שיחין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החפירות הארכאולוגיות בשיחין
קנקן "שיחין" שנפגם בכבשן
שבר של נר מעוטר במנורה ולולב מחפירות יולי 2013
תבנית אבן ליצירת נר שמן מחפירות 2013

שִׁיחִין הייתה עיירה יהודית מרכזית בגליל התחתון בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד.

העיירה נזכרת רבות בכתבי חז"ל, בעיקר בקשר לתעשיית הקדרות הענפה שהתקיימה בה, ולחכמים שישבו בה, ובהם יוסף בן סימאי ונחמיה איש שיחין, וכן בקשר לחורבנה בשלב מסוים לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון. כמו כן, הייתה אחד מיישובי משמרות הכהונה בגליל. העיירה מתוארת במקורות כסמוכה לציפורי.

אתרה של העיירה מזוהה כיום באתר ארכאולוגי השוכן בין ציפורי ובין כביש 77, ממערב ליישוב הושעיה, בו אותרו שרידים מרשימים של תעשיית קדרות וכן שרידי בית כנסת. בעבר הועלתה השערה כי היישוב שכן בתל חנתון. משמעות המילה "שיחין", המשמשת רבות בספרות ההלכתית, היא מאגרי מים ארוכים ופתוחים[1].

במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש הגליל על ידי אנטיגונוס הראשון ועלייתו לשלטון של אחיו, אלכסנדר ינאי, וניסיונו לכבוש את עכו, פלש בשנת 103 לפנה"ס לגליל התחתון תלמי התשיעי לתירוס, מלך קיפרוס. בין היישובים המרכזיים שנתקל בהם היו שיחין וציפורי. בשנת 102 לפנה"ס הוא הצליח לכבוש את שיחין, לאחר שהפתיע את תושביו היהודים כשהתקיף אותם בשבת. תושבי ציפורי הספיקו להתכונן להתקפה, והצליחו להדוף את ניסיון כיבוש העיר[2].

יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים מציין את שיחין, תחת השם היווני אסוכיס, כאחד היישובים היהודיים המרכזיים בגליל בימי הבית השני. בזמן המרד הגדול, יוסף בן מתתיהו עצמו חנה במקום בזמן שנודע לו על הכוונה להעבירו מתפקידו כמפקד הגליל, והוא מציין כי תושבי היישוב יצאו נגד המשלחת שהגיעה מירושלים כדי להוציא לפועל את העברתו מהתפקיד[3].

לפי הפייטן אלעזר הקליר, בעיירה התגוררה משמרת הכהנים יֶשֶׁבְאָב, כחלק ממעבר משמרות הכהונה מיהודה לגליל לאחר מרד בר כוכבא. העיירה שיחין נודעה במקורות חז"ל בעיקר בשל תעשיית כלי החרס שהתקיימה בה, שהתפרסמו באיכותם הגבוהה הודות לאדמת הטין המשובחת שבאזור. בתוספתא מתייחס רבי יוסי אל תעשיית הקדרות ביישוב באמרו: "העושין בעפר שחור כגון כפר חנניה וחברותיה כפר שיחין וחברותיה"[4], ובתלמוד הבבלי מובא כי "אף כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר"[5], ונראה כי כלכלת העיירה התבססה במידה רבה על ייצור נרות שמן[6].

במספר מקורות חז"ל נזכר מעשה הנוגע להלכות איסור כיבוי אש בשבת ולפיו: "מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי בשיחין ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה ולא הניחן"[7]. בתלמוד הירושלמי ובמדרש נזכר גם החכם נחמיה איש שיחין כבן דורו וכמכרו של רבי עקיבא[8], וכן כמי שאירח פליטים מירושלים[9] ופעל כדרשן[10]. קרבתה של העיירה לציפורי נזכרת גם אגב דיון הלכתי בדיני מעילה[11].

בנוסף, נזכרת העיירה במגוון מקורות חז"ל בשל יבוליה המשובחים, ובפרט החרדל: "מעשה בשיחין באחד שהניח לו אביו שלשה בדי חרדל, ונפשח (נפתח) אחד מהן, ונמצאו בו תשעה קבין חרדל, ועציו סיככו בו סוכת יוצרין"[12], וכן נזכרים עניי העיירה לעניין הלכות תחומי שבת: "ובאין עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה"[13].

