צ'ארלס בארקלי

צ'ארלס בארקלי
Charles Barkley
	בארקלי בשנת 2019
לידה	20 בפברואר 1963 (בן 61); לידס שבאלבמה
עמדה	פאוור פורוורד, סמול פורוורד
גובה	1.98 מטר
מספר	4 ,32 ,34
מכללה	אוניברסיטת אובורן
דראפט	בחירה מספר 5, 1984; פילדלפיה 76'
היכל התהילה	הוצג כשחקן בשנת 2006
קבוצות כשחקן
1984–1992 ; 1992–1996 ; 1996–2000	פילדלפיה 76' ; פיניקס סאנס ; יוסטון רוקטס
הישגים כשחקן
	MVP של העונה הסדירה ב-NBA ‏ (1993); 11 הופעות במשחק האולסטאר; MVP של משחק האולסטאר (1991); חמישיית העונה הראשונה (1988-1991,1993); חמישיית העונה השנייה (1986-1987, 1992, 1994-1995); חמישיית העונה השלישית (1996); חמישיית הרוקיז הראשונה (1985); 2 מדליות זהב אולימפיות (1992, 1996); מספר 34 הופרש על ידי פילדלפיה 76', פיניקס סאנס ואוניברסיטת אובורן;
	מאזן מדליות
כדורסל
מתחרה עבור ארצות הברית
המשחקים האולימפיים

צ'ארלס וייד בארקלי (באנגלית: Charles Wade Barkley; נולד ב-20 בפברואר 1963) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, ששיחק במשך 16 עונות בליגת ה-NBA, בעמדות הפאוור פורוורד והסמול פורוורד.

בארקלי, הנחשב לאחד מגדולי הפורוורדים של הליגה בכל הזמנים, נבחר למשחק האולסטאר של ה-NBA‏ 11 פעמים לאורך הקריירה, ואף זכה בתואר ה-MVP של המשחק בשנת 1991. הוא זכה בעונת 1993 בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, ונבחר ארבע פעמים לחמישייה הראשונה של העונה, חמש פעמים לחמישייה השנייה ופעם נוספת לחמישיית העונה השלישית. בשנת 1996 נבחר בארקלי כאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA. הוא היה חבר בדרים טים שזכתה בשתי מדליות זהב אולימפיות, ובשנת 2006 נבחר להיכל התהילה של הכדורסל.

ביוגרפיה

בארקלי נולד וגדל בעיירה לידס שבאלבמה, המרוחקת כ-16 קילומטרים מהעיר ברמינגהאם. עד שנתו השלישית בתיכון צמח בארקלי לגובה של 1.78, שקל קרוב ל-100 קילוגרם, ולא הצליח להתקבל לקבוצת הכדורסל של בית הספר התיכון של לידס. אולם, בקיץ שלפני שנת הלימודים האחרונה בתיכון צמח בארקלי עד לגובה של 1.93, התקבל לקבוצת התיכון, רשם ממוצעים של 19.1 נקודות ו-17.9 ריבאונדים והוביל את קבוצתו למאזן של 23 ניצחונות, שלושה הפסדים וחצי גמר פלייאוף התיכונים של המדינה^[1]. על אף העונה הטובה בבית הספר, לא קיבל בארקלי הצעות מאף מכללה עד לאחר משחק חצי הגמר בו קלע 26 נקודות, שלאחריו גויס לאוניברסיטת אובורן^[1].

קריירת המכללות

במכללה, בה שיחק שלוש שנים, למד בארקלי ניהול במקביל למשחקו במדי הקבוצה^[1]. על אף המשך מאבקו של בארקלי בבעיית המשקל העודף, הוא הצטיין במשחקי הקבוצה והוביל את רשימת מורידי הריבאונדים של הבית הדרום-מזרחי (SEC) בכל אחת מהשנים בהן שיחק^[2]. בארקלי הפך במכללה לחביב הקהל בשל יכולתו להטביע ולחסום, על אף משקלו העודף, ופעמים רבות כאשר קלט את הריבאונד בהגנה, רץ לבדו את כל המגרש והטביע את הכדור.

