לדלג לתוכן

משפחת רמב"ן

ערך טוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית המיוחס לרמב"ן בגירונה

משפחת רמב"ן היא משפחתו של הפוסק, הוגה הדעות והפרשן רבי משה בן נחמן, מקור המשפחה הוא בגירונה שבקטלוניה.

הרשב"ץ ייחס את משפחת הרמב"ן לרבי יצחק אלברצלוני.[1] הוא הסתמך על ניתוח של דברי רמב"ן שאינו מוכרח.

רמב"ן תאר באיגרת את אחד מאבותיו כמי שכלכל והציל ממוות את בני העיר.[2] על אביו כמעט ואין ידיעות, למעט אזכור אחד שבו הרמב"ן מוזכר בתואר "רבי משה י"א בן כבוד השוע הנכבד ן' ר' נחמן".[3] מהעובדה שהוא לא הביא שמועות למדניות מאבותיו נראה שלא היו מהאליטה הרבנית של העיר אלא מהמשפחות הוותיקות שבעיר.[4] היו לו שני אחים: אברהם ויוסף.[5]

מעדויות מוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמב"ן שלח את איגרת המפורסמת, "איגרת הרמב"ן" לבנו נחמן. על בסיס דבריו בדרשה לראש השנה, קיימת הערכה כי היו לו גם בנות אלא ששמן לא נודע.[4]

אחד מבניו חיבר פירוש למסכת ביצה.[6] בן נוסף היה מקורב למלכות והשתקע בקסטיליה ואף אליו הוא שלח איגרת.[7]

במספר תעודות היסטוריות מוזכר בן נוסף בשם יוסף.[8]

רחוב בשכונה היהודית בגירונה

מעדויות מאוחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מאגרותיו של רמב"ן לבנו נדפסה תחת השם "אגרת לבנו יהודה"[9] אך אין לכותרת תימוכין בכתבי יד. אגדה נוספת מספרת על מצבה שבה מתואר רבי משה בן נחמן כמי שקבר את בנו יהודה בן העשרים ושבע,[10] אך מדובר בטעות וזה רבי משה בן נחמיש.[11]

לפי האגדה, אחת מבנותיו נישאה לרבי גרשום בן שלמה מחבר הספר "שער השמים",[12] אך רבים ערערו על כך.[13]

הרשב"ש סיפר על בן בשם שלמה, שנשא את בת דודתו השנייה – בתו של רבי יונה גירונדי.[5]

רבי צבי הירש קאיידנובר הביא בספרו "קב הישר" אגדה שעל פיה רמב"ן טען בפני האפיפיור שלאדם ירא שמים לא יצא בן כופר; ברבות הימים אחד מבניו המיר את דתו, והאפיפיור העמיד אותו על טעותו. רמב"ן היה עצוב מכך, ואשתו ניחמה אותו באמירה שאין זה בנו מפני שהיא נאנסה; הוא שמח וסיפר על כך לאפיפיור. בן ציון פישלר הוכיח שלאגדה זו אין כל בסיס עובדתי.[14] ככל הנראה שורש האגדה הוא דבריו בפירושו לתורה:[15] ”ואמר פרה ראש. לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר, וסוד גדול לא אוכל לפרש בו”.[16] אברהם גרוסמן שיער שמקורה של האגדה באגדה מקבילה קדומה יותר, על בנו של רבנו גרשום מאור הגולה שהתנצר, ונתגלה שאמו נאנסה.[17]

הרשב"ש סיפר על נכד בשם יונה (בן שלמה) שנולד לאחר פטירת רבינו יונה ובהוראת הרמב"ן נקרא יונה - בניגוד למנהג לקרוא לבן על שם אבי האבא – הרמב"ן.[5]

בעבר נטען שרבי דוד בן יהודה החסיד, מגדולי מפיצי הקבלה ומחברם של מספר ספרים, הוא נכדו. מסורת זו מסתמכת על דברי רבי דוד בהקדמה למאמר על האלפא ביתא, אך ספר זו אינו פרי עטו של רבי דוד, אלא מאוחר ב-200 שנה - כך שהייחוס שגוי.[18]

אגרת רמב"ן לבנו נחמן

שאול חנא קוק כתב שנכדו היה בעכו בזמן כיבושה.[19] מקור דבריו הוא רבי יצחק דמן עכו שסיפר "שנשבו כולם בזמן בן בנו של הרמב"ן".[20][21] ייתכן שאזכור נכדו הוא נקודת זמן ותו לא, שמחה עמנואל טען שמדובר בפליטת קולמוס.[22]

רבי משה הגולה מקיוב כתב בראש ספרו "שושן סודות": "עשר קבין ירד שכל - על כל חוקר מבין חידות/ רבינו משה בר נחמן - נטל מהם תשע ידות/ כי הוא שלישי מתשבי - קיבל סתרי עשר מידות/ משה נכדו ארה מריו - עם בשמי סודות נכבדות". החיד"א שיער שכוונת המחבר לטעון שהוא נכד הרמב"ן.[23] מכיוון שהמחבר משתמש בלשון זו גם כלפי האבן עזרא, הסיק אברהם אפשטיין שזו היא לשון מליצית שמשמשת את המחבר לציין כי הוא נכדו של אדם בשם משה, ותוספת הו' היא כלשון הפסוק "נאם בלעם בנו בעור".[24]

מצאצאיו הידועים: הרשב"ץ, הרשב"ש ורבי יעקב ששפורטש.[25] בעבר נטען שרלב"ג הוא נכדו.

