איסור ערלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איסור ערלה
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ט, כ"ג
משנה מסכת ערלה
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה
משנה תורה הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק י'; הלכות מאכלות אסורות, פרק י'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן רצ"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו קצ"ב
ספר החינוך, מצווה רמ"ו
מקורות נוספים תוספתא, מסכת ערלה

בהלכה, איסור ערלה הוא מצוות לא תעשה האוסרת לאכול, ואף להנות, מפירות עצי הפרי בשלוש השנים הראשונות לנטיעתם. מקור המצווה הוא בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ג, "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל". בשנה שלאחר סיום שנות הערלה יש לפירות דין של נטע רבעי.

איסורים אלה לא חלים על עץ סרק, או עץ פרי שניטע לשימוש בעיציו ולא בפירותיו.

פירוש המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש ממדקדקי העברית שפירשו כי כל דבר שהוא מיותר וגם יסתיר תחתיו דבר הכרחי יקרא בשם ערלה.[1]

מניין שנות הערלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, איסור תורה חל על הפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות של העץ. אולם, שלוש השנים הללו נמנות לפי שנות העולם ולא שנות הפרי - כלומר כאשר אדם שותל עץ ומגיע ראש השנה, הרי שמונים כבר שנה אחת ובראש השנה הבא ימנו שנתיים וכן הלאה. ובלבד שלפני ראש השנה עברו לפחות שבועיים לקליטת הנטיעה בקרקע ועוד 30 יום נוספים. היום האחרון בשנה שבו אפשר לנטוע עץ כך שהתקופה הקצרה עד ראש השנה תחשב שנה שלמה הוא ט"ו באב, והשותל ביום זה יוכל להסתפק במניין של שנתיים ו44 יום בלבד.

עם זאת, על פי ההלכה כל הפירות החונטים עד ט"ו בשבט נחשבים כשייכים לשנה שעברה, ולכן הפירות מפסיקים להיות אסורים מדין ערלה רק בט"ו בשבט שאחרי השנה השלישית.[2] מנין השנים מתחיל מהנטיעה בקרקע. של יחור או גרעין או אפילו עץ שלם. כך שעץ זקן אם יעקר וישוב וינטע, הפירות החדשים שיגדלו, יהיו ערלה.

בחוץ לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערלה היא מהמצוות התלויות בארץ, שבדרך כלל חלות רק בארץ ישראל. המשנה במסכת קידושין קובעת כי בניגוד לשאר מצוות אלו, הערלה נוהגת גם בחוץ לארץ[3]. במשנה בערלה[4] מבואר כי דין זה הוא אינו מדאוריתא אלא הלכה, דהיינו הלכה למשה מסיני (לפי פירוש ר' יוחנן בתלמודים), וכן מובא בספרא[5].

בתוספתא מובאת שיטה אחרת, לפיה אין איסור ערלה בחוצה לארץ כלל - ואף ערלה ודאית מותרת הן באכילה והן בהנאה. דעה זו מובאת בשם רבי אליעזר בן הורקנוס, זאת בניגוד למשנה בקידושין בה משתמע שר' אליעזר מסכים לכך שערלה נוהגת בחו"ל.[6]. לשיטה זו יש הד גם בתלמוד הבבלי

אמרי חריפי דפומבדיתא: אין ערלה בחוצה לארץ

מסכת קידושין, דף לט עמוד א

ספק ערלה בחוצה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה בערלה[7] מבארת שספק ערלה בחוצה לארץ מותר, ובתלמודים מבואר שכך ניתנה ההלכה למשה מסיני.

בתלמוד הירושלמי נפסק בפשטות כי ספק ערלה בחוצה לארץ מותר,[8], וכך פסקו כמה אמוראים בתלמוד הבבלי. לעומת זאת האמורא רבי יוחנן החמיר לחלוטין באיסור ספק ערלה בחוצה לארץ בתשובה ששלח אל רב יהודה:

סתום ספיקא, ואבד ודאה, והכרז על פירותיהן שטעונים גניזה. וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד משליך חבל בגורל בקהל השם

מסכת קידושין, דף לט עמוד א

חומרת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת חז"ל, בחג העצרת נידונין בני ישראל אם שמרו איסור ערלה כפי שורת הדין[9] וכפי המובא בספר הזוהר, קיים ממונה שמימי בשם "גזר דינא" לפרוע ממרפי שמירת האיסור כפי הדרוש[10]

במה נוהג איסור ערלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור ערלה נוהג רק בעץ ולא בירק כמו שכתוב "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו", ומכאן למדנו שאינו נוהג בירק. נתנו הגדרות שונות על מנת להגדיר את ההבדל בין ירק לאילן, כיום מקובל להגדיר שאילן הוא צמח רב שנתי וירק הוא חד שנתי[11] בין היתר דנו פוסקים רבים בשאלה האם יש דין ערלה בחציל ובבננה, ונקטו בדרך כלל שאין בהם משום ערלה. לעומת זאת לגבי פטל, פאפיה, פסיפלורה ועוד, דינם נותר שנוי במחלוקת.