בתקופתו במכללה שיחק בארקלי בעמדת הסנטר על אך היותו נמוך יחסית לשחקנים אחרים המשחקים בעמדה זו. הוא נבחר לחמישיית המאה של המכללה והוא מחזיק עד היום בשיא המכללה לאחוזי קליעה מהשדה עם 62.2%^[3]. בשנותיו במכללה זכה בארקלי בתארים רבים. בשנת 1984 נבחר בארקלי לשחקן המצטיין של ה-SEC, שלוש פעמים נבחר לחמישיית העונה של ה-SEC ופעם אחת לחמישיית העונה השנייה של ליגת המכללות. מאוחר יותר נבחר לחמישייה המצטיינת ב-SEC של שנות ה-80 על ידי העיתון "פוסט הארלד" שיוצא לאור בבירמינגהאם^[3]. בשנותיו במכללה רשם ממוצעים של 14.8 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים ו-1.7 חסימות למשחק^[4], ואף שיחק משחק בודד בטורניר אליפות המכללות בו קלע 23 נקודות והוריד 17 ריבאונדים בהפסד 71–72 בסיבוב הראשון^[3]. ב-3 במרץ 2001 הודיעה המכללה כי המספר אותו לבש בארקלי, 34, לא יינתן יותר לשחקני המכללה כאות של כבוד לשחקנה האגדי^[3].

קריירת ה-NBA

פילדלפיה 76'

בארקלי הכריז כי יתמודד בדראפט לשנת 1984. הוא נבחר בבחירה החמישית על ידי קבוצת פילדלפיה 76', בדראפט אשר נחשב לאחד מהבולטים שבתולדות הליגה, בזכות הכוכבים הרבים שנבחרו בו. הוא הצטרף לקבוצתם של מוזס מלון וג'וליוס אירווינג אשר זכתה באליפות הליגה בעונת 1982/1983. תחת חסותו של מלון, למד בארקלי לשלוט במשקלו ולהכין את עצמו היטב למשחקים. הוא רשם ממוצעים מרשימים יחסית לרוקי של 14.0 נקודות ו-8.6 ריבאונדים למשחק, ונבחר למשחק הרוקיז במסגרת סוף-שבוע האולסטאר. בסיום העונה העפילה פילדלפיה עד לשלב גמר המזרח בו הודחה בחמישה משחקים על ידי בוסטון סלטיקס. במשחקי הפלייאוף רשם בארקלי ממוצעים גבוהים יותר מאלו שרשם בעונה הסדירה עם 14.9 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק.

בעונתו השנייה בליגה כבר הפך בארקלי לריבאונדר המוביל של הקבוצה ולשני ברשימת קלעיה. הוא רשם ממוצעים של 20.0 נקודות ו-12.8 ריבאונדים למשחק כשהוא עוזר להוביל את קבוצתו למאזן של 58 ניצחונות ו-28 הפסדים ולהעפלה למשחקי הפלייאוף. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחה פילדלפיה את וושינגטון בולטס בחמישה משחקים^[5], אך הודחה בסיבוב הבא מול מילווקי באקס בשבעה משחקים למרות יכולתו הטובה של בארקלי, אשר המשיך ושיפר את ממוצעיו מהעונה הסדירה כשקלע 25.0 נקודות והוריד 15.8 ריבאונדים למשחק. עונתו הטובה הובילה לבחירתו לחמישיית העונה השנייה לראשונה בקריירה.

בעונת 1986/1987 עבר מוזס מלון בטרייד לוושינגטון, ובארקלי החל לבסס את מעמדו כשחקן המוביל של הקבוצה. הוא זכה בתואר מלך הריבאונדים של ה-NBA לראשונה בקריירה כשקטף בממוצע 14.6 ריבאונדים למשחק. הוא הוסיף 23.0 נקודות ב-59.4% מהשדה, ונבחר לראשונה בקריירה למשחק האולסטאר. כמו כן נבחר פעם נוספת לחמישיית העונה השנייה. במשחקי הפלייאוף של העונה הודחה הקבוצה שנית על ידי מילווקי, הפעם בחמישה משחקים בסיבוב הראשון של המשחקים^[5]. בארקלי המשיך ורשם במשחקי הפלייאוף ממוצעים גבוהים מאלו אותם הוא רשם בעונה הסדירה כשקלע 24.6 נקודות והוריד 12.6 ריבאונדים למשחק.

לקראת העונה הבאה הודיע אירווינג על פרישתו מכדורסל, ובארקלי הפך לשחקן המוביל של הקבוצה. הוא רשם את שיא הקריירה כשקלע 47 נקודות במשחק מול אטלנטה הוקס, ואת ממוצע הקליעות הגבוה ביותר בקריירה שלו עם 28.3 נקודות למשחק ב-58.7% מהשדה, אליהם הוסיף 11.9 ריבאונדים למשחק. הוא הופיע פעם נוספת במשחק האולסטאר ונבחר לראשונה בקריירה לחמישיית העונה הראשונה. מעמד הידוען שבארקלי קנה לעצמו בפילדלפיה הוביל להופעתו לראשונה על שער המגזין ספורטס אילוסטרייטד, אך לראשונה מאז עונת 1974/1975 כשלה הקבוצה להעפיל למשחקי הפלייאוף. בעונה שלאחר מכן, עונת 1988/1989, המשיך בארקלי לשחק היטב, הוא נבחר בפעם השלישית ברציפות למשחק האולסטאר ובפעם השנייה ברציפות נבחר לחמישיית העונה הראשונה. בארקלי רשם ממוצעים של 25.8 נקודות ו-12.5 ריבאונדים למשחק בעונה הסדירה והוסיף 27.0 נקודות ו-11.7 ריבאונדים במשחקי הפלייאוף, אך קבוצתו הודחה בסוויפ כבר בסיבוב הראשון מול הניו יורק ניקס, על אף מאמציו של בארקלי.

