מעמיד (כשרות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעמיד הוא דין בהלכות כשרות שמקורו בגזרת חכמים הקובע שכאשר איסור גורם למאכל מותר לשנות את צורתו או את מהותו, האיסור אינו בטל ולכן מאכל ההיתר נאסר.

טעם הגזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפני מה אסרו גבינות גויים? שמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת - נבילה. ולא נחשב שאין האיסור בעין ובטל דכיון דאוקמיה קא מוקים, חשיב ליה כמאן דאיתיה לאיסורא בעיניה.

כך כתב הרדב"ז: "כיון שמעמיד, ממילא ניכרת ונראית פעולת האיסור בהיתר, והרי זה כאילו ניכר האיסור בכל חלק מהתערובת, וחשוב כאילו האיסור בעין". כך מובן גם מדברי הרמב"ם: "שהרי הדבר האסור הוא הניכר". כך כתבו גם הרשב"א והטור. ייתכן שזו גם כוונת המרדכי שכתב: "דכיון שמעמיד הרי הוא כנותן טעם".

תנאים לאיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג התערובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם העמיד גבינה בעור קיבת כשירה: יש בה טעם בשר אסורה, ואם לאו מותרת. אבל המעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה, ובהמה טמאה אוסר בכל שהוא

בהתבסס על התלמוד הבבלי[1], דין מעמיד חל על איסורים שאינם התערבות של בשר בחלב ('שאר איסורים'). במקרה שבשר כשר העמיד חלב לגבינה, הגבינה אסורה רק אם טעם הבשר מורגש (נותן טעם).

ההסבר לכך הוא שהתערבות של בשר בחלב אסורה מהתורה דווקא בדרך בישול, והעמדת גבינה אינה נחשבת לדרך בישול, לכן אם הטעם לא נרגש, כל אחד עומד מהמרכיבים נחשב לעומד בפני עצמו, וגם חכמים לא אסרו בזה.[2]

דעה זו מנוגדת לדעות המרדכי (שפסק שגם בבשר בחלב שייך דין מעמיד[3]) ורבנו תם (שפסק שגם בשאר איסורים דין מעמיד שייך רק כאשר טעם האיסור מורגש).

איסור עצמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משום דדבר האסור בעצמו ומעמיד אפילו באלף לא בטיל (כ"כ ב"י לדעת הרשב"א ור"ן)

לפי דברי הרמ"א הללו, רק כאשר המאכל אסור מחמת עצמו הוא יכול לאסור מדין מעמיד.

על מאכל שנאסר מבליעת איסור לא חל דין זה והוא בטל בשישים גם אם המאכל (שהוא היתר מטבעו) משמש כמעמיד. הטעם לכך הוא שאין האיסור ניכר, אלא רק פעולת מאכל ההיתר שנאסר ניכרת.

זה וזה גורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ודוקא שלא היה שם מעמיד אחר רק האסור אבל אם היה שם גם כן מעמיד היתר הוי זה וזה גורם ומותר אם איכא ששים נגד האסור (ממשמעות המרדכי)

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלב שהועמד על ידי עור קיבת נבילה ונעשה לגבינה, מכיוון שעור קיבת הנבלה שינה את הצורה והמהות של החלב, הגבינה אסורה.

ממתקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממתק העשוי ממשקים שהוקפו על ידי ג'לטין של איסור, הממתק נאסר מפני שהג'לטין האסור שינה את צורתו.

שיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם התערבו שמרים (או חומץ) אסורים במי דבש ונעשו לשיכר, השיכר אסור מפני שמהות המאכל השתנתה על ידי השמרים (או החומץ).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קט"ז, עמוד א', וכן מדויק בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ה, עמוד א'.
  2. ^ על פי רמב"ם ותוספות, וכמפורש ברמ"א בהמשך הסעיף.
  3. ^ המרדכי תרץ את הגמרות: בעבודה זרה נקטה הגמרא דווקא נבילה כי אז זה איסור דאורייתא. ובחולין מדובר ב'זה וזה גורם', ולכן מותר אם לא מורגש טעם.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.