Europride

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אירועי "EuroPride" בשנת 2017 במדריד, ספרד אשר במהלך ציונם, נרשם מספר שיא של משתתפים עם מעל ל-3 מיליון איש

EuroPride (בעברית: אירועי הגאווה האירופאיים) הם אירועים בינלאומיים פאן-אירופאים המוקדשים לגאוות להט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) הנערכים מדי שנה בעיר אירופית אחרת מאז 1992.

העיר המארחת היא בדרך כלל עיר עם אירועי גאווה מבוססים או קהילת להט"ב פעילה ומשמעותית בשטחיה. אירועי הגאווה האירופאיים נמשכים במשך שבוע-שבועיים ואף חודש אשר במהלכם מתקיימים ברחבי העיר המארחת מגוון אירועים בהם: מצעדי גאווה בסגנון מרדי גרא, הופעות חיות, כנסי זכויות אדם, נאומים פוליטיים, פסטיבלי מוזיקה, מסיבות במועדוני לילה ואירועים להעלאת מודעות למאבק במחלת האיידס ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות התשעים (1990)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"EuroPride" נחנך לראשונה בלונדון בשנת 1992, בהשתתפות קהל של למעלה מ-100,000 איש. בשנה שלאחר מכן אירחה ברלין את החגיגות. כאשר אמסטרדם אירחה את האירועים בשנת 1994, הם הפכו לאחר מכן לאסון פיננסי והשאירו חובות של כ-450 אלף יורו. בשנת 1996 עברו "EuroPride" לקופנהגן, שם זכתה לתמיכה חזקה של מנהיגי העיר. בשנת 1997 אירחה בירת צרפת, פריז את האירועים אשר נתמכו על ידי נותני חסות מסחריים רבים וזכו להצלחה רבה. במהלך ציונם צעדו למעלה מ-300,000 איש אל הבסטיליה. סטוקהולם הייתה העיר המארחת ב-1998. לונדון הייתה אמורה לארח שוב את ציוני "EuroPride" ב-1999, אך האירועים בוטלו לאחר שהמארגנים פשטו את הרגל.

שנות האלפיים (2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירועי "EuroPride" בקלן, גרמניה אשר הוגדרו עם מספר השתתפות של מעל 1.2 מיליון איש, 2002

בשנת 2000, אירועי הגאווה העולמיים, "WorldPride" התקיימו לראשונה באירופה בבירת איטליה, רומא עם מעל 250,000 איש וכפי שקרה בכל פעם מאז, כאשר ציוני "WorldPride" נמצאים באירופה, לא מתקיים "EuroPride" בנוסף בנפרד ביבשת ולכן, שולב יחד עם "WorldPride". על פי הערכות המארגנים, צעדו במהלך החגיגות כ-250,000 איש מהקולוסיאום עד לקירקוס מקסימוס, שניים מהאתרים העתיקים המפורסמים ביותר ברומא. מספר זה היה מהקהלים הגדולים ביותר שצעדו בעיר רומא מזה עשרות שנים.[1] מלבד המצעד התקיימו ברחבי העיר וועידות על מצב זכויות להט"ב בעולם, כנסים, תצוגות אופנה וקונצרט בהשתתפות גלוריה גיינור, וילג' פיפל, ג'רי האליוול ורופול.

וינה, בירת אוסטריה אירחה את "EuroPride" בשנת 2001, ומשכה קהל רב ממרכז אירופה. בשנת 2002 ציון "EuroPride" בקלן, גרמניה, הוגדר עם מספר המשתתפים הגדול ביותר אי פעם עם גורמים רשמיים אשר העריכו מספר השתתפות של מעל 1.2 מיליון איש. אירועי "EuroPride" התארחו במנצ'סטר, הממלכה המאוחדת בשנת 2003 והמבורג, גרמניה בשנת 2004.[2] אוסלו, נורווגיה אירחה אותו בשנת 2005, עם שחקן הקולנוע הבריטי, איאן מקלן כאורח כבוד.

בשנת 2006 אירחה לונדון בפעם השנייה את האירועים אשר בציונם אורגן פסטיבל בן שבועיים שהגיע לשיאו במצעד ביום האחרון (1 ביולי) בו הוזמנו צועדים ללכת ברחוב אוקספורד, אחד מרחובות הקניות העמוסים ביותר בעיר, בפעם הראשונה שהם היו מותרים לעשות זאת מבחינה חוקית. במצעד השתתפו ראש עיריית לונדון קן ליווינגסטון, חבר הפרלמנט מהמפלגה השמרנית, אלן דאנקן, פעיל זכויות האדם פיטר טאצ'ל, וחברת הפרלמנט האיטלקי הטרנסג'נדרית הראשונה, ולדימיר לוקסוריה. בעקבות המצעד התקיימו אירועים בשלושה מכיכרות הבירה: עצרת בכיכר טרפלגר שבה נאם איאן מקלן, ואירוע בידור בכיכרות לסטר וסוהו. האירועים באותה שנה ציינו את הפעם הראשונה שבה עצרות הגאווה והבידור העיקריות של לונדון הועלו בתוך העיר עצמה, במקום בפארקים פתוחים.