בעונת 1989/1990 סיים בארקלי במקום השני בהצבעות לתואר ה-MVP של העונה הסדירה, אחרי מג'יק ג'ונסון, על אף שקיבל מספר רב יותר של קולות למקום הראשון^[6]. הוא קלע בממוצע באותה העונה 25.2 נקודות בשיא קריירה של 60.0% מהשדה, הוריד 11.5 ריבאונדים, ונבחר פעם נוספת לחמישייה הפותחת של משחק האולסטאר. גם בעונה זו הוליך בארקלי את פילדלפיה למשחקי הפלייאוף והודח בסיבוב השני, הפעם מול שיקגו בולס של מייקל ג'ורדן. יכולתו המצוינת המשיכה גם בעונתו השביעית כשקלע 27.6 נקודות והוריד 10.1 ריבאונדים למשחק. במשחק האולסטאר קלע בארקלי 17 נקודות והוריד 22 ריבאונדים, המספר הרב ביותר של ריבאונדים הנלקחים על ידי שחקן בודד במשחק האולסטאר מאז 22 הריבאונדים שקטף וילט צ'מברלין במשחק האולסטאר של שנת 1967^[2], ונבחר ל-MVP של משחק האולסטאר. במשחקי הפלייאוף הפסידה פילדלפיה בשנית לשיקגו בולס בסיבוב השני, כשבארקלי תורם 24.9 נקודות ו-10.5 ריבאונדים למשחק.

עונת 1991/1992 הייתה עונתו האחרונה של בארקלי במדי פילדלפיה. הוא החליף את חולצתו מהמספר 34 ל-32, כאות של כבוד למג'יק ג'ונסון^[7] אשר הודיע טרם פתיחת העונה כי הוא נשא איידס. על אף שפילדלפיה "הפרישה" בעבר את המספר 32, כאות של כבוד לשחקן העבר של הקבוצה בילי קנינגהם אשר לבש מספר זה, התירה הקבוצה באופן חד-פעמי לבארקלי ללבוש את המספר בעונה זו. בארקלי קלע בעונה זו ממוצעים של 23.1 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק, ונבחר למשחק האולסטאר ולחמישיית העונה השנייה. בסיום העונה דרש בארקלי לעזוב את הקבוצה לאחר שרשמה מאזן של 35 ניצחונות בלבד מול 47 הפסדים.

תקרית היריקה

במרץ 1992, במהלך הארכת המשחק נגד ניו ג'רזי נטס, קרא אחד האוהדים לעברו של בארקלי קריאה גזענית. בארקלי הסתובב לעברו של האוהד וירק עליו, אך החטיא ופגע בילדה קטנה שישבה לידו^[8]. הנהלת הליגה קנסה את בארקלי ב-10,000 דולר בגין היריקה לעבר הקהל וניבול פיו^[9]. אמנם הסיפור הכפיש את שמו של בארקלי ברחבי ארצות הברית^[8], אך לבסוף בארקלי דווקא פיתח קשרי ידידות עם הילדה ומשפחתה^[10].

עם פרישתו אמר בארקלי:

אני מניח כי הייתי שנוי במחלוקת, אך אני מתחרט רק על דבר אחד - תקרית היריקה. אבל אתם יודעים מה? זה לימד אותי לקח חשוב. זה לימד אותי שהייתי אינטנסיבי מידי במהלך המשחק, שרציתי לנצח יותר מידי. נאלצתי להירגע. רציתי לנצח בכל מחיר. במקום לשחק בדרך הראויה ולכבד את המשחק, חשבתי אך ורק על הניצחון.

— ^[11]

