איסור ערלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איסור ערלה
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא פרק יט
משנה מסכת ערלה
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה
משנה תורה לרמב"ם ספר זרעים, הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרק י; ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י
שולחן ערוך יורה דעה סימן רצ"ד
ספרי מניין המצוות ספר החינוך מצווה רמו
ספרות הלכתית נוספת תוספתא, מסכת ערלה

בהלכה, איסור ערלה הוא מצוות לא תעשה האוסרת לאכול את פירות העצים בשלוש השנים הראשונות לנטיעתם. מקור המצווה בויקרא יט, כג, "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ, אֶת פִּרְיוֹ; שָׁלֹשׁ שָׁנִים, יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל".

אולם, שלוש השנים הללו נמנות לפי שנות העולם ולא שנות הפרי - כלומר אחרי שממתינים שבועיים לקליטת הנטיעה בקרקע. ועוד 30 יום נוספים או יותר ומגיע ראש השנה, הרי שמונים כבר שנה אחת ובראש השנה הבא ימנו שנתיים וכן הלאה. מכאן יוצא שלמניין שלוש שנים, די בשנתיים ו-44 יום.

הפירות מפסיקים להיות אסורים מדין ערלה רק בטו' בשבט שאחרי השנה השלישית שאז מסתיימות שנות הערלה ומאז במשך שנה יש להן דין של נטע רבעי.

פירוש המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש ממדקדקי העברית שפירשו כי כל דבר שהוא מיותר וגם יסתיר תחתיו דבר הכרחי יקרא בשם ערלה.[1]

חלות האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור ערלה חל רק על הפירות של עצי מאכל, ולא על חלקים אחרים מהעץ אף אם הם ראויים לאכילה (כגון עלי גפנים). הפירות שצמחו בשלוש השנים הללו אסורים לחלוטין ונאסר ליהנות מהם. על הפירות שצמחו בשנה הרביעית חל דין נטע רבעי.

לדעת חז"ל, איסור ערלה חמור עד שאפילו בגד שנצבע בקליפי פירות ערלה "ידלק" (דהיינו ישרפו אותו), מטעם שאיסור ערלה אסור בהנאה.[2]

בחוצה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערלה היא מהמצוות התלויות בארץ, שבדרך כלל חלות רק בארץ ישראל. המשנה במסכת קידושין קובעת כי בניגוד לשאר מצוות אלו, הערלה נוהגת גם בחוץ לארץ[3]. במשנה בערלה[4] מבואר כי דין זה הוא אינו מדאוריתא אלא הלכה, דהיינו הלכה למשה מסיני (לפי פירוש ר' יוחנן בתלמודים), וכן מובא בספרא[5].

בתוספתא מובאת שיטה אחרת , לפיה אין איסור ערלה בחוצה לארץ כלל -ואף ודאי ערלה מותרת הן באכילה והן בהנאה. דעה זו מובאת בשם רבי אליעזר בן הורקנוס, זאת בניגוד למשנה בקידושין בה משתמע שר' אליעזר מסכים לכך שערלה נוהגת בחו"ל.[6]. לשיטה זו יש הד גם בתלמוד הבבלי

Cquote2.svg

אמרי חריפי דפומבדיתא: אין ערלה בחוצה לארץ

Cquote3.svg
– מסכת קידושין, דף לט עמוד א


ספק ערלה בחוצה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשנה בערלה[7] מבארת שספק ערלה בחוצה לארץ מותר, ובתלמודים מבואר שכך ניתנה ההלכה למשה מסיני.

בתלמוד הירושלמי נפסק בפשטות כי ספק ערלה בחוצה לארץ מותר,[8], וכך פסקו כמה אמוראים בתלמוד הבבלי. לעומת זאת האמורא רבי יוחנן החמיר לחלוטין באיסור ספק ערלה בחוצה לארץ בתשובה ששלח אל רב יהודה:

Cquote2.svg

סתום ספיקא, ואבד ודאה, והכרז על פירותיהן שטעונים גניזה. וכל האומר אין ערלה בחוצה לארץ לא יהא לו נין ונכד משליך חבל בגורל בקהל השם

Cquote3.svg
– מסכת קידושין, דף לט עמוד א

חומרת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת חז"ל, בחג העצרת נידונין בני ישראל אם שמרו איסור ערלה כפי שורת הדין[9] וכפי המובא בספר הזוהר, קיים ממונה שמימי בשם "גזר דינא" לפרוע ממרפי שמירת האיסור כפי הדרוש[10]


