איזמיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 40°46′N 29°25′E / 40.767°N 29.417°E / 40.767; 29.417

איזמיט
İzmit
İzmit merkezi.jpg
מדינה / טריטוריה Flag of Turkey.svg  טורקיה
מחוז מחוז מרמרה
ראש העיר איברהים קאראוסמנאואולו
גובה 100 מטרים
תאריך ייסוד 712 לפנה"ס
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

248,424‏  (נכון ל-2007)
1,411,845‏  (נכון ל-2000)
400.60 נפש לקמ"ר (נכון ל-2007)
קואורדינטות 40°46′N 29°25′E / 40.767°N 29.417°E / 40.767; 29.417
אזור זמן UTC +2
http://www.kocaeli.bel.tr

איזמיט או קוג'אלי (טורקית İzmit או Kocaeli) היא עיר בירתה של נפת קוג'אלי בצפון-מערב טורקיה, העיר נקראה בעבר ניקומדיה (יוונית Νικομήδεια). לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית (Büyükşehir - "עיר גדולה") המכונה "מטרופולין קוג'אלי" ובשנת 2000 התגוררו בה 577,932 תושבים.

גאוגרפיה ותיחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נמצאת בקצהו של מפרץ איזמיט במזרחו של ים השיש, כ-100 ק"מ מזרחית לאיסטנבול. חלק מהעיר יושב במישור הסמוך למפרץ, ובו נמצא מרכזה ואזורי התעשייה הענקיים שמקיפים אותה. חלקה האחר של העיר שוכן על גבעות נמוכות וכולל שכונות מגורים ומבנים עות'מאנים היסטוריים רבים. העיר משמשת כמרכזו של מטרופולין קוג'אלי שבו התגוררו בשנת 2000 כ-578,000 תושבים וכבירת נפת קוג'אלי שבה כמיליון וחצי תושבים. בשל כך, ובשל העובדה כי גם העיר עצמה מכונה לעתים "קוג'אלי", קיימים בלבול וגרסאות שונות באשר לשטחה ולמספר תושביה. באזור הניצב בפתחו המזרחי של גשר היבשה הצר בין אסיה לאירופה, עוברים כל צירי התחבורה היבשתית (כבישים ומסילות ברזל) בין אנטוליה ואיסטנבול, והלאה ממנה לתראקיה ולאירופה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 712 לפנה"ס יושב האזור ונשא את השם אולביה או אסטקוס, אך היישוב נינטש. לפי אוזביוס מקיסריה ייסד ניקומדס הראשון, מלכה השני של ביתיניה, את העיר בשנית בשנת 264 לפנה"ס וקרא לה "ניקומדיה" על שמו. לא זו בלבד שהעיר הייתה לבירת ביתיניה ונישלה את ניקאה שכנתה מחשיבותה, אלא שהפכה לאחת הערים החשובות בצפון-מערב אסיה הקטנה עד שקונסטנטינוס הראשון ייסד את "רומא החדשה" בביזנטיון בשנת 330. לאחר סכסוכים ומלחמות על השליטה בביתיניה בין מיתרידטס השישי, מלך פונטוס לבין הרפובליקה הרומית, השתלטה רומא על ניקומדיה ועל ביתיניה כולה לקראת אמצע המאה ה-1 לפנה"ס.

בעיר נולד גאורגיוס הקדוש בין שנת 275 ל-281, בה שירת במשמר האישי של הקיסר דיוקלטיאנוס, ועל חומותיה עונה וראשו נערף ב-23 באפריל 303. בשנת 286 התעצמה חשיבותה של ניקומדיה כאשר דיוקלטיאנוס הפכה לבירת האימפריה הרומית המזרחית. העיר שמרה על מעמדה זה עד שהביס קונסטנטינוס הראשון את ליקינוס בשנת 324, והחל בהכנתה של ביזנטיון לתפקיד בירתו הבאה. בשש השנים הבאות עד להעברת הבירה לביזנטיון, המשיכה ניקומדיה ושימשה כבירה זמנית. למרות אבדן מעמדה כבירה, המשיכה העיר לשמור על חשיבותה כמרכז מסחרי וכצומת דרכים עד שנת 358. רעידת אדמה קשה היכתה בעיר היושבת ממש על "קו השבר של צפון אנטוליה" אור ליום 24 באוגוסט 358. ברעידת אדמה זו חרבה העיר ובתיה שהיו בנויים על מורדות הגבעות, התמוטטו וקרסו על אלה שניצבו תחתיהם. בעקבות רעידת האדמה פרצה בעיר שריפה אשר במשך חמישה ימים כילתה אותה לחלוטין.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שש שנים לאחר קרב מנזיקרט ב-1071, החלו הסלג'וקים מתפשטים מערבה לרוחבה של אסיה הקטנה. מנהיג סלג'וקי מקומי, סולימאן בן קוטלמיש (Kutalmışoğlu Süleyman Şah), כבש ב-1075 את העיר ואת ניקאה הסמוכה. שנתיים לאחר מכן התמרד סולימאן כנגד מליק שח (Melikşah), סולטאן האימפריה הסלג'וקית. הוא הקים את סולטנות רום והכריז על עצמו סולטאן. עם זאת, מסע הצלב הראשון דחק את רום ממערב אסיה הקטנה ב-1097, והצלבנים השתלטו על העיר בדרכם לירושלים. העיר עברה לידי האימפריה הביזנטית עד שנכבשה על ידי העות'מאנים ב-1338, ושמה נודע לאחר מכן כ"איזמיט".

