חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הקברות הצבאי בהר הצופים בצילום מימי המנדט הבריטי

חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה מנו, לפי הרישום בלונדון, 12,197 נפש. מתוכם, 9,703, שהם 80%, זוהו והשאר, 2,494 שהם 20%, לא זוהו. הם נקברו ב-17 בתי קברות מדיר אל בלח שברצועת עזה בדרום עד חיפה בצפון. בשנים 19141918 נקברו בבתי הקברות לחללי האימפריה הבריטית עוד 1,025 חללים המוגדרים כ"אחרים", היינו שאינם מהאימפריה הבריטית; וכן חיילים שנהרגו מפעילות לא-מלחמתית.

בפעילות ההנצחה של הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה נכללו שמותיהם של 13,350 חללי מלחמת העולם הראשונה שנפלו בין השנים 19141918: מתוכם 9,703 חללים, הקבורים תחת מצבה על שמם, ועוד 3,647 הרשומים על גבי לוחות זיכרון בירושלים וברמלה. מבין 3,647 שרשמו על גבי לוחות הזיכרון, 2,494 חיילים נפלו בארץ ישראל והשאר, 1,153 חיילים נהרגו מחוץ לארץ ישראל - בעיקר בחצי האי סיני ובמצרים או שטבעו בים - המשותף לכולם הוא שאין להם קבר.

מבין החללים היו כאלה שנקברו בבתי קברות של העדות שלהם: קתולי או פרוטסטנטי, או לפי דתם מוסלמי, יהודי, או הינדי. עם זאת, נקברו חללים מכל הדתות גם ב"בית הקברות הכללי לחללי המלחמה".

הוועדה האימפריאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון אישי על קברו של חלל מלחמה או הנצחת שמות חללים על מצבת זיכרון הן תופעות בנות פחות ממאה שנה. עד למאה ה-19 לא יוחסה חשיבות לקבורה אישית ומכאן שלא היה ציון אישי על קברי חללי מלחמות ולכן לא היה להם ביטוי מוחשי או גאוגרפי. בראשית מלחמת העולם הראשונה, כאשר תנאי הקרב אפשרו, נתקבע הנוהג לייחד קבר אישי לכל חלל, ומעליו ציון אישי.

ההקרבה הנוראה שדרשה מלחמה זו עוררה את ההכרה באחריותה המוסרית של המדינה לקבורתם של חייליה ולהנצחתם. 13 מיליון נהרגו במלחמת העולם הראשונה - לשם השוואה, במלחמתו של נפוליאון ברוסיה נהרגו 400 אלף "בלבד". החדרת ההבנה כי יש צורך בהיערכות מתאימה לקבורת חללים רבים נזקפת לזכותו של פביאן וייר, פעיל בצלב האדום הבריטי.

ב-1917 הוקם גוף כללי הממונה על קבורת החללים והקמת בתי הקברות - הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה. הוועדה הייתה אחראית על הקמת בתי קברות צבאיים לחללי בריטניה וחבר העמים הבריטי ב-140 מדינות. הבריטים החליטו לקבור את חללי האימפריה במקום נפילתם. בתי קברות אלו נקראו war cemeteries והם נתפשו כאנדרטאות זיכרון למלחמת העולם הראשונה. מספר החללים של צבאות האימפריה עמד על כ-1.1 מיליון איש, והבריטים לא יכלו לעמוד בהוצאות של הבאת כל החללים הביתה. יתר על כן, קבורת החללים בבית הקברות שהקימה הוועדה הייתה חובה, ונאסרה החזרת גופות החללים למולדתם.

