דור שרוכין
דוּר שָׁרוּכִּין (מצודת סרגון) היא עיר הבירה של האימפריה האשורית החדשה, שבנה סרגון השני מלך אשור. דור שרוכין מצויה בתחום הכפר חורסבאד, כחמישה עשר קילומטרים מצפון לנינוה ולכלח העתיקות ולעיר מוסול שבצפון עיראק, בקצה הצפוני של המישור של מסופוטמיה.
דור שרוכין נבנתה כעיר בירה חדשה, במקום שלא היה בו קודם לכן יישוב כלשהו. היא החליפה את הבירה כלח (נמרוד). החלפה זו לא נעשתה משום שהיו למקום יתרונות אסטרטגיים כלשהם, אלא לשם תהליך ההחלפה עצמו: כדי שהמלך ישב בבירה שתהיה מזוהה רק איתו ולא עם קודמיו. יש לציין כי עם מותו של סרגון, ומאותה סיבה עצמה, העביר בנו סנחריב את הבירה מדור שרוכין לנינווה הסמוכה.
סרגון השני שלט באימפריה האשורית בין השנים 722/1–706 לפנה"ס, והקים שושלת חדשה (אחרי קודמו שלמנאסר החמישי). עצם שמו באכדית (Šarru Kēnu), שבלשון המקרא הפך ל"סרגון" (ישעיהו כ', א) מעיד על כך, שכן פירוש השם הוא 'המלך הצודק/הלגיטימי' (בדומה למלכה הקדום של אכד); לגיטימיות בעיני האלים הייתה חשובה למי שלקח את השלטון בכוח מקודמו. אחד האמצעים להשיג זאת היה בכך שאת עירו החדשה, שרצה כי תזוהה רק עימו, בנה על גבי כברת ארץ שרכש בכסף מלא מבעלי השדות הנוגעים בדבר, כפי שהוא מדגיש בכתובות הבנייה שהותיר אחריו. יתר על כן, סרגון מציין כי מי שלא רצה בתשלום קיבל ממנו שדה תחת שדה. פעולה זו התקיימה גם במקומות אחרים במזרח הקדום, ובהם קניית גורן ארוונה (ירושלים) על ידי המלך דוד (שמואל ב כ"ד, כד) או קניית הר שומרון בידי עמרי מלך ישראל (מלכים א ט"ז, כד).
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות המחקר
האתר נבדק לראשונה בידי הקונסול הכללי הצרפתי במוסול, פול-אמיל בוטה (Paul-Émile Botta) ובידי האנגלי אוסטן הנרי לייארד (Austen Henry Layard), אשר ערכו במקום בדיקות מצומצמות בשנים 1843–1844.
חפירות נרחבות ערך במקום הצרפתי ויקטור פלאס (Place), בין השנים 1851–1855). בחפירות אלה חשפו שישה שערי-עיר, קטעים מחומת העיר ובעיקר את ארמון סרגון, שאת תוכניתו ביררו כמעט בשלמותה. כן חשפו את הזיקוראט (מקדש-מגדל) ואת מקדש האל נבו.
בשנים 1928–1935 נערכו במקום חפירות נרחבות על ידי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו בראשות גורדון לאוד, הנרי פרנקפורט וצ' אלטמן. תחילה חפרו חפירות מצומצמות בארמון סרגון, ותיקנו כמה פרטים ממצאי הצרפתים. עיקר תרומתה של המשלחת האמריקנית היה בחשיפה של כמעט כל בתי השרד הגדולים בעיר הפנימית, סביב ארמון סרגון. כן גילו עיר פנימית נוספת בצידה השני של דור שרוכין, וחשפו בה חלקים של בית שרד נוסף.
במחצית השנייה של המאה ה-20 הוסיפה מחלקת העתיקות העיראקית לחפור אזורים מצומצמים באתר, אך אלה לא שינו באופן מהותי את התמונה שהתקבלה מחפירות הצרפתים והאמריקאים.
