לדלג לתוכן

רעידת האדמה באגאדיר (1960)

ערך מומלץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רעידת האדמה באגאדיר
תאריך התרחשות 29 בפברואר 1960 עריכת הנתון בוויקינתונים
שעה 23:40
משך האסון 15.1 שניות
מגניטודה 5.8 בסולם מגניטודה לפי מומנט
מוקד אגאדיר
הרוגים 20,000-12,000
פצועים 12,000
חסרי קורת גג לפחות 35,000
קואורדינטות 30°30′0″N 9°36′0″W / 30.50000°N 9.60000°W / 30.50000; -9.60000
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה כללי של הריסות העיר.

רעידת האדמה באגאדיר (בצרפתית: Séisme de 1960 à Agadir; בערבית: زلزال أكادير 1960) התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:41[1], בעיר אגאדיר שבמרוקו. היא הייתה רעידת האדמה החזקה ביותר שנמדדה בתולדות מרוקו עד אותה עת. גודלה היה 5.9 בסולם מגניטודה לפי מומנט[2][א], והיא גרמה לכ-12,000–15,000 הרוגים ולכ-12,000 פצועים[4]. מחקר משנת 2020 העריך שמספר ההרוגים היה גדול יותר, בין 12,000 ל-20,000[5]. לפחות 35 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג. מספר ההרוגים היווה כשליש מאוכלוסיית העיר באותה עת[ב]. באגאדיר ישבה קהילה יהודית גדולה וחשובה, ועל פי הערכות כ-1,500 יהודים נספו ברעידת האדמה ו-200 הוכרזו נעדרים[6][7].

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר אגאדיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אגאדיר

אגאדיר (בערבית: أݣادير, ובפי בני המקום גדירי[8]) היא עיר מרכזית במרוקו, לחוף האוקיינוס האטלנטי, בסמוך למרגלות הדרום-מערביים של הרי האטלס, צפונית לנקודה שבה נהר סוּס זורם לאוקיינוס, וכ-510 קילומטרים דרומית לקזבלנקה[9]. אגאדיר היא עיר הבירה של פרפקט אגאדיר אידה-או-טאנן (צר') ושל מחוז סוּס-מָאסַה[10][ג].

היקף האוכלוסייה בעיר עמד בשנת 1960 על 16,770 נפשות[11]. ברם, בהיותה עיר תיירותית, וידועה גם כבירת התרבות הברברית במרוקו, ההערכה בעת ההיא הייתה שביום התרחשות רעידת האדמה, שהו בעיר בסך הכל כ-50,000 נפשות[12].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של אגאדיר בתחילת המאה ה-16, כשאציל פורטוגזי הקים מצודה צפונית-מערבית לאגאדיר הישנה[ד], על גבעה בגובה של כ-250 מטר מעל פני הים ולחופו[13][ה], שם הוקם גם נמל קטן[14]. סביב המצודה התפתחה התיישבות אורבנית של מהגרים מפורטוגל ושל מקומיים[9], לרבות יהודים[15]. באמצע המאה ה-16 נכבשה העיר על ידי שבטים מקומיים, ומאז התפתחה העיר המרוקנית[9].

החל משנת 1912, ובמסגרת הסכם פאס, הפכה מרוקו להיות פרוטקטורט צרפתי[16]. בעקבות ההסכם התפתח נמל אגאדיר, העיר החלה בצמיחה מחודשת והפכה בין השאר גם ליעד תיירותי לחוף האטלנטי. ב-1956 פג תוקפו של הסכם פאס, ומרוקו זכתה לעצמאות[17].

רעידות אדמה במרוקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי האטלס, שמשתרעים על פני מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה, נמצאים דרומית לגבול שלאורכו מתנגשים הלוח האירואסייתי והלוח האפריקאי. לשני הלוחות האלה יש קרום יבשתי, ועל כן הם בעלי צפיפות סלע ממוצעת דומה[18]. בהתנגשותם, הם יוצרים התרוממות של קרום כדור הארץ[ו], שלאורך ההיסטוריה הגאולוגית יצרה את הרי האלפים ואת הרי האטלס, שמהווים למעשה את המשכם[19]. התרוממות זו באזור האטלס נמשכת גם בתקופתנו בקצב ממוצע של כמילימטר אחד בשנה, והיא פועל יוצא של רעידות אדמה גדולות שמתרחשות לאורך הגבול בין הלוחות[20].

מסיבות אלה, רעידות אדמה גדולות אינן נדירות לאורך הרי האטלס בכלל ובמרוקו בפרט, הגם שאינן שכיחות כמו באזורי גבול אחרים לאורך לוחות טקטוניים, כמו קליפורניה, מרכז אירופה והבלקן[21].