פיניקס סאנס

ב-17 ביוני 1992 עבר בארקלי בטרייד לפיניקס סאנס תמורת ג'ף הורנסק, טים פרי ואנדרו לאנג. המעבר לפיניקס בעונת 1992/1993 הועיל הן לבארקלי והן לקבוצה. הוא רשם בעונתו הסדירה הראשונה בקבוצה 25.6 נקודות ב-52.0% מהשדה, 12.2 ריבאונדים ושיא קריירה של 5.1 אסיסטים בממוצע למשחק, והוביל את קבוצתו למאזן הטוב ביותר בליגה עם 62 ניצחונות ו-20 ההפסדים בלבד. עונתו המצוינת זיכתה אותו בבחירה שביעית ברציפות למשחק האולסטאר ובתואר ה-MVP של העונה הסדירה. בחירתו ל-MVP הפכה אותו לשחקן השלישי בלבד בהיסטוריה שזוכה בתואר מיד לאחר טרייד^[2]. במשחקי הפלייאוף הוביל בארקלי את פיניקס עד לגמר ה-NBA, לראשונה מאז עונת 1976^[2], אך הפסידה לשיקגו בולס בשישה משחקים למרות יכולתו המצוינת של בארקלי אשר קלע בסדרה 27.3 נקודות, 13.0 ריבאונדים ו-6.5 אסיסטים למשחק^[12], כולל טריפל דאבל של 32 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים במשחק הרביעי של הסדרה.

כתוצאה מכאבי גב חמורים, שקל בארקלי לפרוש מכדורסל בעונת 1992/1993^[2], אך אף על פי שהתמודד עם הפציעה החמורה, סיים בארקלי את העונה הסדירה עם ממוצעים של 21.6 נקודות ו-11.2 ריבאונדים למשחק. הוא נבחר לחמישייה השנייה של העונה ולמשחק האולסטאר בפעם השמינית ברציפות, אם כי לא נטל בו חלק בשל מתיחה בשריר הארבע ראשי. למרות פציעותיו של בארקלי סיימה פיניקס את העונה הסדירה במאזן של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים. לאחר שהדיחה את גולדן סטייט ווריורס בסוויפ בסיבוב הראשון^[5], פגשה פיניקס את יוסטון רוקטס בסיבוב השני, והודחה בשבעה משחקים על אף שכבר הובילה 0–2 בסדרה. למרות פציעותיו, קלע בארקלי 23 סלים מהשדה מתוך 31 ניסיונות במשחק מספר 3 של הסיבוב הראשון מול גולדן סטייט, כשהוא מסיים את המשחק עם 56 נקודות - שיא הקליעה בפלייאוף של אותה העונה, והתוצאה השלישית בטיבה בהיסטוריה של הליגה במשחקי הפלייאוף עד אז^[2]. אף על פי שטרם פתיחת עונת 1993/1994 שקל בארקלי פרישה, הוא חזר לעונתו ה-11 בליגה, רשם 23.0 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק, ונבחר בפעם התשיעית ברציפות למשחק האולסטאר. הוא הוליך את קבוצתו למאזן של 23–59 ולסיבוב השני של משחקי הפלייאוף שם פגשה שנית את הרוקטס, ובשחזור של העונה הקודמת הפסידה לה בשבעה משחקים, הפעם לאחר שהייתה ביתרון של 1–3 בסדרה. בארקלי רשם בפלייאוף ממוצעים של 25.7 נקודות ו-13.4 ריבאונדים, אך בשל פציעתו לא שותף במשחק השביעי והמכריע מול הרוקטס.

העונה הבאה, עונת 1995/1996, הייתה עונתו האחרונה של בארקלי בפיניקס. הוא הוביל את הקבוצה בנקודות, ריבאונדים וחטיפות, ורשם ממוצעים של 23.3 נקודות ו-11.6 ריבאונדים למשחק. הוא נבחר בפעם העשירית ברציפות למשחק האולסטאר כשבהצבעת הקהל קיבל בארקלי את מספר הקולות הרב ביותר במערב^[2], והפך לשחקן העשירי בתולדות הליגה שרושם 20,000 נקודות ו-10,000 ריבאונדים. במשחקי הפלייאוף רשם בארקלי 25.5 נקודות ו-13.5 ריבאונדים בהפסד הסדרה לסן אנטוניו ספרס בסיבוב הראשון.

מחלוקת המודל לחיקוי

לאורך הקריירה התבטא בארקלי מספר פעמים על כך שלדעתו אין לראות בספורטאים כמודלי לחיקוי^[10], ואף אמר: "מיליון אסירים מסוגלים להטביע כדור לסל, האם ראוי שהם יהיו מודלים לחיקוי?"^[13]. בשנת 1993 הוא הצטלם לפרסומת לנייקי שבה הוצג הסלוגן "אני לא מודל לחיקוי". בארקלי נהג תכופות לקרוא להורים ומחנכים להוות מודל לחיקוי לילדיהם, וזאת כינה סגן נשיא ארצות הברית לשעבר דן קווייל "מסר של ערכים משפחתיים". בארקלי עורר מחלוקת ציבורית רחבת היקף על טבעם של המודלים לחיקוי כשאמר:

אני חושב שבדרישתה של התקשורת להפוך את הספורטאים למודלים לחיקוי קיימת מידה של קנאה. כאילו שהם אומרים - הבחור השחור והצעיר הזה משחק למחייתו ומרוויח סכומי כסף גדולים, הבה נקשה עליו. ומה שהם באמת עושים הוא להגיד לילדים שעליהם לשאוף להפוך למה שהם אינם מסוגלים להיות, מכיוון שאין אנשים רבים המסוגלים להיות כמונו. ילדים לא יכולים להיות מייקל ג'ורדן^[13].

