נטע רבעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נטע רבעי
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים כ"ג-כ"ה
משנה מסכת מעשר שני, פרק ה', משניות א'-ה'
משנה תורה הלכות מעשר שני ונטע רבעי, פרקים ט'-י'
שולחן ערוך יורה דעה, סימן רצ"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קי"ט
ספר החינוך, מצווה רמ"ז

נטע רבעי הוא כינוי בהלכה לפירות שגדלו בשנתו הרביעית של האילן, לאחר שלוש שנות ערלה. פירות אלו קדושים ומצווה לאכלם בטהרה בירושלים או לפדותם בכסף שבאמצעותו חובה לקנות אוכל שיאכל בקדושה במקום הפירות. כיוון שפירות אלו קדושים, הם נפטרים ממצוות השארת לקט שכחה ופאה לעניים, ואין מצווה להפריש מהם תרומות ומעשרות. מצוות נטע רבעי נוהגת גם בימינו.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בספר ויקרא:

וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לא יֵאָכֵל.
וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קדֶשׁ הִלּוּלִים לַאדני.
וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

דיני נטע רבעי מפורטים במשנה במסכת מעשר שני, פרק ה', משנה א'-פרק ה', משנה ה'.

דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההלכה, פירות האילן אסורים באכילה בשלוש-השנים הראשונות לנטיעתו והם נקראים ערלה. כאשר מסתיימות שלוש-השנים, עדיין אין הפירות מותרים באכילה; הם נחשבים לקדושים, ויש להתייחס אליהם כדרך שמתייחסים למעשר שני, כלומר, להעלות אותם לירושלים בין החומות ולאכול אותם שם בטהרה. אם לא ניתן לעלות לירושלים מיד, מותר להמיר את הפירות בכסף בשווי הפירות, ולאחר מכן לעלות לירושלים, לרכוש מוצרי מזון במעות אלו, ולאכול אותם שם בטהרה.

בימינו שאין בית מקדש ואי אפשר לעלות ולאכול את הפירות בטהרה בירושלים, נוהגים לפדות את כל הפירות בכסף, וכך מותרים הפירות באכילה. ולמרות שיש הרבה פירות בגלל שאסור לנו לאכול אותם, אין להם שווי, ואפשר לפדות אותם על מטבע ששווה פרוטה או על מאכל ששווה פרוטה.

דיני נטע רבעי חלים גם על פירות שמיטה ובמקרה כזה מותר לכולם לקטוף אותם ולאכול אותם בירושלים. ובימינו פודים אותם על פרוטה. ועל בעלי שדות לסמן את עצי נטע הרבעי בשמיטה, כדי שהקוטפים ידעו לפדות אותם.

הדין בחוץ לארץ נמצא במחלוקת פוסקים יש אומרים שמצוות הערלה ונטע רבעי תלויים זה בזה ולכן כמו שערלה נוהגת בחוץ לארץ, כך גם נטע רבעי. הרמב"ם סובר שדין נטע רבעי הוא דווקא כמעשר שני שנוהג רק בארץ ישראל.

יש מפוסקי דורנו שאומרים שכדי לצאת ידי כולם ופודים את נטע רבעי שבחוץ לארץ ללא ברכה.

ספירת השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שגיל העץ נספר כל שנה ב-א' בתשרי, איסור ערלה ונטע רבעי נקבעים על פי ט"ו בשבט. על כן, גם כשהסתיימה השנה השלישית של העץ, הפירות שצומחים בעץ עדיין נחשבים לפירות של השנה הקודמת והם ערלה עד לט"ו בשבט. מט"ו בשבט הפרות שעל העץ נחשבים כבר לפרות של השנה הרביעית והם קדושים בקדושת נטע רבעי.

סדר הפדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני הפדיון מברכים: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על פדיון רבעי" ואז אומרים: "כל הפירות הללו פדויים בפרוטה זו/במאכל שווה פרוטה זה". את הפרוטה או המאכל – מאבדים כדי שלא ישתמשו בהם בטעות

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בספר החינוך נכתב שמצוה זו באה להודות ולהלל לאלוהים על טובו שבגינו העניק לנו פירות. לפיכך נקרא בפסוק "הילולים לאדני".
  • טעם נוסף, הוא מכיוון שהאדם יצטרך לעלות לירושלים לאכול שם את פירותיו - הוא יקבע אט אט את מושבו שם, ובניו והוא יחשפו לדברי התורה של החכמים המתגוררים במקום.
  • הרמב"ן כתב גם כן שבהבאת הפירות יש משום הודאה לאלוהים. אך הוא מוסיף ומפרט שעושים זאת רק בשנה הרביעית כי אז כל הפירות גדלים כראוי, ובשלשת השנים הראשונות עדיין לא מוציא האילן פירות כל צרכו. בפירושו על התורה הוא כותב ש"טעם המצווה הזאת לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו מפרי העץ ותבואת הכרם, ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה'. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד, לפי שהוא מועט, ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך שלש שנים, ורובם הם נרקבים, ורובם לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית, ולכן נמתין לכולן עד שתעבור השנה הרביעית ולא נטעם מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קודש לפני ה', ושם יאכלוהו ויהללו את שם ה'... ואמת הדבר עוד, כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות, רוב הליחות הדבק בו מזיק לגוף ואיננו טוב לאכול כדג שאין לו קשקשת והמאכלים הנאסרים בתורה שהם רעים גם לגוף".

בניגוד להלכה המקובלת שאת נטע רבעי הבעלים אוכלים בירושלים, בתרגום יונתן בן עוזיאל וכן באבן עזרא כתבו שנטע רבעי הוא ממתנות כהונה שיש למסור לכהן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.