כמה רעידות אדמה גדולות שהתרחשו בעבר זוהו באמצעות מחקרים מאקרוסייסמיים: בשנת 1045 או 1046, וגם בשנים 1079 ו-1408, התרחשו באזור פאס רעידות אדמה הרסניות. יש תעודות היסטוריות אמינות שמעידות על רעידת אדמה הרסנית שהתרחשה בשנת 1522 עם עוצמות סייסמיות של IX (מחריבה) באותו אזור. על פי מחקרים, בשנת 1624 התרחשו באזור פאס רעידת אדמה במגניטודה משוערת של כ-6.7, ובאגאדיר רעידת אדמה במגניטודה משוערת של 6.4. רעידת האדמה הגדולה של ליסבון בשנת 1755 גרמה לאלפי הרוגים גם במרוקו, באזור מקנס ולאורך החוף המערבי של מרוקו בין טנג'יר לאגאדיר. בין סאפי לאגאדיר נצפתה עוצמה סייסמית של VII (חזקה מאד) בסולם מרקאלי. בשנת 1761 התרחשה באגאדיר רעידת אדמה הרסנית נוספת[21]. רעידת האדמה של 1960 היא הבאה הידועה מאז 1761. בשנים 1994, 2004 ו-2016 התרחשו באזור האטלס 3 רעידות אדמה במגניטודה שנעה בין 6.0 ל-6.3. בחודש ספטמבר 2023 התרחשה רעידת אדמה הרסנית במגניטודה 6.8 בהרי האטלס המערביים, במוקד שאותר בכמחצית המרחק שבין מרקש לאגאדיר. רבות מרעידות האדמה האלו גרמו למאות ואף לאלפי הרוגים[19][21].

רעידת האדמה ונזקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעידת האדמה התרחשה ב-29 בפברואר 1960 בשעה 23:41[1], וגרמה לכ-12,000–20,000 הרוגים ולכ-12,000 פצועים[4][5]. מספר ההרוגים היווה אחוז נכבד מאוכלוסיית העיר באותה עת, שבאופן רשמי עמד על 16,770 נפש בשנת 1960, ובשנת 1961, לאחר רעידת האדמה, עמד על 18,851 נפשות[11]. אולם כאמור, בגלל היותה עיר נופש ותיירות, מוערך שהיו בה בעת רעידת האדמה כ-50,000 נפש[12]. יש שהעריכו שכשליש מתושבי העיר (הקבועים והארעיים/תיירים) בעת רעידת האדמה נהרגו. אחוז זה גבוה מאוד לעומת הידוע על אודות אחוז הרוגים בעיר כלשהי ברעידת אדמה, שהוא כ-1.6%[22][ז].

כ-75% מהבניינים בעיר החדשה נחרבו, ובשכונה הצפון-מערבית הצפופה הגיע השיעור לכ-90%[12]. לפחות 35 אלף אנשים נותרו ללא קורת גג.

הפגיעה בקהילה היהודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 מנתה הקהילה היהודית באגאדיר כ-2,500 נפש. הקהילה הייתה מרוכזת ברובע היהודי בעיר העתיקה. בעת רעידת האדמה וגל הצונמי שבא בעקבותיה נהרסו כ-80% מבתי המגורים וכל המוסדות היהודיים בעיר, ביניהם בית ספר של רשת אליאנס, גן ילדים של הג'וינט וישיבת חב"ד. מתוך 80 הילדים שלמדו בישיבה, רק 16 הוצאו מבין ההריסות וגורלם של הנותרים נשאר לא ידוע. על פי ההערכות, נספו 1,500 מתושבי הרובע ו-200 הוכרזו נעדרים.[23]

הקהילה היהודית בקזבלנקה, בסיועו הכספי של ארגון הג'וינט, קלטה את 800 הניצולים מבין יהודי אגאדריר.[24]

עם היוודע דבר האסון, הודיעה הסוכנות היהודית לכל הרשויות שטיפלו בדבר כי מדינת ישראל מוכנה לקלוט באופן מידי את כל הניצולים היהודים.[25]

ניצולי רעידת האדמה זכו לעלות לארץ רק בשנת 1961 במסגרת מבצע יכין.

הפינוי המהיר של אוכלוסיית העיר והריסותיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הריסות מבנה באגאדיר

בסיס צבאי צרפתי ששכן באחד מפרוורי אגאדיר דיווח על רעידת האדמה, וכך הגיעה הידיעה עליה בתוך שעות ספורות לבירה המרוקנית רבאט, וכן לפריז, לוושינגטון ולישראל[26]. חיילים צרפתיים מהבסיס הצבאי שבנמל אגאדיר חשו לעיר והחלו לסייע במאמצי החילוץ[27]. מאמצי החילוץ נמשכו במשך שלושת הימים שלאחר הרעידה תחת פיקוחו של הנסיך חסן, אז יורש העצר. במלאכה עסקו חיילים מרוקניים לצד כוחות צבא זרים. אלה הקימו במקביל עיר אוהלים בשטח הפתוח שמחוץ לאגאדיר עבור לפחות 14,000 חסרי בית. כ-1,000 ניצולים אירופאיים מצאו מחסה בבסיס הצבאי הצרפתי, בו ניתן טיפול רפואי גם לפצועים מרוקניים[28].

למחרת הרעידה יצאה שיירה של כוח מרינס אמריקאי ממקום מושבו באל-קניטרה שליד הבירה רבאט, על מנת להצטרף לכוחות המחלצים[29]. למחרת הצטרף אליהם כוח של חיילי חיל האוויר האמריקאי מפורט ליאוטי (אנ'). ב-2 במרץ הגיעו לנמל אגאדיר מספר אוניות צרפתיות ואחת גרמנית, שפרקו ציוד וחיילים לסיוע.

