אביתר לזר
 | |
| לידה |
16 ביולי 1967 (בן 57) צרפת |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| תקופת הפעילות | מ-1990 |
| מקום לימודים |
בית צבי |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אביתר לזר (נולד ב-16 ביולי 1967 בצרפת) הוא שחקן טלוויזיה, קולנוע ותיאטרון ישראלי. לאחר חזרתו בתשובה, נחשב לאחד מגדולי השחקנים בקולנוע החרדי.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לזר נולד בצרפת. אביו, דוקטור למדע המדינה, ואימו בעלת תואר שני בתולדות האמנות שהו בישראל ובחו"ל לסירוגין עקב לימודיהם, לכן נולד בצרפת. חודש לאחר שנולד עברה המשפחה לישראל והתגוררה בירושלים. בילדותו שהתה המשפחה עוד מספר פעמים בחו"ל לצורך הלימודים: שנתיים וחצי באנגליה וחמש שנים בצרפת - שם למד בבית ספר יסודי של ילדי שליחים מישראל, והשתתף בין השאר בחוג דרמה.
בתיכון למד בגימנסיה העברית בירושלים. בצה"ל שירת כפקח טיסה בחיל האוויר בבסיס עובדה צפונית לאילת. לאחר השחרור מצה"ל למד חשמלאות ועבד כחשמלאי במשך כשנה וחצי, עד שהחל ללמוד במשך שנתיים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. לאחר מכן עבר לבית הספר למשחק בית צבי אותו סיים בשנת 1993.
קריירה בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום לימודיו בבית צבי שיחק במשך כתשע שנים בתיאטרון הקאמרי: ב-1993 בהצגה "גורודיש" מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו; ב-1994 בהצגה "תמול שלשום" ע"פ ספרו של ש"י עגנון בעל אותו השם בבימויו של יורם פאלק, וב"השיבה הביתה" מאת הרולד פינטר בבימויו של איתן בלום; ב-1995 בהצגה "פולארד" מאת מוטי לרנר בבימויו של אילן רונן ובהצגה "פעורי פה" בבימויו של רוברט סטורואה; ב-1996 בהצגה לילדים "מסע הנסים והנפלאות" בבימויו של יוסף כרמון; ב-1997 בהצגה "הלילה השנים-עשר" מאת ויליאם שייקספיר בבימויו של מיכאל גורביץ' ובהצגה "רצח" מאת חנוך לוין בבימויו של עמרי ניצן; ב-1999 בהצגה "אלמה" מאת יהושע סובול ובבימויו ובהצגה "אשכבה" שכתב וביים חנוך לוין. ב-2000 בהצגה "נורה" בבימויו של אילן רונן ע"פ המחזה בית בובות מאת הנריק איבסן; ב-2001 לצד יוסי גרבר בהצגה "מר גרין" מאת ג'ף ברון בבימויו של אלון אופיר שנבחרה להצגת השנה לשנת 2001 בטקס פרס התיאטרון הישראלי. על משחקו בהצגה זו זכה לצד מיכה סלקטר בפרס ראש עיריית תל אביב יפו על-שם השחקן אברהם בן-יוסף לשחקנים ולעובדים המצטיינים בתיאטרון הקאמרי.
בתיאטרון הנפש: גילם את מייקל דאוני לצד עמי ויינברג בהצגה "מגפי פלדה" (Cherry Docs) מאת דייוויד גאו(אנ') שביים האוורד ריפ.[1]
בתיאטרון תמונע: בשנת 2000 שיחק בהצגה "כינים" שכתבו וביימו עדו בורנשטיין ושלמה פלסנר.[2][3]
בתיאטרון תאיר: בשנת 2007 שיחק במחזה "שרשרת הזהב" ("די גאלדענע קייט", תורגם גם כ"שלשלת הזהב") גרסה עברית למחזה ביידיש של י"ל פרץ, שהועלה לראשונה במחצית הראשונה של המאה העשרים בפולין.[4]
בתיאטרון גלעד אלפסי: ב-2015 גילם את ערן בהצגת היחיד "אבאל'ה" המבוססת על סיפורו האישי, שכתב וביים גלעד אלפסי.