יוסטון רוקטס

לקראת עונת 1996/1997 עבר בארקלי בטרייד ליוסטון רוקטס בתמורה לסם קאסל, רוברט הורי, מייק בראיינט וצ'אקי בראון. ביוסטון קיווה בארקלי לזכות סוף כל סוף באליפות הליגה, כששיתף פעולה עם שני שחקנים נוספים שנכללו ברשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA - האקים אולאג'ואן וקלייד דרקסלר. כבר במשחקו הראשון רשם בארקלי שיא קריירה כשקטף 33 ריבאונדים, אך המשיך ושיחק 53 משחקים בלבד במהלך העונה כשהוא נאבק בפציעות חוזרות. באותה העונה הוא הוריד 13.5 ריבאונדים וקלע 19.2 נקודות בממוצע למשחק. הייתה זו העונה הראשונה בה רושם בארקלי ממוצע של פחות מ-20 נקודות למשחק מאז עונת הרוקי שלו. יוסטון סיימה את העונה במאזן של 57 ניצחונות מול 25 הפסדים, והמשיכה עד לשלב גמר המערב שם הפסידה בשישה משחקים ליוטה ג'אז.

העונה הבאה, עונת 1997/1998, הייתה אף היא עונה רוויית פציעות של בארקלי, והוא רשם ממוצעים של 15.2 נקודות ו-11.7 ריבאונדים למשחק. יוסטון סיימה את העונה במאזן של 41-41 והודחה מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון על ידי יוטה ג'אז בחמישה משחקים^[5]. בהיותו מוגבל על ידי פציעתו, שותף בארקלי רק ב-21.8 דקות למשחק בסדרה, ורשם ממוצעים נמוכים של 9.0 נקודות ו-5.3 ריבאונדים למשחק. במהלך עונת 1998/1999, בה קיימה כל קבוצה רק 50 משחקי ליגה בשל שביתת השחקנים, שותף בארקלי ב-42 מהמשחקים ורשם 16.1 נקודות ו-12.3 ריבאונדים בממוצע למשחק. הוא הפך לאחד מארבעה שחקנים בהיסטוריה, אחרי עם וילט צ'מברלין, כרים עבדול-ג'באר וקארל מלון, שרושם 23,000 נקודות, 12,000 ריבאונדים ו-4,000 אסיסטים בקריירה^[2]. יוסטון סיימה את העונה עם מאזן של 19–31, ובהופעת הפלייאוף האחרונה בקריירה שלו רשם בארקלי 23.5 נקודות ו-13.8 ריבאונדים למשחק בהפסד ללוס אנג'לס לייקרס בסיבוב הראשון.

עונתו האחרונה בליגה, עונת 1999/2000, הסתיימה בצורה מפתיעה כאשר ב-8 בדצמבר 1999 קרע בארקלי גיד בשריר הירך. טרם פציעתו הספיק בארקלי לקבוע ממוצעים של 14.5 נקודות ו-10.5 ריבאונדים למשחק. על מנת שתמונות פציעתו לא יחרתו בזיכרון כתמונות האחרונות מהקריירה שלו, חזר בארקלי למגרשים ארבעה חודשים לאחר מכן למשחק אחד אחרון. הוא שיחק את משחקו האחרון במשחק החוץ מול ונקובר גריזליס ואף קלע סל מכדור חוזר בהתקפה, מהלך אשר אפיין את משחקו לאורך הקריירה, ועזב את המגרש לקול תשואות הקהל אשר קם על רגליו ומחא כפיים לכבודו.

נבחרת לאומית

בארקלי התחרה במדי נבחרת ארצות הברית באולמפיאדת ברצלונה (כשחקן ה"דרים טים") ובאולימפיאדת אטלנטה, ובשתיהן זכה במדליות זהב. החוק שמנע משחקנים מקצוענים מלהשתתף במשחקים בוטל שלוש שנים קודם לאולימפיאדת ברצלונה, דבר שאיפשר לארצות הברית להרכיב נבחרת שכללה את הטובים שבשחקני ה-NBA. במוקדמות הטורניר האולימפי של שנת 1992 ניצחה הנבחרת האמריקאית בכל ששת המשחקים, ובטורניר עצמו ניצחה בכל שמונת המשחקים, וזכתה במדליית הזהב בנקל כשהיא קולעת בממוצע 117.3 נקודות למשחק ומנצחת בהפרש ממוצע של 43.8 נקודות, כולל ניצחון בגמר הטורניר על נבחרת קרואטיה בתוצאה 117-85^[14]. בארקלי הוביל את קלעי נבחרת ארצו בטורניר כשקלע 18.0 נקודות למשחק, כולל משחק שיא בו קלע 30 נקודות בניצחון נבחרתו 83–127 על נבחרת ברזיל^[15].

