קרב עבר הירדן הראשון
 | ||||||||||||||||||
| מפת אזור הקרבות של עבר הירדן | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 21 במרץ 1918 – 2 באפריל 1918 (13 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני |
כיבוש יריחו כיבוש בקעת הירדן (1918) קרב בעל חצור (1918) | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב עבר הירדן השני | |||||||||||||||||
| מקום | הרי מואב | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
31°56′00″N 35°56′00″E / 31.93333333°N 35.93333333°E | |||||||||||||||||
| עילה | כיבוש עמאן | |||||||||||||||||
| תוצאה | כישלון בריטי. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
_Infantry_Division_Jerusalem(1).jpg)
קרב עבר הירדן הראשון מתייחס לפעולה מלחמתית שנערכה בין 21 במרץ 1918 ל-2 באפריל במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב נערך בין כוחות של חיל המשלוח המצרי (EEF) לבין כוחות של צבא האימפריה העות'מאנית המתוגברים על ידי כוחות גרמנים. במהלך הקרב ניסו כוחות בריטים, שחצו את הירדן, להגיע לתחנת הרכבת של עמאן ולחבל במסילת הברזל החג'אזית. תנאי מזג אוויר קשים ותיגבור משמעותי של הכוחות הטורקים שיבשו את תוכנית הקרב ובסופו הבריטים נסוגו בחזרה לגדה המערבית של הירדן, מבלי שהשיגו את משימתם ולאחר שסבלו מנפגעים רבים.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]- במהלך דצמבר 1917 כבשו הבריטים את ירושלים ובמקביל צלחו את הירקון.
- אלנבי הורה להקים קו הגנה בין ים התיכון לנהר הירדן (הוא קו שתי העוג'ות). הקורפוסים הבריטים ה-20 וה-21 ייצבו את הקו מחוף הים (אזור שפיים) ועד גב ההר (אזור רמאללה) ובמהלך פברואר 1918 הרחיבו הבריטים את קו ההגנה מזרחה לאחר שכבשו את צפון ים המלח ואת יריחו.
- במהלך פברואר ומרץ הרחיבו הבריטים את אחיזתם בבקעת הירדן צפונה וכן החזיקו ראשי גשר סביב גשר אלנבי וגשר עבדאללה.
מטרות המבצע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיקוד הצבא הבריטי בראשות אדמונד אלנבי הגדיר את מטרות המבצע:
- המשך חיזוק האגף הימני (מזרחי) של קו שתי העוג'ות על מנת למנוע מכוחות טורקים לאגף את קו החזית ולהגיע לחברון ובאר שבע.
- חבירה לכוחות הערביים של הנסיך פייסל.
- כיבוש עמאן כדי לפגוע במסילת הרכבת החיג'אזית (שעוברת בעמאן) על מנת לנתק כוחות צבא טורקים ששהו מדרום לעמאן ועל מנת למנוע העברת כוחות וציוד לכוון דמשק.
הכוחות הפועלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצבא הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיקוד על הקרב נמסר למייג'ור גנרל סר ג'ון סטיוארט מקנזי שיי (מפקד הדיוויזיה הלונדונית ה-60) ותחת פיקודו נכללו היחידות הבאות:
- הדיוויזיה הלונדונית ה-60 (מהקורפוס ה-20)
- דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק בפיקוד מייג'ור גנרל אדוארד צ'ייטור (מקורפוס המדבר הרכוב)
- קורפוס הגמלים הקיסרי בפיקוד בריגדיר גנרל קלמנט לזלי סמית' (מקורפוס המדבר הרכוב)
- כ-10 סוללות ארטילריה.
- בריגדה ממונעת הכוללת 2 מקלעים לכל רכב[1].
הצבא הטורקי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההגנה של העיר עמאן וסביבותיה הוטלה על הדיוויזיה ה-40 (של הארמייה ה-4) וכוחות רגלים נוספים (כולל כח גרמני) בפיקודו של מפקד הדיוויזיה לוטננט קולונל עסים (לקראת הקרב לקח מפקד הארמייה ה-4, ג'מאל קוצ'וק, את הפיקוד על הקרב). סך הכוחות שעמדו לטובת המגננה על עמאן היו כ-4,000 חיילים, מספר רב של מקלעים וכ-10 תותחים. כמו כן נפרסו כ-2,000 חיילים להגן על א-סאלט.
תוכנית הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכנית הקרב הייתה כדלקמן:
- חציית הירדן ב-2 נקודות[2].
- כיבוש א-סאלט ועמאן וביצוע חבלה בגשר ובמנהרה של מסילת הברזל החג'אזית באופן שישתק את הרכבת לתקופה ארוכה.
- הפעולה תבוצע על ידי מספר כוחות משנה:
- הדיוויזיה ה-60 תעלה בדרך הראשית מיריחו לעמאן, תכבוש את שונת נימרין ותסייע לשאר הכוחות.
- דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק וקורפוס הגמלים הקיסרי יתפצלו ל-3 כוחות משנה:
- הבריגדה הרכובה ה-2 וקורפוס הגמלים הקיסרי יכבשו את העיר נעור (מדרום מערב לעמאן)
- הבריגדה הניו זילנדית יחד עם רגימנט אוקלנד יכבשו את עין-אס-סיר (ממערב לעמאן)
- שלושת הרגימנטים של הבריגדה ה-1 יתקדמו צפונה לאורך הירדן עד אום שורט שם יצרו 2 רגימנטים קו הגנה מפני כוחות טורקים מצפון והרגימנט השלישי יתקדם לא-סאלט.
