפילטית]] ובטקסונומיה המודרנית הטקסון חייבים להיות [[מונופילטי]].

==טקסונומיה==
הדגים מתחלקים לשלוש מחלקות: [[מקריני סנפיר]], [[בעלי סנפירים בשרניים]] (שתי מחלקות אלו שייכות לקבוצה [[דגי גרם]]), ו[[דגי סחוס]]. שלוש המחלקות שייכות לקבוצת [[בעלי חוליות]] ומהם התפתחו קבוצות החולייתנים היבשתיים שנמצאים בקבוצת [[בעלי ארבע רגליים]]. מקריני הסנפיר מהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת המיתרניים; ישנם 33,100 מינים נבדלים של דגים{{הערה|[http://www.fishbase.org/search.php רשימת הדגים המוכרים באתר fishbase]}} יותר מאשר מספר מיני ה[[עופות]], [[יונקים]] ו[[זוחלים]] גם יחד. קבוצה נוספת היא [[חסרי לסתות]] בהם ה[[צמדאים]], שהם אינם דגים על אף הדמיון ביניהם.

==מאפיינים==

היות שמחלקות הדגים הן בעלות מגוון פנימי רחב מאוד, לכל התכונות הטיפוסיות לדגים ישנם יוצאי דופן כל שהם. לדוגמה: למרות שהדגים נחשבים לבעלי "[[דם קר]]", כלומר בעלי חיים שאינם מסוגלים לווסת את [[טמפרטורה|טמפרטורת]] גופם באופן עצמי, דג ה[[טונה]], [[דג חרב|דג החרב]] וכמה מינים של [[דמויי כריש|כריש]]ים, מראים יכולת מסוימת של וויסות טמפרטורת הגוף ([[הומיאותרמיות]], "דם חם"). בנוסף, מקובל לחשוב שדגים נושמים בעזרת זימים. אולם, קבוצות רבות של דגים מסוגלות להפיק [[חמצן]] מה[[אוויר]], כמו גם מה[[מים]], באמצעות שימוש במבנים אנטומיים שונים. [[דג ריאות|דג הריאה]], למשל, מצויד [[ריאה|ריאות]] הדומות לאלה של [[בעלי ארבע רגליים|הולכי על ארבע]].

הדגים נחלקים לשתי קבוצות, לפי מקום המחיה שלהם:
* דגי [[מים מתוקים]], החיים ב[[נהר]]ות וב[[אגם|אגמים]] שבהם יש מים מתוקים.
* דגי מים [[מלח בישול|מלוחים]], החיים ב[[ים|ימים]] וב[[אוקיינוס]]ים.

הדגים נושמים את מולקולות ה[[חמצן]] (O<sub>2</sub>) [[המסה|המומסות]] במים (ולא את אטומי החמצן המצויים ב[[מולקולה|מולקולות]] [[תרכובת]] המים H<sub>2</sub>O). מולקולות החמצן מגיעות אל המים מן ה[[אטמוספירה]] ובהפרשה של צמחי מים בעת [[פוטוסינתזה]]. ב[[אגם|אגמים]], [[נחל]]ים וימים, אחוז החמצן המומס במים נמוך מאחוז החמצן באוויר, וזאת בשל מסיסותו הנמוכה במים. כ-6 [[מיליליטר]] של חמצן מומס מצויים בכל [[ליטר]] של מים, כך שריכוז החמצן המומס במים קטן פי 30 מריכוזו באוויר.

==גודל==
הדגים מצויים במגוון גדלים: החל בדגים גדולים באורך מספר מטרים ומשקל של מאות קילוגרם ועד לדגים קטנטנים באורך של סנטימטרים ספורים.

הדגים הגדולים ביותר נמנים עם [[דגי סחוס|דגי הסחוס]]: הדג הגדול ביותר הוא [[כריש לווייתן]] שאורכו {{יחידות|12.65|מטר|רגל|קישור=כן}}
ומשקלו 21.5 [[טון (משקל)|טון]] ואחריו המין [[כריש ענק]] (Cetorhinus maximus) שאורכו 12 מטר ומשקלו 16 טון. בעבר היו מינים גדולים יותר כמו הדג [[לידסיכתיס]] וכריש ה[[מגלודון]] שהגיע לדעת כמה מדענים לאורך של {{יחידות|15–21|מטר|רגל|קישור=כן}} ומשקל של כ-47 טון. עוד דגים גדולים שנכחדו הם ה[[דנקליאוסטיוס]] וה[[קסיפקטינוס]]. בקרב [[דגי גרם|דגי הגרם]] הדג הכבד ביותר הוא [[דג שמש מגובשש]] ששוקל בין 1 ל-3 טון, והדג הארוך ביותר הוא [[דג משוט ענק]] שאורכו {{יחידות|7–11|מטר|רגל|קישור=כן}}. [[דגי מקור|דגי המקור]] ([[מפרשניים]] ו[[דג חרב]]) אף הם דגים גדולים כאשר אורכם הוא {{יחידות|4–6|מטר|רגל|קישור=כן}} ומשקלם כמה מאות [[ק"ג]].

הקטנים בדגים הם ''Paedocypris progenetica'', ''Pandaka pygmaea'', ''Schindleria brevipinguis'' ו''Trimmatom nanus'' שאורכם עד 10 מ"מ לכל היותר.

===מערכת הרבייה===
אברי ה[[רביה|רבייה]] אצל דגים כוללים אשכים אצל הזכר ושחלות אצל הנקבה. ברוב מיני הדגים מדובר בזוג אברי רבייה בגודל דומה, שמאוחים באופן חלקי או מלא. יכולים להימצא גם אברי רבייה משניים.
כמה סוגי דגים הם [[הרמפרודיט]]ים והם בעלי שחלות או אשכים בשלבים שונים של מחזור חייהם. ישנם גם מינים (Hypoplectrus, לדוגמה) שהם בו זמנית זכר ונקבה.

הרוב המוחלט של הדגים מתרבים על ידי ביצים, המתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הללו ההפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.

הצעירים הבוקעים מבין הביצים המופרות מכונים [[פגית]], בדרך כלל הם אינם מפותחים לגמרי, ניראים שונים מהמופעים של השלבים הבוגרים יותר ונושאים איתם שק [[חלמון]] גדול שמשמש אותם לתזונה. שלב הפגית בדרך כלל קצר (כמה שבועות), ובמהלכו הפגית גדלה, משנה את צורתה ועוברת מתזונה המבוססת על שק החלמון לתזונה המבוססת על [[זואופלנקטון]]. התהליך תלוי בזמינות של זואופלנקטון ולכן פגיות רבות מתות במהלכו.

===שלד הדג===
הדגים מקבוצת מיקסינים, קבוצת צמדים וקבוצת דגי הסחוס מאופיינים בשלד [[סחוס]]י.

שאר הקבוצות, דגי גרם - מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, ודגי ריאות, מאופיינים בשלד גרמי (כלומר עשוי [[עצם]]).

השלד האופייני לדגי הגרם, מורכב מגולגולת המשמשת נקודת המשען של שאר השלד, עמוד שידרה לאורך כל הגוף המסתיים בסנפיר זנב גרמי, שני זוגות של סנפירים - זוג סנפירי החזה, וזוג סנפירי הגחון, סנפירים לא-זוגיים - סנפיר הגב (קדמי ואחורי), הזנב וסנפיר השת. כל הסנפירים מחוברים בעצמות אל שלד הדג. בגולגולת של דגי הגרם ישנן עצמות מיוחדות לשמירה על הזימים המכונות קשתות הזימים.

===מערכת התנועה===
ה[[שריר|שרירים]] בדג מחוברים לקרומים אורכיים ורוחביים, הקשורים לשלד ול[[עור]]. רוב הדגים נעים על ידי כיווץ של זוגות של שרירים משני צדי עמוד השידרה לסרוגין. ההתכווצויות הללו יוצרות תנועה בצורת האות S הנעה במורד גופו של הדג. כאשר כל פיתול מגיע לסנפיר האחורי נוצר כח דחיפה אחורי שיחד עם הסנפירים האחרים מניע את הדג קדימה. הסנפירים משמשים גם לייצוב גוף הדג בתנועה, ולהגדלת שטח הפנים של הדג להגברת כוח הדחיפה בתנועה. המבנה ההידרודינמי של גוף הדג מקטין את החיכוך במים ומקל על התנועה בהם.

כדי להימנע משקיעה כתוצאה מכך שרקמות הגוף יותר כבדות מהמים, יש אצל דגי גרם רבים איבר המכונה [[שלפוחית אוויר]] (המכונה גם שלפוחית השחיה ושלפוחית ציפה). השלפוחית מאפשרת על ידי מעבר של [[גז]]ים לכוונן את הציפה של הדג במים. שלפוחית האוויר היא איבר [[הומולוגיה (ביולוגיה)|הומולוגי]] ל[[ריאות]] של שוכני היבשה ומקובל לחשוב שהריאות התפתחו ממנה במהלך ה[[אבולוציה]].

===מערכת העצבים והחישה===
[[מערכת העצבים המרכזית]] מורכבת משני חלקים: [[מוח]] הנמצא בגולגולת<!-- מי שיודע מה זה -דיקטוטים - שיספר לי -->, ו[[מוח השדרה]] הנמצא בתוך חוט השדרה.

==== המוח ====
מח הדג הטיפוסי קטן ביחס למסת הגוף, בהשוואה לבעלי חוליות אחרים, כאחד חלקי חמש-עשרה מהמוח של יונק או עוף בגודל דומה. אולם ישנם כמה דגים עם מוח יחסית גדול כמו הכרישים, להם מח ביחס מסה דומה לציפור או יונק כיס.

המוח מחולק לכמה אזורים. מצידו הקדמי נמצאות אונות הריח; זוג מבנים המקבל ומפענח גירויים המתקבלים מאזור הנחיריים דרך עצבי הריח. אונות הריח גדולות במיוחד אצל דגים הצדים לפי חוש הריח כמו [[דמויי כריש|כריש]] ו[[שפמנון]]. מאחוריהן נימצאות שתי אונות הטאלנספלון המקבילות למח המרכזי אצל חולייתנים מפותחים יותר, אצל דגים תפקידן העיקרי הוא הרחה. שני המבנים הללו יחד מכונים [[המוח הקדמי]].

דיאנספלון הוא אזור במוח המחבר בין המוח הקדמי למוח האמצעי ונימצא מתחת לאונות הראיה. הוא משמש בתפקידים הקשורים בהפרשות [[הורמון|הורמונליות]] ובשמירה על ה[[הומאוסטזה]] של גוף הדג. מיד מעליו נימצאת [[בלוטת האצטרובל]] המשמשת להבחנה באור, שמירה על ה[[שעון ביולוגי|שעון הביולוגי]] ושליטת בשינויי צבע של עור הדג.

ה[[מוח]] האמצעי כולל שתי אונות ראיה; אלו גדולות במיוחד אצל דגים הצדים בעזרת הראיה כמו פורל הקשת וציקלידים.

המאטנספלון או המוח האחורי קשור בעיקר בשחיה ובשמירה על [[שיווי משקל (חולייתנים)|שיווי המשקל]] של הדג. הוא מורכב מאונה אחת ובדרך כלל זהו החלק הגדול ביותר במוח הדג.

[[גזע המוח]] הוא החלק האחורי ביותר במוח ושולט בחלק מהשרירים והאיברים בגוף הדג. בדגי הגרם זהו החלק השולט בנשימה ובבקרה על ה[[לחץ אוסמוטי|לחץ האוסמוטי]] בגוף.

==== חושים ====

ברוב הדגים אברי החישה מפותחים ביותר. כמעט לכל הדגים הפעילים ביום יש [[עין|עיניים]] מפותחות המאפשרות ראיית [[צבע|צבעים]] טובה לפחות כמו ראייה של בני אדם. חלק מהדגים משתמשים בראייה כדי לשנות את צבעי גופם למטרות [[הסוואה]] (אם אפילו אחת מעיניו של דג ממשפחת ה[[סוליתאים]] נפגעת - הוא מתקשה להתאים את צבעיו לסביבה). ניתן לשער כי דגים מפענחים את הקלט החזותי בדומה לבני-אדם, משום שהם מוטעים על ידי [[אשליה אופטית|אשליות אופטיות]] בדומה להם.<ref>{{צ-מאמר|שם=The Ebbinghaus illusion in a fish (Xenotoca eiseni)|קישור=http://link.springer.com/10.1007/s10071-014-0821-5|כתב עת=Animal Cognition|שנת הוצאה=2015-03|עמ=533–542|כרך=18|doi=10.1007/s10071-014-0821-5|מחבר=Valeria Anna Sovrano, Liliana Albertazzi, Orsola Rosa Salva}}</ref> לדגים רבים יש גם [[קולטן|קולטנים]] כימיים מיוחדים המאפשרים חישה יוצאת דופן של טעמים וריחות. ל[[שפמנונאים|שפמנון]] הנפוץ בצפון אמריקה יש כ-680,000 בלוטות טעם - פי 100 מלאדם - והן מפוזרות על פני כל גופו,<ref>{{צ-מאמר|שם=The taste system of the channel catfish: from biophysics to behavior|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/016622369390152C|כתב עת=Trends in Neurosciences|שנת הוצאה=1993-05-01|עמ=192–197|כרך=16|doi=10.1016/0166-2236(93)90152-C|מחבר=John Caprio, Joseph G. Brand, John H. Teeter, Tine Valentincic}}</ref> וחוש הריח של [[דמויי כריש|כרישים]] חד פי 10,000 משל בני-אדם. לדגים יש אוזניים, למרות שאין להם אפרכסות אוזניים, שאינן נחוצות בתווך המימי. דגים משתמשים באוזניהם בין היתר כדי לשמוע זה את זה; למרות ההנחה הנפוצה שדגים הם אילמים - למעשה לדגים יש יותר דרכים להפקת קולות מאשר לכל חיות היבשה.<ref>{{צ-ספר|שם=The Senses of Fish: Adaptations for the Reception of Natural Stimuli|קישור=https://doi.org/10.1007/978-94-007-1060-3_10|מו"ל=Springer Netherlands|שנת הוצאה=2004|מקום הוצאה=Dordrecht|עמ=210–230|מחבר=Friedrich Ladich|שפה=en}}</ref> יש דגים המסוגלים לשמוע גם צלילי אולטרה-סאונד, המופקים למשל על ידי [[דולפין|דולפינים]]. לרוב הדגים ישנם קולטנים רגישים בקו הצד של הגוף המאפשרים להם לזהות זרמים ותנודות וכך לחוש בתנועות המים הנגרמות מתנועת בעלי חיים אחרים - בני להקתם (כך מתאפשר להם לנוע בתיאום מושלם כמעט) וכן טורפים וכאלה שעשויים לשמש כטרף. לכמה דגים כמו הכרישים ישנה יכולת לזהות [[זרם חשמלי|זרמים חשמליים]] חלשים. אחרים, כמו ה[[צלופח]] החשמלי, מסוגלים לייצר זרמים חשמליים. יש דגים כמו "[[מורמיריים|דגי הפיל]]" המסוגלים לייצר ולחוש זרמים חשמליים חלשים, בעיקר למטרות תקשורת.

==== האם דגים חשים כאב? ====
מחקר שנערך על ידי מוסד רוזלין ו[[אוניברסיטת אדינבורו]], אנגליה, מצא ראיות כי דגים מסוגלים לחוש [[כאב]], וגילה כי דגים מראים שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים בתגובה לפגיעה. נמצא כי לדגים יש קולטני [[כאב]] (nociceptors), כאשר 22 מהקולטנים מגיבים ללחץ מכני ול[[טמפרטורה]] גבוהה מ-40 [[מעלות צלזיוס]], ו-18 אחרים מגיבים גם על גירוי כימי. קולטנים אלה מזכירים את הקולטנים ב[[דו-חיים]], [[ציפורים]] ו[[יונקים]]. כל הדגים בניסוי הגיבו בצורה חריגה מהרגיל על ארס דבורה ועל [[חומצה אצטית]], והפגינו התנהגות אופיינית גם ל[[חולייתנים]] מפותחים יותר כמו [[יונקים]] במצבי [[עקה]]{{הערה|1=[http://news.bbc.co.uk/2/hi/sci/tech/2983045.stm "דגים אכן חשים כאב"] באתר של ה[[BBC]]}}{{הערה|1=[[:en:Pain in fish|כאב אצל דגים בוויקיפדיה באנגלית]]}}{{הערה|1=[http://about-flyfishing.com/library/weekly/JamesRose.pdf "האם לדגים יש קולטני כאב: ראיות לאבולוציה של מערכת החישה בחולייתנים"]{{קישור שבור|11.11.2019}}}}.
מחקר שנערך באפריל 2009 ב[[אוניברסיטת פרדו]], [[אינדיאנה]], חיזק את המסקנה כי דגים אכן מסוגלים לחוות [[כאב]] ולהגיב אליו, כשמצא שדגים בנוכחות תמיסת מלח באקווריום וטמפרטורה גבוהה הפגינו התנהגות מתגוננת, זהירה, או של [[פחד]] ו[[חרדה]], בעוד שדגים בנוכחות תמיסת מלח, טמפרטורה גבוהה ומשכך הכאבים [[מורפין]] לא משנים את התנהגותם{{הערה|1=[http://news.uns.purdue.edu/x/2009a/090429GarnerPain.html "דגים אכן מסוגלים לחוש כאב ולהגיב אליו בדומה מאוד לאדם"]}}.

