לדלג לתוכן

מרילין מונרו

עריכת הקישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרילין מונרו
Marilyn Monroe
לידה 1 ביוני 1926
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 4 באוגוסט 1962 (בגיל 36)
ברנטווד, לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות ווסטווד וילג' עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Marilyn Monroe עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Norma Jeane Mortenson עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות 1945–1962 (כ־17 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, זמרת, דוגמנית, מפיקת סרטים
מקום לימודים
בן או בת זוג
פרסים והוקרה
https://marilynmonroe.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מרילין מונרו,1953

מרילין מונרו (באנגלית: Marilyn Monroe;‏ 1 ביוני 1926 – 4 באוגוסט 1962) הייתה שחקנית, דוגמנית וזמרת אמריקאית. הנוכחות הבימתית שלה, יופייה, מאהביה הנודעים ופטירתה המסתורית הפכו אותה לסמל מין ולאייקון פופ נודע של התרבות הפופולרית.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בלוס אנג'לס שבארצות הברית. עם לידתה ניתן למונרו השם נורמה ג'ין מורטנסן (באנגלית: Norma Jeane Mortenson) והיא הוטבלה בשם נורמה ג'ין בייקר (באנגלית: Norma Jeane Baker).

אמה, גלאדיס פרל מונרו, הייתה ממשפחה ענייה שהיגרה מהמערב התיכון ללוס אנג'לס. היא נולדה במקסיקו עקב עבודתו של אביה. בגיל 15, נישאה גלאדיס לג'ספר בייקר במאי 1917, ונולדו להם שני ילדים: רוברט (שנולד ב-1918) וברניס (שנולדה ב-1919). לאחר שהתגרשו, גלאדיס קיבלה משמורת מלאה על הילדים, אך בייקר חטף אותם לקנטקי. גלאדיס מונרו עברה לשם גם כן, כדי להתקרב לילדיה, ולאחר זמן מה שבה ללוס אנג'לס. היא עבדה בתעשיית הקולנוע המאוחדת. ב-11 באוקטובר 1924, נישאה למרטין אדוארד מורטנסון. הם נפרדו לאחר מספר חודשים, לפני הולדתה של נורמה ג'ין, והתגרשו במרץ 1927. בתעודת הלידה של מונרו נרשם מורטנסון כאביה,[1] אך לא היה ידוע לציבור מיהו אביה הביולוגי, ומונרו עצמה בחרה להשתמש בשם "בייקר" כשם משפחתה. בשנת 2022, בדיקת DNA שבוצעה עבור סרט תעודי צרפתי אישרה שאביה הביולוגי הוא צ'ארלס סטנלי גיפורד, שעבד עם אמה בחברת הפקות וניהל איתה רומן.[2][3]

גלאדיס מונרו התקשתה לגדל את נורמה ג'ין ולא הצליחה לשכנע את אמה לגדל אותה, לכן מסרה אותה למשפחת אומנה. הוריה האומנים, אלברט ואידה בולנדר, גידלו אותה על ערכי הנצרות האוונגליסטית, והיא גדלה אצלם עד גיל 7. אמה ביקרה אותה בכל שבת. היא לקחה אותה בחזרה לאחר שקנתה בית (1933), אך מספר חודשים לאחר המעבר סבלה האם מהתמוטטות עצבים. לאחר שאושפזה, חברתה הטובה של האם, גרייס מק'קי (לימים: גודארד), הפכה לאפוטרופוסית של נורמה ג'ין. מק'קי נישאה ב-1935, אז נשלחה נורמה ג'ין לבית יתומים בלוס אנג'לס, שם שהתה עד גיל 11. מאוחר יותר נשלחה לאורך השנים למספר משפחות אומנה.

