דיוקלטיאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוקלטיאנוס

גאיוס אורליוס ולריוס דיוקלטיאנוסלטינית: Gaius Aurelius Valerius Diocletianus Augustus; ‏313 - 245) היה קיסר האימפריה הרומית מ-20 בנובמבר 284 ועד פרישתו מרצון ב-1 במאי 305. באמצעות סדרה של רפורמות אדמיניסטרטיביות, צבאיות וכלכליות ייצב דיוקלטיאנוס את האימפריה הרומית לאחר מה שההיסטוריונים מכנים "משבר המאה השלישית". המגמה הכללית של הרפורמות הייתה הגברה של הריכוזיות בניהול האימפריה, וכך לעתים מכנים את השלטון שכונן "דומינט", אדונות, להבדיל מן ה"פרינקיפט" של אוגוסטוס ב-27 לפנה"ס שהציג, לפחות למראית עין, את הקיסר כראשון בין שווים.

עלייה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקלטיאנוס נולד בשם דיוקלס בפרובינקיה דלמטיה (המשתרעת ברובה על שטחה של קרואטיה של ימינו) למשפחה אילירית לא מיוחסת. במקורות תלמודיים מסופר שבנערותו היה רועה חזירים. עם השנים טיפס במעלה מדרגות השלטון עד שהיה לקונסול. הצבא בחר בו ב-20 בנובמבר 284 לקיסר במקום נומריאנוס שמת. באביב 285 היה דיוקלטיאנוס לשליט יחיד, לאחר ההתנקשות בחייו של קארינוס. את השם דיוקלטיאנוס בחר לעצמו עם עלייתו לשלטון.

איש מהקיסרים שקדמו לו במאה השלישית לא הצליח לבסס את כוחו ולייצב את הקיסרות. בחצי המאה שבין 234 ל-285 ניתן למנות למעלה מעשרים קיסרים, ממוצע של קיסר אחד לשנתיים או שלוש שנים.

בתחילה נראה היה כי גורלו של דיוקלטיאנוס לא יהיה שונה מהם. סדרה של מלחמות ארוכות שהתפרשו מקצה האימפריה ועד קצהָ היו מנת חלקו של הקיסר שביקש להחזיק את גבולותיה הנרחבים של קיסרותו ולדכא את המרידות הרבות שפרצו בתחומה. אולם עד 298 הצליח דיוקלטיאנוס להניס את הצבאות הגרמאניים שחצו את הדנובה ואת הריין ופלשו לאימפריה, כמו גם את כוחות פרס שתקפו בסוריה ובארץ ישראל. יריביו הפוליטיים הפנימיים הובסו גם הם, במקביל.

רפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-298 מצא דיוקלטיאנוס את עצמו במצב שאף קיסר לא היה בו זה חצי מאה: הוא ביסס את שלטונו ויכול היה להתפנות כעת לרפורמות מרחיקות הלכת שנדרשו כדי להבטיח את המשך קיומה של הקיסרות. הרפורמות כללו את חלוקת האימפריה לשתיים, שינוי האופן בו עובר השלטון מקיסר לקיסר, מעבר לשיטה אוטוקרטית בלא מראית עין אפילו של רפובליקה ונקיטת אמצעים כלכליים כנגד בעיית ההיפראינפלציה.

אוטוקרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקלטיאנוס מקבל את הניצחון מיופיטר

קיסרי רומא היו בפועל רודנים הנשענים על כוח צבאי הרבה לפני זמנו של דיוקלטיאנוס. עם זאת ראו לנכון להסוות את רודנותם על ידי עשיית שימוש בתארים ומוסדות רפובליקניים עתיקים אשר שיוו אופי לגיטימי יותר לשלטון. החל מספטימיוס סוורוס ואילך הרשו הקיסרים לעצמם יותר ויותר להתנער אף ממראית העין של המוסדות החוקתיים הישנים ולהתנהג כרודנים צבאיים לכל דבר ועניין. דיוקלטיאנוס הבין שלאורך זמן חייב הקיסר להתבסס על דבר מה נוסף על כוחו הצבאי, אחרת לעולם לא ייהנה מיציבות והכרה. את הבסיס המבוקש מצא בדת המדינה כשהכתיר את עצמו ל"שליט ואלוה" (Dominus et Deus), מלך וכוהן גדול בעת ובעונה אחת אשר כיאה לאל אינו נראה בציבור. מבקרים שנועדו עמו נדרשו שלא להביט בו ולעתים נישקו את שולי גלימתו. אמצעים אלה ואחרים שימשו ליצירת הילה של מסתורין ועוצמה סביב הקיסר שהכריז את עצמו אל.

הטטררכיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טטררכיה

המהפכה הדיוקלטיאנית באימפריה לא התמצתה בסמלים ותארים. במישור המעשי הגיע דיוקלטיאנוס למסקנה שקיסר אחד פשוט אינו מסוגל לנהל בהצלחה את ענייניה של האימפריה כולה. הוא אינו יכול, למשל, להילחם בעת ובעונה אחת בפולשים כגון הברברים במרכז אירופה, ובאימפריה היריבה במזרח, האימפריה הססנית. הפתרון של דיוקלטיאנוס היה פשוט: חלוקת השלטון בין שליטים שותפים, כאשר כל אחד מנהל חלק אחר של האימפריה.

חלוקת השלטון נועדה גם להסדיר אחת ולתמיד את הנושא הבעייתי של העברת השלטון באימפריה הרומאית. מאז ראשית ימי האימפריה לא היה ברור וידוע כיצד נבחר קיסר חדש. מפקדי הצבא האמינו בירושה ביולוגית של התואר והעברתו מאב לבן. הקיסרים מצידם נהגו לאמץ את ממשיכי דרכם כאשר לא היו להם צאצאים או כאשר בחרו להתעלם מהם. גורם נוסף שראה עצמו מוסמך לבחור את הקיסרים היה הסנאט. לא פעם היו שלושה מועמדים לגיטימיים במידה כזו או אחרת לתפקיד והתוצאה הייתה מלחמות אזרחים עקובות מדם.

ההסדר שהציע דיוקלטיאנוס זכה לכינוי טטררכיה, או שלטון הארבעה. לכל אחד מחצאי האימפריה מונה שליט בכיר הנושא את התואר "אוגוסטוס" ומשנה הנושא את התואר הפחות בחשיבותו "קיסר". עם מותו או פרישתו של ה"אוגוסטוס" נועד ה"קיסר" סגנו להחליפו, ובידו הזכות הבלעדית למנות את המשנה החדש.

דיוקלטיאנוס הנהיג בפועל את השיטה החדשה ב-292. את עצמו מינה כאוגוסטוס האימפריה המזרחית ואת מקסימיאנוס לאוגוסטוס המערב. ב-293 בחרו השניים קיסרים תחתיהם: דיוקלטיאנוס את גלריוס ומקסימיאנוס את קונסטנטיוס כלורוס. הם אף אימצו אותם חוקית כיורשיהם. הקיסרים לא היו יורשי עצר בלבד. כל אחד מהם שלט למעשה על חלק מתאים מן הטריטוריה של האימפריה. כך הייתה לכל אחד מהארבעה סמכות על רבע מהאימפריה כולה.

האופי האופורטוניסטי של הפוליטיקה הרומאית מוטט את הטטררכיה תוך שלושה עשורים לאחר כינונה. ב-305 פרשו דיוקלטיאנוס ומקסימיאנוס באופן מתואם. הקיסרים בשני חלקי האימפריה תפסו את מקומם, אולם מאבקי הכוח סביב העברת השלטון לא פסקו, ולמעשה הוכפלו פי ארבעה. ב-306 החל מאבק ממושך בין הטוענים למשרות הטטררכיה שהסתיים בהשתלטותו של קונסטנטינוס על המערב ב-312. ב-324 השתלט קונסטנטינוס גם על מזרח האימפריה ובכך איחד אותה מחדש תחת שלטונו. אולם האימפריה המאוחדת התפרקה שוב ב-395 והפעם לא שבה לשלמותה יותר.

רפורמות בכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית הכלכלית של דיוקלטיאנוס התמקדה במאבק באינפלציה שדהרה באימפריה לכל אורך המאה השלישית. ב-301 פורסם צו בכל רחבי האימפריה של מחירים מקסימליים למוצרים שונים שנקרא "אדיקט המחירים של דיוקלטיאנוס" אשר הקפיא את המשכורות ואת מחיריהם של למעלה מאלף מוצרים. סוחר שגבה מחיר גבוה מהמותר בצו הסתכן בגזר דין מוות.

הצו נכשל כדרכם של ניסיונות של פוליטיקאיים להכתיב לכלכלה בכח הזרוע. הוא לא הצליח לעצור את האינפלציה וסופו שהתעלמו ממנו. אך המסמך עצמו תרם רבות להבנתנו את הכלכלה הרומאית.

רפורמות בצבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקלטיאנוס הגדיל את כוחות הצבא מ-400,000 ל-450,000 לערך. את חייליו חילק לשני חלקים: כשני שליש מהם היו מוצבים בחזיתות השונות באופן קבוע והיתר היו כוחות השדה הניידים, למעשה כוחות מילואים שעמדו לרשות הקיסרים והאוגוסטוסים בטריטוריות הפנימיות. קרבתם של הכוחות הניידים הפכה אותם לאיום פוליטי ועל כן היה שכרם גבוה יותר. אפליה זו גרמה להתמרמרות ומאוחר יותר לצרות.

את הלגיונות של כוחות השדה הפחית דיוקלטיאנוס ל-1,000 לוחמים, על מנת להשיג גמישות טקטית רבה יותר בלא חלוקת משנה נוספת. אך בחזית נותר גודל הלגיון בין 4,000 ל-6,000 איש.