בשנת 2007 אירחה בירת ספרד, מדריד את אירועי "EuroPride", שהתקיימו בצ'וקה, המוגדר כגיי ויליג' של הבירה, במהלך השבוע האחרון ביוני. מדריד נבחרה לציון האירועים לאחר העברת לגליזציית הנישואים החד מיניים והגישה לניתוח להתאמה מגדרית של טרנסג'נדרים שספרד עברה בשנתיים הקודמות. במהלך ציוני האירועים יותר מ-1.2 מיליון איש השתתפו במצעד האחרון כשעבר ברחובות מרכז העיר אלקלה, ובגראן ויה, והסתיים בפלאזה דה אספניה. לראשונה, עיריית מדריד תרמה מימון לארגון הלהט"ב "MADO". בנוסף, התקיים בפארק קאזה דה קמפו אירוע פרטי. ב-2008 ייסד ארגון הלהט"ב "Stockholm Pride" את "EuroPride" בפעם השנייה בסטוקהולם, שנערך בין התאריכים 25 ביוני ל-3 באוגוסט, עשור לאחר אירוח האירועים בשטחה בשנת 1998. ציריך, שווייץ אירחה את "EuroPride" בשנת 2009 עם רשימת אירועים בת חודש ימים בין ה-2 במאי ל-7 ביוני, שהגיעה לשיאה במצעד ברחבי מרכז ציריך ב-6 ביוני עם מעל 100,000 משתתפים.

עשור 2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון אירועי "EuroPride" בשנת 2010 נערכו בבירת פולין, ורשה.[3] המארגנים הכינו אירועים רבי פנים בין התאריכים 9 עד 18 ביולי. המצעד הרשמי התקיים ב-17 ביולי. זו הייתה הפעם הראשונה שציון אירוע להט"ב כלל אירופי התקיימה במדינה קומוניסטית לשעבר. הכותרת הראשית של האירועים בוורשה גיבשה כנושא המרכזי שלה, דרישה ללגליזציה של שותפויות אזרחיות חד-מיניות. בשנת 2011 חזרו אירועי "EuroPride" לציונם הרומא בהנחיית השחקנית האיטלקית קלאודיה גריני. המצעד נסגר בהופעה ונאום של זמרת הפופ האמריקאית ליידי גאגא בקירקוס מקסימוס. באותה שנה, השתתפו באירועים בבירה מעל מיליון איש לעומת כ-250,000 בשנת 2000.[4]

"EuroPride" בשנת 2013 התקיים במרסיי, צרפת בין התאריכים 10–20 ביולי, והתמקד בחגיגת לגליזציית הנישואים החד מיניים בצרפת אותה שנה אשר כלל את חגיגת החתונה החד מינית הגדולה ביותר באירופה.[5] ציוני "EuroPride" לשנת 2016 חזרו לאמסטרדם, הזמרת-יוצרת הבריטית טארה מקדונלד ביצעה במהלכם את הסינגל שלה "I Need A Miracle" שנבחר להמנון האירועים ועוצב מחדש על ידי גרגור סלטו.[6][7][8] בשנת 2017 "EuroPride" לא צוין מכיוון ש-"WorldPride" התקיים במדריד אך שולבו יחדיו והגיעו למספר שיא של משתתפים מאז היווסדות האירועים עם מעל ל-3 מיליון איש. ביוני 2019, כאשר התקיים EuroPride" בווינה, נשיא אוסטריה, אלכסנדר ואן דר בלן הפך לראש המדינה הראשון מהיווסדות האירועים אשר משתתף במצעד.

איגוד מארגני "EuroPride"[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריסטין גארינה (ימין), נשיאת "EPOA" בוועידת זכויות האדם, סטוקהולם, שוודיה בשנת 2018

איגוד מארגני הגאווה האירופיים (המקוצר לעיתים קרובות ל-"EPOA") נוסד בלונדון בשנת 1992 לקראת קיום "EuroPride" הראשון.

"EPOA" הוא ארגון עם שמונה חברי דירקטוריון נבחרים, אשר כולם מתנדבים בארגוני להט"ב שונים באירופה. לארגון אין צוות שכר ומיקום מטהו הוא בבריסל, בלגיה. הדירקטוריון נפגש מספר פעמים בשנה, ולעיתים קרובות מקיים ישיבה בעיר המקיימת את אירוע "EuroPride" שלה באותו סוף שבוע.