ב-1942 חזרה נורמה ג'ין אל משפחת גודארד, למדה בתיכון והתחברה עם ג'יימס דוהרטי, בנם של השכנים. כאשר עמדה משפחת גודארד לעקור למערב וירג'יניה, הציעה גרייס שנורמה ג'ין תישאר בקליפורניה ותתחתן עם ג'יימס בנישואים פיקטיביים, כדי שלא תצטרך לעבור לבית יתומים או למשפחת אומנה. ב-19 ביוני התחתן הזוג, כשבועיים לאחר יום הולדתה ה-16 של נורמה ג'ין. לאחר מכן היא נטשה את לימודי התיכון והפכה לעקרת בית. בהמשך היא העידה כי היא "מתה משעמום" במהלך נישואיהם. ב-1943 גויס דוהרטי לצי ארצות הברית עקב מלחמת העולם השנייה והוצב בסנטה קטלינה. מונרו עברה להתגורר שם בעקבותיו.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1944, נשלח דוהרטי להילחם במערכה באוקיינוס השקט נגד האימפריה היפנית ונשאר שם במשך שנתיים. מונרו עברה להתגורר עם הוריו והחלה לעבוד במפעל התעופה "רדיופלן". בסוף 1944 נשלח הצלם דייוויד קונובר מטעם חילות האוויר של צבא ארצות הברית כדי לצלם נשים עובדות לעידוד מורל החיילים. הוא זיהה מיד את הפוטנציאל שלה כדוגמנית. על אף שתמונותיה לא הופצו, היא התפטרה מעבודתה בינואר 1945 והחלה לדגמן עבור קונובר וחבריו. באוגוסט 1945 חתמה חוזה עם סוכנות הדוגמניות "בלו בוק". הסוכנות ראתה אותה יותר כדוגמנית פין-אפ מאשר אופנה עילית, והיא הופיעה בעיקר בפרסומות ובמגזיני גברים. כדי לקבל יותר קמפיינים, החליקה מונרו את שיערה וצבעה אותו לבלונד. היא הופיעה על גבי מאות שערי מגזינים והפכה לאחת מהדוגמניות המצליחות ביותר שלהם. בתקופה זו השתמשה בשם הבדוי "ג'ין נורמן".

נורמה ג'ין שאפה בעיקר להיות שחקנית. ביוני 1946 חתמה חוזה בסוכנות שחקנים. לאחר אודישן לא מוצלח בסרטי פרמאונט, היא הוצגה בפני אנשי אולפני "פוקס המאה ה-20" על ידי צייד הכישרונות בן ליון, שארגן לה שם מבחן בד. ראש האולפנים, דריל זאנוק, לא התלהב ממנה אך הציע לה חוזה סטנדרטי של חצי שנה בו הרוויחה 75 דולר לשבוע כדי שלא תחתום בחברת RKO המתחרה. החוזה החל באוגוסט 1946, ובשלב זה של הקריירה שינתה נורמה ג'ין את שמה: ליון בחר לה את השם מרילין בעקבות השחקנית מרילין מילר, והיא בחרה בשם המשפחה מונרו כשם הנעורים של אמה. בספטמבר אותה שנה התגרשה מדוהרטי שהתנגד לקריירה שלה.

במהלך חצי השנה הראשונה שלה באולפני פוקס, לא הזדמן לה לעבוד כשחקנית. היא עסקה בלימוד רזי המקצוע, לרבות עיצוב שיער, איפור, ביגוד ותאורה. עם סיום החוזה הראשון שלה, הוחלט בפוקס לחדשו לחצי שנה נוספת, במהלכה היא הופיעה בשני סרטים ("סקדה הו, סקדה היי" ו"שנים מסוכנות"), שלא זכו להצלחה, ובסיום החוזה השני שלה, באוגוסט 1947, החליטו אנשי פוקס שאין בכוונתם להחתימה על חוזה שלישי.

