ניקי היילי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקי היילי
Nikki Haley
Nikki Haley official photo.jpg
היילי, 2017
לידה 20 בינואר 1972 (בת 46)
במברג
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת קלמסון עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאית, דיפלומטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
דת כיום: מתודיזם (נצרות)
בעבר: סיקיזם
בן-זוג מייקל היילי
שגרירת ארצות הברית באומות המאוחדות ה-29
תקופת כהונה 27 בינואר 2017 – מכהנת (שנה ו-16 שבועות)
הקודם סמנתה פאוור
תחת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ
מושלת קרוליינה הדרומית
תקופת כהונה 12 בינואר 201124 בינואר 2017 (6 שנים)
הבא הנרי מקמסטר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ניקי היילי בפגישה עם שגריר ישראל בארצות הברית, רון דרמר
ניקי היילי מבקרת במנהרות הטרור בעזה בעת ביקורה בישראל, יוני 2017
ניקי היילי בתום פגישת עבודה עם הנשיא ראובן ריבלין, יוני 2017
ניקי היילי עם בנימין נתניהו במשרדו, ירושלים, יוני 2017

נימראטה "ניקי" היילי (אנגלית: Nimrata "Nikki" Haley; נולדה ב-20 בינואר 1972) היא פוליטיקאית אמריקאית חברת המפלגה הרפובליקנית, המכהנת כשגרירת ארצות הברית באומות המאוחדות. בעבר הייתה מושלת מדינת קרוליינה הדרומית, האישה הראשונה בתפקיד זה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם נימארטה ראנדווה (Nimrata Randhawa) בעיירה במברג, קרוליינה הדרומית שבארצות הברית להורים מהגרים מהודו בני דת הסיקיזם. מילדותה הוענק לה שם החיבה "ניקי". אביה, אג'יט סינג ראנדווה ואימה ראג' קאור ראנדווה הם במקור ממחוז אמריצר שבפנג'אב. אביה הוא ביולוג, שלמד באוניברסיטה החקלאית של פנג'אב, קיבל מלגה לאוניברסיטת קולומביה הבריטית, שבקנדה, שם עשה את הדוקטורט שלו ולאחר מכן עבר לארצות הברית וכיהן כפרופסור לביולוגיה בקולג' מקומי בקרוליינה הדרומית (Voorhees College). אמה, בעלת תואר שני בחינוך הקימה עסק משפחתי בתחום המתנות. יש להיילי שני אחים ואחות.

ב-1994 סיימה תואר ראשון בחשבונאות, באוניברסיטת קלמסון שבקרוליינה הדרומית. עבדה אחר כך כרואת חשבון בחברת טיפול בשפכים ובהמשך כיהנה כסמנכ"לית כספים בחברה המשפחתית, העוסקת בטקסטיל וסייעה להצמיח אותה ולהפכה למשגשגת.

נשואה למייקל ואם לשני ילדים. המירה את דתה לנצרות פרוטסטנטית וחברה בכנסייה המתודיסטית המאוחדת[1].

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ההחלטה להיכנס לתחום הפוליטי קיבלה היילי ב-2003, בעקבות נאום שנשאה הילרי קלינטון, בו ציינה קלינטון כי אנשים רבים יגידו לך מדוע את לא יכולה להצליח, אך מה שאת צריכה לעשות זה להקשיב לרחשי לבך שלך ולפעול לפיהם. זהו הדבר הנכון לעשות[2]. עם זאת, מודל החיקוי שלה, לדבריה, איננו קלינטון אלא ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר, שדגלה כמו היילי בהורדת מסים, הקטנת הוצאות וממשלה מצומצמת ככל האפשר, עם התערבות מעטה ככל הניתן בחיי הפרט.

חברת קונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 התמודדה היילי לראשונה על מועמדות מטעם המפלגה הרפובליקנית למושב מחוז לקסינגטון בבחירות לבית הנבחרים של קרוליינה הדרומית. המחוז הוא מחוז רפובליקני בדרך כלל ולכן מערכת הבחירות המקדימות הפנימיות של המפלגה הרפובליקנית היא שהייתה החשובה. בסיבוב הראשון של הבחירות הללו, המועמד הרפובליקני המכהן זכה ב-42% מהקולות בעוד היילי מגיעה למקום השני עם 40%. בהיעדר מועמד שזכה ברוב מוחלט של הקולות נערך במפלגה סיבוב שני, אליו עלו רק שני הראשונים מהסיבוב הראשון ובו היא זכתה 55% - 45%. היא הדיחה בכך את מי שתפש מושב זה בבית הנבחרים המדינתי, במשך 29 שנים. לאחר מכן התמודדה וזכתה ללא מתחרים בבחירות הכלליות עצמן והפכה לאמריקאית הראשונה ממוצא הודי, שזכתה בבחירות בדרום קרוליינה. היא נבחרה לקונגרס המדינתי פעמיים נוספות, ב-2006 וב-2008, כאשר בשנים 2006 עד 2010 כיהנה כמצליפת סיעת הרוב.

