קרב עבר הירדן השני (1918)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב עבר הירדן השני
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
זירת קרבות בקעת הירדן ועבר הירדן
זירת קרבות בקעת הירדן ועבר הירדן
תאריך התחלה: 30 באפריל 1918
תאריך סיום: 4 במאי 1918
משך הסכסוך: 5 ימים
קרב לפני: כיבוש יריחו
כיבוש בקעת הירדן
קרב עבר הירדן הראשון
קרב אחרי: קרב עבר הירדן השלישי
מקום: עבר הירדן
עילה: כיבוש עמאן
תוצאה: הפסד לבריטים ונסיגה
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
הודו הבריטיתהודו הבריטית  הודו הבריטית.

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית

מפקדים

בריטניהבריטניה אדמונד אלנבי
בריטניהבריטניה הנרי שובל
בריטניהבריטניה אדוארד צ'ייטור
בריטניהבריטניה ג'ון שי

האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמניתאוטו לימן פון סנדרס
טורקיהטורקיהעלי פואד ביי

כוחות

הדיוויזיה הלונדונית ה-60
דיביזיית אנזא"ק
הדיביזייה האוסטרלית
בריגדת הגמלים הקיסרית

הדיוויזיה ה-48 של הארמייה ה-4
הדיוויזיות ה-24
הדיביזה ה-3

אבידות

כ-1,500

כ-830

בריגדת הפרשים ה-3 חוצה את הירדן בגשר דמיה בדרך לא-סאלט, ב-30 באפריל, במסגרת קרב עבר הירדן השני
חיילים בריטים בעיירה א-סאלט במהלך קרב עבר הירדן השני. 2 במאי 1918
חיילים בריטים בעיירה א-סאלט במהלך קרב עבר הירדן השני. 2 במאי 1918
חיילים טורקים, שנשבו בקרב עבר הירדן השני, צועדים בחוצות ירושלים

קרב עבר הירדן השני התחולל בין ה-30 באפריל ל-4 במאי 1918. הקרב נערך בין כוחות של חיל המשלוח המצרי (EEF) לבין כוחות של צבא האימפריה העות'מאנית המתוגברים על ידי כוחות גרמנים. הקרב נערך במסגרת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ובמהלכו ניסו כוחות בריטים לכבוש את מוצבי הטורקים בשונת נימרין ובא-סאלט. לאחר קרבות קשים נסוגו הבריטים בחזרה לגדה המערבית של הירדן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקרב עבר הירדן השני קדמו מספר מהלכים ופעולות:

  • במהלך דצמבר 1917 כבשו הבריטים את ירושלים ובמקביל צלחו את הירקון.
  • אלנבי הורה להקים קו הגנה בין ים התיכון לנהר הירדן (הוא קו שתי העוג'ות). הקורפוסים הבריטים ה-20 וה-21 ייצבו את הקו מחוף הים (אזור שפיים) ועד גב ההר (אזור רמאללה) ובמהלך פברואר 1918 הרחיבו הבריטים את שליטתם מזרחה לאחר שכבשו את צפון ים המלח ואת יריחו.
  • במהלך פברואר ומרץ הרחיבו הבריטים את אחיזתם בבקעת הירדן ובגב ההר לכוון צפון וכן החזיקו ראשי גשר סביב גשר אלנבי, גשר עבדאללה ואום שורט (מצפון לואדי עוג'ה וזאת כדי לאפשר כיבוש עבר הירדן.
  • כוחות ערבים בפיקודו של הנסיך פייסל, ששיתפו פעולה עם הצבא הבריטי, פעלו ממזרח לעמאן כנגד הכוחות הטורקים. הפיקוד הבריטי שאף לבצע פעילות צבאית בעבר הירדן כדי למשוך כוחות טורקים ולהקטין את ההתנגדות לכוחות הערבים.
  • כחודש לפני הקרב השני יצא הצבא הבריטי לקרב עבר הירדן הראשון במהלכו הגיעו כוחותיו עד עמאן וניסו לחבל במסילת הברזל החג'אזית. קרב זה הסתיים בנסיגת הבריטים לאחר שסבלו ממזג אויר גשום, מהתנגדות של כוחות טורקים חזקים ומנפגעים רבים. הפסד זה לא עצר את הבריטים מניסיונות נוספים לכבוש את עבר הירדן.
  • בעקבות הקרב הראשון החליט הפיקוד הטורקי לתגבר את המוצבים שלאורך הדרך שעולה מהירדן לכוון עמאן.

מטרות המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרות המבצע כפי שהגדירו אדמונד אלנבי והנרי שובל (מפקד קורפוס המדבר הרכוב) היו:

הכוחות המשתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הטורקי / גרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות שהתבצרו באזור א-סאלט ושונת נימרין כללו כ-6,000 לוחמים שהשתייכו לקורפוס ה-8 (מהארמייה ה-4) בפיקוד עלי פואד ביי וכללו את:

  • הדיוויזיה ה-48 הטורקית.
  • דיוויזיה משולבת של כוחות טורקים, גרמנים ואוסטרים.
  • כוח רגלים גרמני.
  • יחידת ארטילריה אוסטרית

בנוסף הועמדו בהיכון הדיוויזיות ה-24 וה-3 ששהו מצפון לאזור הקרבות והיוו עתודה למקרה שיהיה צורך בתמיכה בכוחות הלוחמים.

הכוחות הערבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמים מהשבט הבדואי "בני-סאכר" הבטיחו לאלנבי את תמיכתם ואת נכונותם להשתלב בתוכנית הקרב.

