עבירה מטמטמת לבו של אדם

עבירה מטמטמת לבו של אדם היא אמונה נפוצה ביהדות, לפיה כל עבירה על חוקי ההלכה גורמת לפגיעה ביכולות הקליטה והתפקוד הרוחני של האדם. לפי פרשנים הרבים הדברים נכונים ביחס לכל עבירה, וחמורים יותר כאשר מדובר על אכילת מאכלים אסורים.

מקור ופרשנות

המקור המפורסם לאימרה זו הוא בברייתא ששנה רבי ישמעאל המובאת בתלמוד ובה נדרש הרעיון מתוך פסוק בספר ויקרא: ”תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר: 'וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם', אל תקרי וְנִטְמֵאתֶם אלא וְנִטַמְתֶם.”

מספר פרשנים ראו בטמטום הלב טעם לאיסור אכילת מאכלות אסורים.

רש"י מבאר שטמטום הלב הוא אטימה וסתימה מפני החכמה. עוד מוסיף רש"י, שהדרשה נשענת על כך שהמילה "וְנִטְמֵתֶם" מופיעה בתורה ללא האות א.

בספר מסילת ישרים מרחיב רמח"ל מהו טמטום הלב שנגרם כתוצאה מהעברה, ומוסיף שהדברים נכונים יותר לגבי איסורי אכילה: ”שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (משלי ב): כי ה' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו.”

האחרונים דנים לגבי אכילה באונס; האם המאכל האסור מטמטם בעצמו (למשל בחזיר יש במציאות דברים מטמטמים) או שהטמטום נובע מחמת האיסור, ובאונס אין איסור ולפיכך זה לא מטמטם. לפי הדרך השנייה העבירה היא זו שמטמטמת, ולכן, מחד, כאשר הפעולה נעשתה בתום וביושר על פי כללי ההלכה, המאכל האסור לא יטמטמם, ומאידך, כל סוג של עבירה, גם כשאינה קשורה למזון, מטמטמת.

השלכות הלכתיות

חולה שנזקק לשחוט בשבת או לאכול נבילה

לפי הכלל הנהוג במצב של פיקוח נפש כשיש צורך לעבור על איסור, עוברים על האיסור הקל הקל תחילה. במצב בו יש אפשרות לאכול נבילה או לשחוט בשבת, הורה הראב"ד שיש לשחוט בשבת. נאמרו מספר הסברים להוראה זו. הנצי"ב והמשך חכמה כתבו שהטעם הוא שבאכילת נבילה יש טמטום הלב גדול יותר מאשר בחילול שבת.

יניקה מאם שאוכלת מאכלים אסורים

הרמ"א מביא בהגהותיו לשולחן ערוך שאע"פ שחלב גויה הוא כשר לפי ההלכה, כאשר ניתן לדאוג לכך שתינוק יינק ממינקת יהודיה האוכלת מאכלים כשרים, יש למנוע ממנו חלב של אישה נכרית, משום שזו אוכלת מאכלים אסורים שעלולים לטמטם את ליבו: ”חלב כותית כחלב ישראל, ומ"מ לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, דחלב כותית מטמטם הלב. וכן לא תאכל המינקת, אפילו ישראלית, דברים האסורים. וכן התינוק בעצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנותו.”

מקור הדברים בהגהות אשרי שמזהיר את המניקות להקפיד על מאכלים כשרים: ”להזהיר את המניקות שלא יאכלו נבילות וחזיר וכל שכן שאין להאכילן דברים טמאים, וראיה מאחר שאמו אכלה ממין עבודת כוכבים, וזה גרם לו לעת זקנתו שיצא לתרבות רעה.”

לקריאה נוספת

• הראי"ה קוק, עבירה מטמטמת, בתוך מוסר אביך (פרק א, סעיף ד), בויקיטקסט
• גדליה אוברלנדר, טמטום הלב מאכילת מאכלות אסורות באונס, אור ישראל <מאנסי>, מה (שנה יב א), עמ' קג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)