תיקי דיין

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות משחק
פרמטרים ריקים [ דמות, שפה מועדפת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שנות הפעילות, קישור ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

תקווה (תיקי) רוחמה דיין

תיקי דיין בצילומי פרק האיחוד של "קרובים קרובים", 2004
לידה	16 ביוני 1948 (בת 75) רמת גן, ישראל
שם במה	תיקי דיין
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1964
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי
פרופיל ב-IMDb

תקווה (תיקי) רוחמה דיין (נולדה ב-16 ביוני 1948) היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון, קומיקאית וזמרת ישראלית. זוכת שני פרסי התיאטרון הישראלי, פרס האקדמיה לטלוויזיה ופרס מפעל חיים מטעם אמ"י ומהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי העכשווי.

ביוגרפיה

דיין נולדה לשמעון וציונה דיין, למשפחה ממוצא סורי וגדלה ברמת גן. בנעוריה הייתה זמרת רוק בלהקת הקצב "העכבישים". בצה"ל שירתה בלהקת גייסות השריון, עם אבי טולדנו, וזכורה במיוחד כסולנית הראשית של השירים "מי שחלם" ו"מכתב מהקייטנה", שכתב חנוך לוין על פי האופרה "מחול השעות". לאחר שירותה הצבאי למדה משחק ב"סטודיו למשחק ניסן נתיב".

בתיאטרון

אחת ההצגות הראשונות בהשתתפותה הייתה במחזה האנטי מלחמתי של חנוך לוין "מלכת אמבטיה" שעלה בשנת 1970, שם ביצעה שירים פוליטיים כמו "אבל המלכות היא שלמה" ו"רגעים יפים". המחזה עורר סערה במדינה עקב תכניו הפציפיסטיים וירד במהירות בלחץ הקהל.

בשנת 1973 הצטרפה דיין לסגל השחקנים של התיאטרון הקאמרי ושיתפה פעולה עם יוצרים כגון חנוך לוין, אפרים קישון, הלל מיטלפונקט, יוסף כרמון ואחרים. במרוצת השנים גילמה מאות תפקידים, ביניהם בלה ב"אורזי מזוודות", מאשה ב"השחף", "שירלי ולנטיין", נטשה ב"שלוש אחיות", "הג'יגולו מקונגו", לביבה ב"מלאכת החיים", רות שחש ב"יעקובי ולידנטל", "מיטות משונות", "הזוג המוזר", "המים זוכרים", בעלת הפונדק גברת טנארדייה ב"עלובי החיים", אלונה ב"השיבה", רוזלינד ב"כטוב בעיניכם", קתרין ב"אילוף הסוררת", אדריאנה ב"קומדיה של טעויות", שרלוט ב"מה עושים עם ג'ני?" (בו שבה שנים מאוחר יותר לגלם את התפקיד הראשי), לואיז "בפרק ב'", המספרת ב"יוסף וכתונת הפסים", אולוון ב"סיבוב מסוכן", סוזאנה ב"מיטות משונות", גב' לוביט ב"סוויני טוד", האם ב"לילה טוב אמא", סאשה ב"דבש פרא", טואנט ב"החולה המדומה", פולינה ב"השחף", באני ב"בית העלים הכחולים", האם ב"ענבי זעם", לונה ב"מבקר המדינה", דומינה ב"דבר מצחיק קרה", איטה ב"עיר הנפט" (תפקיד שחיבר הלל מיטלפונקט במיוחד בשבילה ועבורו זכתה דיין בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית הטובה ביותר, 2004), לינדה ב"מותו של סוכן", וברטה ב"בואינג בואינג", ציונה מחלקת התה ב"שמו הולך לפניו".

ב-2011 שיחקה בתפקיד הראשי בהצגה "מכולת" (קופרדוקציה עם תיאטרון בית ליסין), עליו זכתה בפרס התיאטרון הישראלי בקטגוריית שחקנית השנה. בשנת 2013 שיחקה את "אמא קוראז'" מאת ברטולט ברכט בבימויו של אודי בן-משה. בשנת 2014 שיחקה את קסנדרה במחזהו של כריסטופר דוראנג "וניה, סוניה, מאשה ושפיץ" בקופרודוקציה עם תיאטרון חיפה. על תפקיד זה זכתה בשנית בפרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המשנה הטובה ביותר. בשנת 2016 החלה לשחק בהצגה "הזאבים" מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו. ב-2019 החלה לשחק בהצגה "משפחה חמה" מאת ענת גוב בתיאטרון בית ליסין.

