חידושי הרמב"ן לתלמוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חידושי הרמב"ן לתלמוד
חידושי הרמב"ן למסכת גיטין, ורשה, 1879
חידושי הרמב"ן למסכת גיטין, ורשה, 1879
מידע כללי
מאת רמב"ן
סוגה חידושים לתלמוד

חידושי הרמב"ן[א] הוא ספר יסוד בלימוד הגמרא ומספריו החשובים של רבי משה בן נחמן.

הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת תקופת הראשונים, נחלקו מרכזי התורה לשניים ואיתם גם סגנונות הלימוד, יהדות ספרד וצפון אפריקה, ויהדות מערב אירופה הנוצרית, שכללה בעיקר את איטליה, אשכנז וצרפת.

בעוד ביהדות ספרד התמקדו בעיקר בספרות ההלכתית וחיברו חיבורים דוגמת הלכות הרי"ף ומנה תורה לרמב"ם, בצרפת ושלוחותיה התעסקו בעיקר בפרשנות לתלמוד, דוגמת רש"י בפירוש הקצר, והמשכה בדרך הפלפול מבית מדרשם של בעלי התוספות.

במדינות כגון ארגון וקסטיליה אשר היו קרובות לצרפת נוצרה שיטת לימוד חדשה אשר עירבה את בית המדרש החדשני של בעלי התוספות הצרפתים מחד, ומאידך פירושי הרי"ף והגאונים נחשבים בהם לסמכות עליונה.

הרמב"ן פיתח סוגה ספרותית חדשה והיא ספרות החידושים לתלמוד אשר החלה אצלו והסתיימה אצל הר"ן, בסוגה זו אין המחבר מפרש אלא מעלה את הנקודות המחודשות בלבד, בשונה מן התוספות אשר עוסקים בפרשנות שוטפת,[ב] ומהרי"ף שהביא רק סיכום הלכתי, וזהו יחודו של הספר - השילוב הרבגוני בין כל השיטות, וכלשון פרופסור יצחק טברסקי:[1] ”הרמב"ן חיתן את הלימוד הצרפתי והספרדי לנצח“.

יוצאות מן הכלל הן "לקוטות הרמב"ן" אשר הינם חיבור המסכם את מהלך הגמרא עד לפסיקת ההלכה, ייתכן שלקוטות אלו הן שלב מוקדם בחיבורי הרמב"ן או אולי שיטת חיבור אחרת הנוספת לחידושים.[ג]

ישראל תא שמע טען שבחידושיו לסוגיות לתלמוד למד בדרך הצרפתית ומיזג לתוכה מתלמוד ספרד אולם בפסיקותיו ההלכתיות פסק בדרך הספרדית ומיזג לתוכה את שיטת הפסיקה הצרפתית.

מחידושי הרמב"ן ניכרים באופן בולט עוצמה תלמודית ובקיאות חובקת עולם, דבר שלא נעדר מעיניהם של ראשונים ואחרונים. לחידושיו ישנה השפעה עמוקה על עולמה של תורת ישראל ולימודה.

רמב"ן לא כתב את החיבור לפי סדר מסוים ולא לכל מסכת בנפרד אלא עסק בחידושים של כמה מסכתות יחד,[2] את כתיבת החיבור החל בשנות העשרים שלו, ולא יאוחר מ־1223.[3]

לשון הרמב"ן בחידושיו ידועה כמיוחדת בדקדוקה. כך כותב הרב יצחק קנפנטון, שחי בסמוך לתקופת הראשונים בקאשטיליא, בספרו "דרכי התלמוד": ”ובחידושי הרמב"ן צריך אתה לעיין דק היטב ולהשתדל ולהוציא לצמצם כל לשונו בענין שלא ישאר בו דבר מיותר אפילו אות אחת כי כל דבריו הם במספר ובמשקל ובמדה“.[4]

למן זמנו ולמשך שנים רבות, נהגו יהודי ספרד ללמוד את חידושי הרמב"ן באופן רציף, לאחר לימוד הגמרא ופירוש רש"י, כשם שבאשכנז נהגו ללמוד את פירושי התוספות.[5]

חידושיו שוקעים במידה ניכרת בכתבי תלמידיו ובית מדרשו, הרשב"א, הריטב"א, רבי דוד בונפיד, בנו רבי נחמן, וכן בספרו של רבי יצחק בן אברהם "חידושי תלמיד הרמב"ן".