באולימפיאדת אטלנטה הוביל בארקלי את נבחרתו בנקודות, ריבאונדים ואחוזי קליעה מן השדה. הוא רשם ממוצעים של 12.6 נקודות ב-81.6% מהשדה, אשר מהווה את שיא נבחרת ארצות הברית באולימפיאדות בכל הזמנים^[16], והוסיף 6.6 ריבאונדים למשחק. תחת הנהגתו של בארקלי רשמה ה"דרים טים" מאזן של 0–8 וזכתה בנקל במדליית זהב שנייה ברציפות.

פרופיל כשחקן

בארקלי שיחק בעיקר בעמדת הפאוור פורוורד לאורך הקריירה, אך לעיתים שיחק בעמדת הסמול פורוורד ואף בעמדת הסנטר. הוא היה ידוע בשל מבנה גופו החריג לשחקני כדורסל, מוצק יותר יחסית לשחקנים בעמדת הסמול פורוורד ונמוך יחסית לשחקנים בעמדת הפאוור פורוורד מולם התמודד.

בארקלי היה קלעי מצטיין אשר רשם במהלך הקריירה שלו 22.1 נקודות למשחק בעונת הליגה הסדירה, ו-23.0 נקודות במסגרת משחקי הפלייאוף. הוא נודע כאחד השחקנים המגוונים ביותר ב-NBA וכאחד שמסוגל לקלוע מכל עמדה במגרש. כמו כן ביסס עצמו בארקלי כשחקן קלאץ' מהמובילים בליגה.

סטטיסטיקות

ליגת ה-NCAA

עונה	קבוצה	משחקים	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1981/1982	אובורן	28	26.6	0.595	0.636	9.8	1.1	0.5	1.8	12.7
1982/1983	אובורן	28	27.9	0.644	0.631	9.5	1.8	1.1	1.6	14.4
1983/1984	אובורן	28		0.638	0.683	9.5	2.1	1.1	1.8	15.1
קריירה		84	27.6	0.626	0.652	9.6	1.6	0.9	1.7	14.1

ב-NBA

בעונה הסדירה

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1984/1985	פילדלפיה	82	60	28.6	.545	.167	.733	8.6	1.9	1.2	1.0	14.0
1985/1986	פילדלפיה	80	80	36.9	.572	.227	.685	12.8	3.9	2.2	1.6	20.0
1986/1987	פילדלפיה	68	62	40.3	.594	.202	.761	14.6	4.9	1.8	1.5	23.0
1987/1988	פילדלפיה	80	80	39.6	.587	.280	.751	11.9	3.2	1.2	1.3	28.3
1988/1989	פילדלפיה	79	79	39.1	.579	.216	.753	12.5	4.1	1.6	0.8	25.8
1989/1990	פילדלפיה	79	79	39.1	.600	.217	.749	11.5	3.9	1.9	0.6	25.2
1990/1991	פילדלפיה	67	67	37.3	.570	.284	.722	10.1	4.2	1.6	0.5	27.6
1991/1992	פילדלפיה	75	75	38.4	.552	.234	.695	11.1	4.1	1.8	0.6	23.1
1992/1993	פיניקס	76	76	37.6	.520	.305	.765	12.2	5.1	1.6	1.0	25.6
1993/1994	פיניקס	65	65	35.4	.495	.270	.704	11.2	4.6	1.6	0.6	21.6
1994/1995	פיניקס	68	66	35.0	.486	.338	.748	11.1	4.1	1.6	0.7	23.0
1995/1996	פיניקס	71	71	37.1	.500	.280	.777	11.6	3.7	1.6	0.8	23.2
1996/1997	יוסטון	53	53	37.9	.484	.283	.694	13.5	4.7	1.3	0.5	19.2
1997/1998	יוסטון	68	41	33.0	.485	.214	.746	11.7	3.2	1.0	0.4	15.2
1998/1999^[א]	יוסטון	42	40	36.3	.478	.160	.719	12.3	4.6	1.0	0.3	16.1
1999/2000	יוסטון	20	18	31.0	.477	.231	.645	10.5	3.2	0.7	0.2	14.5
קריירה		1073	1012	36.7	.541	.266	.735	11.7	3.9	1.5	0.8	22.1