חילוץ אלפי הגופות שהיו מתחת להריסות התנהל בד בבד עם המאמץ לחילוץ לכודים חיים. בתחילה התקיים מאמץ להפריד בין גופות הרוגים מוסלמים ללא מוסלמים, אך ללא הצלחה, עקב קשיים בזיהוי. כתוצאה מכך כמות גדולה ובלתי ידועה של מוסלמים ואירופאיים, בעיקר צרפתים, נקברו יחד בכמה קברי אחים. גופות ההרוגים האירופאיים שכן זוהו ככאלה פונו לבסיס הצבאי הצרפתי, רוכזו באוהל גדול ולאחר מכן הובאו לקבורה משותפת במגרש האתלטיקה בעיר. מאות רבות של הרוגים מרוקניים הובאו לקבורה ברובע אייט-חאשאש (Ihchach)[ח] שם חפרו נחתים צרפתיים קבר אחים גדול. כ-14,000 הרוגים מרוקנים מעולם לא חולצו מההריסות[28].

כדי למנוע התפתחות מגפות כולרה וטיפוס, ניתנה הוראה לחסום את כל אזור העיר ההרוסה ואבקות סיד טריות פוזרו על פני ההריסות כשאלפי הרוגים מתחתם. לפי המחקר, נשקלה אפשרות של השלכת נפאלם על ההריסות, אך עקב הזדעקות גורמים שונים, הרעיון ירד מהפרק[28][ט].

בסופו של דבר נתן המלך הוראה לפנות את כל ההריסות עוד בטרם הסתיימו החיפושים וניסיונות ההצלה[30]. ב-3 במרץ, שלושה ימים בלבד לאחר הרעידה, הגיעה מאירופה "אוניית ארצות הברית ניופורט ניוז (CA-148)" (אנ') מהצי השישי, ועליה, בין השאר, גדוד הנדסה 79 של הצבא האמריקאי עם בולדוזרים וכלים מכניים הנדסיים אחרים, שסייעו בביצוע פקודתו של המלך[29][30][31].

כתוצאה מעבודת פינוי ההריסות שנעשתה כה מהר לאחר הרעידה, ומההימנעות מפרסומים בעניין זה בממלכה, אין מידע ודאי לגבי מספר הנעדרים מהאוכלוסייה המרוקנית הכללית בעיר.

העיר נבנתה מחדש שלושה קילומטר דרומית לאתר המקורי, זאת לאחר שהמלך מוחמד החמישי אמר: ”אם על אגאדיר נגזר להיהרס, אזי בנייתה מחדש תלויה ברצוננו”[32][33]. לאחר שיקומה הפכה העיר למרכז שוקק של תיירות ומסחר בממלכה המרוקנית.

מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום רעידת האדמה באגאדיר ועומקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדענים התקשו בקביעת האפיצנטר של רעידת האדמה, מכיוון שכמעט לא היו תחנות סייסמוגרפיות בצפון אפריקה[1], הגם שבקזבלנקה הסמוכה הייתה תחנה כזו, שקבעה את גודל הרעידה ל-5.75 בסולם ריכטר[3]. על פי איכון של המשרד המרכזי הבין-לאומי לסייסמולוגיה בשטרסבורג, האפיצנטר היה כ-8 קילומטר מצפון-צפון-מערב לקסבה של אגאדיר. על פי האיכון המאקרוסייסמי של המדענים הצרפתיים שחקרו את התפרושת המרחבית של העוצמה הסייסמית ברעידת האדמה, המוקד היה כקילומטר אחד מצפון לרובע יאש-שיש (Yachech) שעל גדות ואדי טילדי, או כ-2.5 קילומטרים מצפון-מזרח לקסבה[1]. בשל מיעוט סייסמוגרפים בצפון אפריקה, התקשו מדענים גם בקביעת עומק המוקד. על פי חישובים מתחום המחקר המאקרוסייסמי עולה שעומק המוקד לא עלה על שלושה קילומטר[1].

בפרסום מאוחר של המכון הגאולוגי האמריקאי, המפה מציגה שאכן המוקד היה מתחת לעיר, אבל בעומק של 10 קילומטר[34]. כך או כך, מדובר בעומק קטן מאוד, שקרוב אל פני השטח, ועל כן בעל פוטנציאל לגרימת נזק של ממש[י]. במחקר מאוחר, שפורסם בשנת 2011 ומבוסס על סייסמוגרמות של 19 תחנות סייסמוגרפיות וניתוח מהירויות גלי P (גלים ראשוניים) ותמונת טומוגרפיה של תת-הקרקע בעמק סוס, עולה שמוקד הרעידה היה רדוד מאוד והתרחש על "שבר הקסבה", שמשולב עם המבנה הגאולוגי האנטיקלינלי של האזור[35]. ממצא זה עולה בקנה אחד עם הממצא המאקרוסייסמי של המדענים הצרפתיים, שהמוקד היה כ-2.5 קילומטרים מצפון מזרח לקסבה ושהיא סבלה מהרס כמעט מוחלט, למעט חומותיה ושער העיר שהיו מחוזקים במיוחד ביחס לשאר המבנים בה[36]. ממצא זה גם אינו עומד בסתירה לממצא של המכון הגאולוגי האמריקאי. מחקר שפורסם בשנת 2006 מאשש, בין השאר, את העובדה שהתשתית הגאולוגית של עמק סוס, שבקצהו המערבי ממוקמת אגאדיר, היא סחף אלוביאלי שמונח על מצע סלעי צפוף של הרי האנטי אטלס, עובדה המאששת את הממצא שאזור אגדיר בכלל ואזור הקסבה בפרט סבלו מתגובת אתר סייסמית[37]. עוד מציע המחקר שמוקד רעידת האדמה היה ככל הנראה על העתק הקסבה או העתק טילדי[י"א], ששניהם שייכים למערכת ההעתקים הנקראת במחקרם SAF - South Atlas Fault[י"ב], ממצא שעולה בקנה אחד, מבחינת המיקום, עם כל הממצאים האחרים שמוזכרים לעיל.