דינא דגרמי ומשפט החרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל חידושי הרמב"ן נהוג לצרף שני חיבורים, דינא דגרמי ומשפט החרם.

  • דינא דגרמי – חיבור הקשור למסכת בבא קמא ועוסק בדיני גרמי כלומר הנזק הנגרם בעקיפין על ידי האדם, בראשית החיבור מוכיח שרבי מאיר הוא בעל השיטה המחייבת ודעות דעת יחיד, לאחר מכן מוכיח שדין זה הוא חיוב משורת הדין ולא קנס – הפוך משיטת התוספות, ומסיים בהבדל בין גרמי להיזק שאינו ניכר.

הנקודה העיקרית של הספר היא לחלוק על ריצב"א שטען שדין גרמי הוא קנס, וכלשון רמב"ן:

"אלא בעלי סברא זו טעו בשיקול דעתם וצללו במים אדירים והעלו בידם חרס ואנן דינא דגרמי קאמרינן ולא קנסא דגרמי"

דינא דגרמי עמ' קיח

הקונטרס יצא עם מספר פירושים, פירוש שושנת יעקב מאת רי"ש שטיינר פרמישלא תרמ"ב, פירוש מאת הרב יוסף אינגבר ליקווד תשע"א,[6] פירוש ביאור המשפט וציון במשפט מאת הרב אברהם ישעיהו ברזל, בני ברק תשנ"ז,[7] פרוש מאת הרב חים יעקובזון והרב אביגדור שור, קרית ספר תשס"ה, פירוש "דרכי ברוך" מאת הרב ברוך קמפה, בני ברק תשע"ו, פרוש "אמרי מרדכי" מאת הרב מרדכי שמואלביץ ירושלים תשנ"ד, פרוש מאת הרב יחזקאל סרנא,[8] הרב אהרון ליכטנשטיין מסר שעורים על קונטרס זה ועמד על יסוד שיטותיו של החיבור, השעורים נדפסו תחת השם "שעורי הרב אהרון ליכטנשטיין על דינא דגרמי", אלון שבות תשס"ב.

שלם יהלום העלה סיבה אפשרית לכתיבת החיבור, אבנר מבורגוס כתב חיבור המלגלג על ההלכה היהודית ובין טענותיו טען שההלכה המציאה תחבולה להיפטר מנזק והיא גרמא, ייתכן שרמב"ן כתב את הקונטרס נגדו.[9]

  • משפט החרם – דיני חרמות ונדרים בזמן הזה, בספר ארחות חיים ובספר כלבו העתיקו חלקים גדולים מהספר.

במהדורות שונות הוסיפו גם ליקוטים מספר תורת האדם, דרשה לראש השנה, השגות לספר הצבא ועוד.

המקורות לחיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורותיו של רמב"ן רבים, המקורות הבסייסים הם רש"י ותוספות, ועליהם הוסיף את רבינו חננאל, הר"יף, והרמב"ם, כמו כן בפירושו שוקעו פירושים פרובסנליים רבים כמו הראב"י וחתנו הראב"ד אשר נשתמרו בעיקר בזכות פירושו, במידה מועטה יותר מובאים רשב"ם, בעל ספר התרומה, רבינו אפרים שמכונה על ידי רמב"ן תלמיד הרי"ף, רבי יהודה אלברצלוני מספר העתים, רבי יצחק בן גאות, רבי יצחק בן ראובן הברצלוני, הרז"ה, ספר העיטור, רבי אליעזר ממיץ, רבי יוסף אבן מיגאש רבי משה ברבי יוסף מנרבונה, רבי ברוך ברבי שמואל מארץ יוון, רבי יצחק הלבן רבי שמשון משאנץ, רבי משה מתקו והערוך, וכן רבותיו רבי יהודה בר יקר ורבי נתן ברבי מאיר.