במה נוהג איסור ערלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור ערלה נוהג רק בעץ ולא בירק כמו שכתוב "ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו", ומכאן למדנו שאינו נוהג בירק. נתנו הגדרות שונות על מנת להגדיר את ההבדל בין ירק לאילן, כיום מקובל להגדיר שאילן הוא צמח רב שנתי וירק הוא חד שנתי[11] בין היתר דנו פוסקים רבים בשאלה האם יש דין ערלה בחציל, בננה, ונקטו בדרך כלל שאין בהם משום ערלה. לעומת זאת לגבי פטל, פאפיה, פסיפלורה ועוד, דינם נותר שנוי במחלוקת. מהפסוק הנ"ל ונטעתם כל עץ מאכל למדנו שדווקא עץ מאכל חייב בערלה ואין חייב בערלה עץ סרק[12] מכיוון שאיסור ערלה הינו איסור הנאה לכן אסור לעשות קומפוסט (זבל אורגני) מפירות ערלה[13]

טעמי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם במורה הנבוכים[14]מבאר שמטרת איסור ערלה הוא להוציא מדעת עובדי עבודה זרה שהיו נוהגים פולחנים שונים בפירות האילנות בשלש השנים הראשונות לגידולם.

הרמב"ן על התורה מביא שני טעמים לאיסור. הטעם הראשון הוא שראוי שנכבד את ה' מראשית תבואת הפירות, אך בשלש השנים הראשונות הפירות דלים ואינם ראויים לכבד בהם את ה'. לכן ממתינים שלש שנים, בשנה הרביעית הפירות הם נטע רבעי והם מובאים לפני ה', ורק מהשנה החמישית והלאה הפירות נתונים להנאת האדם. הטעם השני הוא שבשנים הראשונות הפירות מזיקים לבריאות[15].

לפי דעת בעל התניא איסור ערלה היא משלש קליפות הטמאות לגמרי שאין להם עלייה לקדושה לעולם.[16] בתורת הגימטריא של רבי יעקב אבוחצירא, האיסור של ערלה שייכת לחלקו של הנחש הקדמוני[17]

המקובל רבי יוסף ג'יקטיליה האריך בספרו שערי אורה לתת טעם קבלי לאיסור אכילת פרי ערלה וקושרו לעניין חטא עץ הדעת; "נחש הקדמוני, הנמשך מכוח לבן הארמי, הטיל פגם בלבנה על ידי אדם הראשון שלא היה יכול להמתין שעה אחת ..ואכל מן העץ בהיותו טוב ורע ולא המתין לו עד שלקח חלקו במקומו הדבר הנקרא ערלה ..אילו המתין אדם הראשון לחתוך הערלה לא היה עץ הדעת טוב ורע אלא טוב לבד, אבל בשעה שאכל ממנו היה טוב ורע. אשרי המבין הסוד הגדול הזה כי ממנו יבין סוד לב"ן ולבנ"ה ראש וסוף וממנו יבין סוד לב"ן הארמי אשר ממנו נולד פגימת הלבנה -והוא הגורם" (שערי אורה לרבי יוסף ג'יקטיליה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מלבי"ם לספר דברים ל,יא
  2. ^ ערלה ג,א
  3. ^ משנה, קידושין א ט
  4. ^ משנה, ערלה ג ט
  5. ^ ספרא לויקרא כג,יד
  6. ^ תוספתא, ערלה א ח (רבי אליעזר ברבי יוסי אומר משום רבי יוסי בן דורמסקית שאמר משם רבי יוחנן בן נורי שאמר משם רבי אליעזר הגדול). פירוש "מנחת ביכורים" שם
  7. ^ משנה, ערלה ג ט
  8. ^ ירושלמי, ערלה כ.
  9. ^ זוהר חדש כרך י"ז (בדפוס עם פירוש הסולם), דף קצ
  10. ^ זהר לפרשת פקודי, דף רסו עמוד ב
  11. ^ ראה הלכות הארץ, מכון התורה והארץ, הלכות ערלה ורבעי עמוד 34 .
  12. ^ ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"א.
  13. ^ http://www.toraland.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%92%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%9A/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA-%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%9A-91.aspx
  14. ^ מורה הנבוכים ג לז
  15. ^ הרמב"ן הולך לשיטתו ש"המאכלים הנאסרים בתורה הם רעים לגוף"
  16. ^ ספר התניא דף מו עמוד ב (בהגהה). ובספר קהילת יעקב (ערך "ערלה")עניין ערלה הוא "יסוד דקליפה" (ערלה גימטריא יסוד קליפה)
  17. ^ עין ריש למד הה סופי תיבות המלוי גימטריא נחש (עם הכולל) לרמז כי הערלה היא חלק הנחש - ספר מחשוף הלבן לספר ויקרא יח א

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.