הביולוגית ויקטוריה בריית'ווייט מ[[אוניברסיטת אוקספורד]] בספרה "?Do Fish Feel Pain" שיצא לאור במרץ 2010 מראה כי דגים שייכים למין [[אינטליגנציה|אינטליגנטי]], ומחקרה מראה כי יש ביכולתם להפגין יכולות [[זיכרון]] [[זיכרון לטווח קצר|לטווח קצר]] ו[[זיכרון לטווח ארוך|לטווח ארוך]], שבמקרים אחדים, כמו ב[[אלתית|סלמון]] הנודד, זוכרים לטווח של שנים. כמו כן, היא מצאה כי גופם של הדגים מפריש את הורמון ה[[עקה]] [[קורטיזול]] בתגובה למצבי [[לחץ]]{{הערה|1=[http://www.oup.com/us/catalog/general/subject/LifeSciences/BioethicsSocialIssues/?view=usa&ci=9 האם דגים חשים כאב?"] - סקירת ספרה של ויקטוריה בריית'ווייט{{קישור שבור|11.11.2019}}}}.

===מערכת העיכול===
התפתחות הלסתות אצל הדגים אפשרה להם מקורות תזונה מגוונים הכוללים צמחים ובעלי חיים.

בדגים, בדומה לבעלי חוליות אחרים, המזון נבלע דרך ה[[פה]], ונטחן ב[[וושט]]. כאשר המזון מגיע ל[[קיבה]] הוא ממשיך להתפרק ובמינים רבים של דגים ישנו עיבוד נוסף על ידי כיסונים דמויי אצבעות המפרישים [[אנזים|אנזימי]] עיכול וסופגים חומרי מזון. מן הקיבה נמשך [[מעי]] עד ל[[פתח ביב|פתח הביב]]. במעי מסתיים פירוק המזון וספיגתו וחומרי הפסולת נפלטים דרך הביב. איברים כמו ה[[כבד]] וה[[לבלב]] מפרישים אנזימים נוספים וחומרים כימיים מאכּלים בזמן שהמזון עובר במערכת העיכול.

===מערכת ההפרשה===
כמו רוב שוכני המים, הדגים מפרישים פסולת חנקנית ("[[שתן]]") בצורת [[אמוניה]]. חלק מהפסולת עוברת ב[[דיפוזיה]] דרך הזימים אל המים שמסביב, והשאר מסונן מהדם דרך [[הכליות]], ומופרש מפתח הביב. בניגוד לרוב ה[[יונקים]], את הדג משמש פתח [[שופכה]] אחד, [[פתח ביב|פתח הביב]], שנמצא באזור סנפיר השת, עבור מערכת המין, הפרשות העיכול והפסולת החנקנית.

דגי ים נוטים לאבד מים מגופם בתהליך של [[אוסמוזה]]. ולכן כמעט אינם מפרישים "שתן", כלומר פסולת חנקנית נוזלית. הכליות מרכזות את השתן כך שיאבדו כמה שפחות מים מגופם. דגי מים מתוקים, לעומת זאת, צריכים לשמור על המלחים בגופם ולהיפטר מעודפי מים. לכן הכליות אצלם מותאמות להפריש מים בכמויות גדולות עם מעט מאוד מלחים. ישנם דגים המסוגלים לשנות את תפקוד הכליות שלהם, מה שמאפשר להם בין השאר, לעבור בין סביבה של מים מתוקים ומים מלוחים.

==אבולוציה==

מחלקת הדגים [[חסרי לסתות|חסרי הלסתות]] הייתה המחלקה הראשונה של ה[[חולייתנים]] שהתפתחה. היא התפתחה מה[[מיתרניים]]. אצל המיתרניים היה מבנה דמוי גיד שהגן על מערכת העצבים המרכזית ואצל חסרי הלסתות הוא התפתח ל[[עמוד השדרה]].

[[דגי גרם|דגי הגרם]] התפתחו מחסרי הלסתות. אצל דגי הגרם הופיעו [[גולגולת]] ו[[צלעות]]. הגולגולת התפתחה עד שכללה לסתות ושיניים ובכך העצמות של דגי הגרם גם סיפקו הגנה וגם הקלו את האכילה. דגי הגרם דחקו את חסרי הלסתות ממרבית הגומחות האקולוגיות (סביבות הקיום).

בתוך מחלקת דגי הגרם הופיעו [[דגי ריאות|דגי הריאות]]. הריאות שיפרו את יכולת הנשימה של דגים אלה בתוך המים ואצל חלקם הן אפשרו גם נשימה מחוץ למים – למשל בקפיצה מעל מכשול רחב בנחל מתייבש. מחלקת ה[[דו-חיים]] התפתחה מדגי הריאות והיגרה אל היבשה. הליך ההתפתחות האבולוציוני הזה מונצח במעגל חיי הפרט של בני מחלקה זו. ה[[לרווה|פגית]] שלהם דמוית דג והבוגר נראה כ[[בעלי ארבע רגליים]] שאליהם משויכת מחלקת הדו-חיים.

מדגי הריאות התפתחו גם אותם דגי גרם שיש להם [[שלפוחית ציפה]].{{הבהרה|איך זה מסתדר עם כך שדגי הריאות שייכים למחלקת בעלי סנפירים בשרניים ואילו רוב הדגים למקריני סנפירים?}} שלפוחית הציפה התפתחה מהריאות ונתנה לאותם דגי גרם יתרון גדול על דגים אחרים. דגי הגרם בעלי שלפוחית הציפה דחקו את הדגים האחרים ממרבית הנישות. התחרות עם בעלי שלפוחית הציפה הפכה את דגי הריאות לדגים נדירים ביותר ([[מאובנים חיים]]).

[[דגי סחוס|דגי הסחוס]] התפתחו מדגי הגרם. אצלם, למעט הלסתות והשיניים, השלד הפך ל[[סחוס]] קל וחזק.

==הדגים והאדם==

הדגים הם מקור [[מזון]] לבני אדם בכל העולם, בין אם נאספו מהטבע באמצעות [[דיג]] ובין אם גודלו בחוות גידול בדומה ל[[בקר]] או [[עופות]]. דיג, [[גידול דגי נוי|גידול דגים]] ב[[אקווריום]], וצפייה בדגים באקווריומים ציבוריים נחשבים לפעילויות פנאי נפוצות. לדגים תפקיד חשוב בתרבות האנושית, הם מוצגים בה החל כאלים, וסמלים מיסטיים וכלה בתרבות הפופולרית, בספרים ובסרטים.

===להקות שונות של דגים===
<gallery mode="packed" widths="150" heights="135" perrow="4">
קובץ:Sixfinger threadfin school.jpg
קובץ:Jon hanson - schooling bannerfish school (by-sa).jpg
קובץ:School of Pterocaesio chrysozona in Papua New Guinea 1.jpg
קובץ:Lutjanus viridis.jpg
קובץ:Plitvice underwater.jpg
</gallery>

==בדת==
===הדג ביהדות===
ב[[יהדות]] ישנם חוקי [[כשרות]] האוסרים אכילת מאכלים מסוימים. לפי ה[[הלכה]] דג מותר לאכילה בתנאי שיש לו סנפירים וקשקשים, אך למעשה די במציאת קשקשים, על-פי כלל הקובע: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" ({{משנה|נידה|ו|ט}}). דג כשר מותר באכילה גם מבלי לבצע בו [[שחיטה (יהדות)|הלכות שחיטה]], אלא ניתן להורגו בכל אמצעי ואחר כך לאכלו. כמו כן דם הדגים מותר באכילה ולכן אין צורך להמליח דג. בזני דגים מסוימים ישנה בעיה של הימצאות [[תולעים]], האסורות באכילה, ולכן גם הדגים עצמם אסורים באכילה.

על אף שבשר הדג נחשב פרווה, לא אוכלים דגים ובשר יחד, בשל דעה המובעת במשנה, לפיה קיים חשש לסכנה בכך (ראו [[פסחים]], ע"ו). לגבי אכילת דגים יחד עם חלב או עם מוצריו, ישנה מחלוקת בין מנהגי ספרדים, האוסרים זאת, לבין אשכנזים, המתירים.

כמו כן, על פי מנהגי קהילות אשכנז, אוכלים בליל [[ראש השנה]] ראש של דג, ומבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב". וכן, יש הנוהגים לאכול את גוף הדג ומבקשים "שנפרה ונרבה כדגים".

===הדג בנצרות===
בתקופה בה הייתה ה[[נצרות]] נרדפת על ידי השלטון הרומי, ניצלו הנוצרים את המילה דג ב[[יוונית]] ΙΧΘΥΣ {{כ}}ichthus או Ichthys כראשי תיבות של '''I'''ēsous '''Ch'''ristos, '''T'''heou '''Hu'''ios, '''S'''ōtēr. כלומר ישוע המשיח בן אלוהים מושיע. וכך הפך הדג לסמל נוצרי. חיזוק לנוהג זה היה נס הדגים של [[ישו]].

==ראו גם==
*[[דגי מאכל]]
*[[דגי נוי]]
*[[דגי גרם]]
*[[דגי סחוס]]
*[[דג חשמל|דגים חשמליים]]
*[[דגים אמפיביים]]
*[[גידול דגי נוי]]

== קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיספר=גידול חיות מחמד/דגים|שם ויקיספר=גידול דגים|ויקישיתוף=Category:Fish|שם ויקישיתוף=דג|ויקימילון=דג}}

* אברהם אלישע, [http://cafe.themarker.com/post/3454054/ בסוד משמעותם הסמלית של הדגים - מסע מעמקים לעולם התוכן הארכיטיפי, הדג כסמל הריבוי, הריפוי והישועה - הכיצד], באתר החברתי [http://cafe.themarker.com דה מרקר קפה], 4 בינואר 2019
{{מידע טקסונומי}}
* [http://www.gocool.co.il/home/fish/ant/ant.html אנטומיה של דגים]
* {{הארץ|ניר חסון|יש הרבה דגים בים, וכעת לכולם שמות בעברית|1.1621955|20 בינואר 2012}}
* {{הארץ|אביבה קרינסקי|כך מצא ביאליק דרך לקביעת שמות עבריים לדגים|1.2606987|5 באפריל 2015}}
* מילון למונחי דגים, באתר [[האקדמיה ללשון]]
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=330 דגי הגרם] (תשע"ב)
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=151 דגי מים מתוקים] (תשמ"א)
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=300 דגי מים מתוקים] (תש"ס)
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=187 דגי סחוס] (תש"ס)

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:דגים|*]]{עריכה|נושא=מדעי הטבע}}
{{מפנה|דגים}}
{{מיון
|שם=דג
|תמונה=[[קובץ:Fish-coll002.jpg|240px]]
|ממלכה=[[בעלי חיים]]
|מערכה=[[מיתרניים]]
|תת-מערכה=[[בעלי גולגולת]]
|קבוצה_5=[[בעלי חוליות]]
|מחלקה=
|קבוצה_6='''דגים'''
|מחלקות=
* [[דגי סחוס]]
* [[מקריני סנפיר]]
* [[בעלי סנפירים בשרניים]]
}}
[[קובץ:Whaleshark, Daedalus Reef, Red Sea, Egypt - take 2 (6142991715).jpg|ממוזער|הדג הגדול ביותר - [[כריש לווייתני]].]]
[[קובץ:Lampanyctodes hectoris (Hector's lanternfish)2.png|ממוזער|אנטומיה חיצונית של הדג Lampanyctodes hectoris:
{{ש}}
1 - קשת הזימים{{ש}}
2 - קו האורך{{ש}}
3 - סנפיר הגב הקדמי{{ש}}
4 - סנפיר הגב האחורי{{ש}}
5 - חיבור הזנב{{ש}}
6 - סנפיר הזנב{{ש}}
7 - סנפיר השת{{ש}}
8 - איבר המפיק אור (פוטופור){{ש}}
9 - סנפיר הגחון (זוג){{ש}}
10 - סנפיר החזה (זוג)]]
[[קובץ:Periophtalmus barbarus 03082014 Aquarium Canet en Roussillon.jpg|ממוזער|[[יבשתנים|יבשתן]] - מבין הדגים המעטים שיוצאים מהמים]]
[[קובץ:Pastinachus sephen2.jpg|ממוזער|[[טריגון]] - מבין הדגים השטוחים]]
[[קובץ:Astronotus ocellatus RED OSCAR 1.jpg|ממוזער|[[דג אוסקר]]]]
[[קובץ:JacksonReefChaetodon.jpg|ממוזער|[[פרפרוניים|פרפרון]] ב[[שונית אלמוגים]]]]
[[קובץ:Oncorhynchus mykiss.jpg|ממוזער|דג ה[[סלמון]] הוא חלק חשוב מתזונתם של חיות רבות וגם של האדם]]
[[קובץ:Scorpaenopsis oxycephala by NOAA.jpg|ממוזער|ה[[אבנון]] הוא דג מסוכן ביותר לאנשים עקב ארסיותו הרבה]]
[[קובץ:Bangkok wat tri thotsathep 008.jpg|ממוזער|[[בת ים (מיתולוגיה)|בת הים]] היא יצור אגדי שחציו אדם וחציו דג]]
[[קובץ:Takeuchi Seiho - Autumn Fattens Fish and Ripens Wild Fruits - Google Art Project.jpg|ממוזער|ציור יפני של דג משנת 1925 - הדגים באומנות]]
'''דג''' הוא [[בעל חיים]] [[בעלי חוליות|בעל חוליות]], [[הטרותרמיות|קר דם]]{{הערה|להוציא מספר מינים}}, החי ב[[מים]] ו[[נשימה|נושם]] בעזרת [[זימים]]{{הערה|1=[http://dictionary.reference.com/browse/fish הגדרה מילונית של דג]}} (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל [[דג ריאות|דגי הריאות]]) במשך כל חייו (בניגוד ל[[דו-חיים]] שמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת [[סנפיר]]ים, ו[[עור]]ם מכוסה [[קשקש]]ים. ישנם מעל 33,000 מיני דגים מוכרים למדע, המשתייכים ל-564 [[משפחה (טקסונומיה)|משפחות]], ומעריכים שמינים רבים מאוד עדיין לא נתגלו. מינים של דגים מהווים כ-60% ממיני [[בעלי חוליות|בעלי החוליות]] על כדור הארץ - יותר מכל מיני ה[[זוחלים]], ה[[דו-חיים]], ה[[עופות]] וה[[יונקים]] גם יחד.<ref>{{צ-מאמר|שם=Rebuilding fish stocks no later than 2015: will Europe meet the deadline?|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1467-2979.2009.00349.x|כתב עת=Fish and Fisheries|שנת הוצאה=2010|עמ=194–202|כרך=11|doi=10.1111/j.1467-2979.2009.00349.x|מחבר=Rainer Froese, Alexander Proelß}}</ref>

בעבר נהוג היה לחשוב ש[[מוח]] הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה ו[[אינטליגנציה של דגים|לדגים יכולות מנטליות]] יותר מורכבות משחשבנו, כולל יכולת לתכנן פעולות עתידיות ולשתף פעולה בגמישות,<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.howfishbehave.ca/pdf/cooperation.pdf|הכותב=Stéphan G. Reebs|כותרת=Cooperation in fishes|אתר=|תאריך=2014}}</ref> לשחק,<ref>{{צ-מאמר|שם=Highly Repetitive Object Play in a Cichlid Fish (Tropheus duboisi)|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/eth.12312|כתב עת=Ethology|שנת הוצאה=2015|עמ=38–44|כרך=121|doi=10.1111/eth.12312|מחבר=Gordon M. Burghardt, Vladimir Dinets, James B. Murphy}}</ref> לזכור מי צפה בתבוסתם בעבר,<ref>{{צ-מאמר|שם=COURTSHIP BY SUBORDINATE MALE SIAMESE FIGHTING FISH, BETTA SPLENDENS: THEIR RESPONSE TO EAVESDROPPING AND NAÏVE FEMALES|קישור=https://brill.com/view/journals/beh/140/1/article-p71_5.xml|כתב עת=Behaviour|שנת הוצאה=2003-01-01|עמ=71–78|כרך=140|doi=10.1163/156853903763999908|מחבר=Michael Kidd, Brodie Herb, Suzanne Biron}}</ref> ובמינים מסוימים אף להשתמש בכלים<ref>{{צ-מאמר|שם=Tool use in fishes|קישור=https://onlinelibrary.wiley.com/doi/abs/10.1111/j.1467-2979.2011.00451.x|כתב עת=Fish and Fisheries|שנת הוצאה=2012|עמ=105–115|כרך=13|doi=10.1111/j.1467-2979.2011.00451.x|מחבר=Culum Brown}}</ref> ולזהות את עצמם במראה.<ref>{{צ-מאמר|שם=Cleaner wrasse pass the mark test. What are the implications for consciousness and self-awareness testing in animals?|קישור=https://www.biorxiv.org/content/10.1101/397067v1|כתב עת=bioRxiv|שנת הוצאה=2018-08-21|עמ=397067|doi=10.1101/397067|מחבר=Masanori Kohda, Takashi Hotta, Tomohiro Takeyama, Satoshi Awata}}</ref> בעוד שחוקרים רבים עדיין ספקנים בנוגע לרמת המודעות של דגים, מחקרים משני העשורים האחרונים ביססו ראיות רבות ליכולתם של דגים לסבול מכאב ומפחד, ואף מ[[שעמום]] ומבעיות רגשיות כגון [[דיכאון]].{{הערה|[https://www.nytimes.com/2017/10/16/science/depressed-fish.html?smid=fb-nytscience&smtyp=cur דיכאון בדגים אינו בדיחה - הניו יורק טיימס]}}<ref>{{צ-מאמר|שם=Brain serotonergic activation in growth-stunted farmed salmon: adaption versus pathology|קישור=https://royalsocietypublishing.org/doi/10.1098/rsos.160030|כתב עת=Royal Society Open Science|עמ=160030|כרך=3|doi=10.1098/rsos.160030|מחבר=Marco A. Vindas, Ida B. Johansen, Ole Folkedal, Erik Höglund}}</ref>

הדגים (Pisces) נחשבו בעבר כ[[על-מחלקה (טקסונומיה)|על מחלקה]] אך כיום אינה נמצאת יותר בשימוש מיון [[טקסונומיה (ביולוגיה)|טקסונומי]], זאת מישום שמדובר בקבוצה [[פרפילטית]] ובטקסונומיה המודרנית הטקסון חייבים להיות [[מונופילטי]].