העוצמות הסייסמיות ברעידת האדמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – עוצמה סייסמית

העוצמה הסייסמית ברעידת אדמה מוערכת בנפרד עבור כל אתר ואתר, ועל פי חומרת האפקטים הסייסמיים שנצפו באתר[י"ג]. העוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה בדרגה X ‏(10)[י"ד] בסולם מרקאלי-קנקני-זיברג, שמצביעה על הרס מוחלט של כ-75% מהמבנים באזור[39]. האזור שסבל מדרגת עוצמה סייסמית זו כלל את כל אזור הקסבה של העיר ורובע טל-בורג׳ (Talborjt) שממזרח לה, רובע יאש-שיש וכן אזור התעשייה אר-שה-זדיד (Arhesdis) שממערב לקסבה[40]. המכון הגאולוגי של ארצות הברית מצא שהעוצמה הסייסמית המקסימלית הייתה X ויותר; באשר בדרגות גבוהות אלה, קשה לבסס הבחנות בין דרגה X לדרגות XI ו-XII[ט"ו]. המכון האמריקאי לברזל ופלדה דיווח, בהסתמך בין השאר על החוקרים הצרפתיים שחקרו סוגיה זו, שברבעים הקסבה, אייט-פינטו, יאש-שיש ובחלק מרובע טל-בורג׳, דרגת העוצמה הסייסמית הייתה בין X ל-XI[41]. בהתאמה לכך, מחלקת העבודות הציבוריות המרוקנית העריכה שבקסבה נהרסו 100% מהמבנים, וכך גם ברבעים אייט-פינטו ויאש-שיש[42].

האזור שסבל מדרגת עוצמה סייסמית IX כלל את מרבית העיר החדשה. דרגת העוצמה הסייסמית IX בסולם האמור, משמעותה ש-50% מהמבנים באזור נהרסו[38]. מחלקת העבודות הציבוריות המרוקנית העריכה שאכן נהרסו 50% עד 60% מהמבנים בעיר החדשה[42].

סיבות להיקף הנפגעים הגדול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבה העיקרית הניתנת להיקף הנפגעים הגדול היא שילוב של נתוני איכות הבנייה הלקויה, מיקום האפיצנטר מתחת לעיר, העומק הרדוד של המוקד[29], שעת הרעידה והקומבינציה המיוחדת של התשתית הגאולוגית בעיר, שיצרה תגובת אתר סייסמית, כלומר אפקט ששונה באופן מובהק מהצפוי.

25 המטרים העליונים של התשתית הסלעית הגאולוגית באגאדיר הם סלעים בעלי צפיפות נמוכה, כמו חוואר וגיר רך המעורב בצדפות. מתחת לסלעים רכים אלה קיימת שכבה של סלע דולומיט צפוף מאוד[43]. זוהי קומבינציה שיוצרת הגברה של תאוצת קרקע מקסימלית, בעת רעידת אדמה, של פי 10 ויותר ביחס לצפוי על פי המרחק מהמוקד[44]. ככל שההפרש בין צפיפות הסלע העליון לצפיפות הסלע התחתון גדול יותר "לטובת" הסלע התחתון, כך צפויות לגבור תאוצות הקרקע באתר[3].

באשר לאיכות הבנייה, גידולה של העיר החל משנות ה-30 של המאה ה-20, ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, הגביר את היקף ההרס והנפגעים. האוכלוסייה ברובעי הקסבה, טל-בורג׳ אייט-פינטו יאש-שיש גדלה מאוד, ולמבנים מסורתיים בני קומה אחת נוספו קומות נוספות עם בטון רגיל שאינו מזוין. רבעים אלה נהרסו לחלוטין. לעומתם, כשליש מהמבנים ששימשו למגורי האזרחים האירופאים באגאדיר, שהיו באיכות טובה בהרבה, שרדו את רעידת האדמה.

נוסף לכל אלה, שעת הרעידה הייתה קרובה לחצות, כשהרוב המכריע של התושבים ישנו במיטותיהם, לאחר הארוחה השוברת את צום הרמדאן[ט"ז][29].

אוסף זה של נסיבות – איכות בנייה, קומבינציה גאולוגית בעייתית, מוקד רדוד מאוד הקרוב לעיר ושעת הרעידה – גרם להיקף נפגעים יוצא דופן ביחס למגניטודת רעידת אדמה בינונית ומטה.