קריירה בקולנוע ובטלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1991 השתתף בסרטו של שמעון דותן "אריות הים" לצד אורי גבריאל, ובהפקה האמריקאית "שעתנו היפה ביותר" שביים שמעון דותן והפיק מנחם גולן.
ב-1994 שיחק בסרט ההוליוודי "שרשרת הפיקוד" שביים דוד וורט, לצידו של מייקל דודיקוף.
ב-1995 שיחק בדרמת הטלוויזיה "בילויי"ם"[5] שכתב צביקה קרצנר וביימה רינה הררית.
ב-1996 השתתף בסרטו של אייל חלפון "האיטלקים באים" לצד שרון רג'יניאנו.
בשנים 1996-1999 השתתף בסדרת הטלוויזיה "כסף קטלני" שביים ערן ריקליס ושודרה בערוץ 2, גילם את ניק גולדין.
ב-1998 גילם איש שב"כ בסרט "מותה של רקדנית דיסקו" שכתבו יאיר רוה ורועי צהר וביים אמנון וינר.
ב-1999 גילם את דניאל בסרט זוכה 8 פרסי אופיר של אריק קפלון "החברים של יאנה".
בשנת 2000 שיחק בסדרה "לתפוס את השמיים" שכתב שלמה משיח וביים ינקול גולדווסר.
ב-2002 גילם את יואב בסרט דל תקציב (בי מובי) בשם "תזזית" שביים יוסי פורקוש המספר על משפחה המגלה כי לבנם יש "דיבוק".[6]
בשנת 2003 גילם את זבולון רוטנברג, בנו הבכור של האדמו"ר בטלנובלה החסידית "החצר" ששודרה בערוץ התכלת ומאוחר יותר בערוץ 10.
ב-2004 גילם מנהל גמ"ח צעיר לצד שולי רנד בסרטו של גידי דר "האושפיזין".
ב-2007 התארח בפרק הראשון של העונה הראשונה של סדרת דרמת הנוער ״האי״ ששודרה בערוץ הילדים גילם את גיל, מדען.
ב-2010 גילם את רפי בסדרת הטלוויזיה "טקסי דרייבר".
ב-2012 השתתף בסרט "זוהר הרקיע" המספר את סיפורו של טייס קרב הנשלח רגע לפני קבלת כנפי הטיסה לאימון פסיכולוגי לקראת תוכנית ההתנתקות בתפקיד אביו של הטייס ובסרט "קשר חופשי" שביימו עמיאור והילה ארציאל.
ב-2020 גילם את יונתן פולארד בקליפ "יונתן בוא מהר"[7] שכתבו ביימו והפיקו אברהם שפירא ואביה נתן וביצע אריאל זילבר.
ב-2024 גילם את ראש המוסד בסרט "נקמה יהודית 6" של יהודה גרובייס.
שיחק בסדרת "מ'זאגט לחיים", בעונה הראשונה בפרק הראשון בתפקיד טייס; בעונה 3 בתפקיד יוסף גודמאן, בכיר בעירייה שנסחט בידי גורמים עוינים.