בטלוויזיה ובקולנוע

דיין החלה את דרכה בתוכניות בידור בטלוויזיה, דוגמת "לול" של חבורת לול, שם היא זכורה בביצוע השיר "חמוץ חמוץ", פארודיה על השיר "מתוק מתוק". היא ביצעה מערכונים ושירים בתוכנית "שלכם לשעה קלה" שיצאו גם באלבום, העלתה שני מופעים כזמרת, והוציאה אלבום עם גרסאות מתורגמות לשירי גילברט או'סאליבן. בין שיריה שהתפרסמו בשנות השבעים ניתן למנות את "איך זה שכוכב" ו"כלבלב הו בידי בם בם" שקדמו לביצועו של מתי כספי, "בשעות הריקות" ושירי הילדים "שלום כיתה א'" ו"מי ראה את באני" שביצעה במסגרת פסטיבל שירי ילדים.

ב-1971 שיחקה לצד טוביה צפיר, טליה שפירא, יוסי פולק, מתי כספי, עליזה רוזן וגבי אלדור בסדרת הטלוויזיה "לא הכל עובר" שכתבו דן בן אמוץ, עמוס קינן, דידי מנוסי ואלי שרייבר. ב-1977 גילמה את רוזה שארדנה, התפקיד הראשי בסרטו של ג'ורג' עובדיה "בדרנית בחצות". הגישה את פינת הלשון לצד ספי ריבלין בתוכנית "זהו זה".

תיקי דיין ומאיר סוויסה ב"קרובים קרובים" בשנת 1984

ב-1981 גילמה את הכלה לצד דורי בן זאב וספי ריבלין בסדרת הטלוויזיה "הדוברמן החברמן" שכתבה לאה לופנפלד-וינקלר וביים יוסי הלחמי. ב-1982 גילמה את מזל בסדרת הטלוויזיה "מישל עזרא ספרא ובניו" שכתב וביים נסים דיין על-פי ספרו של אמנון שמוש; וגילמה את ברוריה בסרטו של יקי יושע "כביש ללא מוצא". בין השנים 1983–1986 גילמה את תיקי לצד יהורם גאון, אילן דר, חנה מרון, לאורה ריבלין ומולי שגב בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים". ב-1988 נמתחה במסגרת הסרט "עבודה בעיניים" שכתב וביים יגאל שילון.

ב-1998 שיחקה לצד דרור קרן ולאורה ריבלין בסדרת הטלוויזיה "ארץ קטנה איש גדול" שכתבו מאיה הפנר, אברהם הפנר ויואב כ"ץ וביים אברהם הפנר. באותה השנה השתתפה דיין במופע "פעמוני היובל".