בפלייאוף

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים מהשלוש	אחוזים מהעונשין	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1984/1985	פילדלפיה	13	2	31.4	.540	.667	.635	11.1	2.0	1.8	1.2	14.9
1985/1986	פילדלפיה	12	12	41.4	.578	.067	.695	15.8	5.6	2.2	1.2	25.0
1986/1987	פילדלפיה	5	5	42.0	.573	.125	.800	12.6	2.4	0.8	1.6	24.6
1988/1989	פילדלפיה	3	3	45.0	.644	.200	.710	11.7	5.3	1.7	0.7	27.0
1989/1990	פילדלפיה	10	10	41.9	.543	.333	.602	15.5	4.3	0.8	0.7	24.7
1990/1991	פילדלפיה	8	8	40.8	.592	.100	.653	10.5	6.0	1.9	0.4	24.9
1992/1993	פיניקס	24	24	42.8	.477	.222	.771	13.6	4.3	1.6	1.0	26.6
1993/1994	פיניקס	10	10	42.5	.509	.350	.764	13.0	4.8	2.5	0.9	27.6
1994/1995	פיניקס	10	10	39.0	.500	.257	.733	13.4	3.2	1.3	1.1	25.7
1995/1996	פיניקס	4	4	41.0	.443	.250	.787	13.5	3.8	1.0	1.0	25.5
1996/1997	יוסטון	16	16	37.8	.434	.289	.769	12.0	3.4	1.2	0.4	17.9
1997/1998	יוסטון	4	0	21.8	.522	.000	.571	5.3	1.0	1.2	0.0	9.0
1998/1999	יוסטון	4	4	39.3	.529	.286	.667	13.8	3.8	1.5	0.5	23.5
קריירה		123	108	39.4	.513	.255	.717	12.9	3.9	1.6	0.9	23.0

^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד

לאחר הפרישה

התמכרות להימורים

בארקלי נודע בשל בעיית ההימורים שלו. בריאיון לטריי וינגו מרשת ESPN הודה בארקלי כי הפסיד כ-10 מיליון דולר בהימורים^[17]. בנוסף הודה בארקלי כי הפסיד 2.5 מיליון דולר "תוך 6 שעות" כששיחק בלאקג'ק^[17]. אף על פי שבארקלי מוכן היה לדבר בפתיחות על בעיית ההימורים שלו, הוא טען שהיא אינה בעייתית, מכיוון שיש באפשרותו לממן את ההרגל הרע באמרו: "זו אינה בעיה. אם אתה מכור לסמים או אלכוהול - זו בעיה. ההימורים הם הרגל רע, אך אני מתכוון להמשיך בו."^[17].

בחודש מאי 2008 הגיש קזינו בלאס וגאס תביעה אזרחית נגד בארקלי לאחר שלא הצליח לשלם חוב של 400,000 דולר שהצטברו מאז אוקטובר 2007. בארקלי התנצל על שלא עמד במועדי התשלומים, ושילם את חובו לקזינו^[18]. לאחר ששילם, אמר בארקלי בשידור שלפני משחק בו השתתף: "אני מוכרח להפסיק להמר, מהיום ואילך לא אהמר יותר. רק משום שאני יכול להרשות לעצמי להפסיד כסף, לא אומר שכך עליי לעשות"^[19].

נהיגה בשכרות

ב-31 בדצמבר 2008, נעצר בארקלי על ידי שוטר בסקוטסדייל, אריזונה בשל אי-עצירה בתמרור עצור^[20]. קצין המשטרה, אשר הריח אלכוהול נידף, ביצע בדיקת פיכחות. בארקלי סירב לבדיקת אחוז האלכוהול בנשימתו, אך נתן דגימת דם, וכשל בה. בארקלי נעצר, קיבל זימון לבית המשפט ורכבו הוחרם. קצין המשטרה ציין כי בארקלי טען כי הוא מיהר מכיוון שחיכתה לו בחורה למין אוראלי^[21]. תוצאות בדיקות המעבדה הראו כי בדמו של בארקלי הייתה בעת המעצר כמות אלכוהול כמעט כפולה מהכמות המותרת בחוק^[22]. בבית המשפט הודה בארקלי בסעיף של נהיגה בשכרות, הוא נשפט לחמישה ימי מעצר ו-2,000 דולר קנס^[23], עונש שהומתק מאוחר יותר לשלושה ימי מעצר^[24].

במהלך החודשיים ממעצרו ועד למשפט, נעדר בארקלי בעמדתו כפרשן ברשת TNT. בהיעדרו בחרה חברת T-Mobile, אותה הוא פרסם, שלא לשדר את הפרסומות בכיכובו. ב-19 בפברואר 2009 חזר בארקלי לעמדתו כפרשן, ואף חזרו לשידור הפרסומות בהן הופיע.