==טקסונומיה==
הדגים מתחלקים לשלוש מחלקות: [[מקריני סנפיר]], [[בעלי סנפירים בשרניים]] (שתי מחלקות אלו שייכות לקבוצה [[דגי גרם]]), ו[[דגי סחוס]]. שלוש המחלקות שייכות לקבוצת [[בעלי חוליות]] ומהם התפתחו קבוצות החולייתנים היבשתיים שנמצאים בקבוצת [[בעלי ארבע רגליים]]. מקריני הסנפיר מהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת המיתרניים; ישנם 33,100 מינים נבדלים של דגים{{הערה|[http://www.fishbase.org/search.php רשימת הדגים המוכרים באתר fishbase]}} יותר מאשר מספר מיני ה[[עופות]], [[יונקים]] ו[[זוחלים]] גם יחד. קבוצה נוספת היא [[חסרי לסתות]] בהם ה[[צמדאים]], שהם אינם דגים על אף הדמיון ביניהם.

==מאפיינים==

היות שמחלקות הדגים הן בעלות מגוון פנימי רחב מאוד, לכל התכונות הטיפוסיות לדגים ישנם יוצאי דופן כל שהם. לדוגמה: למרות שהדגים נחשבים לבעלי "[[דם קר]]", כלומר בעלי חיים שאינם מסוגלים לווסת את [[טמפרטורה|טמפרטורת]] גופם באופן עצמי, דג ה[[טונה]], [[דג חרב|דג החרב]] וכמה מינים של [[דמויי כריש|כריש]]ים, מראים יכולת מסוימת של וויסות טמפרטורת הגוף ([[הומיאותרמיות]], "דם חם"). בנוסף, מקובל לחשוב שדגים נושמים בעזרת זימים. אולם, קבוצות רבות של דגים מסוגלות להפיק [[חמצן]] מה[[אוויר]], כמו גם מה[[מים]], באמצעות שימוש במבנים אנטומיים שונים. [[דג ריאות|דג הריאה]], למשל, מצויד [[ריאה|ריאות]] הדומות לאלה של [[בעלי ארבע רגליים|הולכי על ארבע]].

הדגים נחלקים לשתי קבוצות, לפי מקום המחיה שלהם:
* דגי [[מים מתוקים]], החיים ב[[נהר]]ות וב[[אגם|אגמים]] שבהם יש מים מתוקים.
* דגי מים [[מלח בישול|מלוחים]], החיים ב[[ים|ימים]] וב[[אוקיינוס]]ים.

הדגים נושמים את מולקולות ה[[חמצן]] (O<sub>2</sub>) [[המסה|המומסות]] במים (ולא את אטומי החמצן המצויים ב[[מולקולה|מולקולות]] [[תרכובת]] המים H<sub>2</sub>O). מולקולות החמצן מגיעות אל המים מן ה[[אטמוספירה]] ובהפרשה של צמחי מים בעת [[פוטוסינתזה]]. ב[[אגם|אגמים]], [[נחל]]ים וימים, אחוז החמצן המומס במים נמוך מאחוז החמצן באוויר, וזאת בשל מסיסותו הנמוכה במים. כ-6 [[מיליליטר]] של חמצן מומס מצויים בכל [[ליטר]] של מים, כך שריכוז החמצן המומס במים קטן פי 30 מריכוזו באוויר.

==גודל==
הדגים מצויים במגוון גדלים: החל בדגים גדולים באורך מספר מטרים ומשקל של מאות קילוגרם ועד לדגים קטנטנים באורך של סנטימטרים ספורים.

הדגים הגדולים ביותר נמנים עם [[דגי סחוס|דגי הסחוס]]: הדג הגדול ביותר הוא [[כריש לווייתן]] שאורכו {{יחידות|12.65|מטר|רגל|קישור=כן}}
ומשקלו 21.5 [[טון (משקל)|טון]] ואחריו המין [[כריש ענק]] (Cetorhinus maximus) שאורכו 12 מטר ומשקלו 16 טון. בעבר היו מינים גדולים יותר כמו הדג [[לידסיכתיס]] וכריש ה[[מגלודון]] שהגיע לדעת כמה מדענים לאורך של {{יחידות|15–21|מטר|רגל|קישור=כן}} ומשקל של כ-47 טון. עוד דגים גדולים שנכחדו הם ה[[דנקליאוסטיוס]] וה[[קסיפקטינוס]]. בקרב [[דגי גרם|דגי הגרם]] הדג הכבד ביותר הוא [[דג שמש מגובשש]] ששוקל בין 1 ל-3 טון, והדג הארוך ביותר הוא [[דג משוט ענק]] שאורכו {{יחידות|7–11|מטר|רגל|קישור=כן}}. [[דגי מקור|דגי המקור]] ([[מפרשניים]] ו[[דג חרב]]) אף הם דגים גדולים כאשר אורכם הוא {{יחידות|4–6|מטר|רגל|קישור=כן}} ומשקלם כמה מאות [[ק"ג]].

הקטנים בדגים הם ''Paedocypris progenetica'', ''Pandaka pygmaea'', ''Schindleria brevipinguis'' ו''Trimmatom nanus'' שאורכם עד 10 מ"מ לכל היותר.

===מערכת הרבייה===
אברי ה[[רביה|רבייה]] אצל דגים כוללים אשכים אצל הזכר ושחלות אצל הנקבה. ברוב מיני הדגים מדובר בזוג אברי רבייה בגודל דומה, שמאוחים באופן חלקי או מלא. יכולים להימצא גם אברי רבייה משניים.
כמה סוגי דגים הם [[הרמפרודיט]]ים והם בעלי שחלות או אשכים בשלבים שונים של מחזור חייהם. ישנם גם מינים (Hypoplectrus, לדוגמה) שהם בו זמנית זכר ונקבה.

הרוב המוחלט של הדגים מתרבים על ידי ביצים, המתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הללו ההפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.

הצעירים הבוקעים מבין הביצים המופרות מכונים [[פגית]], בדרך כלל הם אינם מפותחים לגמרי, ניראים שונים מהמופעים של השלבים הבוגרים יותר ונושאים איתם שק [[חלמון]] גדול שמשמש אותם לתזונה. שלב הפגית בדרך כלל קצר (כמה שבועות), ובמהלכו הפגית גדלה, משנה את צורתה ועוברת מתזונה המבוססת על שק החלמון לתזונה המבוססת על [[זואופלנקטון]]. התהליך תלוי בזמינות של זואופלנקטון ולכן פגיות רבות מתות במהלכו.

===שלד הדג===
הדגים מקבוצת מיקסינים, קבוצת צמדים וקבוצת דגי הסחוס מאופיינים בשלד [[סחוס]]י.

שאר הקבוצות, דגי גרם - מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, ודגי ריאות, מאופיינים בשלד גרמי (כלומר עשוי [[עצם]]).

השלד האופייני לדגי הגרם, מורכב מגולגולת המשמשת נקודת המשען של שאר השלד, עמוד שידרה לאורך כל הגוף המסתיים בסנפיר זנב גרמי, שני זוגות של סנפירים - זוג סנפירי החזה, וזוג סנפירי הגחון, סנפירים לא-זוגיים - סנפיר הגב (קדמי ואחורי), הזנב וסנפיר השת. כל הסנפירים מחוברים בעצמות אל שלד הדג. בגולגולת של דגי הגרם ישנן עצמות מיוחדות לשמירה על הזימים המכונות קשתות הזימים.

===מערכת התנועה===
ה[[שריר|שרירים]] בדג מחוברים לקרומים אורכיים ורוחביים, הקשורים לשלד ול[[עור]]. רוב הדגים נעים על ידי כיווץ של זוגות של שרירים משני צדי עמוד השידרה לסרוגין. ההתכווצויות הללו יוצרות תנועה בצורת האות S הנעה במורד גופו של הדג. כאשר כל פיתול מגיע לסנפיר האחורי נוצר כח דחיפה אחורי שיחד עם הסנפירים האחרים מניע את הדג קדימה. הסנפירים משמשים גם לייצוב גוף הדג בתנועה, ולהגדלת שטח הפנים של הדג להגברת כוח הדחיפה בתנועה. המבנה ההידרודינמי של גוף הדג מקטין את החיכוך במים ומקל על התנועה בהם.

כדי להימנע משקיעה כתוצאה מכך שרקמות הגוף יותר כבדות מהמים, יש אצל דגי גרם רבים איבר המכונה [[שלפוחית אוויר]] (המכונה גם שלפוחית השחיה ושלפוחית ציפה). השלפוחית מאפשרת על ידי מעבר של [[גז]]ים לכוונן את הציפה של הדג במים. שלפוחית האוויר היא איבר [[הומולוגיה (ביולוגיה)|הומולוגי]] ל[[ריאות]] של שוכני היבשה ומקובל לחשוב שהריאות התפתחו ממנה במהלך ה[[אבולוציה]].

===מערכת העצבים והחישה===
[[מערכת העצבים המרכזית]] מורכבת משני חלקים: [[מוח]] הנמצא בגולגולת<!-- מי שיודע מה זה -דיקטוטים - שיספר לי -->, ו[[מוח השדרה]] הנמצא בתוך חוט השדרה.

==== המוח ====
מח הדג הטיפוסי קטן ביחס למסת הגוף, בהשוואה לבעלי חוליות אחרים, כאחד חלקי חמש-עשרה מהמוח של יונק או עוף בגודל דומה. אולם ישנם כמה דגים עם מוח יחסית גדול כמו הכרישים, להם מח ביחס מסה דומה לציפור או יונק כיס.

המוח מחולק לכמה אזורים. מצידו הקדמי נמצאות אונות הריח; זוג מבנים המקבל ומפענח גירויים המתקבלים מאזור הנחיריים דרך עצבי הריח. אונות הריח גדולות במיוחד אצל דגים הצדים לפי חוש הריח כמו [[דמויי כריש|כריש]] ו[[שפמנון]]. מאחוריהן נימצאות שתי אונות הטאלנספלון המקבילות למח המרכזי אצל חולייתנים מפותחים יותר, אצל דגים תפקידן העיקרי הוא הרחה. שני המבנים הללו יחד מכונים [[המוח הקדמי]].

דיאנספלון הוא אזור במוח המחבר בין המוח הקדמי למוח האמצעי ונימצא מתחת לאונות הראיה. הוא משמש בתפקידים הקשורים בהפרשות [[הורמון|הורמונליות]] ובשמירה על ה[[הומאוסטזה]] של גוף הדג. מיד מעליו נימצאת [[בלוטת האצטרובל]] המשמשת להבחנה באור, שמירה על ה[[שעון ביולוגי|שעון הביולוגי]] ושליטת בשינויי צבע של עור הדג.

ה[[מוח]] האמצעי כולל שתי אונות ראיה; אלו גדולות במיוחד אצל דגים הצדים בעזרת הראיה כמו פורל הקשת וציקלידים.

המאטנספלון או המוח האחורי קשור בעיקר בשחיה ובשמירה על [[שיווי משקל (חולייתנים)|שיווי המשקל]] של הדג. הוא מורכב מאונה אחת ובדרך כלל זהו החלק הגדול ביותר במוח הדג.

[[גזע המוח]] הוא החלק האחורי ביותר במוח ושולט בחלק מהשרירים והאיברים בגוף הדג. בדגי הגרם זהו החלק השולט בנשימה ובבקרה על ה[[לחץ אוסמוטי|לחץ האוסמוטי]] בגוף.

==== חושים ====

ברוב הדגים אברי החישה מפותחים ביותר. כמעט לכל הדגים הפעילים ביום יש [[עין|עיניים]] מפותחות המאפשרות ראיית [[צבע|צבעים]] טובה לפחות כמו ראייה של בני אדם. חלק מהדגים משתמשים בראייה כדי לשנות את צבעי גופם למטרות [[הסוואה]] (אם אפילו אחת מעיניו של דג ממשפחת ה[[סוליתאים]] נפגעת - הוא מתקשה להתאים את צבעיו לסביבה). ניתן לשער כי דגים מפענחים את הקלט החזותי בדומה לבני-אדם, משום שהם מוטעים על ידי [[אשליה אופטית|אשליות אופטיות]] בדומה להם.<ref>{{צ-מאמר|שם=The Ebbinghaus illusion in a fish (Xenotoca eiseni)|קישור=http://link.springer.com/10.1007/s10071-014-0821-5|כתב עת=Animal Cognition|שנת הוצאה=2015-03|עמ=533–542|כרך=18|doi=10.1007/s10071-014-0821-5|מחבר=Valeria Anna Sovrano, Liliana Albertazzi, Orsola Rosa Salva}}</ref> לדגים רבים יש גם [[קולטן|קולטנים]] כימיים מיוחדים המאפשרים חישה יוצאת דופן של טעמים וריחות. ל[[שפמנונאים|שפמנון]] הנפוץ בצפון אמריקה יש כ-680,000 בלוטות טעם - פי 100 מלאדם - והן מפוזרות על פני כל גופו,<ref>{{צ-מאמר|שם=The taste system of the channel catfish: from biophysics to behavior|קישור=http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/016622369390152C|כתב עת=Trends in Neurosciences|שנת הוצאה=1993-05-01|עמ=192–197|כרך=16|doi=10.1016/0166-2236(93)90152-C|מחבר=John Caprio, Joseph G. Brand, John H. Teeter, Tine Valentincic}}</ref> וחוש הריח של [[דמויי כריש|כרישים]] חד פי 10,000 משל בני-אדם. לדגים יש אוזניים, למרות שאין להם אפרכסות אוזניים, שאינן נחוצות בתווך המימי. דגים משתמשים באוזניהם בין היתר כדי לשמוע זה את זה; למרות ההנחה הנפוצה שדגים הם אילמים - למעשה לדגים יש יותר דרכים להפקת קולות מאשר לכל חיות היבשה.<ref>{{צ-ספר|שם=The Senses of Fish: Adaptations for the Reception of Natural Stimuli|קישור=https://doi.org/10.1007/978-94-007-1060-3_10|מו"ל=Springer Netherlands|שנת הוצאה=2004|מקום הוצאה=Dordrecht|עמ=210–230|מחבר=Friedrich Ladich|שפה=en}}</ref> יש דגים המסוגלים לשמוע גם צלילי אולטרה-סאונד, המופקים למשל על ידי [[דולפין|דולפינים]]. לרוב הדגים ישנם קולטנים רגישים בקו הצד של הגוף המאפשרים להם לזהות זרמים ותנודות וכך לחוש בתנועות המים הנגרמות מתנועת בעלי חיים אחרים - בני להקתם (כך מתאפשר להם לנוע בתיאום מושלם כמעט) וכן טורפים וכאלה שעשויים לשמש כטרף. לכמה דגים כמו הכרישים ישנה יכולת לזהות [[זרם חשמלי|זרמים חשמליים]] חלשים. אחרים, כמו ה[[צלופח]] החשמלי, מסוגלים לייצר זרמים חשמליים. יש דגים כמו "[[מורמיריים|דגי הפיל]]" המסוגלים לייצר ולחוש זרמים חשמליים חלשים, בעיקר למטרות תקשורת.

==== האם דגים חשים כאב? ====
מחקר שנערך על ידי מוסד רוזלין ו[[אוניברסיטת אדינבורו]], אנגליה, מצא ראיות כי דגים מסוגלים לחוש [[כאב]], וגילה כי דגים מראים שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים בתגובה לפגיעה. נמצא כי לדגים יש קולטני [[כאב]] (nociceptors), כאשר 22 מהקולטנים מגיבים ללחץ מכני ול[[טמפרטורה]] גבוהה מ-40 [[מעלות צלזיוס]], ו-18 אחרים מגיבים גם על גירוי כימי. קולטנים אלה מזכירים את הקולטנים ב[[דו-חיים]], [[ציפורים]] ו[[יונקים]]. כל הדגים בניסוי הגיבו בצורה חריגה מהרגיל על ארס דבורה ועל [[חומצה אצטית]], והפגינו התנהגות אופיינית גם ל[[חולייתנים]] מפותחים יותר כמו [[יונקים]] במצבי [[עקה]]{{הערה|1=[http://news.bbc.co.uk/2/hi/sci/tech/2983045.stm "דגים אכן חשים כאב"] באתר של ה[[BBC]]}}{{הערה|1=[[:en:Pain in fish|כאב אצל דגים בוויקיפדיה באנגלית]]}}{{הערה|1=[http://about-flyfishing.com/library/weekly/JamesRose.pdf "האם לדגים יש קולטני כאב: ראיות לאבולוציה של מערכת החישה בחולייתנים"]{{קישור שבור|11.11.2019}}}}.
מחקר שנערך באפריל 2009 ב[[אוניברסיטת פרדו]], [[אינדיאנה]], חיזק את המסקנה כי דגים אכן מסוגלים לחוות [[כאב]] ולהגיב אליו, כשמצא שדגים בנוכחות תמיסת מלח באקווריום וטמפרטורה גבוהה הפגינו התנהגות מתגוננת, זהירה, או של [[פחד]] ו[[חרדה]], בעוד שדגים בנוכחות תמיסת מלח, טמפרטורה גבוהה ומשכך הכאבים [[מורפין]] לא משנים את התנהגותם{{הערה|1=[http://news.uns.purdue.edu/x/2009a/090429GarnerPain.html "דגים אכן מסוגלים לחוש כאב ולהגיב אליו בדומה מאוד לאדם"]}}.