צילום מסך מהסרט "גברים מעדיפים בלונדיניות", 1953 בשמלה הוורודה האייקונית שלה

מונרו השקיעה את זמנה בדוגמנות. היא החלה את דרכה כדוגמנית עירום בלוחות קיר[4] וכך יצרה לעצמה רשת של קשרים חברתיים ברחבי הוליווד. היא התחברה עם ג'וזף שנק ששכנע את חברו הארי כהן להחתימה על חוזה של חצי שנה בחברת קולומביה במרץ 1948. היא לוהקה לסרט "נשות המקהלה" שיצא ב-1948, אך גם הוא נחל כישלון. מונרו פגשה את ג'וני הייד, אחד מהסוכנים המובילים בהוליווד, שהשיג לה חוזה נוסף בפוקס (לאחר ש-MGM דחו אותה). זאנוק, שבעבר לא התלהב ממנה, החל להתעניין בה במיוחד לאחר שביצעה סצנות בסרטים "הכל אודות חוה" ו"ג'ונגל האספלט", שיצאו ב-1950.

בשנת 1951, הופיעה מונרו בתפקידים משניים בסרטים: "קן אהבה", "בוא נעשה את זה חוקית" ו"צעירה כמו שאתה מרגיש". ב-1952, הציע זאנוק למונרו לככב בתפקיד ראשי ראשון בסרט באורך מלא, "אל תטרח להקיש". בסרט זה היא גילמה שמרטפית שתוקפת את הילדה עליה היא שומרת. מונרו זכתה לביקורות מעורבות על תפקידה; אך על אף המחלוקת בין המבקרים לגבי יכולותיה כשחקנית, מעטות היו המחלוקות בנוגע לסקס-אפיל שלה.

תהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953, כיכבה מונרו בסרט "ניאגרה", סרט אפל שצולם בטכניקולור, בו היא מגלמת אישה שמתכננת לרצוח את בעלה. בעת יציאת הסרט מחו תנועות נשים שהוא לא מוסרי, אך מבקרי הסרט שיבחו את הנוכחות הבימתית והכריזמה שלה. ביולי כיכבה ב"גברים מעדיפים בלונדיניות". בספטמבר הופיעה לראשונה בטלוויזיה בתוכניתו של ג'ק בני, ובנובמבר כיכבה בסרט "איך להינשא למיליונר". סרטים אלו הפכו אותה לאחת השחקניות הידועות ביותר בעולם בתקופתה.

מרילין מונרו, בטי גרייבל ולורן באקול בסרט "איך להינשא למיליונר", 1953

בתקופה זו החלו להתפרסם תמונות עירום שלה, שצולמו על ידי טום קלי כאשר הייתה אלמונית; יו הפנר פרסם אותן בגיליון הראשון של המגזין "פלייבוי", אשר הודפס בדצמבר 1953. המגזין, שהפך ללהיט, גרם לחשיפה רבה של התמונות, ולפרסום רב של תמונות שונות של מונרו בעיתונות. מונרו נודעה בגישתה הרגועה בנוגע לתמונות העירום (כאשר היא נשאלה מה לבשה לצילומים, ענתה "שאנל מספר 5").

על אף הצלחתה, תנאי החוזה של מונרו עם חברת פוקס לא שונו מ-1950. ניסיונה להשתתף בסרטים שבהם היא לא מוצגת כסמל סקס נכשל. זאנוק, שלא אהב אותה, חשב שהיא לא מתאימה לשחק דמויות אחרות. בינואר 1954, הוא השעה אותה כאשר סירבה להתחיל להצטלם לסרט המוזיקלי "הנערה בטייץ' ורוד". בספטמבר 1954 החלה לצלם את "חטא על סף ביתך" שיצא ב-1955. המפיקים רצו לקדם את פרסום הסרט בטרם יציאתו, ועל אף שהוא צולם בהוליווד, החליטו לצלם את מונרו בשמלה לבנה בשדרת לקסינגטון במנהטן כאשר הרוח מעיפה את שמלתה מעלה. הצילום נמשך מספר שעות ומשך כ-2,000 צופים לאזור. בדצמבר 1954, יצא הסרט המוזיקלי "אין כעסקי השעשועים", הסרט הראשון לאחר השעייתה בראשית השנה. הסרט לא זכה להצלחה ומונרו כונתה על ידי המבקרים כ"וולגרית". ב-1955, העדיפה מונרו לשנות את תדמית "הבלונדינית המטומטמת" שכיכבה בתפקידים שקיבלה מזאנוק בסרטיו, עזבה את הוליווד ואת החוזה שלה, ועברה למנהטן כדי ללמוד משחק. בפוקס סירבו לתנאים שהציבה להם לחתימת חוזה חדש, ודרשו ממנה לחזור לאולפן ולשחק בסרטים שלטענתה לא התאימו לה. אך לאחר ש"חטא על סף ביתך" הגיע לפסגת שוברי הקופות, ובמקביל כוכבות אחרות של האולפן כמו ג'יין מנספילד ושרי נורת' לא הצליחו לשחזר את הצלחתה של מונרו, החליטו בחברת פוקס להיענות לדרישותיה.