רעידת האדמה של 1999[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רעידת האדמה באיזמיט (1999)
נזק למבנים כתוצאה מרעידת האדמה

בליל 17 באוגוסט 1999 בשעה 03:01 פקד את איזמיט אסון נורא. במשך 45 שניות זעה האדמה בעוצמה של 7.4 בסולם ריכטר, ומוקד הרעידה היה בגלג'יק, עיר קטנה ופרוור של איזמיט מדרום-מערב. כשהרעש שהורגש עד איזמיר ואנקרה מרחק מאות קילומטרים פסק, נסוגו מימיו של מפרץ איזמיט, וגל צונאמי היכה בחופיו. לאורך קו השבר של צפון אנטוליה נמדדו תזוזות וקרעים באורך של 2.5 עד 4 מטר ושיא של 5.7 מטר.

בסיום פעולות החילוץ קבעו הרשויות כי מספר ההרוגים כתוצאה מרעידת האדמה עמד על 17,480 בני אדם ו-505 נעדרים. מספר הפצועים עמד על 43,953 בני אדם ואילו מספרם של חסרי קורת גג הוערך בכ-600,000. גם הנזק לרכוש היה עצום. למעלה מ-100,000 בנינים, רובם בתי מגורים, קרסו במהלך רעידת האדמה ולאחריה, או שהרשויות נאלצו להרסם בשל הנזק הרב שנגרם להם. מספר גדול יותר של מבנים נפגע באורח קל יותר. גם מבנים ומתקני התעשייה המרוכזים בצפיפות סביב העיר ספגו נזקים כבדים. נזק קשה נגרם לתשלובת בתי הזיקוק של "טיפרש" (Tüpraş) שאחראית על שליש מעיבוד הנפט במדינה, ובין היתר, התמוטטו מבנים, מגדלי קירור ומנופים באתר וצנרת הנפט נפגעה באורח קשה. אש שפרצה במקום השתוללה משך מספר ימים והביאה לפינוי כל האוכלוסייה ברדיוס של כ-5 ק"מ מהאתר. רובם של 1200 מתקני התעשייה האחרים העוסקים בין היתר בייצור מכוניות, צמיגים וגומי, ספגו פגיעה כלשהי.

העיר התאוששה מהאסון הכבד אך באופן חלקי, והצלקות עדיין נראות בנופה וחרוטות בלבבות תושביה.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1899 פנו נציגי משפחות יהודיות מבורגס לקונסול העות'מאני בעיר בבקשה להקצאת קרקעות עבורם כדי להתיישב באזור איזמיט. הקרקעות הוקצו וכמה מאות יהודים הגיעו לאזור העיר. בתחילה עסקו בביעור היער הסמוך לעיר ואחר כך בהקמת צריפי מגורים. לבני הקהילה החדשה לא היו מקורות פרנסה, עד מהרה נקלעו למצוקה כלכלית קשה ונאלצו להסתמך על תרומות. בהמשך הגיעו מספר משפחות מפאזארדז'יק ובראשית המאה ה-20 נימנו במקום 280 משפחות ובסך הכל 800 נפשות. בהמשך ניתן אישור התיישבות נוסף ל-100 משפחות מסופיה ו-20 מווארנה. בשל המצב הכלכלי הקשה עזבו בהדרגה חלק מהמתיישבים וחזרו לבולגריה. במהלך מלחמת הבלקן הראשונה עזבו מרבית המתיישבים את העיר ושבו לבולגריה. חלק נכבד מאוכלוסייה זו שאיבד את אזרחותו הבולגרית וחלקה גם את העות'מאנית, גורש בספטמבר 1939 מבולגריה במסגרת המסע לגירוש נתינים זרים[1].

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רומנו, אלברט.א, מערכות יהודי בולגריה, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 269-270.