ביטול איסור לכתחילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ביטול איסור לכתחילה
(מקורות עיקריים)
משנה מסכת תרומות, פרק ה', משנה ט'
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף צ"ח, עמוד ב'
תלמוד ירושלמי מסכת תרומות, פרק ה', הלכה ג'
משנה תורה ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה
שולחן ערוך יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ה'
מקורות נוספים תרומת הדשן, סימן קע"א
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אין מבטלים איסור לכתחילה הוא כלל מהלכות תערובות. לפי כלל זה אסור לערב בכוונה תחילה (מזיד) איסור והיתר בצורה כזו שיחול על האיסור דין ביטול ברוב (בתערובת יבש ביבש) או ביטול בשישים (בתערובת לח בלח), ואסור להוסיף מאכל היתר לתערובת כדי להביא לידי ביטול איסור שנמצא בה. במקרה ואדם עבר על איסור זה, חכמים קנסו אותו ואת כל מי שהוא ביטל עבורו את האיסור ואסרו עליהם להנות מביטול התערובת.

מקורות הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות שאסור לבטל איסור לכתחילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהמשנה "...סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין, אם שוגג - מותר, ואם מזיד - אסור" (משנה, מסכת תרומות, פרק ה', משנה ט'). עולה שכאשר נופלת תרומה (האסורה באכילה) ומתערבת בהיתר מתוך כוונה לבטל את התרומה בהיתר, התערובת אסורה באכילה לכל אדם מלבד לכהן.
  • בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת תנאים ביחס לאגוזי פרך של ערלה (שאינם בטלים[1] אפילו באלף כל עוד הם שלמים) שנפלו בשוגג לתוך אגוזי היתר ונבקעו שם, האם הם בטלים[2]. ולכל הדעות אם הדבר נעשה במתכוון, מתוך כוונה לבטלם, התערובת אסורה: "נפלו ונתפצעו: אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו, דברי ר"מ ורבי יהודה. רבי יוסי ור' שמעון אומרים: בשוגג יעלו במזיד לא יעלו." (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ד, עמוד ב').

מקורות למקרים שמותר לבטל איסור לכתחילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במקור נוסף בתלמוד הבבלי[3], העוסק בעצים שנשרו מהדקל ביום טוב, שעליהם חל דין מוקצה ואסור להסיק אותם ביום טוב, מובא דיון האם מותר לערב עצים שאינם מוקצים עם עצי המוקצה כדי לבטלם ברוב, ומסקנת הגמרא שם היא שהואיל ואיסור מוקצה הוא מדברי חכמים, הדבר מותר: "והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן "אין מבטלין איסור לכתחלה"? - הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין" .

תוקף האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת חולין[4] ישנו ניסיון ללמוד מקרבן איל נזיר שניתן לבטל איסור לכתחילה, שהרי שמבשלים את הזרוע, שהיא אסורה מדאורייתא לישראל, עם שאר האיל שהוא היתר עבור ישראל.

סברה זו נדחתה מכיוון שלגבי קרבן איל נזיר חידשה התורה במפורש לעשות כך: "וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל" (ספר במדבר, פרק ו', פסוק י"ט), ולכן לא ניתן ללמוד ממקור זה לשאר איסורים.

בעקבות דברי הגמרא הללו, נחלקו הראשונים האם תוקף האיסור לבטל איסור לכתחילה מהתורה או מדברי חכמים:

הסוברים שאיסור ביטול איסורים לכתחילה הוא מהתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת ראב"ד[5] וראב"ן בגמרא מובא שיש חידוש בתורה לגבי הזרוע של קורבן איל נזיר, שניתן לבטלה לכתחילה. אולם, מכיוון שהתורה חידשה זאת דווקא על מקרה זה, בשאר איסורים ביטול איסור לכתחילה הוא איסור מדאורייתא. אך אם נעשה הביטול במזיד, התערובת אסורה מתוקף קנס של חכמים (כדברי הרמב"ם במשנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה). דרכי תשובה (לה) כתב שגם לדעת הסוברים שתוקף האיסור מהתורה, הוא אינו נחשב ללאו שלוקים עליו. הפרי תואר כתב שהדין הוא הלכה למשה מסיני.