ב-23 בפברואר 1956, בגיל 29, שינתה את שמה למרילין מונרו באופן רשמי. באוגוסט אותה שנה, יצא הסרט הראשון תחת החוזה החדש, "תחנת אוטובוס", ומונרו זכתה לשבחי המבקרים ובפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי.

מרילין מונרו בסרט "חמים וטעים" (1959)

בתקופה זו הקימה לעצמה חברת הפקות משלה, "מרילין מונרו הפקות", יחד עם הצלם מילטון גרין. ביוני 1957 יצא הסרט הראשון בחברה זו, "הנסיך ונערת השעשועים", שאותו גם הפיקה. הסרט זכה לביקורות מעורבות. בארצות הברית הוא לא עורר עניין אך באירופה זכה להצלחה, ומונרו זכתה בפרס "דוד דה דונטלו" האיטלקי ופרס סזאר הצרפתי והייתה מועמדת לפרס האקדמיה הבריטית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה. לאחר ששבה מאנגליה, היא לקחה הפסקה של 18 חודשים כדי להתמקד במשפחתה (ר' להלן). עם יציאת הסרט "חמים וטעים" ב-1959, שחזרה מונרו את הצלחת סרטיה הקודמים; על משחקה בסרט זכתה בפרס גלובוס הזהב. בספטמבר 1960, יצא הסרט "הבה נתאהב" שבו שיחקה לצידו של איב מונטאן. הסרט לא זכה להצלחה. ב-1961 ניסה התסריטאי טרומן קפוטה לקדם את מונרו שתככב בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני" שמבוסס על ספרו, אך לבסוף הוחלט ללהק את אודרי הפבורן. בשנת 1961 יצא הסרט האחרון אותו השלימה מונרו, "יוצאי הדופן" שנכתב על ידי בעלה ארתור מילר. היא שיחקה לצד קלארק גייבל, שמת זמן קצר לאחר מכן.

ב-1962 החלה מונרו להצטלם לסרט "יש דברים לתת" לצידם של דין מרטין וסיד צ'ריס, אך בתקופה זו היא נעדרה לעיתים קרובות מהצילומים, והבמאי ג'ורג' קיוקור החליט לפטרה. בסופו של דבר הסרט לא יצא לאקרנים.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מונרו ובעלה השלישי ארתור מילר, 1956

מונרו נישאה לג'יימס דוהרטי ב-19 ביוני 1942 והתגרשה ממנו ב-1946. בספרים "האושר הסודי של מרילין מונרו" ו"נורמה ג'ין, באהבה", הצהיר דוהרטי על כך שהם היו מאוהבים ושהיו חיים באושר כל ימי חייהם אילולא סונוורה בחלומות על תהילה. היא, מצידה, טענה תמיד שנישואיהם היו "נישואי נוחות" שנכפו עליה בידי גרייס גודארד. בסרט שנעשה ב-2004 טען דוהרטי שהוא זה שהמציא את האישיות "מרילין מונרו", שמנהלי פוקס הכריחו אותה להתגרש ממנו, ושהיא תמיד השתוקקה לחזור אליו. עם זאת, אף אחד מכותבי הביוגרפיה שלה לא אישר טענות אלה, ואין הוכחה שבני הזוג נשארו בקשר לאחר פרידתם. דוהרטי עצמו נישא לאישה אחרת חודשים ספורים לאחר שמונרו התגרשה ממנו. הוא לא השתתף בהלווייתה, ונטען כי כאשר הודיעו לו על מותה, אמר "אני מצטער" והמשיך בסיורו כשוטר במשטרת לוס אנג'לס.