תוכנית הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית הקרב שטווה הנרי שובל הייתה כדלקמן:

  • בריגדת הגמלית הקיסרותית תתקדם צפונה, במעלה בקעת הירדן, תשתלט על גשר דמיה ותחסום כוחות טורקים שיתקפו בבקעת הירדן.
  • הבריגדה ה-4 מהדיוויזיה הרכובה האוסטרלית תשתלט על הציר מגשר דמיה לא-סאלט ותגן מפני כוחות מצפון.
  • הדיוויזיה ה"לונדונית" ה-60 תחצה את הירדן ותתקיף את שונת נימרין ממערב בהתקפה חזיתית.
  • דיוויזיות אנזא"ק והרכובה האוסטרלית יתקדמו לא-סאלט דרך גשר דמיה, יכבשו אותה ויתקפו את שונת נימרין ממזרח.
  • לוחמים ערבים משבט בני-סאכר יחסמו את כביש הגישה מעמאן לא-סאלט (באזור הכפר עין-א-סיר) וימנעו את תגבור הכוחות ממזרח.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

30 באפריל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדיוויזיה ה-60 תקפה את שונת נימרין, הצליחה להאחז בעמדות הקדומניות אך לא הצליחה לפרוץ אל לב המערך הטורקי.
  • הדיוויזיה האוסטרלית נעה צפונה על הגדה המערבית של הירדן בהובלת בריגדת הפרשים ה-4.
  • בריגדת הפרשים ה-4 ניסתה לכבוש את גשר דמיה אך לא הצליחה ולכן נערכה לחסום את הדרך העולה לא-סאלט כדי למנוע תגבורות ממערב.
  • בריגדת הפרשים ה-3 (מהדיוויזיה האוסטרלית) עלתה בדרך מגשר דמיה מזרחה וכבשה בערב את א-סאלט.
  • בריגדת הפרשים ה-5 (מהדיוויזיה האוסטרלית) יחד עם בריגדות הפרשים ה-1 וה-2 (מדיביזיית אנזא"ק) עלו מזרחה מגשר אום שירט לכוון א-סאלט.

1 במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדיוויזיה ה-60 תקפה שוב את המערך הטורקי השונת נימרין.
  • הבריגדות הרכובות ה-1, ה-2 וה-3 הקיפו את א-סאלט הכבושה כדי למנוע הגעת כוחות טורקים לזירת הקרבות.
  • הבריגדה ה-5 החלה לרדת מא-סאלט לכוון שונת נימרין כדי לתקוף את הכוחות שם ממזרח (במקביל לתקיפה שביצעה הדיוויזיה ה-60 ממערב).
  • הבריגדה ב-4, שהגנה על הדרך מא-דמיה לא-סאלט, הותקפה על ידי כוחות טורקים מהדיוויזיות ה-24 וה-3. חלק מכוחות אלו חצו את הירדן מדרום לא-דמיה והתקיפו את כוחות הבריגדה מ-3 כיוונים. הבריגדה נלחמה על חייה, תוך שהיא נעזרת בכוחות סיוע מהעתודה של הקורפוס, ובסופו של דבר נאלצה לסגת ולוותר על השליטה על הדרך לא-סאלט.

2 ו-3 במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדיוויזיה ה-60 המשיכה לתקוף את המערך הטורקי המבוצר בשונת נימרין אך ללא הצלחה.
  • הבריגדה ה-5 שתקפה את שונת נימרין מאחור נתקלה אף היא בהתנגדות חזקה ולא הצליחה להגיע לתוצאות.
  • כוחות שבט בני-סאכר שהיו אמורים לחסום את הדרכים מעמאן לא-סאלט ולמנוע הגעת תגבורות לא ביצעו את תפקידם ולכן הבריגדות ה-1, ה-2 וה-3 שהגנו על א-סאלט הותקפו גם ממזרח (עמאן) וגם מצפון וממערב (א-דמיא).
  • בסופו של 3 במאי הורה מפקד הפעולה הנרי שובל על נסיגת הכוחות.

4 במאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך היום נסוגו ארבע הבריגדות שבאזור א-סאלט מערבה על הדרך לגשר אום-שורט. במקביל נסוגה הדיוויזיה ה-60 מערבה דרך גשר אלנבי. הנסיגה הושלמה עד סוף היום.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבריטים סבלו מכ-1,500 הרוגים (רובם בדיוויזיה ה-60)
  • כ-1,000 שבויים טורקים נלקחו בקרב.
  • כוחות טורקים נוספים הועברו לגזרה, דבר ששירת את מטרותיו של אלנבי לצמצם כוחות טורקים בקו החוף.
  • נלמד לקח לגבי היכולת להישען על שבטים בדואים מקומיים.

הנרי הודג'סון (מפקד הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה) זכה להערכה רבה ממפקדיו על הנסיגה המסודרת שביצעה הדיוויזיה האוסטרלית הרכובה, מא-סאלט לאחר שכותרה על ידי כוחות טורקים מ-3 עברים:

פסגת ההישגים של הודג'סון הייתה, כנראה, הנסיגה של הדיביזיה האוסטרלית הרכובה מא-סאלט אותה הוביל הודג'סון במהלך "קרב עבר הירדן השני" וזאת לאחר בגידת בני הברית הערבים וההתמודדות עם כוחות טורקים נחושים שהקיפו את הדיביזיה מ-3 עברים. קור רוחו ונחישותו, בשילוב אומץ הלב של כוחותיו הביאו להצלת הדיביזיה ולמניעת נפגעים רבים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב עבר הירדן השני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]