לדלג לתוכן

בבל (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בבל
Babel
בימוי אלחנדרו גונסלס איניאריטו עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי סטיב גולין, ג'ון קיליק
תסריט ג'ילמרו אריאגה
עריכה דוגלאס קריס, סטפן מיריון עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים

בראד פיט

קייט בלאנשט
גאל גרסיה ברנאל
קוג'י יאקושו
אדריאנה בראזה
רינקו קיקוצ'י
מוזיקה גוסטבו סנטאולאלה עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום רודריגו פריטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
חברת הפקה Paramount Vantage, Central Films, Summit Entertainment, MRC עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה 01 Distribution, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2006, 2007
משך הקרנה 142 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
ספרדית
ערבית
צרפתית
יפנית
שפות ברבריות
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 25 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו babel
פרסים פרס אוסקר בקטגוריית פסקול מקורי
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בבלאנגלית: Babel) הוא סרט דרמה בבימויו של אלחנדרו גונסלס איניאריטו, זוכה פרס גלובוס הזהב לשנת 2006. בסרט נפרשים שלושה סיפורים שונים, האחד מתרחש במרוקו, השני ביפן והשלישי בארצות הברית ובמקסיקו. בהמשך העלילה מתגלים הקשר הנסיבתי שבין הסיפורים וכן מוטיבים אחרים המשותפים לשלושת הסיפורים. כמו כן, הדמויות בסרט זה מדברות בשמונה שפות שונות.

הקרנת הבכורה בארצות הברית נערכה ב-27 באוקטובר 2006 ולאחר מכן בשאר העולם. במדינות כמו יפן והממלכה המאוחדת הסרט יצא רק בתחילת 2007.

הסרט זכה לביקורות חיוביות רבות בשל היותו סרט מיוחד בעל סיפור מקורי ובזכות המסרים האנושיים שבאים בו לידי ביטוי. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר ובפרס אוסקר בקטגוריית פסקול מקורי.

סיפור העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכפר קטן ונידח במרוקו מתבצעת עסקה בין עבדאללה לבין רועה צאן תושב הכפר למכירת רובה ציידים ישן ו-300 כדורים. רועה הצאן מוסר את הרובה לשני בניו המתבגרים, יוסף ואחמד, אשר יוצאים לרעות את הצאן ולשמור על העדר מפני תנים.

במהלך הרעייה יוסף ואחמד מנסים את הרובה ויורים בו במטרות מזדמנות. לשם הוכחת יעילות הרובה לטווחים ארוכים, מנסה יוסף לירות באוטובוס תיירים שעובר בכביש במרחק מאות מטרים בוואדי שמתחתם. לאחר זמן קצר האוטובוס נעצר. אחמד ויוסף המבוהלים מבינים כי הרובה אפקטיבי ובורחים לביתם.

באוטובוס התיירים נמצאים ריצ'רד ג'ונס ואשתו סוזן, תושבי סן דייגו שבארצות הברית, שיצאו לטיול למרוקו לצורך שיקום חיי הנישואים שלהם לאחר מות ילדם מתסמונת מוות בעריסה. כדור הרובה פוגע בסוזן באזור הכתף. ריצ'רד דורש מנהג האוטובוס להגיע בדחיפות לנקודת ישוב, בה תוכל אשתו לקבל טיפול רפואי.

בכלי התקשורת בעולם ממהרים לדווח על הפגיעה בתיירת האמריקנית, וטוענים שהפגיעה הייתה של טרוריסטים. המשטרה המרוקאית פותחת בחקירה אינטנסיבית. כשנודע לאחמד ויוסף על הפגיעה בתיירת, מתוודים השניים בפני אביהם כי הם אחראים לירי. בשלב זה חקירת המשטרה הופכת למרדף אשר הולך ומתהדק סביב האחרים.

בינתיים, אוטובוס התיירים מגיע לכפר פרימיטיבי ללא אמצעים רפואיים. סוזן המדממת והנחלשת מועברת לבקתה, שם מנסה לטפל בה וטרינר מקומי, המאבחן שבר ושטף דם חיצוני חמור, וכן רופאת אלילים קשישה שמאלחשת את סוזן באמצעות עישון סם. ריצ'רד מתקשה לתאם חילוץ לבית חולים באמצעות הטלפון היחיד בכפר ומצבה של סוזן מורע. בחלוף השעות מאבדים התיירים האחרים באוטובוס את סבלנותם, ולאחר ויכוח עם ריצ'רד עוזבים את המקום ומותירים את הזוג לבדם בכפר.

השוטרים המרוקאים מצליחים לעלות על עקבותיהם של האחים היורים ואביהם. הם מנסים לעצרם, אך אחד האחים יורה באחד השוטרים. במהלך חילופי הירי נהרג אחמד. יוסף, שמבין את מצבו, שובר את הרובה ונכנע לשוטרים.