ג'ו דימאג'יו (משמאל למטה) ומרילין מונרו בירח הדבש שלהם בטוקיו (1954)

ב-1951 ראה שחקן הבייסבול ג'ו דימאג'יו תמונה של מונרו עם שני שחקני בייסבול אחרים, ועם פרישתו מבייסבול ביקש מאיש יחסי הציבור שארגן את הצילום הקודם, לארגן עבורו פגישה איתה. הם נישאו ב-14 בינואר 1954 בסן פרנסיסקו אחרי שנים מתוקשרות ביותר של יחסים כ"ידועים בציבור". נישואיהם היו מורכבים, וכללו מספר פרשיות קנאה ובגידות. דימאג'יו רצה להקים בית ומשפחה, אך שאיפתה של מונרו לתהילה הייתה חזקה יותר. ריצ'רד בן קרטר, שכתב ביוגרפיה על דימאג'יו, טען שכאשר מונרו צילמה את הסצנה הידועה בה מתנפנפת החצאית בסרט "חטא על סף ביתך" בניו יורק, מול מאות מעריצים, זעם בעלה שצפה במתרחש. כאשר הכריזה מונרו שבכוונתה להתגרש, פחות משנה לאחר חתונתם, היא צוטטה כאומרת "הקריירות שלנו פשוט התנגשו זו בזו".

היא פגשה את המחזאי האמריקאי-יהודי ארתור מילר ב-1950. ב-1956 מונרו עברה גיור רפורמי[5][6], כדי "לבטא את נאמנותה ולהתקרב יותר למילר, כמו גם להוריו". לחברתה הקרובה, השחקנית סוזן סטרסברג, הסבירה ש"אני יכולה להזדהות עם היהודים. כולם תמיד רודפים אותם, לא משנה מה הם עושים. כמוני." היא נישאה לו בטקס אזרחי ב-29 ביוני 1956, ובטקס יהודי רפורמי ב-1 ביולי. מונרו התייחסה לעצמה בתור "יהודיה אתאיסטית". בעקבות הגילוי שמונרו המירה את דתה ליהדות, הודיעה ממשלת מצרים שהחליטה לאסור את הקרנת סרטיה בתחומה. לאחר גירושיה ממילר, סממני היהדות היחידים בחייה היו מזוזה ומנורה בביתה. מאוחר יותר סיפר מילר: "הרב היה רב רפורמי או ליברלי והוא ישב עם מרילין במשך שעתיים, וזה היה הכל... אני לא חושב שאפשר לומר שנהייתה יהודיה, אבל למרות זאת היא לקחה את זה ברצינות. הייתי אומר שרצתה להצטרף אלי ולהיות חלק מחיי"[7].

בשנת 1956 פגשה מרילין מונרו את סוקרנו[8], בבקורו בארצות הברית. הוא היה "רודף נשים" ידוע. מקורות במרשתת טענו שהוא לא היה איש משמעותי בחייה.

באמצע 1957, כאשר מונרו ומילר חזרו מאנגליה לאחר צילומים של סרטה שם, התברר שהיא בהריון. ההיריון היה חוץ-רחמי וכתוצאה מכך הופסק הריונה. הריון נוסף הסתיים בהפלה טבעית. בעיות אלו נבעו מאנדומטריוזיס ממנו סבלה. מונרו הייתה המפרנסת העיקרית שלהם, ואף מימנה את דמי המזונות לאשתו הראשונה של מילר. מילר כתב עבורה תסריט לסרט "יוצאי הדופן", אך עד לתחילת הצילומים הנישואים ביניהם כבר היו הרוסים. גירושיהם היו לרשמיים ב-1961.