הביולוגית ויקטוריה בריית'ווייט מ[[אוניברסיטת אוקספורד]] בספרה "?Do Fish Feel Pain" שיצא לאור במרץ 2010 מראה כי דגים שייכים למין [[אינטליגנציה|אינטליגנטי]], ומחקרה מראה כי יש ביכולתם להפגין יכולות [[זיכרון]] [[זיכרון לטווח קצר|לטווח קצר]] ו[[זיכרון לטווח ארוך|לטווח ארוך]], שבמקרים אחדים, כמו ב[[אלתית|סלמון]] הנודד, זוכרים לטווח של שנים. כמו כן, היא מצאה כי גופם של הדגים מפריש את הורמון ה[[עקה]] [[קורטיזול]] בתגובה למצבי [[לחץ]]{{הערה|1=[http://www.oup.com/us/catalog/general/subject/LifeSciences/BioethicsSocialIssues/?view=usa&ci=9 האם דגים חשים כאב?"] - סקירת ספרה של ויקטוריה בריית'ווייט{{קישור שבור|11.11.2019}}}}.

===מערכת העיכול===
התפתחות הלסתות אצל הדגים אפשרה להם מקורות תזונה מגוונים הכוללים צמחים ובעלי חיים.

בדגים, בדומה לבעלי חוליות אחרים, המזון נבלע דרך ה[[פה]], ונטחן ב[[וושט]]. כאשר המזון מגיע ל[[קיבה]] הוא ממשיך להתפרק ובמינים רבים של דגים ישנו עיבוד נוסף על ידי כיסונים דמויי אצבעות המפרישים [[אנזים|אנזימי]] עיכול וסופגים חומרי מזון. מן הקיבה נמשך [[מעי]] עד ל[[פתח ביב|פתח הביב]]. במעי מסתיים פירוק המזון וספיגתו וחומרי הפסולת נפלטים דרך הביב. איברים כמו ה[[כבד]] וה[[לבלב]] מפרישים אנזימים נוספים וחומרים כימיים מאכּלים בזמן שהמזון עובר במערכת העיכול.

===מערכת ההפרשה===
כמו רוב שוכני המים, הדגים מפרישים פסולת חנקנית ("[[שתן]]") בצורת [[אמוניה]]. חלק מהפסולת עוברת ב[[דיפוזיה]] דרך הזימים אל המים שמסביב, והשאר מסונן מהדם דרך [[הכליות]], ומופרש מפתח הביב. בניגוד לרוב ה[[יונקים]], את הדג משמש פתח [[שופכה]] אחד, [[פתח ביב|פתח הביב]], שנמצא באזור סנפיר השת, עבור מערכת המין, הפרשות העיכול והפסולת החנקנית.

דגי ים נוטים לאבד מים מגופם בתהליך של [[אוסמוזה]]. ולכן כמעט אינם מפרישים "שתן", כלומר פסולת חנקנית נוזלית. הכליות מרכזות את השתן כך שיאבדו כמה שפחות מים מגופם. דגי מים מתוקים, לעומת זאת, צריכים לשמור על המלחים בגופם ולהיפטר מעודפי מים. לכן הכליות אצלם מותאמות להפריש מים בכמויות גדולות עם מעט מאוד מלחים. ישנם דגים המסוגלים לשנות את תפקוד הכליות שלהם, מה שמאפשר להם בין השאר, לעבור בין סביבה של מים מתוקים ומים מלוחים.

==אבולוציה==

מחלקת הדגים [[חסרי לסתות|חסרי הלסתות]] הייתה המחלקה הראשונה של ה[[חולייתנים]] שהתפתחה. היא התפתחה מה[[מיתרניים]]. אצל המיתרניים היה מבנה דמוי גיד שהגן על מערכת העצבים המרכזית ואצל חסרי הלסתות הוא התפתח ל[[עמוד השדרה]].

[[דגי גרם|דגי הגרם]] התפתחו מחסרי הלסתות. אצל דגי הגרם הופיעו [[גולגולת]] ו[[צלעות]]. הגולגולת התפתחה עד שכללה לסתות ושיניים ובכך העצמות של דגי הגרם גם סיפקו הגנה וגם הקלו את האכילה. דגי הגרם דחקו את חסרי הלסתות ממרבית הגומחות האקולוגיות (סביבות הקיום).

בתוך מחלקת דגי הגרם הופיעו [[דגי ריאות|דגי הריאות]]. הריאות שיפרו את יכולת הנשימה של דגים אלה בתוך המים ואצל חלקם הן אפשרו גם נשימה מחוץ למים – למשל בקפיצה מעל מכשול רחב בנחל מתייבש. מחלקת ה[[דו-חיים]] התפתחה מדגי הריאות והיגרה אל היבשה. הליך ההתפתחות האבולוציוני הזה מונצח במעגל חיי הפרט של בני מחלקה זו. ה[[לרווה|פגית]] שלהם דמוית דג והבוגר נראה כ[[בעלי ארבע רגליים]] שאליהם משויכת מחלקת הדו-חיים.

מדגי הריאות התפתחו גם אותם דגי גרם שיש להם [[שלפוחית ציפה]].{{הבהרה|איך זה מסתדר עם כך שדגי הריאות שייכים למחלקת בעלי סנפירים בשרניים ואילו רוב הדגים למקריני סנפירים?}} שלפוחית הציפה התפתחה מהריאות ונתנה לאותם דגי גרם יתרון גדול על דגים אחרים. דגי הגרם בעלי שלפוחית הציפה דחקו את הדגים האחרים ממרבית הנישות. התחרות עם בעלי שלפוחית הציפה הפכה את דגי הריאות לדגים נדירים ביותר ([[מאובנים חיים]]).

[[דגי סחוס|דגי הסחוס]] התפתחו מדגי הגרם. אצלם, למעט הלסתות והשיניים, השלד הפך ל[[סחוס]] קל וחזק.

==הדגים והאדם==

הדגים הם מקור [[מזון]] לבני אדם בכל העולם, בין אם נאספו מהטבע באמצעות [[דיג]] ובין אם גודלו בחוות גידול בדומה ל[[בקר]] או [[עופות]]. דיג, [[גידול דגי נוי|גידול דגים]] ב[[אקווריום]], וצפייה בדגים באקווריומים ציבוריים נחשבים לפעילויות פנאי נפוצות. לדגים תפקיד חשוב בתרבות האנושית, הם מוצגים בה החל כאלים, וסמלים מיסטיים וכלה בתרבות הפופולרית, בספרים ובסרטים.

===להקות שונות של דגים===
<gallery mode="packed" widths="150" heights="135" perrow="4">
קובץ:Sixfinger threadfin school.jpg
קובץ:Jon hanson - schooling bannerfish school (by-sa).jpg
קובץ:School of Pterocaesio chrysozona in Papua New Guinea 1.jpg
קובץ:Lutjanus viridis.jpg
קובץ:Plitvice underwater.jpg
</gallery>

==בדת==
===הדג ביהדות===
ב[[יהדות]] ישנם חוקי [[כשרות]] האוסרים אכילת מאכלים מסוימים. לפי ה[[הלכה]] דג מותר לאכילה בתנאי שיש לו סנפירים וקשקשים, אך למעשה די במציאת קשקשים, על-פי כלל הקובע: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" ({{משנה|נידה|ו|ט}}). דג כשר מותר באכילה גם מבלי לבצע בו [[שחיטה (יהדות)|הלכות שחיטה]], אלא ניתן להורגו בכל אמצעי ואחר כך לאכלו. כמו כן דם הדגים מותר באכילה ולכן אין צורך להמליח דג. בזני דגים מסוימים ישנה בעיה של הימצאות [[תולעים]], האסורות באכילה, ולכן גם הדגים עצמם אסורים באכילה.

על אף שבשר הדג נחשב פרווה, לא אוכלים דגים ובשר יחד, בשל דעה המובעת במשנה, לפיה קיים חשש לסכנה בכך (ראו [[פסחים]], ע"ו). לגבי אכילת דגים יחד עם חלב או עם מוצריו, ישנה מחלוקת בין מנהגי ספרדים, האוסרים זאת, לבין אשכנזים, המתירים.

כמו כן, על פי מנהגי קהילות אשכנז, אוכלים בליל [[ראש השנה]] ראש של דג, ומבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב". וכן, יש הנוהגים לאכול את גוף הדג ומבקשים "שנפרה ונרבה כדגים".

===הדג בנצרות===
בתקופה בה הייתה ה[[נצרות]] נרדפת על ידי השלטון הרומי, ניצלו הנוצרים את המילה דג ב[[יוונית]] ΙΧΘΥΣ {{כ}}ichthus או Ichthys כראשי תיבות של '''I'''ēsous '''Ch'''ristos, '''T'''heou '''Hu'''ios, '''S'''ōtēr. כלומר ישוע המשיח בן אלוהים מושיע. וכך הפך הדג לסמל נוצרי. חיזוק לנוהג זה היה נס הדגים של [[ישו]].

==ראו גם==
*[[דגי מאכל]]
*[[דגי נוי]]
*[[דגי גרם]]
*[[דגי סחוס]]
*[[דג חשמל|דגים חשמליים]]
*[[דגים אמפיביים]]
*[[גידול דגי נוי]]

== קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיספר=גידול חיות מחמד/דגים|שם ויקיספר=גידול דגים|ויקישיתוף=Category:Fish|שם ויקישיתוף=דג|ויקימילון=דג}}

* אברהם אלישע, [http://cafe.themarker.com/post/3454054/ בסוד משמעותם הסמלית של הדגים - מסע מעמקים לעולם התוכן הארכיטיפי, הדג כסמל הריבוי, הריפוי והישועה - הכיצד], באתר החברתי [http://cafe.themarker.com דה מרקר קפה], 4 בינואר 2019
{{מידע טקסונומי}}
* [http://www.gocool.co.il/home/fish/ant/ant.html אנטומיה של דגים]
* {{הארץ|ניר חסון|יש הרבה דגים בים, וכעת לכולם שמות בעברית|1.1621955|20 בינואר 2012}}
* {{הארץ|אביבה קרינסקי|כך מצא ביאליק דרך לקביעת שמות עבריים לדגים|1.2606987|5 באפריל 2015}}
* מילון למונחי דגים, באתר [[האקדמיה ללשון]]
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=330 דגי הגרם] (תשע"ב)
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=151 דגי מים מתוקים] (תשמ"א)
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=300 דגי מים מתוקים] (תש"ס)
** [https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=187 דגי סחוס] (תש"ס)

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:דגים|*]]{עריכה|נושא=מדעי הטבע}}
{{מפנה|דגים}}
{{מפנה|דגים}}
{{מיון
{{מיון

גרסה מ־18:05, 18 בדצמבר 2019

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המונח "דגים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו דגים (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןדג
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
תת־מערכה: בעלי גולגולת
קבוצה: בעלי חוליות
מחלקה: דג
קבוצה: דגים
מחלקות
שם מדעי
Pisces
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הדג הגדול ביותר - כריש לווייתני.
אנטומיה חיצונית של הדג Lampanyctodes hectoris:
1 - קשת הזימים
2 - קו האורך
3 - סנפיר הגב הקדמי
4 - סנפיר הגב האחורי
5 - חיבור הזנב
6 - סנפיר הזנב
7 - סנפיר השת
8 - איבר המפיק אור (פוטופור)
9 - סנפיר הגחון (זוג)
10 - סנפיר החזה (זוג)
יבשתן - מבין הדגים המעטים שיוצאים מהמים
טריגון - מבין הדגים השטוחים
דג אוסקר
פרפרון בשונית אלמוגים
דג הסלמון הוא חלק חשוב מתזונתם של חיות רבות וגם של האדם
האבנון הוא דג מסוכן ביותר לאנשים עקב ארסיותו הרבה
בת הים היא יצור אגדי שחציו אדם וחציו דג
ציור יפני של דג משנת 1925 - הדגים באומנות

דג הוא בעל חיים בעל חוליות, קר דם[1], החי במים ונושם בעזרת זימים[2] (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל דגי הריאות) במשך כל חייו (בניגוד לדו-חיים שמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת סנפירים, ועורם מכוסה קשקשים. ישנם מעל 33,000 מיני דגים מוכרים למדע, המשתייכים ל-564 משפחות, ומעריכים שמינים רבים מאוד עדיין לא נתגלו. מינים של דגים מהווים כ-60% ממיני בעלי החוליות על כדור הארץ - יותר מכל מיני הזוחלים, הדו-חיים, העופות והיונקים גם יחד.[3]

בעבר נהוג היה לחשוב שמוח הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה ולדגים יכולות מנטליות יותר מורכבות משחשבנו, כולל יכולת לתכנן פעולות עתידיות ולשתף פעולה בגמישות,[4] לשחק,[5] לזכור מי צפה בתבוסתם בעבר,[6] ובמינים מסוימים אף להשתמש בכלים[7] ולזהות את עצמם במראה.[8] בעוד שחוקרים רבים עדיין ספקנים בנוגע לרמת המודעות של דגים, מחקרים משני העשורים האחרונים ביססו ראיות רבות ליכולתם של דגים לסבול מכאב ומפחד, ואף משעמום ומבעיות רגשיות כגון דיכאון.[9][10]

הדגים (Pisces) נחשבו בעבר כעל מחלקה אך כיום אינה נמצאת יותר בשימוש מיון טקסונומי, זאת מישום שמדובר בקבוצה פרפילטית ובטקסונומיה המודרנית הטקסון חייבים להיות מונופילטי.

טקסונומיה

הדגים מתחלקים לשלוש מחלקות: מקריני סנפיר, בעלי סנפירים בשרניים (שתי מחלקות אלו שייכות לקבוצה דגי גרם), ודגי סחוס. שלוש המחלקות שייכות לקבוצת בעלי חוליות ומהם התפתחו קבוצות החולייתנים היבשתיים שנמצאים בקבוצת בעלי ארבע רגליים. מקריני הסנפיר מהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת המיתרניים; ישנם 33,100 מינים נבדלים של דגים[11] יותר מאשר מספר מיני העופות, יונקים וזוחלים גם יחד. קבוצה נוספת היא חסרי לסתות בהם הצמדאים, שהם אינם דגים על אף הדמיון ביניהם.

מאפיינים

היות שמחלקות הדגים הן בעלות מגוון פנימי רחב מאוד, לכל התכונות הטיפוסיות לדגים ישנם יוצאי דופן כל שהם. לדוגמה: למרות שהדגים נחשבים לבעלי "דם קר", כלומר בעלי חיים שאינם מסוגלים לווסת את טמפרטורת גופם באופן עצמי, דג הטונה, דג החרב וכמה מינים של כרישים, מראים יכולת מסוימת של וויסות טמפרטורת הגוף (הומיאותרמיות, "דם חם"). בנוסף, מקובל לחשוב שדגים נושמים בעזרת זימים. אולם, קבוצות רבות של דגים מסוגלות להפיק חמצן מהאוויר, כמו גם מהמים, באמצעות שימוש במבנים אנטומיים שונים. דג הריאה, למשל, מצויד ריאות הדומות לאלה של הולכי על ארבע.

הדגים נחלקים לשתי קבוצות, לפי מקום המחיה שלהם:

הדגים נושמים את מולקולות החמצן (O2) המומסות במים (ולא את אטומי החמצן המצויים במולקולות תרכובת המים H2O). מולקולות החמצן מגיעות אל המים מן האטמוספירה ובהפרשה של צמחי מים בעת פוטוסינתזה. באגמים, נחלים וימים, אחוז החמצן המומס במים נמוך מאחוז החמצן באוויר, וזאת בשל מסיסותו הנמוכה במים. כ-6 מיליליטר של חמצן מומס מצויים בכל ליטר של מים, כך שריכוז החמצן המומס במים קטן פי 30 מריכוזו באוויר.

גודל

הדגים מצויים במגוון גדלים: החל בדגים גדולים באורך מספר מטרים ומשקל של מאות קילוגרם ועד לדגים קטנטנים באורך של סנטימטרים ספורים.

הדגים הגדולים ביותר נמנים עם דגי הסחוס: הדג הגדול ביותר הוא כריש לווייתן שאורכו 12.65 מטרים (41.5 רגל) ומשקלו 21.5 טון ואחריו המין כריש ענק (Cetorhinus maximus) שאורכו 12 מטר ומשקלו 16 טון. בעבר היו מינים גדולים יותר כמו הדג לידסיכתיס וכריש המגלודון שהגיע לדעת כמה מדענים לאורך של 15–21 מטרים (49–69 רגל) ומשקל של כ-47 טון. עוד דגים גדולים שנכחדו הם הדנקליאוסטיוס והקסיפקטינוס. בקרב דגי הגרם הדג הכבד ביותר הוא דג שמש מגובשש ששוקל בין 1 ל-3 טון, והדג הארוך ביותר הוא דג משוט ענק שאורכו 7–11 מטרים (23–36 רגל). דגי המקור (מפרשניים ודג חרב) אף הם דגים גדולים כאשר אורכם הוא 4–6 מטרים (13–20 רגל) ומשקלם כמה מאות ק"ג.

הקטנים בדגים הם Paedocypris progenetica, Pandaka pygmaea, Schindleria brevipinguis וTrimmatom nanus שאורכם עד 10 מ"מ לכל היותר.

מערכת הרבייה

אברי הרבייה אצל דגים כוללים אשכים אצל הזכר ושחלות אצל הנקבה. ברוב מיני הדגים מדובר בזוג אברי רבייה בגודל דומה, שמאוחים באופן חלקי או מלא. יכולים להימצא גם אברי רבייה משניים. כמה סוגי דגים הם הרמפרודיטים והם בעלי שחלות או אשכים בשלבים שונים של מחזור חייהם. ישנם גם מינים (Hypoplectrus, לדוגמה) שהם בו זמנית זכר ונקבה.

הרוב המוחלט של הדגים מתרבים על ידי ביצים, המתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הללו ההפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.