במהלך שש שנות כהונתה בבית הנבחרים המדינתי תמכה היילי ברעיונות שמרניים בדרך כלל. בין השאר הייתה למשל בעד מתן משכורות למורים, גם לפי התוצאות שהשיגו תלמידיהם ולא רק לפי הוותק בתפקיד, הקטנה מסוימת בזכויות הפנסיה של המחוקקים, הגבלות על מהגרים והגירה לארצות הברית, ובעיקר על מהגרים בלתי חוקיים והעסקתם ועוד.

מושלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2010 התמודדה בבחירות לתפקיד מושל קרוליינה הדרומית וזכתה ברוב של 51% מקולות המצביעים. החלה לכהן בתפקיד ב-12 בינואר 2011 והייתה בכך האישה הראשונה בתפקיד זה במדינתה והצעירה ביותר מבין המושלים שכיהנו אותה עת בארצות הברית כולה. ב-2012 כתבה את האוטוביוגרפיה שלה - Can't Is Not an Option: My American Story ("לא יכולה" אינה ברירה: הסיפור האמריקני שלי), שיצאה לאור בהוצאת סנטינל. בנובמבר 2014 נבחרה לתקופת כהונה שנייה.

היילי זכתה בתמיכתם של תנועת מסיבת התה ושל שרה פיילין במהלך הבחירות ב-2010 ובתמיכתו של מיט רומני במהלך הבחירות ב-2014. בשתי מערכות הבחירות התמודדה עם הערות גזעניות וסקסיסטיות מצד יריביה ותומכיהם[3][4].

כמושלת שמרנית תמכה היילי בחקיקה להטלת הגבלות על הפלות במדינה[5] וכתומכת ישראל מושבעת הביאה לכך שקרוליינה הדרומית הייתה המדינה הראשונה בארצות הברית שהעבירה חוק נגד ה-BDS. החוק המדובר אוסר על גופים ציבורים להתקשר עם גופים עסקיים, אלא אם החוזה יכלול איסור על אותם גופים עסקיים להחרים ישויות שלמדינה יש סחר חופשי עימם[6].

בעקבות פיגוע הירי בצ'ארלסטון (2015) פעלה, לכאורה כנגד דעת הקהל הדרומית, להסרת דגל הקונפדרציה מבניין הממשל בדרום קרוליינה[7]. חודש לאחר מכן אושר הדבר בבית המחוקקים של המדינה ברוב של מעל שני שלישים.

היילי נבחרה לשאת את נאום התגובה לנאום מצב האומה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה ב-2016. בנאום ביקרה את מדיניותו הכלכלית של אובמה, התרחבות הוצאות הממשלה, את הרפורמה שנעשתה בשירותי הבריאות אותה הגדירה כאסון, ציינה כי יש להגן על החוקה האמריקאית ובכלל זה גם על התיקון השני העוסק בזכות האזרחים לשאת נשק, וכן ביקרה את הסכם הגרעין עם איראן בציינה כי על ארצות הברית להגיע להסכמים בינלאומיים אותם יחגגו בישראל וימחו כלפיהם באיראן ולא להפך[8].

שגרירת ארצות הברית באו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-23 בנובמבר 2016 הכריז הנשיא הנבחר דונלד טראמפ כי היא המועמדת שבחר לכהן כשגרירה באומות המאוחדות[9]. מינויה אושר ב-24 בינואר 2017 בסנאט ברוב של 96 תומכים מול 4 מתנגדים, ולמחרת הושבעה לתפקיד על ידי סגן נשיא ארצות הברית מייק פנס. היילי היא פרו-ישראלית בדעותיה והצהירה שבמסגרת פעילותה כשגרירה באו"ם תיאבק בהטייה הבוטה לדבריה של הארגון נגד ישראל. מאז מינויה, גינתה בחריפות מספר פעולות והתבטאויות של האו"ם כנגד ישראל, ואף איימה שארצות הברית תשקול את המשך הסיוע הכלכלי לאו"ם אם האפליה נגד ישראל תימשך. היא טרפדה את המינוי של ראש ממשלת הרשות הפלסטינית לשעבר סלאם פיאד לשליח האו"ם ללוב, עזרה לגנוז דו"ח של האו"ם שהאשים את ישראל באפרטהייד, וגרמה בכך גם להתפטרותה של תת-מזכ"ל האו"ם האחראית לאותו דו"ח. היא החרימה את המושב המיוחד של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, המתנהל מדי שנה כנגד ישראל. היילי הגנה על הכרזת ירושלים של ארצות הברית, שמכירה רשמית בירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל, ותיארה אותה כ"מימוש רצון העם האמריקאי". היא התנגדה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם לגנות את החלטת ארצות הברית[10][11] והתרתה במדינות שארצות הברית תראה הצבעה בעד החלטת הגינוי כביקורת על החלטה ריבונית והבעת זלזול בארצות הברית, דבר שיהיה לו מחיר כלכלי בדמות קיצוץ הסיוע הכספי למדינות שמצביעות בעד ההחלטה ולאו"ם עצמו. ההחלטה עברה ברוב גדול ובתגובה היילי הודיעה כי ארצות הברית תקצץ מתקציב האו"ם 285 מיליון דולר.[12]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניקי היילי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]