העיירה נזכרת גם במדרש במדבר רבה כאחד המקומות בהם נתגלו סגולות בארה של מרים לעניין טבילה וריפוי: "מעשה בשיחין באחד סומא שירד במים לטבל, נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא"[14].

כמו כן, העיירה נזכרת במספר מקורות כעיירה יהודית גדולה שחרבה בשלב מסוים, לצד מספר עיירות נוספות בגליל התחתון, ובהן מגדל צבעייא וכבול: "שלש עיירות היה קטמוס (ספר המיסים) שלהן עולה לירושלים בעגלה (מפאת כובדו) - כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות"[15].

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נסקר לראשונה בשנת 1988 על ידי משלחת מהאוניברסיטה של דרום פלורידה שחפרה בציפורי. סקר נוסף נערך במאי 2011 על ידי משלחת מאוניברסיטת סמפורד.

האתר הארכאולוגי של שיחין נחפר על ידי משלחת חפירות שיחין, משלחת משותפת ישראלית־אמריקאית בראשותם של ד״ר ג'יימס סטריינג' מאוניברסיטת סמפורד (Samford University) מבירמינגהאם אלבמה, ד"ר מרדכי אביעם מהמכון לארכאולוגיה גלילית במכללה האקדמית כנרת וד״ר דייוויד פינסי מהאוניברסיטה הנוצרית של קנטקי (Kentucky Christian University). החפירות באתר החלו בקיץ 2012 ומתוכננות להימשך מספר שנים.

במהלך החפירות נחשפו ממצאים המעידים על קיומו של בית כנסת מפואר, ובהם עמוד פינה ודלתות אבן גדולות. כמו כן, נמצאו שבע תבניות להכנת נרות שמן ועדויות נוספות לקיום תעשיית קדרות מפותחת. החופרים משערים שהאתר נעזב במאה ה-4 לספירה, ייתכן בעקבות רעש אדמה שהתרחש בשנת 363, או בעקבות מרד גאלוס שהתרחש בשנת 351 ומרכזו היה בעיר ציפורי הסמוכה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שיחין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה, מסכת מכשירין, פרק ב', משנה א', משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ג', משנה א', משנה, מסכת מקואות, פרק א', משנה ד', משנה, מסכת תענית, פרק ג', משנה ד', תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ח', הלכה א', תלמוד ירושלמי, מסכת מעשרות, פרק ג', הלכה ד',תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ', עמוד ב' ועוד.
  2. ^ יהודים ויהדות בימי בית שני, המשנה והתלמוד 1993 יד יצחק בן צבי, עמ' 11, 28
  3. ^ יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, פרקים 41, 45.
  4. ^ תוספתא, בבא מציעא, פרק ו, הלכה ג.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"כ, עמוד ב'.
  6. ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל תקופת המשנה והתלמוד והשלטון הביזנטי (70 - 640), הוצאת יד בן צבי עמ' 130
  7. ^ תוספתא, שבת, יד, ט, תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, פרק ד', הלכה ט', תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ט"ז, הלכה ז', תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"א, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה, פרק ב', הלכה ה'.
  9. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ח', הלכה ח', תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ה', הלכה ד'.
  10. ^ בראשית רבה, פרשה יב, ה.
  11. ^ תוספתא, מעילה, ב.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב', ומקבילות בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ג', וכן ספרי דברים, האזינו, לב.
  13. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"א, עמוד ב'.
  14. ^ מדרש במדבר רבה, פרשה יח, כ"ב
  15. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ה', וכן בשינויי נוסח תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד א', איכה רבה, ב, ד.
תצפית מעיר העתיקה ציפורי לעבר בקעת בית נטופה, משמאל האזור בו שכנה שיחין. מיקומה המדויק מסומן באדום, מימין היישוב הושעיה
Magnify-clip.png
תצפית מעיר העתיקה ציפורי לעבר בקעת בית נטופה, משמאל האזור בו שכנה שיחין. מיקומה המדויק מסומן באדום, מימין היישוב הושעיה