החידושים ותורת הקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל כתבי הרמב"ן נזכרת תורת הקבלה עשרות פעמים, חריגים הם כתביו ההלכתיים של רמב"ן שלא מובאת בהם הקבלה אלא פעמיים בלבד,[10] והסיבה לכך תמוהה, סברות שונות לכך הועלו ונדחו: אין לטעון שאת הקבלה גילה בבגרותו ואת כתביו אלה כתב בצעירותו, מכיוון שבהקדמה להשלמות לרי"ף נזכרים מושגים כמו עשר הספירות ועוד, מה שמוכיח שהיה מקובל כבר בצעירותו, כמו כן אין לטעון שהסתיר את תורת הקבלה ולא חפץ לפרסמה ברבים – וזאת מפני שפירושו לתורה רווי בסודות, עודד ישראלי הראה[11] שמקומה של ההלכה והקבלה שונה אצל רמב"ן ממקובלים דורו, רבי עזרא מגירונה למשל, טען שכל תורת הקבלה היא עצם ידיעת האל וממנה נובעות כל המצוות ואף ההלכה, אולם רמב"ן גרס שתורת הקבלה היא עוד ענף מענפי התורה וממילא אין כל קשר בינו לבין ההלכה ואין צורך לשלבם זה בזה.

גם האגדה נחסרת מספריו, ואינו מבארה אלא פעמים ספורות, את נקודה זו ישראלי לא בירר במחקרו.

נוסחאות וגרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מרש"י ובעלי התוספות אשר בעשרות מקומות תיקנו ושינו גרסאות, רמב"ן לא תיקן ניסוחים מסברתו כלל, וכלשונו: ”והגהת ספרים בסברה עבירה גמורה וראוי לנדות עליה“[12] שונות הם נוסחאות ספרד אשר במידת הצורך רמב"ן קיבלם ותיקן על פי נוסחם.[13][14]

כללי הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת משיטות הפרשנויות לתלמוד היא שיטת הכללים, למשל "כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי אינו אלא לפרש", רמב"ן הרחיב את השיטה וכלל בה כללים סגנוניים וספרותיים, כללים אלה אינם נוקשים ומחייבים אלא הם מציינים טכניקות לימודיות ודרכי הבעה שהאמוראים נוקטים בדרך כלל, דרך זו נוטה יותר לשיטת הלימוד הספרדית ולא כבעלי התוספות שבמקרה של שאלה מעדיפים ליישבה במשא ומתן קלאסי ולא בהבאת כלל כלשהו, שרגא אברמסון ליקט עשרות כללים כאלה והדפיסם בספר "כללים בדברי הרמב"ן".[15]

החידושים והירושלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקופת רבינו חננאל ואילך נמצאו חכמים רבים שציטטו מהתלמוד ירושלמי אך לא במידה רבה, ואף אם השתמשו בו זה היה לעזר בלבד ולא כספר בפני עצמו, יוצא דופן הוא רמב"ן אשר מביאו ומזכירו במאות מקומות בכתביו (– בערך כאלף וחמש מאות פעמים), בהם מפרשו ומבארו, ומשתמש בו כמפרש את סוגיות הבבלי, כמכריע במחלוקת, ולפסיקת הלכה.[ד][16] רמב"ן ציטט את הירושלמי מתוך כתב יד ולא מכלי שני, כך מעידים לשונות כמו "מצאתי בירושלמי" או "ולא מצאתי לא בתוספתא ולא בירושלמי כמה היא" לשון מורה על בקיאות בירושלמי, בשל כך יש חשיבות לגרסאותיו, לצורך הגהת הירושלמי.