ב-2001 גילמה את ויקטוריה לצד לירית בלבן בסרט הטלוויזיה "שחקנית ספסל" שכתב טל מיכאל (שגם ביים) ויואב חזקיה. ב-2003 גילמה את סימה וקנין בסרטו של דרור שאול "סימה וקנין מכשפה". ב-2004 גילמה את עליזה בסרטו של שמואל חיימוביץ' "סיפור קיץ". ב-2005 גילמה את אמא של לאה (קרן מור) בסרט הסטודנטים "ליבינג רום" שביימה טלי שלום עזר. באותה שנה שבה לשחק את תיקי בפרק האיחוד של "קרובים קרובים". בשנת 2006 השתתפה בסדרת הילדים "רחוב שמש 22" ב"ערוץ הופ!", וכן בסדרת הטלוויזיה "אמא'לה" בערוץ 2, לצד אורנה בנאי ומיה דגן. ב-2007 גילמה את הרבנית בסרטו של אבי נשר "הסודות", וגילמה את עצמה ב"ארץ נהדרת". ב-2008 שיחקה את טרויה, אימו של פאפאדיזי (מנשה נוי) בסדרה "פאפאדיזי" ב-yes. כמו כן הצטלמה לתוכנית "דיוקן" בערוץ הראשון ובה שלושה אמנים מפורסמים ציירו את דיוקנה, כל אחד על פי ראות עיניו. בין השנים 2011 – 2016 השתתפה דיין בגרסה הישראלית לסדרה "בנות הזהב" לצד רבקה מיכאלי, חנה לסלאו ומיקי קם. בהמשך השתתפה בסרטו של רשף לוי "לצוד פילים" לצד שושיק שני, ששון גבאי ופטריק סטיוארט והשתתפה בסדרת הטלוויזיה של "בתולות" לצידם של מוריס כהן, רותם אבוהב, מגי אזרזר ואחרים. בשנת 2017 הצטלמה לסדרה "האחיות המוצלחות שלי" בבימויו של גורי אלפי ובשנת 2018 אף המשיכה לעונה השנייה של הסדרה. כמו כן צילמה פרק נוסף בסדרה "בתולות" והשתתפה בתוכנית "ככה זה" בתפקיד אימו של אסי כהן לצד דנה מודן. בשנת 2018 השתתפה בסדרת הטלוויזיה הישראלית "סטוקהולם" שעליה היא קיבלה את פרס האקדמיה לטלוויזיה.

התבטאויות

ב-30 באפריל 1999, במהלך הבחירות לכנסת, נערך כנס של אמני ישראל בקיבוץ שפיים, שם נאם המועמד לראשות הממשלה, אהוד ברק. אחת הנואמות הראשונות בכנס הייתה דיין, שתקפה את תומכי בנימין נתניהו וכינתה אותם "אספסוף מהשוק". חוסר התייחסותו של ברק נוצל על ידי הליכוד כתמיכה שלו בדבריה, כמו הדבקת צחוקו לנאומה, מתוך כוונה ליצור אפקט הדומה לזה של נאום הצ'חצ'חים של דודו טופז בבחירות 1981. אנשי הליכוד אף חילקו מדבקות בנוסח "אני אספסוף גאה". דיין טענה כי היא "מזרחית גאה"^{[דרוש מקור]} וכי דבריה לא היו על רקע עדתי. מאורע זה לא השפיע מהותית על תוצאות הבחירות.

משפחתה

דיין הייתה נשואה ליאיר אחי-אילן (סמואל), שנפטר ב-2002, ולהם שתי בנות. דיין הקדישה לבעלה כותרת פרידה בכותרות הסיום של "סימה וקנין מכשפה". בן אחיה, יובל דיין היה נשוי לנועה ירון-דיין.

מתגוררת בתל אביב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תיקי דיין בוויקישיתוף

• תיקי דיין לשעה קלה, בבלוג "מערכונים ישראלים", 16 בינואר 2016
• יובל אברמוביץ', תיקי דיין: מבפנים אני מרילין מונרו, באתר nrg‏, 11 ביולי 2008
• חגית גינזבורג‏, תיקי דיין וחנה לסלאו: "המבקרים אכלו את הכובע", באתר וואלה‏, 19 באוקטובר 2012
• גילי איזיקוביץ, תיקי דיין צוחקת כל הדרך אל המכה הבאה, באתר הארץ, 3 במאי 2013
• הטיקים של תיקי- המערכונים הלא נודעים של תיקי דיין, באתר ילדי הקומדיה, 8 במאי 2015
• רן בוקר, תיקי דיין: "יכולה ללכת בשקט, הספקתי הכול", באתר ynet, 2 בספטמבר 2016
• איתי שטרן, תיקי דיין: "מישהו שם כישרון בגוף הזה, המוזנח", באתר הארץ, 7 במרץ 2017
• טליה לוין, ‏תיקי דיין: "בתקופת 'אספסוף' פחדתי, ב'מלכת האמבטיה' רצו להרוג אותנו", באתר מעריב אונליין, 30 ביוני 2018
• שיר זיו, קרובות קרובות, באתר ישראל היום, 19 ביולי 2018