נטע רבעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נטע רבעי הוא כינוי בהלכה לפירות שגדלו בשנתו הרביעית של האילן. פירות אלו קדושים, ויש לאכלם בטהרה בירושלים, או לחלל את קדושתם על כסף, ובו להשתמש כדי לקנות אוכל שיהפוך לקדוש.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בספר ויקרא: "וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לא יֵאָכֵל; וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קדֶשׁ הִלּוּלִים לַאדני" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים כ"ג-כ"ד)

דיני נטע רבעי מפורטים במשנה (מסכת מעשר שני, פרק ה', משנה א'- פרק ה', משנה ה') ונוהגים גם בימינו.

על פי ההלכה, פירות האילן אסורים באכילה בשלוש-השנים הראשונות לנטיעתו והם נקראים ערלה. כאשר מסתיימות שלוש-השנים, עדיין אין הפירות מותרים באכילה; הם נחשבים לקדושים, ויש להתייחס אליהם כדרך שמתייחסים למעשר שני, כלומר, להעלות אותם לירושלים בין החומות ולאכול אותם שם בטהרה. אם לא ניתן לעלות לירושלים מיד, מותר להמיר את הפירות בכסף בשווי הפירות, ולאחר מכן לעלות לירושלים, לרכוש מוצרי מזון במעות אלו, ולאכול אותם שם בטהרה.

למרות שגיל העץ נספר כל שנה ב-א' בתשרי, איסור ערלה ונטע רבעי נקבעים על פי ט"ו בשבט. על כן, גם כשהסתיימה השנה השלישית של העץ, הפירות שצומחים בעץ עדיין נחשבים לפירות של השנה הקודמת והם ערלה עד לט"ו בשבט. מט"ו בשבט הפרות שעל העץ נחשבים כבר לפרות של השנה הרביעית והם קדושים בקדושת נטע רבעי.

טעמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בספר החינוך נכתב שמצוה זו באה להודות ולהלל לאלוהים על טובו שבגינו העניק לנו פירות. לפיכך נקרא בפסוק "הילולים לאדני".
  • טעם נוסף, הוא מכיוון שהאדם יצטרך לעלות לירושלים לאכול שם את פירותיו - הוא יקבע אט אט את מושבו שם, ובניו והוא יחשפו לדברי התורה של החכמים המתגוררים במקום.
  • הרמב"ן כתב גם כן שבהבאת הפירות יש משום הודאה לאלוהים. אך הוא מוסיף ומפרט שעושים זאת רק בשנה הרביעית כי אז כל הפירות גדלים כראוי, ובשלשת השנים הראשונות עדיין לא מוציא האילן פירות כל צרכו. בפירושו על התורה הוא כותב ש"טעם המצווה הזאת לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה'. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובם הם נרקבים, ורובם לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית, ולכן נמתין לכולן עד שתעבור השנה הרביעית ולא נטעם מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קודש לפני ה', ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה'... ואמת הדבר עוד, כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות, רוב הליחות הדבק בו מזיק לגוף ואיננו טוב לאכול כדג שאין לו קשקשת והמאכלים הנאסרים בתורה שהם רעים גם לגוף".

בניגוד להלכה הפרושית שאת נטע הרבעי הבעלים אוכלים בירושלים, מגילת מקצת מעשי התורה של כת קומראן כותבת שנטע רבעי הוא ממתנות כהונה שיש למסור לכהן.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.