חזרה בתשובה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2001 החל תהליך של חזרה בתשובה בעקבות חברו לדירה ולימודים בבית צבי שלומי צים שחזר בתשובה ("שלישיית הופל'ה"), ובמהלכו למד בכולל בתל אביב. על תהליך זה סיפר בריאיון לעלון השבת "גילוי דעת": "הייתה לי עבודה בתיאטרון, משכורת גבוהה והימים היו פנויים. הרגשתי שעמום נוראי שהוביל לתחושת חידלון, עצבות, דיכאון, אבדון וייאוש שהולידו כעס וזעם. היה לי חבר שחקן שהתחיל תהליך של חזרה בתשובה, ובפעם הראשונה סיפר לי על ההסתכלות האלטרנטיבית. אני זוכר שזה פגע בי חזק בבטן. הרגשתי פתאום שיש לי נקודה של תקווה, נקודה להיאחז בה, נקודת מוצא מהפלונטר שנקלעתי אליו. מרגע שהחבר שלי התחיל לדבר איתי, עברתי תהליך של שנה וחצי עד שהשתכנעתי והסכמתי שיש אלוקים. זו הייתה עבודה שכלתנית אקדמית ללא אמונה. חשיבה חילונית גמורה. הגעתי למסקנה שמעל לספק סביר שיש כח מכוון יותר משאין".[8]
לאחר חזרתו בתשובה החל לשחק בסרטי "קולנוע חרדי", ובתיאטרון תאיר - שם גילם בין היתר את יוספוס פלביוס במחזה "יודפת" ושיחק לצד גולן אזולאי במחזה "שברי לוחות" ע"פ סיפור מאת הרב חיים סבתו. תקופה מסוימת לימד משחק בתורת החיים - בית הספר לקולנוע יהודי. לזר שיחק במספר גדול של סרטים חרדים כגון "הנקמה היהודית", "הנקמה היהודית 2: חטיפת אייכמן", "יש דין ויש דיין" ו"הזכייה הגדולה" של יהודה גרובייס, "הנבל הכחול" של מוטי גל ושוקי בן פורת ("פרי עץ הדעת"), "חבל"ש" ו"72 שעות" (אולפני דינור), "תעלומת אבני החושן" של יגאל הושיאר ("ניצוצות של קדושה"), "מקום בטוח" של אהרן אוריאן (עולם ומלואו") ועוד.
על משחקו בתיאטרון תאיר אמר בריאיון לעלון השבת "גילוי דעת": "מבחינת הסטנדרטים התקציביים, המעטפת, הרמה הטכנית היא ברמה פחות מושקעת באופן טבעי אך התכנים הם בעלי חשיבות וערך. אני לא מרגיש לרגע אחד שתיאטרון תאיר נופל מבחינה מקצועית ואף להפך. אני מרגיש היום שאני נמצא במקום הטוב והנכון ביותר. תיאטרון תאיר משתווה ברמתו לתיאטרון הקאמרי ועולה עליו מבחינת התכנים".[8]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נשוי ואב לשלושה. מתגורר בבני ברק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אביתר לזר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אביתר לזר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אביתר לזר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- נבו כץ, אחד על אחד עם אביתר לזר, בעלון "גילוי דעת", כ' כסלו התשע"ב, 16 בדצמבר 2011
- עפרה לקס, עניין אישי עם אביתר לזר, באתר ערוץ 7, 19 בינואר 2012
- דודו כהן, ראיון אישי עם אביתר לזר בתוכנית "בכיוון אחר" באתר ערוץ "הידברות", 2013
- טל רויטמן-מאיר, משחק חייו: "אות הקין" שהפך לאוצר, באתר ynet, 30 בספטמבר 2013
- דודו כהן וחופית נעמן, אביתר לזר: מהצגה למציאות, באתר ערוץ "הידברות", 4 בפברואר 2014
- עופר הלוי,
😮 השחקן אביתר לזר, אתאיסט לשעבר חושף מה גרם לו לחזור בתשובה, סרטון בערוץ "ערוץ 2000", באתר יוטיוב (אורך: 44:47)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דף ההצגה באתר תיאטרון הנפש
- ^ דף ההצגה באתר אנסמבל "כאן"
- ^ דף ההצגה באתר תיאטרון תמונע
- ^ ציפי שוחט, הצגה חדשה: שרשרת הזהב, באתר הארץ, 30 באפריל 2007
- ^ בילויי"ם, באתר כאן ארכיון
- ^ מרב יודילוביץ', הערב בסינמטק: סרט אימה בעברית, באתר ynet, 29 בינואר 2003
- ^ יונתן בוא מהר - הקליפ הרשמי לכבוד בואו של פולארד הביתה, סרטון בערוץ "ה'נוער למען פולארד '", באתר יוטיוב (אורך: 04:17)
- ^ 1 2 ריאיון עם לזר בעלון השבת "גילוי דעת", כ' כסלו התשע"ב