מהפסוק "ונטעתם כל עץ מאכל" למדנו שדווקא עץ מאכל חייב בערלה אך אין חיוב ערלה בעצי סרק.[12] כמו כן אין איסור ערלה בעצים, אף אם הם עצי מאכל, אם נשתלו שלא לשם אכילה אלא למטרות אחרות, כגון: גידור שדות או שימוש בענפיהם.[13]

מהפסוק "וערלתם ערלתו את פריו" למדנו שאיסור ערלה חל רק על הפירות של עצי מאכל, ולא על חלקים אחרים מהעץ אף אם הם ראויים לאכילה (כגון עלי גפנים). עם זאת קליפות וחלקים אחרים הטפלים לפרי אסורים אף הם.[14]

הפירות שצמחו בשלוש השנים הללו אסורים לחלוטין ונאסר ליהנות מהם. על הפירות שצמחו בשנה הרביעית חל דין נטע רבעי.

מכיוון שאיסור ערלה הוא איסור הנאה לכן אסור לעשות קומפוסט (זבל אורגני) מפירות ערלה[15]

טעמי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם במורה הנבוכים[16]מבאר שמטרת איסור ערלה הוא להוציא מדעת עובדי עבודה זרה שהיו נוהגים פולחנים שונים בפירות האילנות בשלש השנים הראשונות לגידולם.

הרמב"ן על התורה מביא שני טעמים לאיסור. הטעם הראשון הוא שראוי שנכבד את ה' מראשית תבואת הפירות, אך בשלש השנים הראשונות הפירות דלים ואינם ראויים לכבד בהם את ה'. לכן ממתינים שלש שנים, בשנה הרביעית הפירות הם נטע רבעי והם מובאים לפני ה', ורק מהשנה החמישית והלאה הפירות נתונים להנאת האדם. הטעם השני הוא שבשנים הראשונות הפירות מזיקים לבריאות[17].

לפי דעת בעל התניא איסור ערלה היא משלש קליפות הטמאות לגמרי שאין להם עלייה לקדושה לעולם.[18] בתורת הגימטריא של רבי יעקב אבוחצירא, האיסור של ערלה שייכת לחלקו של הנחש הקדמוני[19]

המקובל רבי יוסף ג'יקטיליה האריך בספרו שערי אורה לתת טעם קבלי לאיסור אכילת פרי ערלה וקושרו לעניין חטא עץ הדעת; "נחש הקדמוני, הנמשך מכוח לבן הארמי, הטיל פגם בלבנה על ידי אדם הראשון שלא היה יכול להמתין שעה אחת ..ואכל מן העץ בהיותו טוב ורע ולא המתין לו עד שלקח חלקו במקומו הדבר הנקרא ערלה ..אילו המתין אדם הראשון לחתוך הערלה לא היה עץ הדעת טוב ורע אלא טוב לבד, אבל בשעה שאכל ממנו היה טוב ורע. אשרי המבין הסוד הגדול הזה כי ממנו יבין סוד לב"ן ולבנ"ה ראש וסוף וממנו יבין סוד לב"ן הארמי אשר ממנו נולד פגימת הלבנה -והוא הגורם" (שערי אורה לרבי יוסף ג'יקטיליה)

לעיון נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב ד"ר יואל פרידמן, הגדרת אילן וירק בהלכה, באתר 'למעשה' של מכון התורה והארץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלבי"ם לספר דברים ל,יא
  2. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רצ"ד, סעיף ד'.
  3. ^ משנה, קידושין א ט
  4. ^ משנה, ערלה ג ט
  5. ^ ספרא לויקרא כג,יד
  6. ^ תוספתא, ערלה א ח (רבי אליעזר ברבי יוסי אומר משום רבי יוסי בן דורמסקית שאמר משם רבי יוחנן בן נורי שאמר משם רבי אליעזר הגדול). פירוש "מנחת ביכורים" שם
  7. ^ משנה, ערלה ג ט
  8. ^ ירושלמי, ערלה כ.
  9. ^ זוהר חדש כרך י"ז (בדפוס עם פירוש הסולם), דף קצ
  10. ^ זהר לפרשת פקודי, דף רסו עמוד ב
  11. ^ ראו הלכות הארץ, מכון התורה והארץ, הלכות ערלה ורבעי עמוד 34 .
  12. ^ ראו ירושלמי ערלה פ"א ה"א.
  13. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רצ"ד, סעיף כ"ג
  14. ^ ערלה ג,א
  15. ^ http://www.toraland.org.il/מאגר-המידע/אמונת-עתיך/אמונת-עתיך-91.aspx
  16. ^ מורה הנבוכים ג לז
  17. ^ הרמב"ן הולך לשיטתו ש"המאכלים הנאסרים בתורה הם רעים לגוף"
  18. ^ ספר התניא דף מו עמוד ב (בהגהה). ובספר קהילת יעקב (ערך "ערלה")עניין ערלה הוא "יסוד דקליפה" (ערלה גימטריא יסוד קליפה)
  19. ^ עין ריש למד הה סופי תיבות המלוי גימטריא נחש (עם הכולל) לרמז כי הערלה היא חלק הנחש - ספר מחשוף הלבן לספר ויקרא יח א


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.