מיכאל צ'רנוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל צ'רנוי
Михаил Черной
Michael Cherney.jpg
לידה 16 בינואר 1952 (בן 67)
אומן, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית
מדינה ישראלישראל  ישראל

מיכאל צ'רנוירוסית: Михаил Черной; נולד ב-16 בינואר 1952), הוא איש עסקים ואוליגרך רוסי-ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רנוי נולד בעיר אומן שבאוקראינה הסובייטית, ובגיל שנתיים עברה משפחתו לאוזבקיסטן הסובייטית. אמו הייתה מנהלת חשבונות, ואביו מהנדס במפעל טקסטיל. שני אחיו דוד צ'רנוי ולב צ'רנוי הפכו לימים לשותפיו העסקיים. בגיל 14 החל לעבוד כסבל ואחר כך כחשמלאי, לאחר שסיים את התיכון גויס לצבא הסובייטי ולאחר מכן עקב שאיפותיו הספורטיביות - כדורגל ואגרוף, עבד כמנהל ספורטיבי.

בשנת 1987 עבר להתגורר במוסקבה ויחד עם אחיו לב החל לייבא רהיטים ובגדים והיו בעליו של מסעדת בשרים. בשנת 1993 בזמן התפרקות הגוש הסובייטי, צ'רנוי יחד עם איש העסקים האמריקאי סם קיסלין רכשו את המפעלים שעמדו סגורים עם טונות של סחורה והחלו למכור אלומיניום למזרח אירופה ולצבא האדום.

בשנת 1993 הקים יחד עם אנשי העסקים היהודים דייוויד וסיימון רובן את התאגיד "טרנס וורלד גרופ" שנחשבת לספקית האלומיניום השלישית בגודלה בעולם. בשנת 1996 החליט למכור לאחים רובן את חלקו בתאגיד "טרנס וורלד גרופ" בתמורה ל-400 מיליון דולר. בסוף שנת 2000 מכרו האחים רובן את התאגיד לאיש העסקים היהודי רומן אברמוביץ'.

בשנת 1997 רכש מניות בחברת הנפט "טינמין אויל קומפני". לאחר מכן עברו צ'רנוי ושותפו לתחום ייצוא פחם מהמכרות בסיביר ובדונבס ואספקתו למפעלים אחרים ברוסיה ובאוסטריה. לאורך השנים הפך לאחד מהתעשיינים הגדולים בתחום.

ב-1994 עלה לישראל והתיישב בסביון. בשנת 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום הקים קרן לעזרה למשפחות נרצחי פיגוע הדולפינריום. כמו כן הקים קרן המעניקה מלגות לסטודנטים יוצאי חבר העמים. עם זאת לא זנח לגמרי את עסקיו ברוסיה, והוא המשיך להיות מבעלי ההון השולטים בתעשיית האלומיניום והפחם במדינה.

עסקים בבולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שעלה לישראל שמר על קשרים טובים עם בולגריה, שם היו בבעלותו עיתון מוביל וקבוצת הכדורגל הבולגרית לבסקי סופיה הפופולרית, עמה זכה במספר אליפויות.

בשנת 1997 רכש את חברת הסלולר הבולגרית מובילטל, חברת ה-GSM היחידה בבולגריה - שהייתה על סף פשיטת רגל. הוא הואשם על ידי הרשויות הבולגריות בקשירת קשר למאפיה הרוסית. לטענת צ'רנוי, הוא הואשם בכך עקב סירובו לסייע במימון מערכת הבחירות של ראש ממשלת בולגריה לשעבר איוואן קוסטוב.[1] בעקבות כך גורש צ'רנוי מבולגריה למשך 10 שנים.[2] בסוף שנת 2001 מכר צ'רנוי את החברה לאיש העסקים היהודי אוסטרי מרטין שלאף כשהחברה עם כמיליון מנויים.[3]

פרשת בזק[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2001 נעצרו צ'רנוי ואיש העסקים גד זאבי בעקבות האזנות סתר שביצעה משטרת ישראל לאור חשד כי צ'רנוי העמיד לרשות זאבי סך של 643 מיליון דולר כדי שזאבי ירכוש 19.6% ממניות "בזק" תוך הסתרת מעורבותו של צ'רנוי בעסק; בתמורה קיבל צ'רנוי אופציה לרכוש מחצית מהמניות שזאבי ירכוש.

באוקטובר 2015 זיכה בית המשפט את צ'רנוי במשפט הפלילי שנמשך כ-13 שנים בטענה כי עסקת "בזק" הייתה עסקה לגיטימית וההסכמים שנחתמו בין הצדדים לא היו חלק מתוכנית להונות את הרשויות הישראליות או בנקים ולא הלבנת הון.[4]

קשר עם אביגדור ליברמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'רנוי נחשב לאחד האנשים הקרובים ביותר לאביגדור ליברמן[5] בעקבות שיתוף פעולה עסקי של שניהם לפני שליברמן נכנס לחיים הפוליטיים. בשנת 1998 יסד ליברמן את חברת הסחר והייעוץ "נתיב אל המזרח", שעסקה ברכישת חומרי גלם בארצות המזרח ומכירתם בארצות המערב ובפעולות פיננסיות בשוק ההון הרוסי. העסקה הראשונה שביצעה החברה הייתה בשיתוף עם צ'רנוי ומכאן החלה היכרותם האישית. [1]

לפני הבחירות לכנסת ה-18 הואשם צ'רנוי במתן שוחד לליברמן ולקמפיין הבחירות של מפלגתו, אולם ב-20 במרץ 2013 הוחלט שלא להעמיד אותו לדין, והפרשה הסתיימה ללא כתב אישום.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצ'רנוי שישה ילדים, והוא היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה יש לו שתי בנות, ומאשתו השנייה יש לו שתי בנות. בשנת 2008 החל לנהל מערכת יחסים זוגית עם אשת העסקים ניקול ראידמן, ולשניים שני ילדים. הם התארסו ב-27 ביוני 2018. בשנת 2019 החליטו הזוג להיפרד לאחר 11 שנות זוגיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאל צ'רנוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]