טבל – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־21:24, 12 ביוני 2017

בהלכה היהודית טבל הוא כינוי לתבואה בשר או פירות שעדיין לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, וכן עיסה שלא הופרשה ממנה חלה.

השם טבל הוא צירוף של שתי המילים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן.

מקור

מקור המושג הוא בספר ויקרא: ”וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם” ( פרק כב, פסוקים יד-טז). הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון חולין, שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.

בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון קדוש) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב הרמב"ם: ”כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא טבל.” (משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י הלכה יט)

דיני הטבל

תבואה קודם שהפרישו ממנה תרומות ומעשרות נקראת 'טבל' ואסורה באכילה, לאחר ההפרשה, התבואה ניתרת ונעשית 'חולין'.

האוכלו חייב מיתה

ערך מורחב – כרת

בתוספתא^[1]מצוין עונש מיתה לעובר ואוכל טבלים: "ואלו הן שבמיתה האוכל טבל..", וכעין זה מופיע דעה זו בתלמוד בבלי^[2] "אמר שמואל מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה..שנאמר "ולא יחללו את קדשי בני ישראל..^[3]". היינו מיתה בידי שמים.

בתוצאה החמורה הזו הביע רבי יוחנן מאמר-אזהרה לזרז הקהל לתת מתנת זרוע לחיים וקיבה כהלכתה ואמר "כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים".^[4]

חבר

ערך מורחב – חבר (הלכה)

בתלמוד מבואר שאם חבר (תלמיד חכם) שלח לאדם אחר תבואה, אינו צריך לחשוש שמא היא טבל, 'חזקה לחבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן', ויש לתלות שהחבר עשר את התבואה מיד לכשהתחייבה.

דמאי

ערך מורחב – דמאי

אדם שקנה תבואה מעם הארץ, מאחר ואין ודאות שהקפיד להפריש מעשרות מתבואתו ומפירותיו, דינם 'דמאי' (דע מאי - דע מה), ואסורים באכילה עד שיפריש מהם תרומות ומעשרות, מלבד תרומה גדולה, שאף עמי הארץ הקפידו להפריש.

אמנם מכיוון שתקנת דמאי הותקנה על פי מציאות שבה רוב הפירות היו מעושרים, ומכיוון שמדין תורה הולכים אחר הרוב, חכמים הקלו באיסור דמאי והתירו להשתמש בפירות דמאי והתירו לעניים ולאכסניה לאכול דמאי. על כן, הדמאי כשלעצמו נחשב בניגוד לטבל לדבר הראוי לאכילה ולכן ניתן להשתמש בו לעירוב חצרות, עירוב תחומין ועירוב תבשילין, ומזמנים עם אדם שאכל דמאי.

דמאי בזמן הזה

תקנת דמאי נוהגת גם בזמננו, לדעת החזון איש (שביעית סימן י), ולדעת הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה סימן סב) בזמננו בטלה תקנה זו ואין לה משמעות כיום. יצויין שבימינו מי שאינו מפריש מעשרות, לרוב גם אינו מפריש תרומה גדולה, ועל כן המציאות היא שונה.

קישורים חיצוניים

הערך "טבל", באתר ויקישיבה

הערות שוליים

^ תוספתא קרבנות פרק יב סעיף ח, תוספתא כריתות פרק א סעיף ב
^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"א, עמוד ב'
^ ויקרא כב
^ אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים -מסכת חולין דף קלב:

תבנית:הלכה

[1] תוספתא קרבנות פרק יב סעיף ח, תוספתא כריתות פרק א סעיף ב

[2] תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף י"א, עמוד ב'

[3] ויקרא כב

[4] אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים -מסכת חולין דף קלב:

