פת עכו"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פַּת עַכּוּ"ם[1] (או: פת גויים, פת נכרים[2]) הוא איסור הלכתי המהווה חלק מהלכות הרחקה מגויים, לפיו לחם שנעשה מאחד מחמישה מיני דגן, שנאפה על ידי אדם שאינו יהודי אסור באכילה.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שנהג איסור בפת גויים היה דניאל שהיה נער בחצר נבוכדנצאר המלך.[3]

לאחר מכן התקבעה גזירה זו כאחת מתקנותיהם של חז"ל להרחקת יהודים מגויים. הגזירה היא חלק מי"ח הגזירות שנגזרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון.

הלחם משמש מרכיב בסיסי בכל סעודה ובמעמד זה נוצרים לרוב גם קשרי חברות וקרבה, לכן חששו חכמים שאכילה מפתו של הגוי תיצור קרבה בין יהודים לגויים. הקרבה היתירה בין היהודים לגויים עלולה להביא בסופו של דבר לחתונה בין יהודים לגויים וכן לעבודת אלילים.[4]

גדרי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פת עכו"ם נזכרת במשנה ברשימת האיסורים שאסורים באכילה בלבד אך אין איסור ליהנות מהם

ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו והפת...[דרוש מקור]

היתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי התנאים כבר נזכרות הסתייגויות לאיסור פת עכו"ם. בתלמוד נזכר שרבי יהודה הנשיא תמה באוזני תלמידיו מדוע לאסור פת עכו"ם במצבים בהם אין חשש קרבה לגוי.[5] ולאורך הדורות מתקופת המשנה ועד לתקופת הראשונים מצאנו שינויים בהיקף האיסור בהתאם לצורך וליכולת.

בשולחן ערוך נפסק, שפת בעל הבית (כלומר, פת שאפה נכרי בביתו) אסורה בכל מקרה, ואילו פת פלטר מותרת אם לא מצויה פת ישראל,[6] ולדעת הרמ"א פת פלטר מותרת מותר אפילו במקום שפת ישראל מצויה,[6] ואם אינה מצויה פת ישראל וגם לא פת פלטר מותרת אפילו פת בעל הבית.[7]

האיסור תקף גם במקומות שבהם נראה שאין חשש של נישואין, כך, לדוגמה, גם כאשר לגוי אין בת, איתה קיימת אפשרות שיבוא היהודי להינשא.[8]

על פי הרבנות הראשית היתר זה הוא קולא בעת הצורך בלבד ולכן בארץ ישראל אין סיבה להתיר פת עכו"ם והרבנות אינה מאשרת יבוא כזה, גם אם נאפה בכשרות מוסמכת בחו"ל, שהרי בארץ ישראל יש שפע של פת ישראל.[9]

פת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פת שנאפתה על ידי יהודי מכונה פת ישראל. כדי שתוגדר ככזו על פי ההלכה, מספיק שיהודי ידליק את התנור שבאמצעותו אופים את הפת, יכניס את הפת לתנור או יבצע כל פעולה שתגדיל את האש כמו הכנסת קיסם לתנור (בתנור המוסק באמצעות עץ, בתנור גז מספיק שיהודי יגביר קצת את הלהבות כדי שהפת תיקרא פת ישראל). הגברת האש על ידי יהודי מועילה רק בפת פלטר שאפה נחתום נכרי, ולא בלחם ביתי של גוי.[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראשי תיבות של "עובדי כוכבים ומזלות", וראה בהערה הבאה.
  2. ^ השם המקורי הוא "פת גויים" או "פת נכרים", הנוסח שהתקבל, "פת עכו"ם, הוא פרי שינויי הצנזורה הנוצרית. האיסור חל הן על גויים עובדי עבודה זרה והן על אלו שאינם עובדי ע"ז.
  3. ^ ספר דניאל, פרק א', פסוק ה'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ז, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו, עמוד ב'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ה, עמוד ב'
  6. ^ 1 2 שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קי"ב, סעיף ב'
  7. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קי"ב, סעיף ח'.
  8. ^ בפוסקים מובא כדוגמה לכך לחְמם של הכמרים שכן הכמרים האורתודוקסים והקתולים נמנעו מלהינשא.
  9. ^ מתוך: מדיניות הרבנות הראשית במוצרי חלב נוכרי/הרב אליהו בקשי דורון
  10. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קי"ב, סעיף י'


Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.