הצעירים הבוקעים מבין הביצים המופרות מכונים פגית, בדרך כלל הם אינם מפותחים לגמרי, ניראים שונים מהמופעים של השלבים הבוגרים יותר ונושאים איתם שק חלמון גדול שמשמש אותם לתזונה. שלב הפגית בדרך כלל קצר (כמה שבועות), ובמהלכו הפגית גדלה, משנה את צורתה ועוברת מתזונה המבוססת על שק החלמון לתזונה המבוססת על זואופלנקטון. התהליך תלוי בזמינות של זואופלנקטון ולכן פגיות רבות מתות במהלכו.

שלד הדג

הדגים מקבוצת מיקסינים, קבוצת צמדים וקבוצת דגי הסחוס מאופיינים בשלד סחוסי.

שאר הקבוצות, דגי גרם - מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, ודגי ריאות, מאופיינים בשלד גרמי (כלומר עשוי עצם).

השלד האופייני לדגי הגרם, מורכב מגולגולת המשמשת נקודת המשען של שאר השלד, עמוד שידרה לאורך כל הגוף המסתיים בסנפיר זנב גרמי, שני זוגות של סנפירים - זוג סנפירי החזה, וזוג סנפירי הגחון, סנפירים לא-זוגיים - סנפיר הגב (קדמי ואחורי), הזנב וסנפיר השת. כל הסנפירים מחוברים בעצמות אל שלד הדג. בגולגולת של דגי הגרם ישנן עצמות מיוחדות לשמירה על הזימים המכונות קשתות הזימים.

מערכת התנועה

השרירים בדג מחוברים לקרומים אורכיים ורוחביים, הקשורים לשלד ולעור. רוב הדגים נעים על ידי כיווץ של זוגות של שרירים משני צדי עמוד השידרה לסרוגין. ההתכווצויות הללו יוצרות תנועה בצורת האות S הנעה במורד גופו של הדג. כאשר כל פיתול מגיע לסנפיר האחורי נוצר כח דחיפה אחורי שיחד עם הסנפירים האחרים מניע את הדג קדימה. הסנפירים משמשים גם לייצוב גוף הדג בתנועה, ולהגדלת שטח הפנים של הדג להגברת כוח הדחיפה בתנועה. המבנה ההידרודינמי של גוף הדג מקטין את החיכוך במים ומקל על התנועה בהם.

כדי להימנע משקיעה כתוצאה מכך שרקמות הגוף יותר כבדות מהמים, יש אצל דגי גרם רבים איבר המכונה שלפוחית אוויר (המכונה גם שלפוחית השחיה ושלפוחית ציפה). השלפוחית מאפשרת על ידי מעבר של גזים לכוונן את הציפה של הדג במים. שלפוחית האוויר היא איבר הומולוגי לריאות של שוכני היבשה ומקובל לחשוב שהריאות התפתחו ממנה במהלך האבולוציה.

מערכת העצבים והחישה

מערכת העצבים המרכזית מורכבת משני חלקים: מוח הנמצא בגולגולת, ומוח השדרה הנמצא בתוך חוט השדרה.

המוח

מח הדג הטיפוסי קטן ביחס למסת הגוף, בהשוואה לבעלי חוליות אחרים, כאחד חלקי חמש-עשרה מהמוח של יונק או עוף בגודל דומה. אולם ישנם כמה דגים עם מוח יחסית גדול כמו הכרישים, להם מח ביחס מסה דומה לציפור או יונק כיס.

המוח מחולק לכמה אזורים. מצידו הקדמי נמצאות אונות הריח; זוג מבנים המקבל ומפענח גירויים המתקבלים מאזור הנחיריים דרך עצבי הריח. אונות הריח גדולות במיוחד אצל דגים הצדים לפי חוש הריח כמו כריש ושפמנון. מאחוריהן נימצאות שתי אונות הטאלנספלון המקבילות למח המרכזי אצל חולייתנים מפותחים יותר, אצל דגים תפקידן העיקרי הוא הרחה. שני המבנים הללו יחד מכונים המוח הקדמי.

דיאנספלון הוא אזור במוח המחבר בין המוח הקדמי למוח האמצעי ונימצא מתחת לאונות הראיה. הוא משמש בתפקידים הקשורים בהפרשות הורמונליות ובשמירה על ההומאוסטזה של גוף הדג. מיד מעליו נימצאת בלוטת האצטרובל המשמשת להבחנה באור, שמירה על השעון הביולוגי ושליטת בשינויי צבע של עור הדג.

המוח האמצעי כולל שתי אונות ראיה; אלו גדולות במיוחד אצל דגים הצדים בעזרת הראיה כמו פורל הקשת וציקלידים.

המאטנספלון או המוח האחורי קשור בעיקר בשחיה ובשמירה על שיווי המשקל של הדג. הוא מורכב מאונה אחת ובדרך כלל זהו החלק הגדול ביותר במוח הדג.

גזע המוח הוא החלק האחורי ביותר במוח ושולט בחלק מהשרירים והאיברים בגוף הדג. בדגי הגרם זהו החלק השולט בנשימה ובבקרה על הלחץ האוסמוטי בגוף.

חושים

ברוב הדגים אברי החישה מפותחים ביותר. כמעט לכל הדגים הפעילים ביום יש עיניים מפותחות המאפשרות ראיית צבעים טובה לפחות כמו ראייה של בני אדם. חלק מהדגים משתמשים בראייה כדי לשנות את צבעי גופם למטרות הסוואה (אם אפילו אחת מעיניו של דג ממשפחת הסוליתאים נפגעת - הוא מתקשה להתאים את צבעיו לסביבה). ניתן לשער כי דגים מפענחים את הקלט החזותי בדומה לבני-אדם, משום שהם מוטעים על ידי אשליות אופטיות בדומה להם.[12] לדגים רבים יש גם קולטנים כימיים מיוחדים המאפשרים חישה יוצאת דופן של טעמים וריחות. לשפמנון הנפוץ בצפון אמריקה יש כ-680,000 בלוטות טעם - פי 100 מלאדם - והן מפוזרות על פני כל גופו,[13] וחוש הריח של כרישים חד פי 10,000 משל בני-אדם. לדגים יש אוזניים, למרות שאין להם אפרכסות אוזניים, שאינן נחוצות בתווך המימי. דגים משתמשים באוזניהם בין היתר כדי לשמוע זה את זה; למרות ההנחה הנפוצה שדגים הם אילמים - למעשה לדגים יש יותר דרכים להפקת קולות מאשר לכל חיות היבשה.[14] יש דגים המסוגלים לשמוע גם צלילי אולטרה-סאונד, המופקים למשל על ידי דולפינים. לרוב הדגים ישנם קולטנים רגישים בקו הצד של הגוף המאפשרים להם לזהות זרמים ותנודות וכך לחוש בתנועות המים הנגרמות מתנועת בעלי חיים אחרים - בני להקתם (כך מתאפשר להם לנוע בתיאום מושלם כמעט) וכן טורפים וכאלה שעשויים לשמש כטרף. לכמה דגים כמו הכרישים ישנה יכולת לזהות זרמים חשמליים חלשים. אחרים, כמו הצלופח החשמלי, מסוגלים לייצר זרמים חשמליים. יש דגים כמו "דגי הפיל" המסוגלים לייצר ולחוש זרמים חשמליים חלשים, בעיקר למטרות תקשורת.

האם דגים חשים כאב?

מחקר שנערך על ידי מוסד רוזלין ואוניברסיטת אדינבורו, אנגליה, מצא ראיות כי דגים מסוגלים לחוש כאב, וגילה כי דגים מראים שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים בתגובה לפגיעה. נמצא כי לדגים יש קולטני כאב (nociceptors), כאשר 22 מהקולטנים מגיבים ללחץ מכני ולטמפרטורה גבוהה מ-40 מעלות צלזיוס, ו-18 אחרים מגיבים גם על גירוי כימי. קולטנים אלה מזכירים את הקולטנים בדו-חיים, ציפורים ויונקים. כל הדגים בניסוי הגיבו בצורה חריגה מהרגיל על ארס דבורה ועל חומצה אצטית, והפגינו התנהגות אופיינית גם לחולייתנים מפותחים יותר כמו יונקים במצבי עקה[15][16][17]. מחקר שנערך באפריל 2009 באוניברסיטת פרדו, אינדיאנה, חיזק את המסקנה כי דגים אכן מסוגלים לחוות כאב ולהגיב אליו, כשמצא שדגים בנוכחות תמיסת מלח באקווריום וטמפרטורה גבוהה הפגינו התנהגות מתגוננת, זהירה, או של פחד וחרדה, בעוד שדגים בנוכחות תמיסת מלח, טמפרטורה גבוהה ומשכך הכאבים מורפין לא משנים את התנהגותם[18].

הביולוגית ויקטוריה בריית'ווייט מאוניברסיטת אוקספורד בספרה "?Do Fish Feel Pain" שיצא לאור במרץ 2010 מראה כי דגים שייכים למין אינטליגנטי, ומחקרה מראה כי יש ביכולתם להפגין יכולות זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך, שבמקרים אחדים, כמו בסלמון הנודד, זוכרים לטווח של שנים. כמו כן, היא מצאה כי גופם של הדגים מפריש את הורמון העקה קורטיזול בתגובה למצבי לחץ[19].

מערכת העיכול

התפתחות הלסתות אצל הדגים אפשרה להם מקורות תזונה מגוונים הכוללים צמחים ובעלי חיים.

בדגים, בדומה לבעלי חוליות אחרים, המזון נבלע דרך הפה, ונטחן בוושט. כאשר המזון מגיע לקיבה הוא ממשיך להתפרק ובמינים רבים של דגים ישנו עיבוד נוסף על ידי כיסונים דמויי אצבעות המפרישים אנזימי עיכול וסופגים חומרי מזון. מן הקיבה נמשך מעי עד לפתח הביב. במעי מסתיים פירוק המזון וספיגתו וחומרי הפסולת נפלטים דרך הביב. איברים כמו הכבד והלבלב מפרישים אנזימים נוספים וחומרים כימיים מאכּלים בזמן שהמזון עובר במערכת העיכול.

מערכת ההפרשה

כמו רוב שוכני המים, הדגים מפרישים פסולת חנקנית ("שתן") בצורת אמוניה. חלק מהפסולת עוברת בדיפוזיה דרך הזימים אל המים שמסביב, והשאר מסונן מהדם דרך הכליות, ומופרש מפתח הביב. בניגוד לרוב היונקים, את הדג משמש פתח שופכה אחד, פתח הביב, שנמצא באזור סנפיר השת, עבור מערכת המין, הפרשות העיכול והפסולת החנקנית.

דגי ים נוטים לאבד מים מגופם בתהליך של אוסמוזה. ולכן כמעט אינם מפרישים "שתן", כלומר פסולת חנקנית נוזלית. הכליות מרכזות את השתן כך שיאבדו כמה שפחות מים מגופם. דגי מים מתוקים, לעומת זאת, צריכים לשמור על המלחים בגופם ולהיפטר מעודפי מים. לכן הכליות אצלם מותאמות להפריש מים בכמויות גדולות עם מעט מאוד מלחים. ישנם דגים המסוגלים לשנות את תפקוד הכליות שלהם, מה שמאפשר להם בין השאר, לעבור בין סביבה של מים מתוקים ומים מלוחים.

אבולוציה

מחלקת הדגים חסרי הלסתות הייתה המחלקה הראשונה של החולייתנים שהתפתחה. היא התפתחה מהמיתרניים. אצל המיתרניים היה מבנה דמוי גיד שהגן על מערכת העצבים המרכזית ואצל חסרי הלסתות הוא התפתח לעמוד השדרה.

דגי הגרם התפתחו מחסרי הלסתות. אצל דגי הגרם הופיעו גולגולת וצלעות. הגולגולת התפתחה עד שכללה לסתות ושיניים ובכך העצמות של דגי הגרם גם סיפקו הגנה וגם הקלו את האכילה. דגי הגרם דחקו את חסרי הלסתות ממרבית הגומחות האקולוגיות (סביבות הקיום).

בתוך מחלקת דגי הגרם הופיעו דגי הריאות. הריאות שיפרו את יכולת הנשימה של דגים אלה בתוך המים ואצל חלקם הן אפשרו גם נשימה מחוץ למים – למשל בקפיצה מעל מכשול רחב בנחל מתייבש. מחלקת הדו-חיים התפתחה מדגי הריאות והיגרה אל היבשה. הליך ההתפתחות האבולוציוני הזה מונצח במעגל חיי הפרט של בני מחלקה זו. הפגית שלהם דמוית דג והבוגר נראה כבעלי ארבע רגליים שאליהם משויכת מחלקת הדו-חיים.

מדגי הריאות התפתחו גם אותם דגי גרם שיש להם שלפוחית ציפה.[דרושה הבהרה] שלפוחית הציפה התפתחה מהריאות ונתנה לאותם דגי גרם יתרון גדול על דגים אחרים. דגי הגרם בעלי שלפוחית הציפה דחקו את הדגים האחרים ממרבית הנישות. התחרות עם בעלי שלפוחית הציפה הפכה את דגי הריאות לדגים נדירים ביותר (מאובנים חיים).

דגי הסחוס התפתחו מדגי הגרם. אצלם, למעט הלסתות והשיניים, השלד הפך לסחוס קל וחזק.

הדגים והאדם

הדגים הם מקור מזון לבני אדם בכל העולם, בין אם נאספו מהטבע באמצעות דיג ובין אם גודלו בחוות גידול בדומה לבקר או עופות. דיג, גידול דגים באקווריום, וצפייה בדגים באקווריומים ציבוריים נחשבים לפעילויות פנאי נפוצות. לדגים תפקיד חשוב בתרבות האנושית, הם מוצגים בה החל כאלים, וסמלים מיסטיים וכלה בתרבות הפופולרית, בספרים ובסרטים.

להקות שונות של דגים

בדת

הדג ביהדות

ביהדות ישנם חוקי כשרות האוסרים אכילת מאכלים מסוימים. לפי ההלכה דג מותר לאכילה בתנאי שיש לו סנפירים וקשקשים, אך למעשה די במציאת קשקשים, על-פי כלל הקובע: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" (משנה, מסכת נידה, פרק ו', משנה ט'). דג כשר מותר באכילה גם מבלי לבצע בו הלכות שחיטה, אלא ניתן להורגו בכל אמצעי ואחר כך לאכלו. כמו כן דם הדגים מותר באכילה ולכן אין צורך להמליח דג. בזני דגים מסוימים ישנה בעיה של הימצאות תולעים, האסורות באכילה, ולכן גם הדגים עצמם אסורים באכילה.

על אף שבשר הדג נחשב פרווה, לא אוכלים דגים ובשר יחד, בשל דעה המובעת במשנה, לפיה קיים חשש לסכנה בכך (ראו פסחים, ע"ו). לגבי אכילת דגים יחד עם חלב או עם מוצריו, ישנה מחלוקת בין מנהגי ספרדים, האוסרים זאת, לבין אשכנזים, המתירים.

כמו כן, על פי מנהגי קהילות אשכנז, אוכלים בליל ראש השנה ראש של דג, ומבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב". וכן, יש הנוהגים לאכול את גוף הדג ומבקשים "שנפרה ונרבה כדגים".

הדג בנצרות

בתקופה בה הייתה הנצרות נרדפת על ידי השלטון הרומי, ניצלו הנוצרים את המילה דג ביוונית ΙΧΘΥΣ ‏ichthus או Ichthys כראשי תיבות של Iēsous Christos, Theou Huios, Sōtēr. כלומר ישוע המשיח בן אלוהים מושיע. וכך הפך הדג לסמל נוצרי. חיזוק לנוהג זה היה נס הדגים של ישו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: דג
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: גידול דגים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דג
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Pisces

הערות שוליים

  1. ^ להוציא מספר מינים
  2. ^ הגדרה מילונית של דג
  3. ^ Rainer Froese, Alexander Proelß, Rebuilding fish stocks no later than 2015: will Europe meet the deadline?, Fish and Fisheries 11, 2010, עמ' 194–202 doi: 10.1111/j.1467-2979.2009.00349.x
  4. ^ Stéphan G. Reebs, Cooperation in fishes, ‏2014
  5. ^ Gordon M. Burghardt, Vladimir Dinets, James B. Murphy, Highly Repetitive Object Play in a Cichlid Fish (Tropheus duboisi), Ethology 121, 2015, עמ' 38–44 doi: 10.1111/eth.12312
  6. ^ Michael Kidd, Brodie Herb, Suzanne Biron, COURTSHIP BY SUBORDINATE MALE SIAMESE FIGHTING FISH, BETTA SPLENDENS: THEIR RESPONSE TO EAVESDROPPING AND NAÏVE FEMALES, Behaviour 140, 2003-01-01, עמ' 71–78 doi: 10.1163/156853903763999908
  7. ^ Culum Brown, Tool use in fishes, Fish and Fisheries 13, 2012, עמ' 105–115 doi: 10.1111/j.1467-2979.2011.00451.x
  8. ^ Masanori Kohda, Takashi Hotta, Tomohiro Takeyama, Satoshi Awata, Cleaner wrasse pass the mark test. What are the implications for consciousness and self-awareness testing in animals?, bioRxiv, 2018-08-21, עמ' 397067 doi: 10.1101/397067
  9. ^ דיכאון בדגים אינו בדיחה - הניו יורק טיימס
  10. ^ Marco A. Vindas, Ida B. Johansen, Ole Folkedal, Erik Höglund, Brain serotonergic activation in growth-stunted farmed salmon: adaption versus pathology, Royal Society Open Science 3, עמ' 160030 doi: 10.1098/rsos.160030
  11. ^ רשימת הדגים המוכרים באתר fishbase
  12. ^ Valeria Anna Sovrano, Liliana Albertazzi, Orsola Rosa Salva, The Ebbinghaus illusion in a fish (Xenotoca eiseni), Animal Cognition 18, 2015-03, עמ' 533–542 doi: 10.1007/s10071-014-0821-5
  13. ^ John Caprio, Joseph G. Brand, John H. Teeter, Tine Valentincic, The taste system of the channel catfish: from biophysics to behavior, Trends in Neurosciences 16, 1993-05-01, עמ' 192–197 doi: 10.1016/0166-2236(93)90152-C
  14. ^ Friedrich Ladich, The Senses of Fish: Adaptations for the Reception of Natural Stimuli, Dordrecht: Springer Netherlands, 2004, עמ' 210–230. (באנגלית)
  15. ^ "דגים אכן חשים כאב" באתר של הBBC
  16. ^ כאב אצל דגים בוויקיפדיה באנגלית
  17. ^ "האם לדגים יש קולטני כאב: ראיות לאבולוציה של מערכת החישה בחולייתנים"(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
  18. ^ "דגים אכן מסוגלים לחוש כאב ולהגיב אליו בדומה מאוד לאדם"
  19. ^ האם דגים חשים כאב?" - סקירת ספרה של ויקטוריה בריית'ווייט(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)

