ונקטרמן רמאקרישנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ונקטרמן רמאקרישנן
வெங்கட்ராமன் ராமகிருஷ்ணன்
לידה 1952 (בן 72 בערך)
צ'ידמבארם, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביוכימיה, ביולוגיה חישובית, ביולוגיה מולקולרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים קיימברידג'שייר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
  • אוניברסיטת ייל (19781982)
  • המעבדה הלאומית ברוקהייבן (19831995)
  • University of Utah School of Medicine (19951999)
  • Laboratory of Molecular Biology עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט ביל קלמונס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ונקטרמן רמאקרישנןטמילית: வெங்கட்ராமன் ராமகிருஷ்ணன்; נולד בשנת 1952) הוא ביולוג מבני הודי במעבדה לביולוגיה מולקולרית של מועצת המחקר הרפואי (באנגלית: Medical Research Council) הפועלת בפאתי קיימברידג' באנגליה. הוא עמית בטריניטי קולג' ומכהן כנשיא החברה המלכותית. חתן פרס נובל לכימיה לשנת 2009 במשותף עם עדה יונת ותומאס סטייץ.

רמאקרישנן נולד בשנת 1952 בצ'ידמברם שבמדינת טאמיל נאדו בהודו. סיים לימודי מכינה ללימודים אוניברסיטאיים באוניברסיטת אנמלאי שבטאמיל נאדו. בשנת 1971 סיים לימודי תואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת מהרג'ה סיאג'יראו בברודה, במדינת גוג'ראט. הוא עקר לארצות הברית, שם התאזרח, והשלים לימודי דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת אוהיו בשנת 1976 והמשיך בלימודי ביולוגיה במשך שנה באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו לצורך מעבר מתחום הפיזיקה התאורטית לתחום הביולוגיה. הוא שימש פוסט-דוקטורנט באוניברסיטת ייל וכן עבד במעבדה הלאומית ברוקהייבן במדינת ניו יורק.

בשנת 1977 החל לפרסם מאמרי מחקר בירחונים מקצועיים ועד היום פרסם 95 מאמרים. בשנת 2000 פרסמה מעבדתו את המבנה של תת-יחידה 30S של הריבוזום והמבנה שהיא יוצרת עם אנטיביוטיקות שונות[1] פרסום זה הוא אחד מתוך שורה של פרסומיו בנושא מבנה הריבוזום. בעשור הראשון של המאה ה-21 פרסמה מעבדתו את המבנה האטומי של כל הריבוזום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ונקטרמן רמאקרישנן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Structural Basis for the Action of the Antibiotics Tetracycline, Pactamycin, and Hygromycin B on the 30S Ribosomal Subunit. Cell 2000;103:1143-1154. עבודה המצטטת אף את מחקריהם של עדה יונת ותומאס סטייץ החולקים עמו את פרס נובל לכימיה.