הסוברים שאיסור ביטול איסורים לכתחילה הוא מדברי חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת הרשב"א, תוקף איסור ביטול איסורים לכתחילה הוא מדברי חכמים[6], וכך כתב גם הר"ן[7] בשם תוספות. הם תירצו את הגמרא שהחידוש המבואר בתורה לגבי ביטול הזרוע, הוא לא עצם ההיתר לבטלה, אלא שיש מצווה לבטלה, מה שאין כן בשאר איסורים שבהם אין מצווה של ביטול איסור לכתחילה (ואפילו גנאי הוא לעושה כן).

גם הש"ך[8] הביא שהרמ"ע מפאנו[9] סובר שתוקף האיסור מדרבנן.

הנודע ביהודה[10] כתב שכן דעת רוב הפוסקים. כך כתבו רבי שלמה קלוגר[11], ערוך השולחן[12], ותורת חסד (או"ח, כח, ח). הרב פפויפר[13] כתב שנראה שזו מסקנת רבותינו האחרונים. כך פסק החת"ס[14] אך הוסיף והסביר שנחלקו דווקא בתערובת לח בלח, אבל בתערובת יבש ביבש לכולי עלמא נחשב האיסור לאיסור דאורייתא[15]. כך כתבו גם המהרי"ץ חיות[16] הנו"ב[17] וערוה"ש (צט כז).

כמות ההיתר המבטלת איסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו האם שעת ידיעת התערבות האיסור בהיתר משפיעה על דין התערובת בגלל דין חתיכה נעשית נבילה (חנ"נ). לדוגמה: חתיכה הבלועה מאיסור שאין בה ששים כנגדו, וקודם שנודע לו שנאסרה נפלה לתבשיל שיש בו ששים נגד האיסור אך לא נגד כל החתיכה. וכן חתיכת איסור שנפלה לתבשיל שאין בו ששים נגדה, והוסיף בשוגג היתר כך שכעת יש ששים נגדה.

לפי או"ה[18] הכל תלוי בידיעת התערובת: אין אומרים חנ"נ אם לא נודעה התערובת, ואם נודעה התערובת צריך שישים בהיתר הנוסף כנגד כל התערובת גם במקום שלא שייך חנ"נ.

רמ"א[19] הביא את דברי האו"ה בלשון "יש אומרים". ערוה"ש[20] הסביר שרמ"א הביאו משום שחשש לדבריו לחומרא במקרה שנודעה התערובת שצריך פי ששים נגד כולה אף בתערובת שאין בה חנ"נ, אבל ודאי רמ"א לא סובר כמותו להקל כך שאם לא נודעה התערובת לא אמרינן חנ"נ.

ש"ך (טו) כתב שאין הלכה כלל כאו"ה, דשום פוסק לא חילק כך. וכ"פ יד יהודה (בפי' הארוך כא) וחוו"ד (חידושים יג) ועוד.

חכ"א (מד י) הוסיף שניתן להקל בש"א במקום הפס"מ וסעודת מצווה יחד, שאם הוסיף היתר לתערובת קודם שנודע שנפל בה איסור, מצטרף היתר זה להיתר שבתערובת לששים כנגד האיסור).

מנחת יעקב (פה לח) הוסיף שבתערובת לח בלח בש"א אפשר להקל לכתחילה כשהוסיף היתר קודם שנודעה התערובת.

פרטי דינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אדם מבטל מאכל אסור, אך כוונתו העיקרית בפעולה זו היא לדבר אחר, והוא לא מתכוון ליהנות מהאיסור - מותר לאכול את התערובת. לדוגמה: מותר לטחון חיטה וליצור קמח, על אף שסביר שתהיינה תולעים בין החיטים (שאינן כשרות לאכילה). הסיבה לכך היא שהכוונה העיקרית בטחינה איננה ביטול התולעים ברוב החיטים, אלא ייצור קמח.