רעידות מקדימות ועוקבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רעידה עוקבת

לרעידות אדמה גדולות קודמות לעיתים רעידות משנה הקרויות "רעידות מקדימות", ותמיד לאחר רעידות אדמה כאלה מתרחשות רעידות משנה הקרויות "רעידות עוקבות"[45][46]. שתי רעידות מקדימות הורגשו באגאדיר לפני הרעידה העיקרית: הראשונה התרחשה ב-23 בפברואר, והורגשה קלות בלבד, עם הערכת עוצמה סייסמית מקסימלית בין III ל-IV (מתוך 12 דרגות); השנייה התרחשה בצוהרי יום הרעידה העיקרית, הורגשה על ידי רוב האוכלוסייה בעיר והוערכה לדרגת עוצמה סייסמית VI[47][29]. במהלך פעולות החילוץ ופינוי ההריסות התרחשה סדרה של רעידות עוקבות, ש-6 מהן היו חזקות מספיק כדי להיקלט בתחנה הסייסמוגרפית באוורוס[י"ז], ושתיים מהן – אלה שהתרחשו ב-22 במרץ וב-17 באפריל 1960 – הגיעו לעוצמה סייסמית מקסימלית של V[47].

דיווחים על תופעות נוספות שהתרחשו לכאורה אחרי הרעידה, כמו גל צונאמי שהציף את היבשה באזור מפרץ אגאדיר עד לכדי מספר מאות מטרים[12], התפרצות לבה בחוף הים וכדורי אש התבררו כבלתי אמינים לחלוטין[47].

השפעת רעידת האדמה על הממלכה המרוקנית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אגאדיר החדשה בלילה
שיחזור העיר העתיקה של אגאדיר

לאחר רעידת האדמה הייתה הסכמה רחבה בין המומחים בתחומים השונים, שאגאדיר חייבת להיבנות מחדש על בסיס בטון מזוין ובפלדה באזור העיר החדשה (la Ville Nouvelle) ובאזור התעשייה המזרחי. המשמעות הייתה "לסתום את הגולל" על הבנייה המרוקנית המסורתית באגאדיר על רובעיה העתיקים – הקסבה, טאלבורג'ט ואייט-פינטו – שבהם התגוררה רוב האוכלוסייה המרוקנית זה דורות. המלך מוחמד החמישי תמך בגישה זו ואישר תוכנית אורבנית שאפתנית להקמת עיר חדשה "שתהווה ביטוי נאמן למרוקו המודרנית". גם מפלגת העצמאות (אנ') ראתה בשיקום מודרני של העיר באתרה החדש מודל לעתיד האומה בכללה[3]. רעידת האדמה החישה את "הגירת" רוב האירופאים מאגאדיר ומערים אחרות לארצות מוצאם באירופה. עובדה זו סיפקה למלוכה הזדמנות, לאחר ארבע שנות עצמאות בלבד, לבטא את סמכותה ולהשתמש בסיוע האמריקאי כדי להפחית את תלותה בצרפת[48]. המלך התעלם מדרישות של יזמים ואינטרסים פרטיים באגאדיר, כיוון שרצה להעצים את הסמכות המלוכנית שלו במרוקו.[י"ח]

חסן השני, שירש את הכתר שנה אחרי רעידת האדמה, יזם תוכנית רחבה של הפקעה, הלאמה ואסדרה קשוחה לעניין הבנייה מחדש. עבורו היה העיצוב האורבני של אגאדיר החדשה ביטוי לשאיפות הלאומיות המרוקניות. לטענת ספנסר סגלה, שחקר את התגובה הפוליטית לרעידת האדמה, כפי שמוחמד החמישי הציב את המונרכיה במרכז הסיוע ההומניטרי והתגובה המהירה לתוצאות רעידת האדמה, כך קשר חסן השני את הבנייה המודרנית מחדש של אגאדיר לאחדות הלאומית של מרוקו, ואחדות זו התגלמה כולה במלך עצמו[49]. אין מידע זמין על איכות הבנייה החדשה באגאדיר. עם זאת, העובדה שברעידת מרקש-אספי, שהתרחשה בספטמבר 2023 (שהייתה מרוחקת יותר מ-70 קילומטר מאגאדיר) שבמהלכה דווח על נפגעים ואף על הרוגים באגאדיר[50], מחזקת את סימני השאלה בנושא.

מחקר שפורסם בשנת 2005 ואשר בדק את עמדותיהם של 250 מניצולי הרעש ב-1960 ועוד צעירים יותר, מצא שתפיסות דתיות פטליסטיות שכיחוֹת בקרב אוכלוסיית העיר. כך גם לסיכון הסייסמי וליכולות לתת לו מענה באמצעות בנייה מודרנית אנטי סייסמית. הלך המחשבה השליט היה שמִבְנֵי לְבֵנִים מספיק עמידים בפני רעידת אדמה צפויה ורוב המשתתפים במחקר העדיפו לא להעסיק את עצמם באשר לאפשרות של רעידת אדמה בעתיד, מכיוון שלדעתם מדובר בחיזוי עתידות האסור על פי האסלאם (חראם על פי הקוראן והחדית'). לדעת החוקרים, תפיסות אלה של אוכלוסיית אגאדיר עשויות להשפיע על הליבה של תכנון עירוני יעיל, התקדמות כלכלית, תקני ושיטות בנייה, במיוחד כשאגדיר מתכננת פיתוח רב ביותר למרות הסיכון לרעשים נוספים. לטענת החוקרים, המתבססים על מחקרים דומים בעבר בקרב קהילות מוסלמיות, ידע בהערכה סייסמולוגית בסיסית והפחתת סיכונים נילווים הוא חיוני ותלוי בתפיסת הסיכון בקהילה. בשנים שאחרי פרסום המחקר תוכננו לבנייה באגאדיר מיזמים ענקיים של נופש ומגורים (100–200 מיליון דולר), כאשר רובם ממוקמים במרחק של 1.5–3.5 קילומטרים משבר הקסבה שגרם להרס העיר ב-1960[51].