פעולותיה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל הועברה האחריות לניהול בתי הקברות הבריטיים מידי הצבא לוועדה האימפריאלית בשנת 1920. סימון הקברים בזמן המלחמה בארץ נעשה באמצעות צלבי עץ זמניים. המקבצים הגדולים ביותר של הקברים היו סמוך לאזורי הלחימה העיקריים באתרים מסודרים יחסית, ולאחר שקיבלה הוועדה האימפריאלית את האחריות לאתרי הקבורה בארץ היא הפכה את הריכוזים לבתי קברות. בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים היה האחרון שהושלם, ב-1927, והוא אחד מבתי קברות צבאיים בריטיים בארץ (בתי הקברות האחרים נמצאים בעזה, באר שבע, רמלה, דיר אל בלח ובחיפה). חלק מבתי הקברות לא נועדו להיות בתי קברות צבאיים בהם נקברים חיילים באופן רגיל, אלא נתפשו כפעולה חד פעמית לשם קבורת חללי מלחמת העולם הראשונה בלבד. בבתי הקברות בבאר שבע, הר הצופים ודיר אל בלח נקברו רק חללים ממלחמת העולם הראשונה. בבתי הקברות ברמלה, בעזה ובחיפה (ראו גם כאן) נקברו גם חללים ממלחמת העולם השנייה כאשר ברמלה נקברו חללים כמעט עד לתום השלטון הבריטי בארץ (החללים האחרונים נקברו בסוף אפריל) כולל החללים הבריטיים מפעולות המחתרות ומלחמת העצמאות.

חללים של הכוחות הבריטיים מסוף תקופת המנדט וכן מלאחר תום המנדט (כאשר הבריטים החזיקו שתי מובלעות בתחום הארץ - בחיפה וברמת דוד) נקברו בבית הקברות הצבאי חוף כיאט בחיפה. הקברים הבריטיים בבית הקברות הזה, כמו גם קברים של אנשים שנפלו בשירות בריטניה וקבורים בבתי קברות אחרים, לא צבאיים, בארץ, מתוחזקים על ידי הוועדה.

ברבים מבתי הקברות היהודיים בני התקופה קיימים קברים בודדים הרשומים בבסיס הנתונים של הוועדה. ברוב המקרים אלו הם חללים מבני היישוב או חללים ממוצא יהודי שמשפחותיהם ביקשו לקבור אותם שם (כמו מייג'ור אוולין דה רוטשילד, בן למשפחת רוטשילד הבריטית, שנקבר בראשון לציון אחרי שנהרג בקרב על גבעות מע'אר ליד גדרה).

הבריטי האחרון שנקבר בקבורה צבאית בארץ, הוא כלכל ראשי של ספינת סוחר בריטית שנקבר בחיפה בסוף 1948. במקרים מסוימים גם קברים של חללים בבתי קברות צבאיים ישראליים, מוכרים על ידי הוועדה. כזה הוא קברה של חנה סנש בהר הרצל ועוד חמישה חללים.[1]

בבתי הקברות הצבאיים הבריטיים בישראל מתקיימים טקסים צבאיים מלאים בימי הזיכרון הבריטי (11 בנובמבר), והאוסטרלי והניו זילנדי (25 באפריל ו-31 באוקטובר). הטקסים מתקיימים ברמלה, בירושלים ובבאר שבע.

חללי האימפריה הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני מ"הוועדה האימפריאלית" עולה כי מספר חללי המלחמה (1914–1918) שנקברו בבתי הקברות הצבאיים הוא 12,197: מזה 75% בריטים,6% מתת היבשת ההודית בטרם ניתן לה עצמאות ו- 6% מאנזא"ק (אוסטרליה וניו זילנד).

עוד קבורים בבית הקברות 1,025 חיילים אחרים, שאינם חיילי האימפריה הבריטית או שמתו שלא כתוצאה מפעילות מלחמתית.

בקפלות זיכרון הוצבו לוחות זיכרון ל-3,647 חללי מלחמה שמקום קבורתם לא נודע. חללים אלה נהרגו בארץ ישראל או במצרים ולא ידוע מקום קבורתם. לפי הוועדה, סך הכל הונצחו 13,350 חללי מלחמה: 9,703 - במצבות קבורה ו-3,647 - בלוחות זיכרון.