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 ב[[ההלכה היהודית|הלכה היהודית]] '''טבל''' הוא כינוי ל[[תבואה]] בשר או [[פירות]] שעדיין לא הופרשו מהם [[תרומות ומעשרות]], וכן עיסה שלא הופרשה ממנה [[הפרשת חלה|חלה]].
+השם '''טבל''' הוא צירוף של שתי המילים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן.
-מקור המושג הוא בספר [[ויקרא]]: {{הדגשה|וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם| פרק כב, פסוקים יד-טז}}.
-הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון [[חולין (הלכה)|חולין]], שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.
+== מקור ==
+מקור המושג הוא בספר [[ויקרא]]: {{הדגשה|וְאִישׁ כִּי יאכַל קדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכּהֵן אֶת הַקּדֶשׁ: וְלא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה': וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲון אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם| פרק כב, פסוקים יד-טז}}. הנאמר בפסוק "ולא יחללו" הוא מלשון [[חולין (הלכה)|חולין]], שאין לעשות בו מעשה חולין ולכן אסור לאכול ממנו.
 בפסוקים אלה מוזכר הטבל במילה "קודש" (מלשון [[קדושה (יהדות)|קדוש]]) אך זה אותו הדבר, כמו שכותב ה[[רמב"ם]]: {{הדגשה|כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות, קודם שיפריש ממנו נקרא '''טבל'''.|[[משנה תורה]], הלכות [[מאכלות אסורות]], פרק י הלכה יט}}
+== דיני הטבל ==
-הטבל אסור באכילה עד שיפרישו ממנו את כל [[מתנות כהונה|מתנות הכהונה]] והלווייה (מלשון [[לוי (יהדות)|לוי]]), שאז הוא נעשה ל[[חולין (הלכה)|חולין]] ומותר.
+תבואה קודם שהפרישו ממנה תרומות ומעשרות נקראת 'טבל' ואסורה באכילה, לאחר ההפרשה, התבואה ניתרת ונעשית '[[חולין (הלכה)|חולין]]'.
+===האוכלו חייב מיתה===
-דרשו את השם '''טבל''' הוא צירוף של שתי המילים "טב-לא", כלומר לא-טוב, בלתי מתוקן.
-==האוכלו חייב מיתה==
 {{ערך מורחב|כרת}}
-ב[[תוספתא]]{{הערה|1=תוספתא קרבנות פרק יב סעיף ח, תוספתא כריתות פרק א סעיף ב}}מצוין עונש חמור לעובר ואוכל טבלים: "'''ואלו הן שבמיתה האוכל טבל..'''", וכעין זה מופיע דעה זו ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|1={{בבלי|זבחים|יא|ב}}}} "אמר שמואל מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה..שנאמר "'''ולא יחללו את קדשי בני ישראל..'''{{הערה|1=[[ויקרא]] כב}}". היינו [[מיתה בידי שמים]].
+ב[[תוספתא]]{{הערה|1=תוספתא קרבנות פרק יב סעיף ח, תוספתא כריתות פרק א סעיף ב}}מצוין עונש מיתה לעובר ואוכל טבלים: "'''ואלו הן שבמיתה האוכל טבל..'''", וכעין זה מופיע דעה זו ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|1={{בבלי|זבחים|יא|ב}}}} "אמר שמואל מנין לאוכל את הטבל שהוא במיתה..שנאמר "'''ולא יחללו את קדשי בני ישראל..'''{{הערה|1=[[ויקרא]] כב}}". היינו [[מיתה בידי שמים]].
 בתוצאה החמורה הזו הביע [[רבי יוחנן]] מאמר-אזהרה לזרז הקהל לתת מתנת [[זרוע לחיים וקיבה]] כהלכתה ואמר "כל האוכל מבהמה שלא הורמה [[זרוע לחיים וקיבה|מתנותיה]] כאילו אוכל טבלים".{{הערה|1=אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה כאילו אוכל טבלים -מסכת חולין דף קלב:}}
+== חבר ==
+{{הפניה לערך מורחב|חבר (הלכה)}}
+בתלמוד מבואר שאם חבר (תלמיד חכם) שלח לאדם אחר תבואה, אינו צריך לחשוש שמא היא טבל, 'חזקה לחבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן', ויש לתלות שהחבר עשר את התבואה מיד לכשהתחייבה.
+== דמאי ==
+{{הפניה לערך מורחב|דמאי}}
+אדם שקנה תבואה מעם הארץ, מאחר ואין ודאות שהקפיד להפריש [[תרומות ומעשרות|מעשרות]] מתבואתו ומפירותיו, דינם 'דמאי' (דע מאי - דע מה), ואסורים באכילה עד שיפריש מהם תרומות ומעשרות, מלבד [[תרומה גדולה]], שאף עמי הארץ הקפידו להפריש.
+אמנם מכיוון שתקנת דמאי הותקנה על פי מציאות שבה רוב הפירות היו מעושרים, ומכיוון שמדין תורה הולכים אחר ה[[רוב (הלכה)|רוב]], חכמים הקלו באיסור דמאי והתירו להשתמש בפירות דמאי והתירו לעניים ולאכסניה לאכול דמאי. על כן, הדמאי כשלעצמו נחשב בניגוד לטבל לדבר הראוי לאכילה ולכן ניתן להשתמש בו ל[[עירוב חצרות]], [[עירוב תחומין]] ו[[עירוב תבשילין]], ומזמנים עם אדם שאכל דמאי.
+=== דמאי בזמן הזה ===
+תקנת דמאי נוהגת גם בזמננו, לדעת ה[[חזון איש]] (שביעית סימן י), ולדעת הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] (מנחת שלמה סימן סב) בזמננו בטלה תקנה זו ואין לה משמעות כיום. יצויין שבימינו מי שאינו מפריש מעשרות, לרוב גם אינו מפריש [[תרומה גדולה]], ועל כן המציאות היא שונה.
 ==קישורים חיצוניים==
@@ שורה 23: / שורה 37: @@
 {{כשרות}}
-{{קצרמר|הלכה}}
 {{הלכה}}

כשרות
כשרות הבשר	אבר מן החי • טרפה • סירכא • גיד הנשה • צומת הגידים • סימני הכשרות • עופות טמאים • זרוע, לחיים וקיבה • איסור אכילת חֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשר • איסור אכילת דם • בשר שנתעלם מן העין
מצוות התלויות בארץ	שמיטה • יובל • טבל • תרומות ומעשרות • חלה • איסור חדש • איסור ערלה • נטע רבעי • כלאי הכרם • פאה •מתנות עניים • ביכורים
הלכות הרחקה מגויים	חלב נוכרי, גבינת נוכרי וחמאת נוכרי • יין נסך • פת עכו"ם • בישולי גויים
הכשרת כלים	טבילת כלים • הגעלת כלים • ליבון • נעיצה
איסורי תורה	בשר בחלב • חמץ בפסח • איסור אכילת תולעים
איסורי דרבנן ומנהגים	איסור לינת לילה • משקים שנתגלו • איסור אכילת קטניות בפסח • איסור שתיית מים בחילופי תקופות • אכילת דג עם בשר • אכילת דג עם חלב • אוכלים ומשקים שתחת המיטה
דינים כלליים	איסור והיתר • תערובת • מיעוט המצוי • טעם כעיקר • נותן טעם • נותן טעם לפגם • נ"ט בר נ"ט • דבר דעביד לטעמא • מעמיד • ביטול איסור לכתחילה • איסורים מבטלים זה את זה • כבוש כמבושל • עבירה מטמטמת
כשרות בעת החדשה	ירקות ללא חרקים • ג'לטין • משגיח כשרות • שטירל • בראקל