לאחר פרידתה ממילר חזר דימאג'יו לחייה. בפברואר 1961 היא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי במנהטן בהמלצת הפסיכיאטר שלה. במהלך ימי האשפוז היא יצרה קשר עם דימאג'יו, שדאג להעבירה לבית חולים. היא שהתה שם שלושה שבועות וכשהשתחררה היא הצטרפה לדימאג'יו בעבודתו בפלורידה כמאמן קבוצת בייסבול. הזוג טען בפני התקשורת שהם רק חברים ושאין בכוונתם להינשא מחדש. במאי אותה שנה היא עברה ניתוח בחצוצרות וחודש לאחר מכן עברה ניתוח בכיס המרה. לאחר מכן היא חזרה לקליפורניה והתגוררה בדירה שכורה עד להחלמתה.

במהלך נישואיה נטען כי ניהלה רומנים עם מפורסמים רבים בהוליווד, ביניהם לורנס אוליבייה, איב מונטאן, טוני קרטיס, ולקראת סוף חייה - גם עם האחים ג'ון ורוברט קנדי[9].

פטירתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוזרת הבית שלה, יוניס מוריי, מצאה אותה ללא רוח חיים ב-5 באוגוסט 1962, בגיל 36, בביתה שבברנטווד, קליפורניה. החוקר שביצע את הניתוח לאחר המוות ייחס את מותה למנת יתר של סמי הרגעה, ושיער כי מונרו התאבדה. לפי אזכור טלוויזיוני נמצאה לידה צנצנת הכדורים, כך שזהוי מותה כהתאבדות לא היה בגדר השערה.

כמו ברצח קנדי (1963), גם סביב מותה של מונרו התפתחו תאוריות קונספירציה שונות. יש שטענו כי נרצחה כתוצאה מקשריה עם משפחת קנדי ובמיוחד נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי, לאור רומן שהיה ביניהם במהלך כהונתו[10]. בהמשך נחשפו מסמכים של הבולשת הפדרלית האמריקנית, מהם עולה שהארגון חשד שמונרו נוטה לקומוניזם, עקב קשרים שיצרה עם איל הון בדרום אמריקה בעל נטיות שמאלניות. לפי התאוריה, חשד זה הפך אותה, כפילגשם של ג'ון ורוברט קנדי במקביל, לסיכון לאומי. טענה אחרת באשר לסבת התאבדותה היתה, שלא היו לה ילדים.

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מספר ביוגרפיות נכתבו עליה לאורך השנים מאת דונלד ספוטו (1993), ברברה למינג (1998) וצ'ארלס קאסילו (2018) ועוד[11].
  • כתבו עליה ובהשראתה בעלה המחזאי ארתור מילר, הסופר והחבר הקרוב טרומן קפוטה, הפסיכואנליטיקן ראלף גרינסון שכתב מאמרים מקצועיים בעקבות הטיפול בה[11].
  • ב-2000 "ביוגרפיה פוסט-מודרנית" מאת ג'ויס קרול אוטס[11] ומיני-סדרה בעקבות הספר עם התסריטאית ג'ויס אליאסון והבמאית ג'ויס צ'ופרה[11].
  • בספטמבר 2022 הסרט "בלונדינית" (Blonde), בבימויו של אנדרו דומיניק, עלה בנטפליקס[11].

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: מרילין מונרו
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרילין מונרו
איור מאת דנאור שטרוזמן, 2017

