ויכוח ברצלונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ויכוח ברצלונה, הידוע גם בכינויו "ויכוח הרמב"ן", שתועד בידי רמב"ן בספר הנקרא "ספר הוויכוח" (או "מלחמת ה'"), הוא ויכוח שאורגן על ידי המלך חיימה (יעקב) הראשון, מלך קטלוניה ואראגון בשנת 1263.

הוויכוח נערך בימים 20, 27, 30 ו-31 ביולי, בעיר ברצלונה שבחבל קטלוניה, ספרד, והסתיים בניצחונו של הרמב"ן, דבר שהביא לגירושו מספרד ועלייתו לארץ ישראל.

הרקע לוויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרקע לוויכוח היה המדיניות האנטי-תלמודית שהשפיעה על המנהיגים הדתיים של הנצרות, כפי שבא לידי ביטוי גם במשפט פריס שהביא לשריפת כמויות אדירות של ספרי תלמוד. הוויכוח נערך בארמונו של מלך אראגון, חיימה (יעקב) הראשון, ועמו ראשי הממלכה והכנסייה וראשי המסדר הדומיניקני שהפעילו את האינקוויזיציה הנוצרית (כלומר המנהיגות הפוליטית והרוחנית). הקהל היה כולו נוצרי למעט נציגי היהודים עצמם ולמעשה הוויכוח היה מעין משפט שבו עמדו הרמב"ן והיהדות למשפט לפני הנוצרים, על שהם עדיין מחזיקים באמונה היהודית ולא מוותרים עליה לטובת האמונה הנוצרית.

המשתתפים בוויכוח היו הרמב"ן, יהודי מומר בשם פאבלו כריסטיאני, שמכונה בספר "פראי פול", המלך ועוד כמה אנשי כמורה. המלך מינה חבר שופטים אובייקטיביים לכאורה כדי לקבוע מי צודק בוויכוח.

הוויכוח התעסק במספר נושאים בפולמוס היהודי-נוצרי, ועיקרם:

  • האם המשיח כבר בא?
  • בין אם בא ובין אם לא - האם ישו הוא המשיח?
  • האם למשיח כוחות על אנושיים או סמכויות גבוהות משל מלאכים?

הפוסק במשפט היה המלך עצמו שנחשב הגון כלפי הרמב"ן, ולהבדיל מוויכוחים אחרים, אף התיר לרמב"ן להתבטא כאוות נפשו. עם זאת, הרמב"ן לא היה יכול להקשות בשאלות על היהודי המומר שאיתו התווכח, ויכול היה רק לענות על שאלות שהלה הפנה אליו.

מהלך הוויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום השני (27 ביולי) נערך הוויכוח ב"קלישטרויש שלהם", כלומר בבית התפילה של הנוצרים בברצלונה, וכנראה הכוונה לכנסייה של העיר ברצלונה, שעליה עומדת כיום קתדרלת אולליה הקדושה. בשאר הימים נערך הוויכוח בארמון המלך ("היכל המלך"), ולאחר מכן בשבת פרשת ראה, 4 באוגוסט (על פי המסורת) נערך מעין המשך לוויכוח בבית הכנסת של ברצלונה.

סיום הוויכוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום לאחר הוויכוח בבית הכנסת בשבת, עמד הרמב"ן לפני המלך, שאמר לו: "שוב לעירך לחיים לשלום", נתן לו 300 דינרים ונפרד ממנו באהבה רבה[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק בער, לביקורת הוויכוחים של ר' יחיאל מפאריש ושל ר' משה בן נחמן, תרביץ, 2 (2), תרצ"א, עמ' 187-172.
  • ירמיהו מלחי‬, היבטיו ההיסטוריים והתאולוגיים של ויכוח הרמב"ן בברצלונה והיחס המשתקף ממנו על תוקפם של מדרשי חז"ל, שאנן: שנתון המכללה הדתית לחינוך, חיפה, 13, 2008, עמ' 127-135‬.
  • יהלום שלם, ויכוח ברצלונה ומעמד האגדה במשנת הרמב"ן, ציון, 69 (1), תשס"ד, 2004, עמ' 25-43.
  • Robert Chazan, Barcelona and Beyond, The Disputation of 1263 and Its Aftermath, Berkeley, Los Angeles, Oxford: University of California Press, 1992
  • Jeremy Cohen, The Mentality of the Medieval Jewish Apostate: Peter Alfonsi, Hermann of Cologne, and Pablo Christiani,” in Jewish Apostasy in the Modern World, ed. T.M. Endelman, New York, Holmes & Meier Publishers, 1987, pp. 20-47.
  • Robert Chazan, The Barcelona "Disputation" of 1263: Christian Missionizing and Jewish Response, Speculum, Vol. 52, No. 4 (Oct., 1977), pp. 824-842
  • Martin Cohen, Reflections on the Text and Context of the Disputation of Barcelona, Hebrew Union College Annual 35, (1964), 157-192.
  • Cecil Roth, The Disputation of Barcelona (1263), Harvard Theological Review 48 (1950), pp. 117-144;
  • D. Berger, The Barcelona Disputation, AJS Review 20 (1995), pp. 379-388.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויכוח ברצלונה, היום האחרון