עם תחילת המאה ה-21 אגאדיר היא עיר תיירות שבה 10 קילומטרים של חוף, שווקים ובהם מעל 6,000 חנויות, פסטיבלים אתניים[52], מבצר קסבה מפואר ששוקם החל משנת 2020[53] (הגם שקיימת ביקורת אקדמית על איכות השחזור והשימור)[54] ומוזיאונים שמוקדשים לתרבות הברברית ולקולינריה[55]. לעיר יש גם נמל תעופה בין-לאומי[56].

הנצחת האירוע והנפגעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אתר ההנצחה העיקרי ממוקם באגאדיר מול בניין העירייה ובניין הדואר המרכזי. האתר כולל קיר שאורכו כמעט 5 מטרים ועליו ציטוט של המלך מוחמד החמישי (1909-1961) ”אם על אגאדיר נגזר להיהרס, אזי בנייתה מחדש תלויה באמונתנו וברצוננו.”[57][58]
  • אחרי רעידת האדמה, הוציא הזמר היהודי מרוקאי סמי אלמגריבי שיר קינה.[59]

בישראל, על ידי קהילת יהודי מרוקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת יהודי מרוקו בישראל, שעם בניה נמנים ניצולי רעידת האדמה וקרובי משפחה של הנספים ברעידת האדמה, הקימה שני אתרי הנצחה:

  • בשנת 2003 ניטעה חורשה, בפאתי שכונת גבעת משואה בירושלים, לזכר היהודים, שנספו ברעש אגדיר[60].
  • בשנת 2018 נחנכה בעיר אשדוד, בפארק אשדוד-ים, אנדרטה לזכר הנספים ברעידת האדמה. גובהה של האנדרטה כ-5 מ' ורוחבה כ-11 מ'. צורת האנדרטה היא קשת כפולה והיא תוכננה על ידי האדריכל והאמן ארי מוריס חיון, שנולד באגאדיר וחי בקנדה.[33]
  • בשנת 2013 קיימה קהילת חב"ד באשדוד שני טקסי אזכרה לתלמידי ישיבת חב"ד באגאדיר שנספו ברעידת האדמה. באי הטקס, ביניהם תלמידי הישיבה ששרדו את רעידת האדמה, הביעו תקווה לאיתור עקבותיהם של תלמידי הישיבה שהוכרזו נעדרים.[61]

המשורר ארז ביטון פרסם בכתב העת הספרותי "אפיריון" שני שירים לזכר רעידת האדמה: "רעידת האדמה באגדיר" ו" ההרס הוא כמו נחל, רעידת האדמה באגדיר".[62]

האנדרטה שהוקמה באשדוד לזכר הנספים ברעידת האדמה.

