כרם
_-_n._0292_-_Pietro_nel_gardino_di_Posillipo.jpg)
כֶּרֶם הוא מטע שמגדלים בו עצי פרי מסוימים. בדרך כלל מתייחס המושג "כרם" למקום גידולן של גפנים, שפירותיהן, הענבים, משמשים למאכל ולייצור יין, אולם גם מטעי זיתים ושקד מצוי מכונים כרמים.
הגפן היא שיח מטפס, ולכן בכרמי גפנים מוצבים קרדונים - עמודים שעליהם מדלים את הגפן, וחוטי שילוב (בכרמים מודרניים) התומכים בזמורות הצעירות, נושאות הפירות.
בכרמים המגודלים בעל, נטועים כמאה עצים בדונם, ברווחים של כשלושה מטרים אחד מהשני, מודלים בדרך כלל על עמודים בגובה של כשני מטרים, כשעליהם חוטים בצורת סוכה, כך שבין העצים יש שטח פנוי המאפשר עיבוד של הקרקע - בעיקר קילטור החשוב מאוד לניצול יעיל יותר של המים.
בכרמים המגודלים בהשקיה מקובל לנטוע 200–300 עצים לדונם, ובמקומות מסוימים באירופה אף 600 עצים. הגפנים נטועות בשורות, גובהן כמטר אחד, וחוטי שילוב עד גובה כ-180 ס"מ, מחזיקים את הזמורות הצעירות.
העבודות העיקריות בכרם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת החורף מקובל לרסס קוטלי עשבים.
מחודש ינואר עד אמצע מרץ, זומרים את הכרם - חותכים את הזמורות הצעירות, ומשאירים מספר מינימלי של זמורות קצרות, מהן תצמחנה זמורות השנה הבאה. לזמירה צורות שונות, המושפעות בין היתר מתכונות הזן ומכמות היבול שהכורם מתכנן.
לאחר איסוף הזמורת או ריסוקה, ממשיכים לרסס קוטלי עשביה ולקלטר בין השורות.
לאחר לבלוב הגפן, מרססים קוטלי מזיקים עד הבציר, ומחלנים (עושים חלון) לאשכולות כדי שיקבלו אור שמש.
בציר הוא השם המיוחד לקטיף ענבים - הסרת הענבים מן הגפנים. שם זה גם משמש לציון תקופת הבציר. זוהי תקופה המתחילה בזמן הבשלת הענבים, ומסתיימת לאחר אחסון היין בחביות. בחבל הים תיכוני הבציר מתרחש בחודשים אוגוסט עד אוקטובר.
למיקומו של הכרם השפעה גבוהה על איכות היין המופק מן הענבים הצומחים בו: הטמפרטורה, הרוח, הלחות והמינרלים בקרקע משפיעים כולם על אופי היין. בעיקר חשובים מאוד לילות קרים בקיץ, ותקופה של קור עז בחורף. עקב ההתחממות הגלובלית צפוי כי כרמים רבים הממוקמים בימינו בגובה אידיאלי, למשל באיטליה, יהפכו חמים מדי לייצור יין איכותי, וייאלצו להעפיל במעלה ההר. לעומתם, איכותו של יין מכרמים גרמניים קרים תשתפר.
הכרם בתרבות העברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לכרמים, אשר הקיפו את היישוב היהודי הקדום, חשיבות בתרבות ישראל. בנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים בט"ו באב וביום הכיפורים, כשהן לבושות לבן[1].
אף על פי שכרם מציין מטע גפנים ניתן למצוא במקורות גם כרמי זיתים ”וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, וַיִּלְכֹּד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שׁוּעָלִים; וַיִּקַּח לַפִּדִים, וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב, וַיָּשֶׂם לַפִּיד אֶחָד בֵּין שְׁנֵי הַזְּנָבוֹת, בַּתָּוֶךְ. וַיַּבְעֶר אֵשׁ בַּלַּפִּידִים, וַיְשַׁלַּח בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים; וַיַּבְעֵר מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה, וְעַד כֶּרֶם זָיִת” (שופטים, ט"ו, ד'–ה'). אלא שלא נמצא לשון "כרם" על מטעי זיתים, אלא בצירוף ההסבר "כרם זית"[2].
הכרם גם מופיע בשירה העברית המודרנית, בהתאמה להקשרו במועד ט"ו באב הכתוב במקרא, בהקשר לסיפורי אהבים. כך לדוגמה בשיר "אל הכרמים" (1952) המספר על עלם ההולך לחפש לו עלמה בכרמים.
הכרם בהלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן כמה הלכות הנוהגות בכרם בלבד. אחת מהן היא כלאי הכרם, שהיא איסור מן התורה לזרוע זרעים שונים בכרם.
הלכה נוספת נוגעת ליציאה למלחמת רשות, ובה יש פטור מיציאה למלחמה זו למי שנטע כרם ולא חיללו.
הגודל המינימלי של כרם המוזכר בהלכה הוא חמש גפנים, שמסודרות שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטו של נתן גרוס "שיר הבוצרים", סרטי גבע 1953- הרב אליעזר מלמד, הלכות כלאי הכרם, באתר פניני הלכה
כרמים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ח'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד א'
- ^ משנה, מסכת כלאים, פרק ד', משנה ו'. לדעת רש"י בתלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ג, עמוד א' גם לעניין יציאה למלחמת הרשות על האילנות להיות מסודרים בצורה זו. לעומת זאת הרמב"ם בהלכות מלכים פרק ז הלכה ו, לא הזכיר סידור זה של האילנות כתנאי.