{עריכה|נושא=מדעי הטבע}}

המונח "דגים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו דגים (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןדג
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
תת־מערכה: בעלי גולגולת
קבוצה: בעלי חוליות
מחלקה: דג
קבוצה: דגים
מחלקות
שם מדעי
Pisces
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הדג הגדול ביותר - כריש לווייתני.
אנטומיה חיצונית של הדג Lampanyctodes hectoris:
1 - קשת הזימים
2 - קו האורך
3 - סנפיר הגב הקדמי
4 - סנפיר הגב האחורי
5 - חיבור הזנב
6 - סנפיר הזנב
7 - סנפיר השת
8 - איבר המפיק אור (פוטופור)
9 - סנפיר הגחון (זוג)
10 - סנפיר החזה (זוג)
יבשתן - מבין הדגים המעטים שיוצאים מהמים
טריגון - מבין הדגים השטוחים
דג אוסקר
פרפרון בשונית אלמוגים
דג הסלמון הוא חלק חשוב מתזונתם של חיות רבות וגם של האדם
האבנון הוא דג מסוכן ביותר לאנשים עקב ארסיותו הרבה
בת הים היא יצור אגדי שחציו אדם וחציו דג
ציור יפני של דג משנת 1925 - הדגים באומנות

דג הוא בעל חיים בעל חוליות, קר דם[1], החי במים ונושם בעזרת זימים[2] (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל דגי הריאות) במשך כל חייו (בניגוד לדו-חיים שמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת סנפירים, ועורם מכוסה קשקשים. ישנם מעל 33,000 מיני דגים מוכרים למדע, המשתייכים ל-564 משפחות, ומעריכים שמינים רבים מאוד עדיין לא נתגלו. מינים של דגים מהווים כ-60% ממיני בעלי החוליות על כדור הארץ - יותר מכל מיני הזוחלים, הדו-חיים, העופות והיונקים גם יחד.[3]

בעבר נהוג היה לחשוב שמוח הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה ולדגים יכולות מנטליות יותר מורכבות משחשבנו, כולל יכולת לתכנן פעולות עתידיות ולשתף פעולה בגמישות,[4] לשחק,[5] לזכור מי צפה בתבוסתם בעבר,[6] ובמינים מסוימים אף להשתמש בכלים[7] ולזהות את עצמם במראה.[8] בעוד שחוקרים רבים עדיין ספקנים בנוגע לרמת המודעות של דגים, מחקרים משני העשורים האחרונים ביססו ראיות רבות ליכולתם של דגים לסבול מכאב ומפחד, ואף משעמום ומבעיות רגשיות כגון דיכאון.[9][10]

הדגים (Pisces) נחשבו בעבר כעל מחלקה אך כיום אינה נמצאת יותר בשימוש מיון טקסונומי, זאת מישום שמדובר בקבוצה פרפילטית ובטקסונומיה המודרנית הטקסון חייבים להיות מונופילטי.

טקסונומיה

הדגים מתחלקים לשלוש מחלקות: מקריני סנפיר, בעלי סנפירים בשרניים (שתי מחלקות אלו שייכות לקבוצה דגי גרם), ודגי סחוס. שלוש המחלקות שייכות לקבוצת בעלי חוליות ומהם התפתחו קבוצות החולייתנים היבשתיים שנמצאים בקבוצת בעלי ארבע רגליים. מקריני הסנפיר מהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת המיתרניים; ישנם 33,100 מינים נבדלים של דגים[11] יותר מאשר מספר מיני העופות, יונקים וזוחלים גם יחד. קבוצה נוספת היא חסרי לסתות בהם הצמדאים, שהם אינם דגים על אף הדמיון ביניהם.

מאפיינים

היות שמחלקות הדגים הן בעלות מגוון פנימי רחב מאוד, לכל התכונות הטיפוסיות לדגים ישנם יוצאי דופן כל שהם. לדוגמה: למרות שהדגים נחשבים לבעלי "דם קר", כלומר בעלי חיים שאינם מסוגלים לווסת את טמפרטורת גופם באופן עצמי, דג הטונה, דג החרב וכמה מינים של כרישים, מראים יכולת מסוימת של וויסות טמפרטורת הגוף (הומיאותרמיות, "דם חם"). בנוסף, מקובל לחשוב שדגים נושמים בעזרת זימים. אולם, קבוצות רבות של דגים מסוגלות להפיק חמצן מהאוויר, כמו גם מהמים, באמצעות שימוש במבנים אנטומיים שונים. דג הריאה, למשל, מצויד ריאות הדומות לאלה של הולכי על ארבע.

הדגים נחלקים לשתי קבוצות, לפי מקום המחיה שלהם:

הדגים נושמים את מולקולות החמצן (O2) המומסות במים (ולא את אטומי החמצן המצויים במולקולות תרכובת המים H2O). מולקולות החמצן מגיעות אל המים מן האטמוספירה ובהפרשה של צמחי מים בעת פוטוסינתזה. באגמים, נחלים וימים, אחוז החמצן המומס במים נמוך מאחוז החמצן באוויר, וזאת בשל מסיסותו הנמוכה במים. כ-6 מיליליטר של חמצן מומס מצויים בכל ליטר של מים, כך שריכוז החמצן המומס במים קטן פי 30 מריכוזו באוויר.

גודל

הדגים מצויים במגוון גדלים: החל בדגים גדולים באורך מספר מטרים ומשקל של מאות קילוגרם ועד לדגים קטנטנים באורך של סנטימטרים ספורים.

הדגים הגדולים ביותר נמנים עם דגי הסחוס: הדג הגדול ביותר הוא כריש לווייתן שאורכו 12.65 מטרים (41.5 רגל) ומשקלו 21.5 טון ואחריו המין כריש ענק (Cetorhinus maximus) שאורכו 12 מטר ומשקלו 16 טון. בעבר היו מינים גדולים יותר כמו הדג לידסיכתיס וכריש המגלודון שהגיע לדעת כמה מדענים לאורך של 15–21 מטרים (49–69 רגל) ומשקל של כ-47 טון. עוד דגים גדולים שנכחדו הם הדנקליאוסטיוס והקסיפקטינוס. בקרב דגי הגרם הדג הכבד ביותר הוא דג שמש מגובשש ששוקל בין 1 ל-3 טון, והדג הארוך ביותר הוא דג משוט ענק שאורכו 7–11 מטרים (23–36 רגל). דגי המקור (מפרשניים ודג חרב) אף הם דגים גדולים כאשר אורכם הוא 4–6 מטרים (13–20 רגל) ומשקלם כמה מאות ק"ג.

הקטנים בדגים הם Paedocypris progenetica, Pandaka pygmaea, Schindleria brevipinguis וTrimmatom nanus שאורכם עד 10 מ"מ לכל היותר.

מערכת הרבייה

אברי הרבייה אצל דגים כוללים אשכים אצל הזכר ושחלות אצל הנקבה. ברוב מיני הדגים מדובר בזוג אברי רבייה בגודל דומה, שמאוחים באופן חלקי או מלא. יכולים להימצא גם אברי רבייה משניים. כמה סוגי דגים הם הרמפרודיטים והם בעלי שחלות או אשכים בשלבים שונים של מחזור חייהם. ישנם גם מינים (Hypoplectrus, לדוגמה) שהם בו זמנית זכר ונקבה.

הרוב המוחלט של הדגים מתרבים על ידי ביצים, המתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הללו ההפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.

הצעירים הבוקעים מבין הביצים המופרות מכונים פגית, בדרך כלל הם אינם מפותחים לגמרי, ניראים שונים מהמופעים של השלבים הבוגרים יותר ונושאים איתם שק חלמון גדול שמשמש אותם לתזונה. שלב הפגית בדרך כלל קצר (כמה שבועות), ובמהלכו הפגית גדלה, משנה את צורתה ועוברת מתזונה המבוססת על שק החלמון לתזונה המבוססת על זואופלנקטון. התהליך תלוי בזמינות של זואופלנקטון ולכן פגיות רבות מתות במהלכו.

שלד הדג

הדגים מקבוצת מיקסינים, קבוצת צמדים וקבוצת דגי הסחוס מאופיינים בשלד סחוסי.

שאר הקבוצות, דגי גרם - מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, ודגי ריאות, מאופיינים בשלד גרמי (כלומר עשוי עצם).

השלד האופייני לדגי הגרם, מורכב מגולגולת המשמשת נקודת המשען של שאר השלד, עמוד שידרה לאורך כל הגוף המסתיים בסנפיר זנב גרמי, שני זוגות של סנפירים - זוג סנפירי החזה, וזוג סנפירי הגחון, סנפירים לא-זוגיים - סנפיר הגב (קדמי ואחורי), הזנב וסנפיר השת. כל הסנפירים מחוברים בעצמות אל שלד הדג. בגולגולת של דגי הגרם ישנן עצמות מיוחדות לשמירה על הזימים המכונות קשתות הזימים.

מערכת התנועה

השרירים בדג מחוברים לקרומים אורכיים ורוחביים, הקשורים לשלד ולעור. רוב הדגים נעים על ידי כיווץ של זוגות של שרירים משני צדי עמוד השידרה לסרוגין. ההתכווצויות הללו יוצרות תנועה בצורת האות S הנעה במורד גופו של הדג. כאשר כל פיתול מגיע לסנפיר האחורי נוצר כח דחיפה אחורי שיחד עם הסנפירים האחרים מניע את הדג קדימה. הסנפירים משמשים גם לייצוב גוף הדג בתנועה, ולהגדלת שטח הפנים של הדג להגברת כוח הדחיפה בתנועה. המבנה ההידרודינמי של גוף הדג מקטין את החיכוך במים ומקל על התנועה בהם.

כדי להימנע משקיעה כתוצאה מכך שרקמות הגוף יותר כבדות מהמים, יש אצל דגי גרם רבים איבר המכונה שלפוחית אוויר (המכונה גם שלפוחית השחיה ושלפוחית ציפה). השלפוחית מאפשרת על ידי מעבר של גזים לכוונן את הציפה של הדג במים. שלפוחית האוויר היא איבר הומולוגי לריאות של שוכני היבשה ומקובל לחשוב שהריאות התפתחו ממנה במהלך האבולוציה.

מערכת העצבים והחישה

מערכת העצבים המרכזית מורכבת משני חלקים: מוח הנמצא בגולגולת, ומוח השדרה הנמצא בתוך חוט השדרה.

המוח

מח הדג הטיפוסי קטן ביחס למסת הגוף, בהשוואה לבעלי חוליות אחרים, כאחד חלקי חמש-עשרה מהמוח של יונק או עוף בגודל דומה. אולם ישנם כמה דגים עם מוח יחסית גדול כמו הכרישים, להם מח ביחס מסה דומה לציפור או יונק כיס.

המוח מחולק לכמה אזורים. מצידו הקדמי נמצאות אונות הריח; זוג מבנים המקבל ומפענח גירויים המתקבלים מאזור הנחיריים דרך עצבי הריח. אונות הריח גדולות במיוחד אצל דגים הצדים לפי חוש הריח כמו כריש ושפמנון. מאחוריהן נימצאות שתי אונות הטאלנספלון המקבילות למח המרכזי אצל חולייתנים מפותחים יותר, אצל דגים תפקידן העיקרי הוא הרחה. שני המבנים הללו יחד מכונים המוח הקדמי.

דיאנספלון הוא אזור במוח המחבר בין המוח הקדמי למוח האמצעי ונימצא מתחת לאונות הראיה. הוא משמש בתפקידים הקשורים בהפרשות הורמונליות ובשמירה על ההומאוסטזה של גוף הדג. מיד מעליו נימצאת בלוטת האצטרובל המשמשת להבחנה באור, שמירה על השעון הביולוגי ושליטת בשינויי צבע של עור הדג.

המוח האמצעי כולל שתי אונות ראיה; אלו גדולות במיוחד אצל דגים הצדים בעזרת הראיה כמו פורל הקשת וציקלידים.

המאטנספלון או המוח האחורי קשור בעיקר בשחיה ובשמירה על שיווי המשקל של הדג. הוא מורכב מאונה אחת ובדרך כלל זהו החלק הגדול ביותר במוח הדג.

גזע המוח הוא החלק האחורי ביותר במוח ושולט בחלק מהשרירים והאיברים בגוף הדג. בדגי הגרם זהו החלק השולט בנשימה ובבקרה על הלחץ האוסמוטי בגוף.

חושים

ברוב הדגים אברי החישה מפותחים ביותר. כמעט לכל הדגים הפעילים ביום יש עיניים מפותחות המאפשרות ראיית צבעים טובה לפחות כמו ראייה של בני אדם. חלק מהדגים משתמשים בראייה כדי לשנות את צבעי גופם למטרות הסוואה (אם אפילו אחת מעיניו של דג ממשפחת הסוליתאים נפגעת - הוא מתקשה להתאים את צבעיו לסביבה). ניתן לשער כי דגים מפענחים את הקלט החזותי בדומה לבני-אדם, משום שהם מוטעים על ידי אשליות אופטיות בדומה להם.[12] לדגים רבים יש גם קולטנים כימיים מיוחדים המאפשרים חישה יוצאת דופן של טעמים וריחות. לשפמנון הנפוץ בצפון אמריקה יש כ-680,000 בלוטות טעם - פי 100 מלאדם - והן מפוזרות על פני כל גופו,[13] וחוש הריח של כרישים חד פי 10,000 משל בני-אדם. לדגים יש אוזניים, למרות שאין להם אפרכסות אוזניים, שאינן נחוצות בתווך המימי. דגים משתמשים באוזניהם בין היתר כדי לשמוע זה את זה; למרות ההנחה הנפוצה שדגים הם אילמים - למעשה לדגים יש יותר דרכים להפקת קולות מאשר לכל חיות היבשה.[14] יש דגים המסוגלים לשמוע גם צלילי אולטרה-סאונד, המופקים למשל על ידי דולפינים. לרוב הדגים ישנם קולטנים רגישים בקו הצד של הגוף המאפשרים להם לזהות זרמים ותנודות וכך לחוש בתנועות המים הנגרמות מתנועת בעלי חיים אחרים - בני להקתם (כך מתאפשר להם לנוע בתיאום מושלם כמעט) וכן טורפים וכאלה שעשויים לשמש כטרף. לכמה דגים כמו הכרישים ישנה יכולת לזהות זרמים חשמליים חלשים. אחרים, כמו הצלופח החשמלי, מסוגלים לייצר זרמים חשמליים. יש דגים כמו "דגי הפיל" המסוגלים לייצר ולחוש זרמים חשמליים חלשים, בעיקר למטרות תקשורת.

האם דגים חשים כאב?

מחקר שנערך על ידי מוסד רוזלין ואוניברסיטת אדינבורו, אנגליה, מצא ראיות כי דגים מסוגלים לחוש כאב, וגילה כי דגים מראים שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים בתגובה לפגיעה. נמצא כי לדגים יש קולטני כאב (nociceptors), כאשר 22 מהקולטנים מגיבים ללחץ מכני ולטמפרטורה גבוהה מ-40 מעלות צלזיוס, ו-18 אחרים מגיבים גם על גירוי כימי. קולטנים אלה מזכירים את הקולטנים בדו-חיים, ציפורים ויונקים. כל הדגים בניסוי הגיבו בצורה חריגה מהרגיל על ארס דבורה ועל חומצה אצטית, והפגינו התנהגות אופיינית גם לחולייתנים מפותחים יותר כמו יונקים במצבי עקה[15][16][17]. מחקר שנערך באפריל 2009 באוניברסיטת פרדו, אינדיאנה, חיזק את המסקנה כי דגים אכן מסוגלים לחוות כאב ולהגיב אליו, כשמצא שדגים בנוכחות תמיסת מלח באקווריום וטמפרטורה גבוהה הפגינו התנהגות מתגוננת, זהירה, או של פחד וחרדה, בעוד שדגים בנוכחות תמיסת מלח, טמפרטורה גבוהה ומשכך הכאבים מורפין לא משנים את התנהגותם[18].

הביולוגית ויקטוריה בריית'ווייט מאוניברסיטת אוקספורד בספרה "?Do Fish Feel Pain" שיצא לאור במרץ 2010 מראה כי דגים שייכים למין אינטליגנטי, ומחקרה מראה כי יש ביכולתם להפגין יכולות זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך, שבמקרים אחדים, כמו בסלמון הנודד, זוכרים לטווח של שנים. כמו כן, היא מצאה כי גופם של הדגים מפריש את הורמון העקה קורטיזול בתגובה למצבי לחץ[19].

מערכת העיכול

התפתחות הלסתות אצל הדגים אפשרה להם מקורות תזונה מגוונים הכוללים צמחים ובעלי חיים.