חורשה אגדיר

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רעידת האדמה באגאדיר בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בתחילה העריכו את גודלה בכ-5.75 בסולם ריכטר[3]). סולם המומנט הומצא כ-20 שנה מאוחר יותר והפך לסולם העיקרי שבשימוש. בהמשך עדכנו מדענים את הגודל ל-5.9 בסולם המומנט. כך או כך, עד מגניטודה שמעט מעל 6, סולם ריכטר וסולם המומנט מצביעים על ערכים דומים, אם כי לא זהים לגמרי.
  2. ^ ראו דיון בעניין זה בפרק "רעידת האדמה ונזקה".
  3. ^ פרפקט אגאדיר אידה-או-טאנן היא יחידת משנה של המחוז סוס-מאסה
  4. ^ קרי, מיקום העיר אגדיר המודרנית שלפני רעידת האדמה של שנת 1960, שמיקומה השתנה לאחריה.
  5. ^ לימים הקסבה של אגאדיר.
  6. ^ בהתנגשות בין לוח טקטוני בעל קרום ימי ללוח בעל קרום יבשתי, הלוח הימי הכבד יותר מהיבשתי, צונח אל מתחת לו ויוצר תעלות עמוקות באוקיינוס. לעומת זאת, כשמדובר בהתנגשות של שני לוחות בעלי קרום יבשתי, אזי אין צניחה של לוח אחד מתחת למשנהו, אלא התרוממות של שניהם שיוצרת שרשרת הרים.
  7. ^ כל המחקרים שנבדקו בנושא זה, למעט אחד, עוסקים במספרים מוחלטים בלבד ולא יחסיים. זאת מכיוון שיש קושי להעריך באופן מהימן את סך כול הנפשות שראויות להיכלל מבחינה סטטיסטית ב-100% האוכלוסייה, שכנגדה יש לחשב את מספר ההרוגים. על כן, יש להתייחס לערך המוזכר של 1.6% הרוגים מאוכלוסיית עיר בזהירות. אך גם אם מדובר באחוז מעט גדול יותר, הרי שהמקרה של אגאדיר גדול בסדרי גודל וחריג, ובמיוחד אם לוקחים בחשבון את המגניטודה הנמוכה יחסית של הרעידה באגאדיר. כלומר, גם אם ניקח את ההערכה הנמוכה ביותר של 12,000 הרוגים באגאדיר, מול היקף אוכלוסייה הגדול ביותר המוערך כולל תיירים, כ-50,000, הרי מדובר ב-24% הרוגים מהנוכחים בזמן הרעידה בעיר.
  8. ^ תעתוק שמות הרבעים לעברית נלקח ממומחה למרוקו, מוני כהן, המדריך סיורים במרוקו בכלל ובאגאדיר בפרט. "אייט" פירושו כפר; "בורג'" פירושו אגם.
  9. ^ במקור נכתב כדלקמן:"(The possibility of dropping napalm on the ruins was reportedly discussed, provoking some alarm, but came to nothing.) המקור לא הוסיף מי התנגד ומדוע.
  10. ^ רעידות אדמה רדודות שהן מסוכנות במיוחד מסווגות כרעידות בעומק של עד 60 קילומטר. על כן, בין אם עומק המוקד היה 3 קילומטר או 10 קילומטר, מדובר על עומק מוקד רדוד במיוחד. סימוכין ראו כאן (אנציקלופדיה בריטניקה).
  11. ^ ראו במאמר הטקסט שמתחת לאיור 3.
  12. ^ ראו איור 3 מהמחקר כאן.
  13. ^ על השיטה ראו בערך עוצמה סייסמית, פרק "עוצמה סייסמית ומפות איזוסייסמיות".
  14. ^ הערכות העוצמות הסייסמיות במאמר זה מתבססות על חוקרים צרפתיים בני התקופה (שמותיהם מפורטים במאמר), שהיו במקום, העריכו את העוצמות הסייסמיות באזור ושרטטו מפות איזוסייסמיות של הרעידה[38].
  15. ^ ראו מפת התנודות ברעידת האדמה הזו מטעם המכון הגאולוגי האמריקאי, המוצגת בראש התבנית הראשית של הערך.
  16. ^ 29 בפברואר 1960 היה היום השלישי בחודש הרמדאן.
  17. ^ המצפה הגאופיזי אוורוס, על שם אבן רושד, אתר מדרום לקזבלנקה, 33°17′47″N 7°24′31″W / 33.2964789°N 7.40870922°W / 33.2964789; -7.40870922 (Observatoire Géophysique Averroes)
  18. ^ על פי Segalla (2020), התנהגות פוליטית זו אינה חריגה בהיסטוריה של תגובת משטרים סמכותניים לאסונות ומדיניות השיקום שאימצו. שלטונות סמכותניים נטו לראות בתנופת השיקום והפיתוח המודרני שיצרו אסונות הזדמנות להעצים את סמכותם. כך, שיקומה של ליסבון לאחר רעידת האדמה ב-1755, היווה הזדמנות לז'וזה הראשון, מלך פורטוגל באמצעות עושה דברו, ראש הממשלה סבשטיאאו קאראבלו דה מלו, לבסס את שלטונו באמצעות שיקום מהיר של העיר. אחרי מגפת הכולרה השנייה בצרפת בשנת 1830 קרא הציבור המשכיל ל"הפיכה" של טכנוקרטים שיקיימו שלטון היררכי, שיתאם את מאמצי השיקום שיכלו להציל את צרפת, אך החשש של השלטון הרפובליקאי מהלאמת רכוש פרטי והחשש מעימותים עם האינטרסים של הבורגנים, האטו בצורה דרמטית את מאמצי השיקום. בניגוד לכך, לאחר השרפה הגדולה של לונדון בשנת 1666 ורעידת האדמה בסן פרנסיסקו בשנת 1906 היו אלה אינטרסים הקשורים לזכויות קניין שהאטו את השיקום[49].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 AISI 1962, p. 27
  2. ^ M 5.9 - 2 km WNW of Agadir, Morocco - 1960-02-29 23:40:19 (UTC), U.S.G.S. - Earthquake Hazards Program
  3. ^ 1 2 3 4 Segalla 2020, p. 153
  4. ^ 1 2 Williford 2017, p. 983
  5. ^ 1 2 Segalla 2020, p. 108
  6. ^ רונה טאוזינגר, עיר בלי זיכרון, באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2020
  7. ^ תום שגב, שיעור היסטוריה, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
  8. ^ Agadir, Dictionnaire Universel des Gentilés en Français
  9. ^ 1 2 3 History of Agadir, Maroc for Ever
  10. ^ Welcome to Souss Massa, Visit Agadir
  11. ^ 1 2 Agadir Population 2023, World Population Review.com
  12. ^ 1 2 3 4 אלפים נספו ברעידת־אדמה באגדיר במארוקו; העיר נחרבה, דבר, 2 במרץ 1960
  13. ^ The Kasbah of Agadir, a silent witness to the past - History of the Kasbah of Agadir, Barcelo Experience - Agadir