תוכנית הקרב הושפעה, בין השאר, מהבדלי הגובה בין נקודת יציאת הכוחות על גדות הירדן (כ-400 מטר מתחת פני הים) לעיר א-סאלט (כ-800 מטר מעל פני הים) ועמאן (כ-910 מטר מעל פני הים)
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהלכי הקרב הושפעו משמעותית ממזג האוויר הגשום שעיכב את התקדמות הכוחות הבריטים ואיפשר לכוחות הטורקים להתארגן ולהזעיק כוחות נוספים לעזרה.
הגישור על הירדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתאריך 21 במרץ פעלו כוחות ההנדסה הבריטים להניח גשרי פונטון באזור גשר אלנבי ובמחדת חג'לה (מצפון לגשר עבדאללה). פעילות זו התבצעה תחת אש כבדה של הטורקים שעיכבה את השלמת העבודה וגרמה לנפגעים רבים. הקמת הגשרים הושלמה רק ב-22 במרץ וב-23 במרץ.
מהלכי הדיוויזיה ה-60
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-22 במרץ נכשלו הניסיונות לחצות את הירדן עקב אש עזה של הטורקים.
- רק ב-23 במרץ, ובסיוע כוחות שהגיעו מראש הגשר הדרומי, הצליחו הכוחות לייצב את גשר הפונטון באל גורניה (הוא גשר אלנבי) ואז חצתה הדיוויזיה את הירדן ותפסה ראש הגשר בצידו המזרחי של הירדן.
- ב-24 במרץ תקפה דיוויזיה את שונת נימרין (כ-10 ק"מ ממזרח לגשר).
- ב-25 במרץ נכנסה הדיוויזיה לא-סאלט (בעקבות הבריגדה ה-1 של דיביזיית אנזא"ק) ושימשה ככח הגנה על העיר.
מהלכיי דיביזיית אנזא"ק ובריגדת הגמלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-22 במרץ חצו הכוחות את הירדן על גשר הפונטון באזור מחדת חג'לה (מצפון לגשר עבדאללה) והקימו ראש גשר בצד המזרחי של הירדן. חלק מכוחות אלו סייעו להקמת ראש הגשר הצפוני.
- ב-23 במרץ וב-24 במרץ הרחיבו הכוחות את ראש הגשר והתקדמו מזרחה. העלייה על מורדות הרי מואב נעשתה בדרכים משניות ועקב הגשמים, הבוץ ותנאי מזג האוויר הקשים התעכבה העלייה.
- ב-25 במרץ כבש הרגימנט הרכוב ה-3 (מהבריגדה ה-1 של דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) את העיר א-סאלט.
- ב-26 במרץ הגיעו הכוחות כ-10 ק"מ מערבית לעמאן. במהלך היום תוגברה הדיוויזיה ב-2 בטליונים מהבריגדה ה-181 של הדיוויזיה ה-60. לאור העייפות של הכוחות מהטיפוס במדרונות וממזג האוויר החליט צ'ייטור (מפקד דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק) לדחות את תקיפת עמאן ב-24 שעות. במהלך הלילה הצליחו כוחות סיור לחבל במסילת הרכבת מצפון ומדרום לעמאן.
- החל מ-27 במרץ עד 30 במרץ נלחמה הדיוויזיה מול הכוחות הטורקים המתוגברים שהגנו על עמאן. למרות הגיעם לקרבת תחנת הרכבת של עמאן זו לא נכבשה ותוכנית החבלה המשמעותית במסילת הרכבת החיג'אזית לא בוצעה.
- ב-31 במרץ אישר אלנבי לכוחות שלחמו בעמאן לסגת מערבה וזאת מתוך הבנה שהמשך הניסיונות לכיבוש עמאן יעלה בכמות נפגעים גדולה. הנסיגה תוכננה לעבור דרך א-סאלט והחלה עוד באותו יום כשתחילה פונו הפצועים הרבים בזמן שהכוחות הבריאים הגנו עליהם. הנסיגה לגדה המערבית של הירדן הושלמה עד 2 באפריל כשהבריטים משאירים 2 ראשי גשר מעבר לירדן.
מתקפת הנגד הטורקית גרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך 29 במרץ ו-30 במרץ ירד הרגימנט ה-145 הטורקי (מהדיוויזיה ה-46) משכם, חצה את הירדן בגשר דמיה ותקף לכוון העיר א-סאלט מצפון מזרח. על העיר הגנו, באותו זמן, 2 רגימנטים מבריגדת הפרשים הקלים (של דיביזיית אנזא"ק). עקב הסיכון בפריצת קו ההגנה וניתוק הכוחות באזור עמאן תוגברו המגינים בכוחות מעמאן. קו ההגנה לא נפרץ ואיפשר את נסיגת הכוחות האחרים.
תוצאות הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כיבוש תחנת הרכבת של עמאן לא התבצע עקב עוצמת הכוחות הטורקים שהגנו עליה.
- החבלה המשמעותית שתוכננה (פיצוץ גשר ומנהרה) לא התבצעה. החבלות המינוריות שביצעו הכוחות הבריטים מצפון ומדרום לעמאן תוקנו תוך זמן קצר.
- אבדות הכוחות הבריטים הגיעו ל-1,350.
- כ-1000 חיילים טורקים נישבו והובאו לגדה המערבית של הירדן.
- תגבור הכוחות הטורקים בעמאן הקל את הלחץ על כוחותיו הערבים של הנסיך פייסל.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007. עמודים 157–159
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