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Birth of Marilyn Monroe Shown to Be Legitimate, New York Times, February 13 1981
  2. ^ Elsa Keslassy, "Marilyn Monroe’s Biological Father Revealed in Documentary ‘Marilyn, Her Final Secret’", Variety, April 4, 2022
  3. ^ Ellin Stein, What’s Fact and What’s Fiction in Blonde, Netflix’s Marilyn Monroe Biopic, Slate, September 28 2022
  4. ^ עורך: רנן שור, מונרו מרילין, האנציקלופדיה הישראלית הכללית החדשה 2, כתר ירושלים, 1987, עמ' 382
  5. ^ מערכת ישראל היום, למכירה במאות אלפי שקלים: החנוכייה של מרילין מונרו, באתר ישראל היום, ‏3 בנובמבר 2019
  6. ^ דנה קסלר, הבלונדינית הסודית: מילון מרילין מונרו השלם, באתר nrg, ‏3 בינואר 2012
  7. ^ Jeffery Meyers, The Genius and the Goddess: Arthur Miller and Marilyn Monroe, מהדורה ראשונה, University of Illinois Press, 2012
  8. ^ אחת מכמה תמונות: https://infinitemarilynmonroe.tumblr.com/image/189943384845
  9. ^ ניב שטנדל, הבלונדינית הסודית: 6 דברים שלא רציתם לדעת על מרילין מונרו, באתר Xnet‏, 3 ביולי 2005
  10. ^ יצחק בן-חורין, מרילין מונרו לאשתו של קנדי: שוכבת עם בעלך, באתר ynet, 5 באוגוסט 2013
  11. ^ 1 2 3 4 5 ארז דבורה, "בלונדינית" הוא סרט קודר, מאתגר וארוך - אבל גורם למרילין מונרו לנצוץ, באתר ynet, 30 בספטמבר 2022


פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי
1950–1960 ג'ודי הולידיי (1950) • ג'ון אליסון (1951) • סוזן הייוורד (1952) • אתל מרמן (1953) • ג'ודי גרלנד (1954) • ג'ין סימונס (1955) • דברה קר (1956) • קיי קנדל/טיינה אלג (1957) • רוזלינד ראסל (1958) • מרילין מונרו (1959) • שירלי מקליין (1960)
1961–1980 רוזלינד ראסל (1961) • רוזלינד ראסל (1962) • שירלי מקליין (1963) • ג'ולי אנדרוז (1964) • ג'ולי אנדרוז (1965) • לין רדגרייב (1966) • אן בנקרופט (1967) • ברברה סטרייסנד (1968) • פטי דיוק (1969) • קארי סנודגרס (1970) • טוויגי (1971) • לייזה מינלי (1972) • גלנדה ג'קסון (1973) • ראקל ולש (1974) • אן-מרגרט (1975) • ברברה סטרייסנד (1976) • דיאן קיטון/מרשה מייסון (1977) • אלן בורסטין/מגי סמית' (1978) • בט מידלר (1979) • סיסי ספייסק (1980)
1981–2000 ברנדט פיטרס (1981) • ג'ולי אנדרוז (1982) • ג'ולי וולטרס (1983) • קת'לין טרנר (1984) • קת'לין טרנר (1985) • סיסי ספייסק (1986) • שר (1987) • מלאני גריפית' (1988) • ג'סיקה טנדי (1989) • ג'וליה רוברטס (1990) • בט מידלר (1991) • מירנדה ריצ'רדסון (1992) • אנג'לה באסט (1993) • ג'יימי לי קרטיס (1994) • ניקול קידמן (1995) • מדונה (1996) • הלן האנט (1997) • גווינת' פלטרו (1998) • ג'נט מק'תיר (1999) • רנה זלווגר (2000)
2001–היום ניקול קידמן (2001) • רנה זלווגר (2002) • דיאן קיטון (2003) • אנט בנינג (2004) • ריס וית'רספון (2005) מריל סטריפ (2006) • מריון קוטיאר (2007) • סאלי הוקינס (2008) • מריל סטריפ (2009) • אנט בנינג (2010) • מישל ויליאמס (2011) • ג'ניפר לורנס (2012) • איימי אדמס (2013) • איימי אדמס (2014) • ג'ניפר לורנס (2015) • אמה סטון (2016) • סירשה רונן (2017) • אוליביה קולמן (2018) • אקוופינה (2019) • רוזמונד פייק (2020) • רייצ'ל זגלר (2021) • מישל יאו (2022) • אמה סטון (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרילין_מונרו&oldid=39888086"