מעמיד (כשרות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעמיד הוא דין בהלכות כשרות שמקורו בגזרת חכמים הקובע שכאשר דבר איסור שנתערב בהיתר גורם למאכל לשנות את צורתו או את מהותו, האיסור אינו בטל ולכן מאכל ההיתר נאסר.

מקור וטעם הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הכלל שדבר המעמיד לא בטל נאמר במשנה:

שאל ר' ישמעאל את רבי יהושע כשהיו מהלכין בדרך, אמר לו: מפני מה אסרו גבינות עובדי כוכבים? אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבילה.

בטעם הדבר שהנבילה המועטה לא בטילה ברוב הגבינה הכשרה מבארת הגמרא: "כיון דאוקמיה קא מוקים, חשיב ליה כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה".[1] כלומר, מאחר שהדבר האסור מעמיד ויוצר את דבר ההיתר כולו הרי הוא חשוב ולא מתבטל ברוב.

כך כתב הרדב"ז: "כיון שמעמיד, ממילא ניכרת ונראית פעולת האיסור בהיתר, והרי זה כאילו ניכר האיסור בכל חלק מהתערובת, וחשוב כאילו האיסור בעין". כך מובן גם מדברי הרמב"ם: "שהרי הדבר האסור הוא הניכר". כך כתבו גם הרשב"א והטור. בצורה דומה כותב המרדכי: "דכיון שמעמיד הרי הוא כנותן טעם".

תנאים לאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג התערובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המבואר בתלמוד[2], דבר המעמיד אוסר רק אם התערובת היא כזו של שאר איסורים מלבד בשר בחלב, אך במקרה שבשר כשר העמיד חלב לגבינה, הגבינה אסורה רק אם טעם הבשר מורגש (נותן טעם). בהתאם לזה פוסק השולחן ערוך:

אם העמיד גבינה בעור קיבת כשירה: יש בה טעם בשר אסורה, ואם לאו מותרת. אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה ובהמה טמאה - אוסר בכל שהוא

ההסבר לכך הוא שהתערבות של בשר בחלב אסורה מהתורה דווקא בדרך בישול, והעמדת גבינה אינה נחשבת לדרך בישול, לכן אם הטעם לא נרגש, כל אחד עומד מהמרכיבים נחשב לעומד בפני עצמו, וגם חכמים לא אסרו בזה.[3]

דעה זו מנוגדת לדעות המרדכי (שפסק שגם בבשר בחלב שייך דין מעמיד[4]) ורבנו תם (שפסק שגם בשאר איסורים דין מעמיד שייך רק כאשר טעם האיסור מורגש).

איסור עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המתבאר ברמ"א, דבר המעמיד אוסר רק כאשר המאכל אסור מחמת עצמו, אך מאכל שנאסר מבליעת איסור לא חל דין זה והוא בטל בשישים גם אם המאכל (שהוא היתר מטבעו) משמש כמעמיד.[5] הטעם לכך הוא שאין האיסור ניכר, אלא רק פעולת מאכל ההיתר שנאסר ניכרת.

זה וזה גורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ודוקא שלא היה שם מעמיד אחר רק האסור אבל אם היה שם גם כן מעמיד היתר הוי זה וזה גורם ומותר אם איכא ששים נגד האסור (ממשמעות המרדכי)

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלב שהועמד על ידי עור קיבת נבילה ונעשה לגבינה, מכיוון שעור קיבת הנבלה שינה את הצורה והמהות של החלב, הגבינה אסורה.

ממתקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממתק העשוי ממשקים שהוקפו על ידי ג'לטין של איסור, הממתק נאסר מפני שהג'לטין האסור שינה את צורתו.

שיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם התערבו שמרים (או חומץ) אסורים במי דבש ונעשו לשיכר, השיכר אסור מפני שמהות המאכל השתנתה על ידי השמרים (או החומץ).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ה, עמוד א'
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קט"ז, עמוד א', וכן מדויק בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ה, עמוד א'.
  3. ^ על פי רמב"ם ותוספות, וכמפורש ברמ"א בהמשך הסעיף.
  4. ^ המרדכי תרץ את הגמרות: בעבודה זרה נקטה הגמרא דווקא נבילה כי אז זה איסור דאורייתא. ובחולין מדובר ב'זה וזה גורם', ולכן מותר אם לא מורגש טעם.
  5. ^ ""משום דדבר האסור בעצמו ומעמיד אפילו באלף לא בטיל (כ"כ ב"י לדעת הרשב"א ור"ן)"" (רמ"א על שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פ"ז, סעיף י"א)


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.