ככל הנראה רמב"ן המשיך את המסורת מרבו יהודה בר יקר אשר הרשב"א מעיד עליו שחיבר פירוש לירושלמי.[ה]

בעקבות רמב"ן נכנס התלמוד הירושלמי לסדר הלימוד ונהפך לספר קאנוני בקרב בית מדרשו של רמב"ן, ותלמידיו הרשב"א הריטב"א והלאה כבר מזכירים אותו על הסדר.[17]

בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נדפס במשך הדורות בעשרות מהדורות, לראשונה בשנת ה'רפ"ג ולאחריה רק בשנת ה'ת"ק, הדפוסים הראשונים של כל מסכת הם: שבת פרשבורג תקצ"ז, יבמות המבורג ת"ק, כתובות מץ תקכ"ה,[18] בשנת תרפ"ח, גיטין ונדה בתוך ספר חמשה שיטות זולצבאך תקכ"ב, קידושין בתוך ספר אוריין תליתאי סלוניקי תקי"ט, בבא מציעא בתוך מהדורת אור עולם ירושלים תרפ"ט, בבא בתרא ונציה רפ"ג, מכות בתוך ספר שבע עיניים ליוורנו תק"ה, עבודה זרה בתוך ספר מעשי צדיקים ליוורנו תק"מ, חולין בתוך ספר מזבח כפרה ליוורנו תק"ע, מן הלקוטות נמצא בידינו: ברכות עירובין - סוכה (למעט ביצה ושקלים), בין השנים תרפ"ח – תרפ"ט נדפסו לראשונה כל חידושיו לתלמוד על ידי הוצאת אור עולם בהגהת הרב איסר זלמן מלצר, במהדורה זו והבאות לא חילקו בין חידושיו ללקוטותיו.

המהדורות הנפוצות הם מהדורת מכון מערבא ומהדורת הרב משה הרשלר,[19] מוסד הרב קוק החלו בהדפסת הספר ולעת עתה הוציאו כרך אחד על מסכת כתובות.

הרב נפתלי נבנצל מראשי ישיבת פוניבז' לצעירים ליקט מפירושיו לתורה והדפיסם על סדר הש"ס תחת השם "תורת הרמב"ן", בני ברק תשע"ז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עודד ישראלי, ר' משה בן נחמן, ביוגרפיה אינטלקטואלית, הוצאת מאגנס, 2021, פרק שני עמ' 54 – 69.
  • ישראל תא שמע הספרות הפרשנית לתלמוד באירופה ובצפון אפריקה חלק ב' עמ' 29 - 55, הוצאת מאגנס ירושלים תשס"ד.
  • שלם יהלום, "קבלה וחידוש בכתבי הרמב"ן ובמחקר עיון בסוגיות הקטלנית וצומת הגידין" כתב העת 'קבלה' טז תשס"ח עמ' 201 -231.
  • שלם יהלום, 'יסוד המעלה, החכם הגדול ר' משולם: לשאלת הזיקה בין חידושי הרמב"ן וספר ההשלמה', מדעי היהדות 45 (תשס"ח), עמ' 69–95.
  • שלם יהלום, 'קובצי התוספות לקידושין בספריית הרמב"ן', סידרא פח תשע"ג עמ' 165 – 217.
  • יוסף אראל, השפעות הדדיות בין פרשנות הפשט לבין העיון ההלכתי ביצירתו של רמב"ן עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, טורו קולג', ירושלים, תשס"ו.[20]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ויקיטקסט חידושי הרמב"ן לתלמוד, באתר ויקיטקסט
  • החידושים:

    על החידושים:

    ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ כך כונה כבר בדורו בספר התרומות שער לד ח"א, ובנימוקי יוסף כתובות פו: הרשב"א ר"ה לד. מכנהו נמוקי רמב"ן
    2. ^ התוספות שעומדות לפנינו הן ערוכות ומתומצתות על ידי רבי אליעזר מטוך
    3. ^ בידינו אין מסכת גם עם חידושים וגם עם לקוטות
    4. ^ אף שפסקו לפניו מהירושלמי הוא קבע כללים מיוחדים לכך.
    5. ^ ראה שו"ת הרשב"א א תקכ"ג שכותב שהיה "אב למקראו ולפירושו" של הירושלמי, וככל הנראה הוא היה המפרש הראשון לירושלמי, ריב"י כנראה למד זאת מרבי שמשון משאנץ אחיו של רבו הריצב"א, אשר הביא באופן סדיר מהירושלמי לפירושו לסדר זרעים, אם כי נמנע מלפרשו