בדגים, בדומה לבעלי חוליות אחרים, המזון נבלע דרך הפה, ונטחן בוושט. כאשר המזון מגיע לקיבה הוא ממשיך להתפרק ובמינים רבים של דגים ישנו עיבוד נוסף על ידי כיסונים דמויי אצבעות המפרישים אנזימי עיכול וסופגים חומרי מזון. מן הקיבה נמשך מעי עד לפתח הביב. במעי מסתיים פירוק המזון וספיגתו וחומרי הפסולת נפלטים דרך הביב. איברים כמו הכבד והלבלב מפרישים אנזימים נוספים וחומרים כימיים מאכּלים בזמן שהמזון עובר במערכת העיכול.

מערכת ההפרשה

כמו רוב שוכני המים, הדגים מפרישים פסולת חנקנית ("שתן") בצורת אמוניה. חלק מהפסולת עוברת בדיפוזיה דרך הזימים אל המים שמסביב, והשאר מסונן מהדם דרך הכליות, ומופרש מפתח הביב. בניגוד לרוב היונקים, את הדג משמש פתח שופכה אחד, פתח הביב, שנמצא באזור סנפיר השת, עבור מערכת המין, הפרשות העיכול והפסולת החנקנית.

דגי ים נוטים לאבד מים מגופם בתהליך של אוסמוזה. ולכן כמעט אינם מפרישים "שתן", כלומר פסולת חנקנית נוזלית. הכליות מרכזות את השתן כך שיאבדו כמה שפחות מים מגופם. דגי מים מתוקים, לעומת זאת, צריכים לשמור על המלחים בגופם ולהיפטר מעודפי מים. לכן הכליות אצלם מותאמות להפריש מים בכמויות גדולות עם מעט מאוד מלחים. ישנם דגים המסוגלים לשנות את תפקוד הכליות שלהם, מה שמאפשר להם בין השאר, לעבור בין סביבה של מים מתוקים ומים מלוחים.

אבולוציה

מחלקת הדגים חסרי הלסתות הייתה המחלקה הראשונה של החולייתנים שהתפתחה. היא התפתחה מהמיתרניים. אצל המיתרניים היה מבנה דמוי גיד שהגן על מערכת העצבים המרכזית ואצל חסרי הלסתות הוא התפתח לעמוד השדרה.

דגי הגרם התפתחו מחסרי הלסתות. אצל דגי הגרם הופיעו גולגולת וצלעות. הגולגולת התפתחה עד שכללה לסתות ושיניים ובכך העצמות של דגי הגרם גם סיפקו הגנה וגם הקלו את האכילה. דגי הגרם דחקו את חסרי הלסתות ממרבית הגומחות האקולוגיות (סביבות הקיום).

בתוך מחלקת דגי הגרם הופיעו דגי הריאות. הריאות שיפרו את יכולת הנשימה של דגים אלה בתוך המים ואצל חלקם הן אפשרו גם נשימה מחוץ למים – למשל בקפיצה מעל מכשול רחב בנחל מתייבש. מחלקת הדו-חיים התפתחה מדגי הריאות והיגרה אל היבשה. הליך ההתפתחות האבולוציוני הזה מונצח במעגל חיי הפרט של בני מחלקה זו. הפגית שלהם דמוית דג והבוגר נראה כבעלי ארבע רגליים שאליהם משויכת מחלקת הדו-חיים.

מדגי הריאות התפתחו גם אותם דגי גרם שיש להם שלפוחית ציפה.[דרושה הבהרה] שלפוחית הציפה התפתחה מהריאות ונתנה לאותם דגי גרם יתרון גדול על דגים אחרים. דגי הגרם בעלי שלפוחית הציפה דחקו את הדגים האחרים ממרבית הנישות. התחרות עם בעלי שלפוחית הציפה הפכה את דגי הריאות לדגים נדירים ביותר (מאובנים חיים).

דגי הסחוס התפתחו מדגי הגרם. אצלם, למעט הלסתות והשיניים, השלד הפך לסחוס קל וחזק.

הדגים והאדם

הדגים הם מקור מזון לבני אדם בכל העולם, בין אם נאספו מהטבע באמצעות דיג ובין אם גודלו בחוות גידול בדומה לבקר או עופות. דיג, גידול דגים באקווריום, וצפייה בדגים באקווריומים ציבוריים נחשבים לפעילויות פנאי נפוצות. לדגים תפקיד חשוב בתרבות האנושית, הם מוצגים בה החל כאלים, וסמלים מיסטיים וכלה בתרבות הפופולרית, בספרים ובסרטים.

להקות שונות של דגים

בדת

הדג ביהדות

ביהדות ישנם חוקי כשרות האוסרים אכילת מאכלים מסוימים. לפי ההלכה דג מותר לאכילה בתנאי שיש לו סנפירים וקשקשים, אך למעשה די במציאת קשקשים, על-פי כלל הקובע: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" (משנה, מסכת נידה, פרק ו', משנה ט'). דג כשר מותר באכילה גם מבלי לבצע בו הלכות שחיטה, אלא ניתן להורגו בכל אמצעי ואחר כך לאכלו. כמו כן דם הדגים מותר באכילה ולכן אין צורך להמליח דג. בזני דגים מסוימים ישנה בעיה של הימצאות תולעים, האסורות באכילה, ולכן גם הדגים עצמם אסורים באכילה.

על אף שבשר הדג נחשב פרווה, לא אוכלים דגים ובשר יחד, בשל דעה המובעת במשנה, לפיה קיים חשש לסכנה בכך (ראו פסחים, ע"ו). לגבי אכילת דגים יחד עם חלב או עם מוצריו, ישנה מחלוקת בין מנהגי ספרדים, האוסרים זאת, לבין אשכנזים, המתירים.

כמו כן, על פי מנהגי קהילות אשכנז, אוכלים בליל ראש השנה ראש של דג, ומבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב". וכן, יש הנוהגים לאכול את גוף הדג ומבקשים "שנפרה ונרבה כדגים".

הדג בנצרות

בתקופה בה הייתה הנצרות נרדפת על ידי השלטון הרומי, ניצלו הנוצרים את המילה דג ביוונית ΙΧΘΥΣ ‏ichthus או Ichthys כראשי תיבות של Iēsous Christos, Theou Huios, Sōtēr. כלומר ישוע המשיח בן אלוהים מושיע. וכך הפך הדג לסמל נוצרי. חיזוק לנוהג זה היה נס הדגים של ישו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: דג
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: גידול דגים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דג
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Pisces

הערות שוליים

  1. ^ להוציא מספר מינים
  2. ^ הגדרה מילונית של דג
  3. ^ Rainer Froese, Alexander Proelß, Rebuilding fish stocks no later than 2015: will Europe meet the deadline?, Fish and Fisheries 11, 2010, עמ' 194–202 doi: 10.1111/j.1467-2979.2009.00349.x
  4. ^ Stéphan G. Reebs, Cooperation in fishes, ‏2014
  5. ^ Gordon M. Burghardt, Vladimir Dinets, James B. Murphy, Highly Repetitive Object Play in a Cichlid Fish (Tropheus duboisi), Ethology 121, 2015, עמ' 38–44 doi: 10.1111/eth.12312
  6. ^ Michael Kidd, Brodie Herb, Suzanne Biron, COURTSHIP BY SUBORDINATE MALE SIAMESE FIGHTING FISH, BETTA SPLENDENS: THEIR RESPONSE TO EAVESDROPPING AND NAÏVE FEMALES, Behaviour 140, 2003-01-01, עמ' 71–78 doi: 10.1163/156853903763999908
  7. ^ Culum Brown, Tool use in fishes, Fish and Fisheries 13, 2012, עמ' 105–115 doi: 10.1111/j.1467-2979.2011.00451.x
  8. ^ Masanori Kohda, Takashi Hotta, Tomohiro Takeyama, Satoshi Awata, Cleaner wrasse pass the mark test. What are the implications for consciousness and self-awareness testing in animals?, bioRxiv, 2018-08-21, עמ' 397067 doi: 10.1101/397067
  9. ^ דיכאון בדגים אינו בדיחה - הניו יורק טיימס
  10. ^ Marco A. Vindas, Ida B. Johansen, Ole Folkedal, Erik Höglund, Brain serotonergic activation in growth-stunted farmed salmon: adaption versus pathology, Royal Society Open Science 3, עמ' 160030 doi: 10.1098/rsos.160030
  11. ^ רשימת הדגים המוכרים באתר fishbase
  12. ^ Valeria Anna Sovrano, Liliana Albertazzi, Orsola Rosa Salva, The Ebbinghaus illusion in a fish (Xenotoca eiseni), Animal Cognition 18, 2015-03, עמ' 533–542 doi: 10.1007/s10071-014-0821-5
  13. ^ John Caprio, Joseph G. Brand, John H. Teeter, Tine Valentincic, The taste system of the channel catfish: from biophysics to behavior, Trends in Neurosciences 16, 1993-05-01, עמ' 192–197 doi: 10.1016/0166-2236(93)90152-C
  14. ^ Friedrich Ladich, The Senses of Fish: Adaptations for the Reception of Natural Stimuli, Dordrecht: Springer Netherlands, 2004, עמ' 210–230. (באנגלית)
  15. ^ "דגים אכן חשים כאב" באתר של הBBC
  16. ^ כאב אצל דגים בוויקיפדיה באנגלית
  17. ^ "האם לדגים יש קולטני כאב: ראיות לאבולוציה של מערכת החישה בחולייתנים"(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
  18. ^ "דגים אכן מסוגלים לחוש כאב ולהגיב אליו בדומה מאוד לאדם"
  19. ^ האם דגים חשים כאב?" - סקירת ספרה של ויקטוריה בריית'ווייט(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)

{עריכה|נושא=מדעי הטבע}}

המונח "דגים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו דגים (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןדג
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
תת־מערכה: בעלי גולגולת
קבוצה: בעלי חוליות
מחלקה: דג
קבוצה: דגים
מחלקות
שם מדעי
Pisces
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הדג הגדול ביותר - כריש לווייתני.
אנטומיה חיצונית של הדג Lampanyctodes hectoris:
1 - קשת הזימים
2 - קו האורך
3 - סנפיר הגב הקדמי
4 - סנפיר הגב האחורי
5 - חיבור הזנב
6 - סנפיר הזנב
7 - סנפיר השת
8 - איבר המפיק אור (פוטופור)
9 - סנפיר הגחון (זוג)
10 - סנפיר החזה (זוג)
יבשתן - מבין הדגים המעטים שיוצאים מהמים
טריגון - מבין הדגים השטוחים
דג אוסקר
פרפרון בשונית אלמוגים
דג הסלמון הוא חלק חשוב מתזונתם של חיות רבות וגם של האדם
האבנון הוא דג מסוכן ביותר לאנשים עקב ארסיותו הרבה
בת הים היא יצור אגדי שחציו אדם וחציו דג
ציור יפני של דג משנת 1925 - הדגים באומנות

דג הוא בעל חיים בעל חוליות, קר דם[1], החי במים ונושם בעזרת זימים[2] (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל דגי הריאות) במשך כל חייו (בניגוד לדו-חיים שמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת סנפירים, ועורם מכוסה קשקשים. ישנם מעל 33,000 מיני דגים מוכרים למדע, המשתייכים ל-564 משפחות, ומעריכים שמינים רבים מאוד עדיין לא נתגלו. מינים של דגים מהווים כ-60% ממיני בעלי החוליות על כדור הארץ - יותר מכל מיני הזוחלים, הדו-חיים, העופות והיונקים גם יחד.[3]

בעבר נהוג היה לחשוב שמוח הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה ולדגים יכולות מנטליות יותר מורכבות משחשבנו, כולל יכולת לתכנן פעולות עתידיות ולשתף פעולה בגמישות,[4] לשחק,[5] לזכור מי צפה בתבוסתם בעבר,[6] ובמינים מסוימים אף להשתמש בכלים[7] ולזהות את עצמם במראה.[8] בעוד שחוקרים רבים עדיין ספקנים בנוגע לרמת המודעות של דגים, מחקרים משני העשורים האחרונים ביססו ראיות רבות ליכולתם של דגים לסבול מכאב ומפחד, ואף משעמום ומבעיות רגשיות כגון דיכאון.[9][10]

הדגים (Pisces) נחשבו בעבר כעל מחלקה אך כיום אינה נמצאת יותר בשימוש מיון טקסונומי, זאת מישום שמדובר בקבוצה פרפילטית ובטקסונומיה המודרנית הטקסון חייבים להיות מונופילטי.

טקסונומיה

הדגים מתחלקים לשלוש מחלקות: מקריני סנפיר, בעלי סנפירים בשרניים (שתי מחלקות אלו שייכות לקבוצה דגי גרם), ודגי סחוס. שלוש המחלקות שייכות לקבוצת בעלי חוליות ומהם התפתחו קבוצות החולייתנים היבשתיים שנמצאים בקבוצת בעלי ארבע רגליים. מקריני הסנפיר מהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת המיתרניים; ישנם 33,100 מינים נבדלים של דגים[11] יותר מאשר מספר מיני העופות, יונקים וזוחלים גם יחד. קבוצה נוספת היא חסרי לסתות בהם הצמדאים, שהם אינם דגים על אף הדמיון ביניהם.

מאפיינים

היות שמחלקות הדגים הן בעלות מגוון פנימי רחב מאוד, לכל התכונות הטיפוסיות לדגים ישנם יוצאי דופן כל שהם. לדוגמה: למרות שהדגים נחשבים לבעלי "דם קר", כלומר בעלי חיים שאינם מסוגלים לווסת את טמפרטורת גופם באופן עצמי, דג הטונה, דג החרב וכמה מינים של כרישים, מראים יכולת מסוימת של וויסות טמפרטורת הגוף (הומיאותרמיות, "דם חם"). בנוסף, מקובל לחשוב שדגים נושמים בעזרת זימים. אולם, קבוצות רבות של דגים מסוגלות להפיק חמצן מהאוויר, כמו גם מהמים, באמצעות שימוש במבנים אנטומיים שונים. דג הריאה, למשל, מצויד ריאות הדומות לאלה של הולכי על ארבע.

הדגים נחלקים לשתי קבוצות, לפי מקום המחיה שלהם:

הדגים נושמים את מולקולות החמצן (O2) המומסות במים (ולא את אטומי החמצן המצויים במולקולות תרכובת המים H2O). מולקולות החמצן מגיעות אל המים מן האטמוספירה ובהפרשה של צמחי מים בעת פוטוסינתזה. באגמים, נחלים וימים, אחוז החמצן המומס במים נמוך מאחוז החמצן באוויר, וזאת בשל מסיסותו הנמוכה במים. כ-6 מיליליטר של חמצן מומס מצויים בכל ליטר של מים, כך שריכוז החמצן המומס במים קטן פי 30 מריכוזו באוויר.

גודל

הדגים מצויים במגוון גדלים: החל בדגים גדולים באורך מספר מטרים ומשקל של מאות קילוגרם ועד לדגים קטנטנים באורך של סנטימטרים ספורים.

הדגים הגדולים ביותר נמנים עם דגי הסחוס: הדג הגדול ביותר הוא כריש לווייתן שאורכו 12.65 מטרים (41.5 רגל) ומשקלו 21.5 טון ואחריו המין כריש ענק (Cetorhinus maximus) שאורכו 12 מטר ומשקלו 16 טון. בעבר היו מינים גדולים יותר כמו הדג לידסיכתיס וכריש המגלודון שהגיע לדעת כמה מדענים לאורך של 15–21 מטרים (49–69 רגל) ומשקל של כ-47 טון. עוד דגים גדולים שנכחדו הם הדנקליאוסטיוס והקסיפקטינוס. בקרב דגי הגרם הדג הכבד ביותר הוא דג שמש מגובשש ששוקל בין 1 ל-3 טון, והדג הארוך ביותר הוא דג משוט ענק שאורכו 7–11 מטרים (23–36 רגל). דגי המקור (מפרשניים ודג חרב) אף הם דגים גדולים כאשר אורכם הוא 4–6 מטרים (13–20 רגל) ומשקלם כמה מאות ק"ג.

הקטנים בדגים הם Paedocypris progenetica, Pandaka pygmaea, Schindleria brevipinguis וTrimmatom nanus שאורכם עד 10 מ"מ לכל היותר.

מערכת הרבייה

אברי הרבייה אצל דגים כוללים אשכים אצל הזכר ושחלות אצל הנקבה. ברוב מיני הדגים מדובר בזוג אברי רבייה בגודל דומה, שמאוחים באופן חלקי או מלא. יכולים להימצא גם אברי רבייה משניים. כמה סוגי דגים הם הרמפרודיטים והם בעלי שחלות או אשכים בשלבים שונים של מחזור חייהם. ישנם גם מינים (Hypoplectrus, לדוגמה) שהם בו זמנית זכר ונקבה.

הרוב המוחלט של הדגים מתרבים על ידי ביצים, המתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הללו ההפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.

הצעירים הבוקעים מבין הביצים המופרות מכונים פגית, בדרך כלל הם אינם מפותחים לגמרי, ניראים שונים מהמופעים של השלבים הבוגרים יותר ונושאים איתם שק חלמון גדול שמשמש אותם לתזונה. שלב הפגית בדרך כלל קצר (כמה שבועות), ובמהלכו הפגית גדלה, משנה את צורתה ועוברת מתזונה המבוססת על שק החלמון לתזונה המבוססת על זואופלנקטון. התהליך תלוי בזמינות של זואופלנקטון ולכן פגיות רבות מתות במהלכו.

שלד הדג

הדגים מקבוצת מיקסינים, קבוצת צמדים וקבוצת דגי הסחוס מאופיינים בשלד סחוסי.

שאר הקבוצות, דגי גרם - מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, ודגי ריאות, מאופיינים בשלד גרמי (כלומר עשוי עצם).

