ששת דסמרקדיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי ששת דסמרקדיל
כתב ידו בענייני סוד העבור
כתב ידו בענייני סוד העבור
לידה קטלוניה
מדינה כתר אראגון עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ראשונים יהדות ספרד
רבותיו רמב"ן
תלמידיו רבי יצחק דמן עכו
בני דורו ריטב"א
חיבוריו מאמרים בנושאים קבליים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי ששת מדסמרקדיל היה מקובל מתלמידי הרמב"ן אשר התפרסם בשל גישתו הרציונלית לגלגול נשמות. מכונה גם רבי ששת מקטלוניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידועים הרבה פרטים על תולדותיו. כל שידוע הוא שלמד אצל רמב"ן והגיע לעכו לשאול אותו שאלות בענייני גלגול נשמות.

תלמיד הרמב"ן, רבי יצחק דמן עכו, מזכירו בספרו מאירת עיניים:

"אמר לי מורי כי באחרית ימי הרב הלך רב ששת אליו לעכו ושאל ממנו הסוד, ואמר, כי לא היה זוכר בו, כי אמר שהיה סומך בבחרותו על חדודו ולא השגיח לרמוז אותו"

מאירת עינים סוף פרשת בראשית

.

גם רבי יהושע אבן שועיב בבאורו לפירוש הרמב"ן לתורה מביא פירושים מרבי ששת תלמיד הרמב"ן.

משה שטיינשניידר שיער שבכל מקום שרבי שם טוב בן גאון מזכיר "דעת החכם" כוונתו לרבי ששת.[1], אך גרשום שלום חלק על זיהוי זה.

גרשום שלום פרסם מקבץ מתורתו אשר ליקט מכתבי תלמידי הרמב"ן, וכן מכתב יד בעיקר בענייני גלגול, בדרך רציונלית.

דעותיו של דסמרקדיל בגלגולים הם חדשניות, והם על פי שכלו ולא כפי ששמע מרבותיו. לדעתו הגלגול הוא עונש לרשעים בלבד – עונש אשר פותח להם גם אופציה לתיקון. דסמרקדיל כותב שעל פי הקבלה הגלגול גם אצל הבינונים, אך אינו נראה כן על פי השכל, ועל כן קובע שהגלגול בבינונים אפשרי אך אינו ודאי. לטענתו האומר שיש גלגול אצל צדיקים הוא מוציא "דיבה גדולה".

לטענתו, בעת התחיה כל נפש מגולגלת תקבל רוח חדשה שלא הייתה בעת הבריאה. דעתו זו היא דעת יחיד.

משה אידל חלק על שלום וטען שכתב היד אינו לרבי ששת דסמרקדיל,[2] וייתכן שהוא לרבי ששת אביו של רבי יצחק בן ששת,[3] כמו כן ציין לכתבי יד נוספים של דסמרקדיל. אידל סיכם את דבריו, "וראויה סוגיה זו לידון בהרחבה".

בספרייה הלאומית קיימים מספר כתבי יד שלו בענייני גלגול, בעניין צדיק ורע לו ועוד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישורון של קאמבק שנה ששית חלק הגרמני עמ' 95
  2. ^ על טענה זו הרחיב במאמרו פירוש לא ידוע לסודות הרמב"ן בדעת (כתב עת) 2 - 3 תשל"ח-תשל"ט עמ' 124 - 126.
  3. ^ לטענה זו ראה ישראל תא שמע, על כמה ספרים אבודים מימי הביניים מחקרים בספרות התלמודית מוגשים לשאול ליברמן ירושלים תשמ"ג עמ' 218-219
  4. ^ נדפס לאחר מכן בתוך ספר, מגנזי המכון לתצלומי כתבי יד עבריים, הספרייה הלאומית, ירושלים תשנ"ו, עמ' 97.
  5. ^ כתב יד זה נדפס אצל שלום הנ"ל, וכן על ידי דניאל אברמס, "ספר הבהיר" לוס אנג'לס תשע"ד, עמ' 49.