בבתי הקברות נטמנו גם חיילים בריטיים שנהרגו לאחר מלחמת העולם הראשונה, בין השאר בזמן המרד הערבי הגדול וכתוצאת מפעולות תנועת המרי העברי ובמלחמת העולם השנייה - סך הכל 2,296 חללים, מתוכם 1,933 בריטים. מבין הסך הכולל היו 561 חיילים שלא מתו עקב פעילות מלחמתית.

במהלך כיבוש סיני וארץ ישראל ובשנות המנדט הבריטי איבדה האימפריה הבריטית 14,493 חיילים: 12,197 - ממלחמת העולם הראשונה, ועוד 2,296 מתום מלחמת העולם הראשונה, עד תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

הפירוט לפי בתי הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן הפירוט החללים לפי מקום קבורתם[2]:

בית הקברות בריטניה אוסטרליה ניו זילנד דרום אפריקה וקנדה תת היבשת ההודית[3] חללים שלא זוהתה לאומיותם[4] חללי מלחמה בעלי מצבת קבורה מתוכם - מספר חללי המלחמה שלא זוהו אחרים חללי מלחמה בעלי מַצֵּבַת זִכָּרוֹן
באר שבע - בית הקברות הצבאי 1,034 175 31       1,240 67    
דיר אל בלח - בית קברות מצרי[5] 285             285    
דיר אל בלח - בית קברות צבאי 598 37 13 9 67   724   10  
תחנת הרכבת דיר סניד- בית קברות מצרי 192           192      
בית הקברות הצבאי הבריטי בעזה- בית קברות צבאי 3049 100 20 4 42 1 3215[6] 781 189  
חיפה - בית קברות הודי 2       47   49      
חיפה - בית קברות יהודי 1           1      
חיפה - בית קברות צבאי 271 28 1 2 3   305 86 1  
ירושלים - בית קברות "באב סיטנה מרים מוחמאמד"[7] 273           273      
ירושלים - בית קברות הודי[8]         79   79   290  
ירושלים - בית קברות לטיני[9]|1             1      
ירושלים - בית קברות פרוטסטנטי[10] 4           4   36  
ירושלים - בית קברות צבאי, ישראל 2,218 144 34 51 2 65 2,449[6] 100 24 3,296
רמלה - בית קברות צבאי, ישראל 2,650 60 87 7 491 5 3,295[6] 964 467 351[11]
ראשון לציון - בית קברות יהודי 1           1      
טול כרם - בית קברות צבאי 80       3   83 81 8[12]  
סך הכל 10,660[6] 544 186 73 734 71 12,197[6],[13] 2,474[6] 1,025 3,647

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ JERUSALEM MOUNT HERTZEL CEMETERY, באתר Commonwealth War Graves Commission
  2. ^ מקור: מייל מ"הוועדה האימפריאלית" שתוכנו מוצג בדף השיחה
  3. ^ הודו, לפני חלוקתה למדינות בעת מתן העצמאות בשנת 1947 במינוח הוועדה: Undivided India
  4. ^ במינוח הוועדה: "Entirely Unidentified"
  5. ^ קבורים בו פועלים מצריים שבאו עם הצבא הבריטי - לא זוהה אף חלל
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 בלוח נרשם ה"סה"כ" המקורי, למרות שהסכום המתקבל מסיכום הטור שונה מהסה"כ המקורי
  7. ^ כולל קברות של 198 פועלים מצרים שמתו במהלך המלחמה
  8. ^ בצמוד לבית הקברות נקברו 290 חיילים טורקים שמתו בשבי [1]
  9. ^ נמצא בשיפולי הר ציון: כולל שבויי מלחמה בריטיים שמו וכן שוטרים מנדטורים - מהם 10 שהוגדרו חללי מלחמה
  10. ^ בבית הקברות עוד 73 קברות של שוטרים ממשטרת המנדט מקור
  11. ^ לוח הזיכרון כולל רק 74 שמות והוא מוקדש לחללים הבריטים, הגרמנים והטורקים
  12. ^ גרמני אחד ושבעה טורקים
  13. ^ הסיכום צריך להיות 12,267 ההפרש הוא 70