  14. ^ Kasbah of Agadir Oufella, Agadir Oufella
  15. ^ Malyn Newitt, 2005, Expansion in Morocco, A History of Portuguese Overseas Expansion 1400–1668, pp. 66–67
  16. ^ Traité pour l'organisation du protectorat français dans l'empire chérifien. (Fès, 30 mars 1912), MJP
  17. ^ Morocco, בריטניקה
  18. ^ Continental Crust, Britannica Encyclopedia
  19. ^ 1 2 José A. Peláez Montilla, Morocco’s Earthquake Wasn’t Unexpected – Building Codes Must Plan for Them, Prevention Web, 11 September, 2023
  20. ^ Jo Adetunji, What Caused Morocco’s Earthquake? A Geologist Studying the Atlas Mountains Explains, The Conversation, September 11, 2023
  21. ^ 1 2 3 Taj-Eddine Cherkaoui & Ahmed El Hassani, 2012,, Seismicity and Seismic Hazard in Morocco 1901-2010, Bulletin de l’Institut Scientifique, Rabat, section Sciences de la Terre, n° 34, pp. 45–55, By ResearchGate
  22. ^ Hulya Ellidokuz et al., 2005, Risk Factors for Death and Injuries in Earthquake: Cross-Sectional Study from Afyon, Turkey, NIH - National Library of Medicine
  23. ^ Jewish Telegraphic Agency, Daily news bulletin, vol XXVII, no.14, March 4, 1960
  24. ^ Agadir, www.jewishvirtuallibrary.org
  25. ^ Detroit Jewish News⁩, March 11,1960, www.nli.org.il
  26. ^ עיר במארוקו נהרסה ברעש, מעריב, 1 במרץ 1960
  27. ^ Segalla 2020, p. 101
  28. ^ 1 2 3 Segalla 2020, pp. 110–111
  29. ^ 1 2 3 4 5 Brian Knowles, Disaster Relief Mission, mca-marines.org
  30. ^ 1 2 Williford 2017, p. 990
  31. ^ AISI 1962, p. 14
  32. ^ A Mouchel, Le Projet d'Interprétation des Sites et Monuments d'Agadir par le Lycée Français, Made in Agadir, 21 MAI 2015
  33. ^ 1 2 עופר אשטוקר, נחנכה אנדרטת "אגאדיר" בפארק אשדוד ים, באתר אשדוד נט, ‏22 באפריל 2018
  34. ^ M 5.9 - 2 km WNW of Agadir, Morocco, U.S.G.S. Earthquake Hazards Program
  35. ^ Youssef Timoulali & Mustapha Meghraoui, Three-D. Crustal Structure in the Agadir Region (SW High Atlas, Morocco), Journal of Seismology, 2011, 15 p. 633.
  36. ^ Jihad Dardar, The Resurrection of Agadir Oufella, a Lost Moroccan Landmark, MWN - Morocco World News, Sep. 13, 2020
  37. ^ Michel Sébrier et al., 2006, Active Tectonics in the Moroccan High Atlas, C. R. Geoscience 338 p. 70
  38. ^ 1 2 Williford 2017, p. 998
  39. ^ National Research Council. 1981. Earthquake in Campania-Basilicata, Italy, November 23, 1980: A Reconnaissance Report. Washington, DC: The National Academies Press. Appendix A
  40. ^ AISI 1962, pp. 12–13
  41. ^ AISI 1962, pp. 27–28
  42. ^ 1 2 AISI 1962, p. 15
  43. ^ Muhammad Jati et al., 2010. The Cenomanian–Turonian boundary event on the Moroccan Atlantic margin (Agadir basin): Stable isotope and sequence stratigraphy. Palaeogeography Palaeoclimatology Palaeoecology 296: pp. 151–164.
  44. ^ Tiedemann, H., 1992. Earthquakes and Volcanic Eruptions. S.R.C., p. 145 & Fig. 123
  45. ^ Charles F. Richter; 1958. Elementary Seismoloigy. W. H. Freeman & Company, San Francisco & London, p. 66
  46. ^ Foreshocks, Aftershocks - What's the Difference?, U.S.G.S.
  47. ^ 1 2 3 AISI 1962, pp. 28–29
  48. ^ Segalla 2020, p. 163
  49. ^ 1 2 Segalla 2020, p. 154
  50. ^ Safaa Kasraoui, Earthquake Death Toll Jumps to 2,681 in Morocco, Morocco World News, Sep. 11, 2023
  51. ^ Thomas R. Paradise, 2005, Perception of earthquake risk in Agadir, Morocco: A case study from a Muslim community, Environmental Hazards, Vol. 6, pp. 167–180
  52. ^ Agadir-TAaghazout, an Active Destination, Morocco - Kingdom of Light
  53. ^ The rebirth of Agadir Oufella, Agadir Oufella
  54. ^ M. Nassir, A Look at the Erroneous Restoration of the Historical Kasbah of Agadir, Morocco, Research Gate, (fromThe International Archives of the Photogrammetry Remote Sensing and Spatial Information Sciences, 2020. pp.1111-1115.)
  55. ^ Medina in Agadir-Taghazout, Morocco - kingdom of light
  56. ^ Agadir, Morocco, Britannica Encyclopedia
  57. ^ The Wall of Commemoration, Agadir | Morocco.FalkTime, morocco.falktime.com, ‏2018-10-04 (באנגלית אמריקאית)
  58. ^ Earthquake Victims Memorial Wall | Sites & Monuments of Agadir
  59. ^ סמי אלמגריבי אגאדיר, באתר יוטיוב, 2 דצמבר, 2014.
  60. ^ משה בר־אשר, הגדת אגדיר – העיר ושברה - זיכרון הרעש כאגדיר, ספר מאת אורנה בזיז, באתר מורשת יהדות מרוקו, 24 בפברואר 2015
  61. ^ טקס אזכרה לנספים ברעידת האדמה באגאדיר, באתר חב"ד אינפו, 2017
  62. ^ "רעידת האדמה באגדיר" ,אפיריון, 1993, חוברת 28, עמוד 81. "ההרס הוא כמו נחל, רעידת האדמה באגדיר" אפיריון, 1993, חוברת 28, עמודים 75–80,


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רעידת_האדמה_באגאדיר_(1960)&oldid=41370046"