איסור זה של ביטול איסור לכתחילה חל רק כאשר מנסים לבטל את האיסור המועט בתוך כמות רבה של היתר, אולם מותר במגבלות שונות להשתמש באיסור לצורך פעולה כל שהיא בהיתר, כאשר האיסור וההיתר אינם מתערבבים (היתר פעולה זו תלוי גם בדין "זה וזה גורם").

באיסור מדרבנן חלוקות הדעות. דעת הרמב"ם והשולחן ערוך היא שאף על פי שאסור לערבב איסור דרבנן בתוך היתר, אם האיסור כבר התערבב מותר יהיה להוסיף עליו היתר עד שיתבטל[21]. ולעומת זאת דעת הרא"ש והרמ"א היא שגם אם התערב איסור דרבנן אין להוסיף עליו ולבטלו, ורק באיסור דרבנן שהוא בנוסף לכך שרוף מותר הדבר[22].

אקטואליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטול על ידי גוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה שפעולת ביטול האיסור נעשתה על ידי גוי עבור גויים, התערובת מותרת גם ליהודים. לכן בבית חרושת של שמייצר דברי מאכל עבור גויים, ובתהליך הייצור מערבבים איסור בפי ששים היתר, המאכל יהיה מותר באכילה גם ליהודים.[23]

אבל אם ביטול האיסור נעשה גם עבור יהודים, למשל אם הוסיפו בכמות המאכל בשבילם, אזי אפילו אם המעשה לא נעשה בכוונה כדי שיוכלו לאכול מאכל שכשר עבורם - אסור לאוכלו, כיון שבצורה כזו הגוי נחשב לשלוחו של הישראל.[24]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפני שהם נחשבים לדבר חשוב, הנמנה בין האיסורים שאינם בטלים.
  2. ^ נחלקו לגבי דין התערובת במקרה שביטול האגוזים נעשה בשוגג: לר"מ ורבי יהודה התערובת אסורה - שגזרו שוגג אטו מזיד, לרבי יוסי ור' שמעון התערובת מותרת.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ד', עמוד ב'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף צ"ח.
  5. ^ הובא ברשב"א בתוה"ב, ד, ג בתחילתו, ובר"ן חולין, ז, לה: בדפיו.
  6. ^ "ותירצו בתוספות דמדאורייתא מבטלין, והא דאמרינן אין מבטלין, מדרבנן אמרינן." (רשב"א על חולין צח:, ד"ה והתנן.).
  7. ^ על חולין, לה: מדפי הרי"ף .
  8. ^ יורה דעה, צט, ס"ק ז.
  9. ^ בשו"ת, סימן כז.
  10. ^ כו ד"ה ועכ"פ.
  11. ^ שו"ת אלף לך שלמה יו"ד, קמו.
  12. ^ יורה דעה, צט, כז.
  13. ^ קיצוש"ע תערובות, ח, א הערה 3.
  14. ^ חו"מ כב ד"ה אמנם אע"ג. עיינו בדבריו על או"ח, קכט ד"ה ומ"ש פמ"ג וביו"ד שיט סוף ד"ה ועתה אחזה.
  15. ^ מכיוון שבביטול איסור בתערובת לח בלח הוי כמבער איסור מהעולם, מה שאין כן בביטול יבש ביבש.
  16. ^ על תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ס"ז, עמוד ב'.
  17. ^ מה ד"ה שלישית. הובא בפת"ש יו"ד צט ג להלכה.
  18. ^ לז ה יד.
  19. ^ יו"ד צט ה.
  20. ^ יו"ד צט ה.
  21. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה כ"ה- כז; שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיפים ה'-ו'.
  22. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן צ"ט, סעיף ו'.
  23. ^ כך כתב הרב פפויפר (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) ע"פ הגש"ד (שער א), מהר"מ מלובלין (קד) וחת"ס (סב).
  24. ^ הרב פפויפר (קיצוש"ע תערובות, ח, ד) בשם שו"ת הרשב"ש (תקמ) וערוה"ש (צט, ח).



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.