[עריכה] תיאור קצר של השרידים
דור שרוכין נבנתה במישור. מתאר העיר הוא של מלבן הקרוב מאוד לריבוע שאורך צלעו 1.7 על 1.8 ק"מ, ושטחו קרוב ל-3,000 דונם(!) – לשם השוואה עם שטחן של ערים בארץ ישראל: שטחה של מגידו היה 60 דונם; החלק החמישים של דור שרוכין – ועובי חומותיה כ-28 מ'. בחומות נקבעו באופן סכמאטי שני שערים גדולים בכל אחד מצלעות העיר. בתוך העיר הופרדו באמצעות חומות פנימיות שני אזורים גדולים כ'עיר פנימית'. העיר הפנימית הגדולה, בצפונה של דור שרוכין, כללה את ארמון סרגון, את הזיקורת, מקדש נבו וארבעה מבני שרד גדולים עבור הפקידות הגבוהה. העיר הפנימית השנייה, בדרומה של דור שרוכין כללה ארמון גדול ששימש ככל הנראה כ'בית נשק' (ekal mašarti), כלומר לשימוש הצבא ומפקדו.
בתוך העיר הפנימית יוחדו שני מבנים בכך שנבנו על גבי משטח מוגבה, הלא הם ארמון סרגון ומקדש נבו. בניית ארמונות על משטח מוגבה בכמה מטרים מעל המישור ומעל יתר המבנים נתנה לארמון יתרון רב, משום הטופוגרפיה השטוחה מאוד של האזור. הבנייה על משטחים מוגבהים אופיינית לאשורים. שיטה זו של בניית קירות ומילוי המרווחים ביניהם בעפר, מכונה תמלו (tamlū), וככל הנראה נקראת במקרא (מלכים א ט', טו) בשם "מילוא".
ארמון סרגון הוא אחד הבניינים בעלי השטח הגדול ביותר שנבנו בעת העתיקה. מידותיו לערך 320 על 240 מ' (כ-90 דונם). בחלקו הפנימי הוא בנוי לפי המתכונת שהייתה מקובלת באשור (מקובלת עד לימי סנחריב בנו) לבניית ארמונות: בין שתי חצרות גדולות (חיצונה ופנימית) למגורים הפרטיים מצוי אגף חדר הכס של המלך. חדר הכס הוא האולם המקורה הגדול ביותר בדור שרוכין: אורכו הוא כ-50 מטרים. הכניסה אליו מן החצר החיצונה הייתה מבעד לשלושה שערים שעוטרו כל אחד בשני פסלי למסו (lamāssu), שהם צלמים מגוננים בעלי גוף של פר, ראש אדם וכנפי ציפור, בגובה של כ-4 מ'. ניתן לשער כי כל מי שעבר באחד השערים האלה נתקף אימה עוד קודם שראה את פני המלך. הכס ניצב על כן הצמוד לקיר הצר של האולם בצד שמאל ביחס לנכנס לאולם. הקירות סביב צופו ברציפות בתבליטי אבן גדולים, כשני מטרים גובהם, מאבן אלבסטר חומה, שתיארה בעיקר את מסעות המלחמה אליהם יצא המלך בכל שנה, וכן את המלך ופמלייתו וכתובות שונות חקוקות בכתב היתדות.
מרבית התבליטים ופסלי הענק שהתגלו הועברו למוזיאון הלובר בפריז (והיה גם משלוח אחד שטבע בנהר החידקל), ומיעוטם הגיע גם להמכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו.
[עריכה] לקריאה נוספת
רוני רייך, "דור-שרוכין (חורסבאד)", קדמוניות 45 (תשל"ט), עמ' 2–11.
[עריכה] קישורים חיצוניים
 |
|
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 מסופוטמיה העתיקה  |
||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
||||||||||||||||||||||||||||