באותו הזמן, ביפן, ילדה חרשת אילמת בשם צ'יקו וְטאיה משוועת לקרבה ולאהבה ונלחמת במציאות הקשה של חייה. צ'יקו נפגשת באקראי בבניין מגוריה בחוקרי משטרה המבקשים את אביה לחקירה. צ'יקו סבורה כי חוקרי המשטרה מבקשים את אביה בגלל מות אימה לפני כחצי שנה. באותו ערב צ'יקו יוצרת קשר עם החוקר המשטרה וזה מגיע אל ביתה ונפגש בהמשך עם אביה, יאשוג'רו, בשובו מהעבודה. יאשוג'רו נשאל על הרובה שבאמצעותו נפגעה התיירת, וזה מאשר שנתן את רובה הציידים לאדם שאימן במרוקו בשם חסן איברהים. כמו כן, החוקר משתף את יאשוג'רו בגרסה שסיפרה לו בתו, לפיה אשתו התאבדה בקפיצה ממרפסת ביתם. אך יאשוג'רו מספר שאשתו התאבדה ביריית אקדח ושבתם מצאה אותה מתה בביתה. הוא מפציר בחוקר לא להפנות אליו יותר שאלות לגבי העניין הזה.

ריצ'רד וסוזן ג'ונס

הרחק משם, בארצות הברית, אישה מקסיקנית ללא אזרחות אמריקאית, בשם אמיליה, ניצבת בפני דילמה קשה: האם לנסוע לחתונת בנה הנערכת מעבר לגבול, במקסיקו, ולסכן את שני הילדים בהם התחייבה לטפל, או להישאר בבית ולנתק את הקשר עם בנה. הילדים שנמצאים באחריותה הם של ריצ'רד וסוזן, שנמצאים עשרות אלפי קילומטרים משם, במרוקו. אמיליה יודעת שריצ'רד לא יאשר לה לנסוע, ובכל זאת היא לוקחת את הסיכון ונוסעת לחתונת בנה בטיחואנה, עיר מעבר לגבול במקסיקו. את הדרך חזרה הם עושים עם סנטיאגו, אחיינה של אמיליה, שהשתכר במהלך החתונה. הם עוצרים בגבול מקסיקו-ארצות הברית והפקיד מבקש מהם את הדרכונים וכך גם מסמך המאשר לאמיליה לקחת את ילדיו של ריצ'רד מעבר לגבול. מאחר שלאמיליה אין מסמך כזה, הם נאלצים להמתין שם. בצעד נועז סנטיאגו לפתע מתחיל לנסוע, שובר את המחסום וממשיך בדרכו. עד מהרה רודפות אחריו ניידות משטרה רבות, והוא נאלץ לנטוש את אמיליה ושני הילדים ללון במדבר. בבוקר למחרת, ללא מים ומזון, הולכת אמיליה למצוא את הכביש, משאירה את הילדים תחת עץ ומאבדת אותם. שוטר שעובר במקום עוזר לה לחפש אותם ועוצר אותה. הילדים נמצאים לבסוף. אמיליה נחקרת, נשפטת ומגורשת מארצות הברית אל מקסיקו. ריצ'רד כועס, אך מחליט שלא להגיש תביעה נגדה.

בינתיים מגיע מסוק אל הכפר בו גוססת סוזן. הוא לוקח אותה ואת ריצ'רד אל בית החולים בקזבלנקה, שם מבצע ריצ'רד שיחה אל אמיליה, שיחה שהתקיימה בתחילת הסרט.

שחקנים ודמויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמדויות ופרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד ל-100 פרסים שונים וזכה ב-25 מהם. בפסטיבל קאן בשנת 2006 הסרט זכה בפרס הבימוי הטוב ביותר אך הפסיד את פרס דקל הזהב. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הדרמה הטוב ביותר לשנת 2006. בטקס האוסקר לשנת 2006, הפסיד הסרט את פרסי הבימוי והסרט הטוב ביותר לסרט "השתולים" של מרטין סקורסזה. בסופו של יום, הסרט זכה בפרס אוסקר אחד (לפסקול) מתוך שבע מועמדויות.

הכנסות הסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגע יציאתו לאקרנים ב-27 באוקטובר 2006 בהפצה מצומצמת שבעה בתי קולנוע ומתחילת הפצתו הרחבה ב-1,251 בתי קולנוע ב-10 בנובמבר של אותה שנה, הסרט הכניס בארצות הברית בלבד 34,302,837 דולר. בשאר העולם, לא כולל ארצות הברית, הסרט הכניס 101,027,345 דולר, מה שמסכם את הכנסות הסרט ב-135,330,182 דולר בכל העולם. כמו כן, נכון ל-3 ביוני 2007 הסרט גרף 39.51 מיליון דולרים ממכירות והשכרות DVD ווידאו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]