קישורים חיצוניים

‏

אתר האינטרנט הרשמי של צ'ארלס בארקלי (באנגלית)
פרופיל, באתר Basketball-Reference
פרופיל, באתר Sports-Reference
פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
פרופיל, באתר eurobasket
פרופיל, באתר פיב"א
פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
פרופיל, באתר ESPN
דף השחקן באתר ליגת ה-NBA ‏
דף השחקן באתר basketball-reference.com ‏
מאמר על בארקלי ב"פרויקט האגדות" של מנחם לס באתר "הופס"
צ'ארלס בארקלי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
צ'ארלס בארקלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ביוגרפיה באתר Answers.com
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ביוגרפיה באתר NBA.com
^ ¹ ² ³ ⁴ 104 Years of Auburn Basketball באתר המכללה
^ סטטיסטיקות קריירה באתר basketball-reference.com
^ ¹ ² ³ ⁴ עד עונת 2002/2003 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים.
^ The List: Most controversial MVPs באתר ESPN
^ Barkley Will Switch To Johnson's No. 32 באתר הניו יורק טיימס
^ ¹ ² כתבה באתר salon.com
^ כתבה באתר הניו יורק טיימס
^ ¹ ² ביוגרפיה באתר השחקנים ההיסטוריים של הליגה
^ כתבה באתר ספורטס אילוסטרייטד
^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 1993
^ ¹ ² כתבה באתר Salon.com
^ סיקור משחקי אולימפיאדת ברצלונה
^ סטטיסטיקות אולימפיות באתר sports-reference.com
^ סטטיסטיקות אולימפיות של נבחרת ארצות הברית
^ ¹ ² ³ Barkley admits huge losses, big gains while gambling ברשת ESPN
^ Barkley says he'll pay huge gambling debt באתר U.S.A.Today
^ Barkley: 'I've got to stop gambling' באתר U.S.A.Today
^ Barkley arrested on suspicion of DUI in Arizona באתר CBS Sport
^ Police report: Barkley in hurry to get oral sex
^ Charles Barkley to take leave of absence from TNT after arrest באתר USAToday
^ Barkley pleads guilty in DUI case באתר ESPN
^ Barkley's DUI sentence reduced to 3 days in jail

נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - ברצלונה (1992)
1 • 2 • 3 • 4 כריסטיאן לייטנר • 5 דייוויד רובינסון • 6 פטריק יואינג • 7 לארי בירד • 8 סקוטי פיפן • 9 מייקל ג'ורדן • 10 קלייד דרקסלר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 כריס מאלין • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 מג'יק ג'ונסון • מאמן: צ'אק דיילי		ארצות הברית

נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - אטלנטה (1996)
1 • 2 • 3 • 4 גארי פייטון • 5 גרנט היל • 6 פני הארדוויי • 7 דייוויד רובינסון • 8 סקוטי פיפן • 9 מיץ' ריצ'מונד • 10 רג'י מילר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 שאקיל אוניל • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 האקים אולאג'ואן • מאמן: לני וילקנס		ארצות הברית

[17] בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד

[אא-1] ¹ ² ³ ביוגרפיה באתר Answers.com

[בב-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ביוגרפיה באתר NBA.com

[גג-3] ¹ ² ³ ⁴ 104 Years of Auburn Basketball באתר המכללה

[דד-4] סטטיסטיקות קריירה באתר basketball-reference.com

[הה-5] ¹ ² ³ ⁴ עד עונת 2002/2003 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים.

[6] The List: Most controversial MVPs באתר ESPN

[7] Barkley Will Switch To Johnson's No. 32 באתר הניו יורק טיימס

[חח-8] ¹ ² כתבה באתר salon.com

[9] כתבה באתר הניו יורק טיימס

[יי-10] ¹ ² ביוגרפיה באתר השחקנים ההיסטוריים של הליגה

[11] כתבה באתר ספורטס אילוסטרייטד

[12] סטטיסטיקות סדרת הגמר 1993

[יג-13] ¹ ² כתבה באתר Salon.com

[14] סיקור משחקי אולימפיאדת ברצלונה

[אולימפ-15] סטטיסטיקות אולימפיות באתר sports-reference.com

[16] סטטיסטיקות אולימפיות של נבחרת ארצות הברית

[gamble-18] ¹ ² ³ Barkley admits huge losses, big gains while gambling ברשת ESPN

[19] Barkley says he'll pay huge gambling debt באתר U.S.A.Today

[20] Barkley: 'I've got to stop gambling' באתר U.S.A.Today

[21] Barkley arrested on suspicion of DUI in Arizona באתר CBS Sport

[22] Police report: Barkley in hurry to get oral sex

[23] Charles Barkley to take leave of absence from TNT after arrest באתר USAToday

[24] Barkley pleads guilty in DUI case באתר ESPN

[25] Barkley's DUI sentence reduced to 3 days in jail

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[א]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: צ'ארלס בארקלי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'ארלס בארקלי