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ Rabbi Moses ben Nachman: Explorations in His Religious and Literary Virtuosity,” p. 7“
    2. ^ כך הוכיחו עזרא שבט ורח"ד שעוועל לעומת יצחק אונא שטען שיש סדר לחיבוריו.
    3. ^ בתשובותיו (מב) מביא שהשנה עכשיו היא תתקפ"ג ובהמשך (סימן ו) מפנה רמב"ן את הקורא לחידושיו, כמו כן בספר התרומות שהתחבר ב – 1223 כבר מובאים חידושי הרמב"ן
    4. ^ הרב יצחק קנפנטון, דרכי התלמוד, פרק ה', באתר ויקיטקסט
    5. ^ הקדמת רבי פרופייט דוראן לספר מעשה אפוד, רבי אברהם זכות בספר יוחסין, רבי דוד מסיר בן רבי יהודה מסיר לאון בספר כבוד חכמים עמ' 130, מהריב"ל תשובה נו, הקדמת רבי יהודה כלץ לספר משיח אלמים, וכך הביא עזרא שבט בשם כתב יד לרבי יצחק אבוהב ורבי משה דאנון מפורטוגל, וראה עוד בספר שם הגדולים לחיד"א בערכו
    6. ^ הרב יוסף אינגבער, ‏דינא דגרמי לרמב"ן ע"פ מילי דגרמי, לייקווד תשעא, באתר HebrewBooks
    7. ^ הרב אברהם ישעיהו ברזל, ‏דינא דגרמי עם פירוש ביאור המשפט וציון במשפט, בני ברק תשנ"ו, באתר אוצר החכמה
    8. ^ הרב יחזקאל סרנא, ‏סיכום ספר דינא דגרמי, נספח לספר בית יחזקאל נשים ב, באתר HebrewBooks
    9. ^ שלם יהלום "צריכות עוד נגר והולם להולמן – לתולדותיה של פולמוס הנזקים העקיפים" סידרא כב, תשס"ז, עמ' 21 – 39, ראו גם אברהם אליצור בר אשר, המניעים הסמויים של הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי, סידרא, כ, תשס"ה, עמ' 57 – 67.
    10. ^ יבמות דף מט עמוד ב, שבועות דף כט עמ' א
    11. ^ הלכה מדע וסוד למקומה של הקבלה ביצירתו ההלכית של הרמב"ן, דיני ישראל כרך לב, תשע"ח, עמ' 115 – 130
    12. ^ חידושי הרמב"ן בבא בתרא קלד:
    13. ^ ראה למשל כתובות טז ע"א, שם ע"ב ועוד
    14. ^ ראה עוד שלם יהלום "להגיה ספרים אי אפשר: עיונים בביקורת הנוסח של הרמב"ן" JSIJ 6 (2007) עמ' 189 – 217
    15. ^ שרגא אברמסון, כללי התלמוד בדברי רמב"ן, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"א, באתר אוצר החכמה
    16. ^ ראה עוד לוי גינצבורג פירושים וחידושים בירושלמי כרך א מבוא עמ' קט, קכח-ט, וכן עזרא שבט חידושי הרמב"ן לכתובות, מבוא, עמ' 13-17
    17. ^ ראה עוד, שלם יהלום, הקבלה נקבל - הרמב"ן והתלמוד ירושלמי שנתון המשפט העברי כג תשס"ה, עמ' 25 - 71
    18. ^ יוחס בטעות לרשב"א
    19. ^ יד הרב הרצוג – המכון התלמוד הישראלי השלם
    20. ^ חלק מהעבודה נתפרסם תחת השם: יוסף אראל, ‏פרשנות פשט למקרא והלכה פסוקה בעבודתו של רמב"ן, JSIJ‏ 8
    21. ^ רוב מאמריו מתבססים על עבודתו זו