כל ארגון גאווה יכול להיות חבר ב-"EPOA" בתשלום דמי חבר אשר נותן לארגון זכויות הצבעה באספה הכללית השנתית, כולל הצבעות על הצעות "EuroPride" עתידיות. החברות בארגון הופכת את הארגון באופן אוטומטי לחבר בארגון "InterPride" המייצג ומורכב ממפיקי אירועי גאווה, המקביל הבינלאומית של "EPOA". ל-"EPOA" ישנם יותר מ-130 חברים ברחבי אירופה.

נשיאת "EPOA" הנוכחית היא פעילת זכויות האדם הלטבית, קריסטין גארינה.

ערים מארחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-90 של המאה ה-20
# שנה העיר המארחת מארגני האירוע נושא תאריכים מספר משוער של משתתפים
1 1992 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת לונדון n/a
2 1993 גרמניהגרמניה ברלין n/a
3 1994 הולנדהולנד אמסטרדם n/a 120,000
- 1995 לא התקיים
4 1996 דנמרקדנמרק קופנהגן Copenhagen Pride Association n/a 35,000
5 1997 צרפתצרפת פריז n/a
6 1998 שוודיהשוודיה סטוקהולם n/a
- 1999 לא התקיים
העשור הראשון של המאה ה-21
# שנה העיר המארחת מארגני האירוע נושא תאריכים מספר משוער של משתתפים
7 2000 איטליהאיטליה רומא Circolo di Cultura Omosessuale Mario Mieli -[9] 'בגאווה אנו סומכים' 1 ביולי - 8 ביולי 500,000
8 2001 אוסטריהאוסטריה וינה n/a
9 2002 גרמניהגרמניה קלן Kölner Lesben- und Schwulentag e.V. (KLuST) 'קלן חוגגת גיוון' 15 ביוני - 7 ביולי 1,200,000
10 2003 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת מנצ'סטר n/a
11 2004 גרמניהגרמניה המבורג Hamburg Pride e.V. 'אהבה שוברת מחסומים' 4 ביוני - 13 ביוני 500,000
12 2005 נורווגיהנורווגיה אוסלו Europride Oslo As n/a 18 ביוני27 ביוני 70,000-100,000
13 2006 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת לונדון n/a
14 2007 ספרדספרד מדריד Spanish LGBT Collective Organization 'עכשיו אירופה, שוויון אפשרי' 22 ביוני - 2 ביולי 2,500,000
15 2008 שוודיהשוודיה סטוקהולם Stockholm Pride Agency[10] 'שבירת גבולות חטא שוודית' 25 ביולי - 3 באוגוסט 80,000
16 2009 שווייץשווייץ ציריך EuroPride 09 Organising Association -[11] 'חוגגים 40 שנה בגאווה' 2 במאי7 ביוני 100,000
העשור השני של המאה ה-21
# שנה העיר המארחת מארגני האירוע נושא תאריכים מספר משוער של משתתפים
17 2010 פוליןפולין ורשה Equality Foundation (Fundacja Równości) 'חופש, שוויון, סובלנות!' 7 ביולי - 17 ביולי 8,000 - 15,000[12]
18 2011 איטליהאיטליה רומא Circolo di Cultura Omosessuale Mario Mieli -[13] 'בנה את הגאווה שלך!' 2 ביוני - 12 ביוני 1,000,000
19 2012 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת לונדון Pride London n/a 23 ביוני8 ביולי n/a
20 2013 צרפתצרפת מרסיי LGP Marseille 'אירופה בתנועה לשוויון - אירופה בתנועה לשוויון!' 10 ביולי - 20 ביולי n/a
21 2014 נורווגיהנורווגיה אוסלו[14] Oslo Pride AS n/a 20 ביוני - 29 ביוני[15] n/a
22 2015 לטביהלטביה ריגה[16] LGBT and their friends association MOZAĪKA 'היה השינוי! עשה היסטוריה! שינוי ההיסטוריה זה להיט!' 15 ביוני - 21 ביוני 5,000[17]
23 2016 הולנדהולנד אמסטרדם[18] Stichting Amsterdam Gay Pride 'הצטרף לחופש שלנו, תרגיש חופשי להצטרף אלינו!' 26 ביולי - 7 באוגוסט 560,000[19]
24 2017 ספרדספרד מדריד[20] Spanish LGBT Collective Organization 'למען זכויות הלהט"ב ברחבי העולם' 23 ביוני - 2 ביולי 3,000,000[21]
25 2018 שוודיהשוודיה סטוקהולם וגטבורג Stockholm Pride