השלד האופייני לדגי הגרם, מורכב מגולגולת המשמשת נקודת המשען של שאר השלד, עמוד שידרה לאורך כל הגוף המסתיים בסנפיר זנב גרמי, שני זוגות של סנפירים - זוג סנפירי החזה, וזוג סנפירי הגחון, סנפירים לא-זוגיים - סנפיר הגב (קדמי ואחורי), הזנב וסנפיר השת. כל הסנפירים מחוברים בעצמות אל שלד הדג. בגולגולת של דגי הגרם ישנן עצמות מיוחדות לשמירה על הזימים המכונות קשתות הזימים.

מערכת התנועה

השרירים בדג מחוברים לקרומים אורכיים ורוחביים, הקשורים לשלד ולעור. רוב הדגים נעים על ידי כיווץ של זוגות של שרירים משני צדי עמוד השידרה לסרוגין. ההתכווצויות הללו יוצרות תנועה בצורת האות S הנעה במורד גופו של הדג. כאשר כל פיתול מגיע לסנפיר האחורי נוצר כח דחיפה אחורי שיחד עם הסנפירים האחרים מניע את הדג קדימה. הסנפירים משמשים גם לייצוב גוף הדג בתנועה, ולהגדלת שטח הפנים של הדג להגברת כוח הדחיפה בתנועה. המבנה ההידרודינמי של גוף הדג מקטין את החיכוך במים ומקל על התנועה בהם.

כדי להימנע משקיעה כתוצאה מכך שרקמות הגוף יותר כבדות מהמים, יש אצל דגי גרם רבים איבר המכונה שלפוחית אוויר (המכונה גם שלפוחית השחיה ושלפוחית ציפה). השלפוחית מאפשרת על ידי מעבר של גזים לכוונן את הציפה של הדג במים. שלפוחית האוויר היא איבר הומולוגי לריאות של שוכני היבשה ומקובל לחשוב שהריאות התפתחו ממנה במהלך האבולוציה.

מערכת העצבים והחישה

מערכת העצבים המרכזית מורכבת משני חלקים: מוח הנמצא בגולגולת, ומוח השדרה הנמצא בתוך חוט השדרה.

המוח

מח הדג הטיפוסי קטן ביחס למסת הגוף, בהשוואה לבעלי חוליות אחרים, כאחד חלקי חמש-עשרה מהמוח של יונק או עוף בגודל דומה. אולם ישנם כמה דגים עם מוח יחסית גדול כמו הכרישים, להם מח ביחס מסה דומה לציפור או יונק כיס.

המוח מחולק לכמה אזורים. מצידו הקדמי נמצאות אונות הריח; זוג מבנים המקבל ומפענח גירויים המתקבלים מאזור הנחיריים דרך עצבי הריח. אונות הריח גדולות במיוחד אצל דגים הצדים לפי חוש הריח כמו כריש ושפמנון. מאחוריהן נימצאות שתי אונות הטאלנספלון המקבילות למח המרכזי אצל חולייתנים מפותחים יותר, אצל דגים תפקידן העיקרי הוא הרחה. שני המבנים הללו יחד מכונים המוח הקדמי.

דיאנספלון הוא אזור במוח המחבר בין המוח הקדמי למוח האמצעי ונימצא מתחת לאונות הראיה. הוא משמש בתפקידים הקשורים בהפרשות הורמונליות ובשמירה על ההומאוסטזה של גוף הדג. מיד מעליו נימצאת בלוטת האצטרובל המשמשת להבחנה באור, שמירה על השעון הביולוגי ושליטת בשינויי צבע של עור הדג.

המוח האמצעי כולל שתי אונות ראיה; אלו גדולות במיוחד אצל דגים הצדים בעזרת הראיה כמו פורל הקשת וציקלידים.

המאטנספלון או המוח האחורי קשור בעיקר בשחיה ובשמירה על שיווי המשקל של הדג. הוא מורכב מאונה אחת ובדרך כלל זהו החלק הגדול ביותר במוח הדג.

גזע המוח הוא החלק האחורי ביותר במוח ושולט בחלק מהשרירים והאיברים בגוף הדג. בדגי הגרם זהו החלק השולט בנשימה ובבקרה על הלחץ האוסמוטי בגוף.

חושים

ברוב הדגים אברי החישה מפותחים ביותר. כמעט לכל הדגים הפעילים ביום יש עיניים מפותחות המאפשרות ראיית צבעים טובה לפחות כמו ראייה של בני אדם. חלק מהדגים משתמשים בראייה כדי לשנות את צבעי גופם למטרות הסוואה (אם אפילו אחת מעיניו של דג ממשפחת הסוליתאים נפגעת - הוא מתקשה להתאים את צבעיו לסביבה). ניתן לשער כי דגים מפענחים את הקלט החזותי בדומה לבני-אדם, משום שהם מוטעים על ידי אשליות אופטיות בדומה להם.[12] לדגים רבים יש גם קולטנים כימיים מיוחדים המאפשרים חישה יוצאת דופן של טעמים וריחות. לשפמנון הנפוץ בצפון אמריקה יש כ-680,000 בלוטות טעם - פי 100 מלאדם - והן מפוזרות על פני כל גופו,[13] וחוש הריח של כרישים חד פי 10,000 משל בני-אדם. לדגים יש אוזניים, למרות שאין להם אפרכסות אוזניים, שאינן נחוצות בתווך המימי. דגים משתמשים באוזניהם בין היתר כדי לשמוע זה את זה; למרות ההנחה הנפוצה שדגים הם אילמים - למעשה לדגים יש יותר דרכים להפקת קולות מאשר לכל חיות היבשה.[14] יש דגים המסוגלים לשמוע גם צלילי אולטרה-סאונד, המופקים למשל על ידי דולפינים. לרוב הדגים ישנם קולטנים רגישים בקו הצד של הגוף המאפשרים להם לזהות זרמים ותנודות וכך לחוש בתנועות המים הנגרמות מתנועת בעלי חיים אחרים - בני להקתם (כך מתאפשר להם לנוע בתיאום מושלם כמעט) וכן טורפים וכאלה שעשויים לשמש כטרף. לכמה דגים כמו הכרישים ישנה יכולת לזהות זרמים חשמליים חלשים. אחרים, כמו הצלופח החשמלי, מסוגלים לייצר זרמים חשמליים. יש דגים כמו "דגי הפיל" המסוגלים לייצר ולחוש זרמים חשמליים חלשים, בעיקר למטרות תקשורת.

האם דגים חשים כאב?

מחקר שנערך על ידי מוסד רוזלין ואוניברסיטת אדינבורו, אנגליה, מצא ראיות כי דגים מסוגלים לחוש כאב, וגילה כי דגים מראים שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים בתגובה לפגיעה. נמצא כי לדגים יש קולטני כאב (nociceptors), כאשר 22 מהקולטנים מגיבים ללחץ מכני ולטמפרטורה גבוהה מ-40 מעלות צלזיוס, ו-18 אחרים מגיבים גם על גירוי כימי. קולטנים אלה מזכירים את הקולטנים בדו-חיים, ציפורים ויונקים. כל הדגים בניסוי הגיבו בצורה חריגה מהרגיל על ארס דבורה ועל חומצה אצטית, והפגינו התנהגות אופיינית גם לחולייתנים מפותחים יותר כמו יונקים במצבי עקה[15][16][17]. מחקר שנערך באפריל 2009 באוניברסיטת פרדו, אינדיאנה, חיזק את המסקנה כי דגים אכן מסוגלים לחוות כאב ולהגיב אליו, כשמצא שדגים בנוכחות תמיסת מלח באקווריום וטמפרטורה גבוהה הפגינו התנהגות מתגוננת, זהירה, או של פחד וחרדה, בעוד שדגים בנוכחות תמיסת מלח, טמפרטורה גבוהה ומשכך הכאבים מורפין לא משנים את התנהגותם[18].

הביולוגית ויקטוריה בריית'ווייט מאוניברסיטת אוקספורד בספרה "?Do Fish Feel Pain" שיצא לאור במרץ 2010 מראה כי דגים שייכים למין אינטליגנטי, ומחקרה מראה כי יש ביכולתם להפגין יכולות זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך, שבמקרים אחדים, כמו בסלמון הנודד, זוכרים לטווח של שנים. כמו כן, היא מצאה כי גופם של הדגים מפריש את הורמון העקה קורטיזול בתגובה למצבי לחץ[19].

מערכת העיכול

התפתחות הלסתות אצל הדגים אפשרה להם מקורות תזונה מגוונים הכוללים צמחים ובעלי חיים.

בדגים, בדומה לבעלי חוליות אחרים, המזון נבלע דרך הפה, ונטחן בוושט. כאשר המזון מגיע לקיבה הוא ממשיך להתפרק ובמינים רבים של דגים ישנו עיבוד נוסף על ידי כיסונים דמויי אצבעות המפרישים אנזימי עיכול וסופגים חומרי מזון. מן הקיבה נמשך מעי עד לפתח הביב. במעי מסתיים פירוק המזון וספיגתו וחומרי הפסולת נפלטים דרך הביב. איברים כמו הכבד והלבלב מפרישים אנזימים נוספים וחומרים כימיים מאכּלים בזמן שהמזון עובר במערכת העיכול.

מערכת ההפרשה

כמו רוב שוכני המים, הדגים מפרישים פסולת חנקנית ("שתן") בצורת אמוניה. חלק מהפסולת עוברת בדיפוזיה דרך הזימים אל המים שמסביב, והשאר מסונן מהדם דרך הכליות, ומופרש מפתח הביב. בניגוד לרוב היונקים, את הדג משמש פתח שופכה אחד, פתח הביב, שנמצא באזור סנפיר השת, עבור מערכת המין, הפרשות העיכול והפסולת החנקנית.

דגי ים נוטים לאבד מים מגופם בתהליך של אוסמוזה. ולכן כמעט אינם מפרישים "שתן", כלומר פסולת חנקנית נוזלית. הכליות מרכזות את השתן כך שיאבדו כמה שפחות מים מגופם. דגי מים מתוקים, לעומת זאת, צריכים לשמור על המלחים בגופם ולהיפטר מעודפי מים. לכן הכליות אצלם מותאמות להפריש מים בכמויות גדולות עם מעט מאוד מלחים. ישנם דגים המסוגלים לשנות את תפקוד הכליות שלהם, מה שמאפשר להם בין השאר, לעבור בין סביבה של מים מתוקים ומים מלוחים.

אבולוציה

מחלקת הדגים חסרי הלסתות הייתה המחלקה הראשונה של החולייתנים שהתפתחה. היא התפתחה מהמיתרניים. אצל המיתרניים היה מבנה דמוי גיד שהגן על מערכת העצבים המרכזית ואצל חסרי הלסתות הוא התפתח לעמוד השדרה.

דגי הגרם התפתחו מחסרי הלסתות. אצל דגי הגרם הופיעו גולגולת וצלעות. הגולגולת התפתחה עד שכללה לסתות ושיניים ובכך העצמות של דגי הגרם גם סיפקו הגנה וגם הקלו את האכילה. דגי הגרם דחקו את חסרי הלסתות ממרבית הגומחות האקולוגיות (סביבות הקיום).

בתוך מחלקת דגי הגרם הופיעו דגי הריאות. הריאות שיפרו את יכולת הנשימה של דגים אלה בתוך המים ואצל חלקם הן אפשרו גם נשימה מחוץ למים – למשל בקפיצה מעל מכשול רחב בנחל מתייבש. מחלקת הדו-חיים התפתחה מדגי הריאות והיגרה אל היבשה. הליך ההתפתחות האבולוציוני הזה מונצח במעגל חיי הפרט של בני מחלקה זו. הפגית שלהם דמוית דג והבוגר נראה כבעלי ארבע רגליים שאליהם משויכת מחלקת הדו-חיים.

מדגי הריאות התפתחו גם אותם דגי גרם שיש להם שלפוחית ציפה.[דרושה הבהרה] שלפוחית הציפה התפתחה מהריאות ונתנה לאותם דגי גרם יתרון גדול על דגים אחרים. דגי הגרם בעלי שלפוחית הציפה דחקו את הדגים האחרים ממרבית הנישות. התחרות עם בעלי שלפוחית הציפה הפכה את דגי הריאות לדגים נדירים ביותר (מאובנים חיים).

דגי הסחוס התפתחו מדגי הגרם. אצלם, למעט הלסתות והשיניים, השלד הפך לסחוס קל וחזק.

הדגים והאדם

הדגים הם מקור מזון לבני אדם בכל העולם, בין אם נאספו מהטבע באמצעות דיג ובין אם גודלו בחוות גידול בדומה לבקר או עופות. דיג, גידול דגים באקווריום, וצפייה בדגים באקווריומים ציבוריים נחשבים לפעילויות פנאי נפוצות. לדגים תפקיד חשוב בתרבות האנושית, הם מוצגים בה החל כאלים, וסמלים מיסטיים וכלה בתרבות הפופולרית, בספרים ובסרטים.

להקות שונות של דגים

בדת

הדג ביהדות

ביהדות ישנם חוקי כשרות האוסרים אכילת מאכלים מסוימים. לפי ההלכה דג מותר לאכילה בתנאי שיש לו סנפירים וקשקשים, אך למעשה די במציאת קשקשים, על-פי כלל הקובע: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" (משנה, מסכת נידה, פרק ו', משנה ט'). דג כשר מותר באכילה גם מבלי לבצע בו הלכות שחיטה, אלא ניתן להורגו בכל אמצעי ואחר כך לאכלו. כמו כן דם הדגים מותר באכילה ולכן אין צורך להמליח דג. בזני דגים מסוימים ישנה בעיה של הימצאות תולעים, האסורות באכילה, ולכן גם הדגים עצמם אסורים באכילה.

על אף שבשר הדג נחשב פרווה, לא אוכלים דגים ובשר יחד, בשל דעה המובעת במשנה, לפיה קיים חשש לסכנה בכך (ראו פסחים, ע"ו). לגבי אכילת דגים יחד עם חלב או עם מוצריו, ישנה מחלוקת בין מנהגי ספרדים, האוסרים זאת, לבין אשכנזים, המתירים.

כמו כן, על פי מנהגי קהילות אשכנז, אוכלים בליל ראש השנה ראש של דג, ומבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב". וכן, יש הנוהגים לאכול את גוף הדג ומבקשים "שנפרה ונרבה כדגים".

הדג בנצרות

בתקופה בה הייתה הנצרות נרדפת על ידי השלטון הרומי, ניצלו הנוצרים את המילה דג ביוונית ΙΧΘΥΣ ‏ichthus או Ichthys כראשי תיבות של Iēsous Christos, Theou Huios, Sōtēr. כלומר ישוע המשיח בן אלוהים מושיע. וכך הפך הדג לסמל נוצרי. חיזוק לנוהג זה היה נס הדגים של ישו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: דג
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: גידול דגים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דג
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Pisces

הערות שוליים

  1. ^ להוציא מספר מינים
  2. ^ הגדרה מילונית של דג
  3. ^ Rainer Froese, Alexander Proelß, Rebuilding fish stocks no later than 2015: will Europe meet the deadline?, Fish and Fisheries 11, 2010, עמ' 194–202 doi: 10.1111/j.1467-2979.2009.00349.x
  4. ^ Stéphan G. Reebs, Cooperation in fishes, ‏2014
  5. ^ Gordon M. Burghardt, Vladimir Dinets, James B. Murphy, Highly Repetitive Object Play in a Cichlid Fish (Tropheus duboisi), Ethology 121, 2015, עמ' 38–44 doi: 10.1111/eth.12312
  6. ^ Michael Kidd, Brodie Herb, Suzanne Biron, COURTSHIP BY SUBORDINATE MALE SIAMESE FIGHTING FISH, BETTA SPLENDENS: THEIR RESPONSE TO EAVESDROPPING AND NAÏVE FEMALES, Behaviour 140, 2003-01-01, עמ' 71–78 doi: 10.1163/156853903763999908
  7. ^ Culum Brown, Tool use in fishes, Fish and Fisheries 13, 2012, עמ' 105–115 doi: 10.1111/j.1467-2979.2011.00451.x
  8. ^ Masanori Kohda, Takashi Hotta, Tomohiro Takeyama, Satoshi Awata, Cleaner wrasse pass the mark test. What are the implications for consciousness and self-awareness testing in animals?, bioRxiv, 2018-08-21, עמ' 397067 doi: 10.1101/397067
  9. ^ דיכאון בדגים אינו בדיחה - הניו יורק טיימס
  10. ^ Marco A. Vindas, Ida B. Johansen, Ole Folkedal, Erik Höglund, Brain serotonergic activation in growth-stunted farmed salmon: adaption versus pathology, Royal Society Open Science 3, עמ' 160030 doi: 10.1098/rsos.160030
  11. ^ רשימת הדגים המוכרים באתר fishbase
  12. ^ Valeria Anna Sovrano, Liliana Albertazzi, Orsola Rosa Salva, The Ebbinghaus illusion in a fish (Xenotoca eiseni), Animal Cognition 18, 2015-03, עמ' 533–542 doi: 10.1007/s10071-014-0821-5
  13. ^ John Caprio, Joseph G. Brand, John H. Teeter, Tine Valentincic, The taste system of the channel catfish: from biophysics to behavior, Trends in Neurosciences 16, 1993-05-01, עמ' 192–197 doi: 10.1016/0166-2236(93)90152-C
  14. ^ Friedrich Ladich, The Senses of Fish: Adaptations for the Reception of Natural Stimuli, Dordrecht: Springer Netherlands, 2004, עמ' 210–230. (באנגלית)
  15. ^ "דגים אכן חשים כאב" באתר של הBBC
  16. ^ כאב אצל דגים בוויקיפדיה באנגלית
  17. ^ "האם לדגים יש קולטני כאב: ראיות לאבולוציה של מערכת החישה בחולייתנים"(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
  18. ^ "דגים אכן מסוגלים לחוש כאב ולהגיב אליו בדומה מאוד לאדם"
  19. ^ האם דגים חשים כאב?" - סקירת ספרה של ויקטוריה בריית'ווייט(הקישור אינו פעיל, 11.11.2019)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דג&oldid=26906993"