דמויות נוספות במשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן דודו הוא רבינו יונה, בן אברהם אחי אמו, שחיבר חידושים על התלמוד הבבלי וספרות מוסר, עמד בקשר מכתבים עם בן דודו. בן דוד נוסף הוא רבי יונה בן יוסף אחי אמו, מוזכר בתשובות הרשב"א.[26]

אחיינו הוא רבי משה דאשקולה גירונדי, בנו של שלמה אחי אשתו. באיגרת מירושלים הוא דרש בשלומו, וסיפר שקרא שיר שלו בחורבות הר הבית.[27]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שו"ת התשב"ץ א עב
  2. ^ כתבי הרמב"ן א עמ' שנז
  3. ^ מאמר השלשול לאבן רשד מתורגם על ידי רבי יעקב הקטן על פי רמב"ן, בתוך: דוד מרגלית, רבעון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע ו, תשל"ב; זיסמן מונטנר, "ר' יעקב הקטן המתרגם האלמוני", תרביץ, יח (תש"ז), עמ׳ 194–199, באתר JSTOR
  4. ^ 1 2 עודד ישראלי, ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית, ירושלים: מאגנס, 2020, עמ' 25
  5. ^ 1 2 3 רבי שלמה בן שמעון דוראן, שו"ת הרשב"ש, סימן רצא, באתר היברובוקס ישראלי פקפק בעדות זה מחמת העדות הרחוקה של הסיפור
  6. ^ ראו חידושי רבנו נחמן בן הרמב"ן - ביצה, באתר אוצר החכמה, אולם הייחוס בכותר זה לרבי נחמן בן הרמב"ן דווקא מופיע ללא מקור.
  7. ^ לא ידוע בבירור לאיזה בן רמב"ן שלח את האגרת, ראו: טוביה פרשל, יהודה בן הרמב"ן, מאמרי טוביה, חלק א, עמ' רלד. כותב המאמר מתייחס לספר מאת רבי דוד בן יהודה החסיד, שבמחקר הגיעו למסקנה אינו נכד הרמב"ן, והשם "יהודה" הוא המצאה שרירותית של מפרסם האגרת.
    שעוועל הציע שהאגרת נשלחה לבן יוסף.
  8. ^ יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל אביב תשי"ט, עמ' 71
  9. ^ בער גולדבארג, "הנשר" הוספה ל"המבשר", שנה ב' גליון יא, כ"ה אדר שני, תרכ"ב, עמ' 81
  10. ^ שד"ל, אבני זיכרון, פראג תרנ"א 1841, עמ' 32-33.
  11. ^ ישראל משה תא-שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד, הוצאת מאגנס 2004, כרך ב', עמ' 30, הערה 33
  12. ^ רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, ורשה, תרל"ד, עמ' 150; רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות, פרק ג, עמ' 34, 44, ו-48, מהדורת פיוטרקוב, תרנ"ה; רבי יחיאל היילפרין, האלף השישי, ה"א צ"ח, ורשה, תרל"ז, עמ' 228; סדר הדורות, החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ג (טו); מערכת ספרים אות ש (קט), בשם ספר סדר הדורות
  13. ^ קלמן שולמן, תולדות הרלב"ג, שערי צדק (ספר), ירושלים תרמ"ד, עמ' 3, באתר היברובוקס
  14. ^ בן-ציון פישלר, של מי הילד הזה?, באתר הארץ, 15 באפריל 2003
  15. ^ שמואל אשכנזי, תיקונים והשלמות לספר קב הישר, נספח לספר קב הישר, מהדורת אברם שיינברגר, ירושלים תשנ"ט, עמ' יט
  16. ^ רמב"ן, ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק י"ז
  17. ^ אברהם גרוסמן, "אגדה טיפולוגית על התנצרות בנו של רגמ"ה", בתוך: אבידב ליפסקר ורלה קושלבסקי (עורכים), מעשה סיפור: מחקרים בסיפורת היהודית, רמת גן 2006, עמ' 65–75.
  18. ^ מובא אצל משה אידל, "פרושיו של רבי דוד בן יהודה החסיד לאלפא-ביתא", עלי ספר, כרך י (תשמ"ב), עמ' 25–35; עמוס גולדרייך, ספר הגבול לרבי דוד בן יהודה החסיד: דרכי עיבוד של טכסט זוהרי דור אחרי הופעת הזוהר, תל אביב תשל"ב, עמ' 1–3
  19. ^ שאול חנא קוק, עיונים ומחקרים, חלק ב, עמ' 133, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  20. ^ הובא בספר יוחסין השלם, עמ' 188
  21. ^ אלחנן ריינר טען על סמך מחקרים מוקדמים שהכוונה לרבי דוד בן יהודה החסיד, ראו: אלחנן ריינר, ‏עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל, 1099-1517, דוקטורט, האוניברסיטה העברית 1988, באתר Academia.edu
  22. ^ שמחה עמנואל, עטרת זקנים: עיון מחודש בתולדותיהם של חכמים, הוצאת מאגנס, 2021, עמ' 126, הערה 7
  23. ^ החיד"א, שם הגדולים, מערכת סופרים ערך "שושן סודות"
  24. ^ אברהם אפשטיין, "רבי משה הגולה מקיוב בן יעקב בן משה", האשכול, שנה ראשונה קראקא תרנ"ח, עמ' 147, ראו גם: אברהם אליהו הרכבי, גלות כיוב וליטא א, חדשים גם ישנים, א עמ' 8, באתר אוצר החכמה
  25. ^ היעב"ץ ספר מטפחת ספרים פרק ט
  26. ^ מובא בבית יוסף חושן משפט סוף סימן שפח; וכן שו"ת הרשב"א ב רמז-ח
  27. ^ ח"ד שעוועל, כתבי הרמב"ן, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"ד, כרך א', עמ' שסז–שסח