West Pride (Gothenburg)

'שתי ערים, פסטיבל אחד - לאירופה המאוחדת' 27 ביולי - 19 באוגוסט 60,000[22]
26 2019 אוסטריהאוסטריה וינה HOSI Wien 'חזון גאווה' 1 ביוני16 ביוני 500,000[23]
העשור השלישי של המאה ה-21
# שנה העיר המארחת מארגני האירוע נושא תאריכים מספר משוער של משתתפים
2020 יווןיוון סלוניקי Thessaloniki Pride 'ברוכים הבאים לעתיד, שבו כולם יכולים להצטרף' בוטל עקב מגפת הקורונה
27 2021 דנמרקדנמרק קופנהגן Copenhagen Pride and Copenhagen 2021 'אתה כלול' 12 באוגוסט22 באוגוסט
28 2022 סרביהסרביה בלגרד Belgrade Pride לא נקבע 12 בספטמבר18 בספטמבר
29 2023 מלטהמלטה ולטה Malta Pride לא נקבע 7 בספטמבר17 בספטמבר
30 2024 יווןיוון סלוניקי Thessaloniki Pride לא נקבע לא נקבע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Europride בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ BBC News | EUROPE | Gay pride triumphs in Rome, news.bbc.co.uk
  2. ^ Deutsche Welle (www.dw.com), EuroPride Seeks to Break Barriers in EU | DW | 13.06.2004, DW.COM (בBritish English)
  3. ^ "Poland hosts landmark European gay pride". BBC News (באנגלית). 17 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-1 באוגוסט 2021. 
  4. ^ Un milione all'Europride di Roma Lady Gaga incanta il Circo Massimo "Non siete soli a chiedere amore" - Diretta aggiornata alle 22:05 del 11 giugno 2011 - Repubblica.it, web.archive.org, ‏2015-02-04
  5. ^ 2013 Mariage pour tous l Ceremonie Europride 2013, web.archive.org, ‏2013-07-06
  6. ^ Tara McDonald releases gay anthem for pride - TheGayUK (בBritish English)
  7. ^ Tara McDonald présente l'hymne de l'Europride 2016. par Prue, web.archive.org, ‏2019-07-03
  8. ^ Tara McDonald's 'I Need a Miracle' is EuroPride Anthem | News, MN2S, ‏2016-06-23 (בAmerican English)
  9. ^ "official website Circolo di Cultura Omosessuale Mario Mieli - Roma World Pride organisation association (in Italian)". Mariomieli.org. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2013. 
  10. ^ "official website Stockholm Pride organisation (in English and Swedish)". Stockholmpride.org. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2013. 
  11. ^ "official website EuroPride 09 Organising Association (in German, English, and French)". Europride09.eu. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2013. 
  12. ^ "8 tysięcy osób uczestniczyło w warszawskiej EuroPride - WPROST". Wprost.pl. 17 ביולי 2010. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2013. 
  13. ^ "official website Roma Pride organisation (under construction)" (באיטלקית). Europrideroma.eu. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2013. 
  14. ^ "EuroPride 2014 goes to Oslo, Norway". Europride.info. אורכב מ-המקור ב-15 February 2013. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2015. 
  15. ^ "EuroPride Oslo 2014 - Oslo, Norway - Community Organization". Facebook. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2015. 
  16. ^ "BREAKING NEWS: RIGA WILL HOST EUROPRIDE 2015". Skapis.eu. בדיקה אחרונה ב-22 בפברואר 2015. 
  17. ^ "Liveblog: EuroPride 2015 in Riga". lsm.lv. 20 ביוני 2015. בדיקה אחרונה ב-22 ביוני 2015. 
  18. ^ "Amsterdam 2016". Europride.com. 19 בפברואר 2016. בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2016. 
  19. ^ "RTLnieuws: Recorddrukte Canal Parade geëvenaard". 6 באוגוסט 2016. אורכב מ-המקור ב-2018-08-04. בדיקה אחרונה ב-7 באוגוסט 2016. 
  20. ^ Littauer, Dan (8 באוקטובר 2012). "Madrid to host 2017 World Gay Pride". Gaystarnews.com. בדיקה אחרונה ב-5 במרץ 2013. 
  21. ^ WorldPride Madrid 2017: all you need to know, goMadridPride, ‏2017-02-01 (בEuropean Spanish)
  22. ^ Curtis M. Wong, EuroPride 2018 Is A Colorful (And Inclusive) Tale Of 2 Swedish Cities, HuffPost, ‏2018-08-22 (באנגלית)
  23. ^ wien ORF at/Agenturen red, Halbe Million bei Regenbogenparade, wien.ORF.at, ‏2019-06-15 (בגרמנית)