ברומא ירדה קרנו של תפקיד מפקד המשמר הפרטוראני. כוחו עבר לשני מפקדים תחת כל אוגוסטוס: מגיסטר מיליטום שעל הצבא ומגיסטר אקוויטום שעל הפרשים. החלוקה הדואלית הפחיתה את האיום הפוליטי מצד הצבא על השלטון. מעבר לכך, היא סימלה את חשיבותו העולה של חיל הפרשים בצבא הרומאי.

הרפורמות הצבאיות של דיוקלטיאנוס הושלמו במידה רבה על ידי קונסטנטינוס, אשר פיזר לגמרי את המשמר הפרטוראני ב-314.

רדיפת הנוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלבים המוקדמים של קיסרותו היה דיוקלטיאנוס עצמו מעורב פחות ברדיפות הנוצרים. גלריוס היה מי שחתר לצעדים מחמירים והולכים כנגד מאמיני הדת הנוצרית. אולם ב-24 בפברואר 303 אימץ דיוקלטיאנוס מדיניות זו כשהוציא את הראשון מבין מספר צוים הולכים ומחמירים כנגד הנוצרים. בתחילה נדחקו מהצבא חיילים נוצרים. אחר כך הוחרם רכוש הכנסייה והושמדו ספריה. לאחר שתי שרפות שפרצו בארמונו החריף דיוקלטיאנוס את המדיניות האנטי-נוצרית עוד יותר: מי שלא הסכימו לזנוח את אמונתם הוצאו להורג. גלי הרדיפות נמשכו בעוצמה משתנה עד 313.

הרושם שהותירו הרדיפות על הנוצרים היה כה עז, שעלייתו לשלטון של דיוקלטיאנוס נבחרה כתאריך הפותח את עידן הקדושים המעונים למניין הכנסייה האלכסנדרית במאה הרביעית והחמישית. התקופה נקראה גם העידן הדיוקלטיאני.

פרישה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-305, בגיל 59 ולאחר מחלה שכמעט והייתה קטלנית, פרש דיוקלטיאנוס לארמון שבנה מבעוד מועד בסלונה, לחוף הים האדריאטי. כשנתבקש לחזור לתפקיד מאוחר יותר סירב לעשות כן, ואמר "אילו ראיתם איזה כרוב נפלא אני מגדל בגני, לא הייתם פונים אלי בהצעה כזו".

דיוקלטיאנוס הוא הקיסר היחיד בהיסטוריה של רומא שהתפטר מרצונו מתפקידו. רוב האחרים מתו כקיסרים (חלקם מסיבות טבעיות וחלקם בידי מתנקשים) ומעט הודחו מהתפקיד בכוח.

שרידי ארמון דיוקלטיאנוס עודם עומדים בעיר ספליט שבקרואטיה שנבנתה בתוכו וסביבו. האתר הוא אתר מורשת עולמית מוכרז על ידי אונסק"ו.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלל הרפורמות שהנהיג דיוקלטיאנוס היו הגיוניות וסבירות בשעתו. די היה בהן כדי לעכב את התפוררות האימפריה, שהאריכה ימים עוד כמעט מאתיים שנה במערב ולמעלה מאלף במזרח. הטטררכיה שתפקדה באופן מרשים תחתיו לא האריכה ימים לאחר פרישתו, אולם רעיון החלוקה למזרח ומערב הפך בסופו של דבר לקבוע, עם חלוקת האימפריה בידי תיאודוסיוס הראשון ב-395 לאימפריה מזרחית ומערבית.

היבט אחד של מדיניותו שכשל באופן מוחלט היה ניסיונו לבלום את הנצרות. הנוצרים הנרדפים רק התחזקו למרות כל נסיונותיו להחלישם. התגברות כוחם בשילוב עם החידושים הדתיים המפקוקפקים של דיוקלטיאנוס כקיסר-על היו צעד בדרך לאימוץ הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית.

דמותו של דיוקלטיאנוס נותרה מלאה סתירות ומסתורית. קשה ליישב את העריץ שחתר לאבסולוטיזם וחיסל את שרידי הרפובליקה הרומאית עם הזקן שפרש מרצונו והסתפק בחקלאות זעירה במחוזות ילדותו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Roger Rees, Diocletian and the Tetrarchy, Edinburgh University Press, 2004. ISBN 0748616616
  • Pat Southern, The Roman Empire from Severus to Constantine, Routledge, 2001. ISBN 0415239443
  • Adams, Charles, "Diocletian’s New Order" being Chapter 11 (pp. 111-118) of For Good and Evil: The Impact of Taxes on the Course of Civilization, Second Edition, Madison Books, 1999, ISBN 1568331231

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קיסרי רומא

מלכי רומא · קיסרי רומא · בית קונסטנטינוס והקיסרים הנוצרים · קיסרי האימפריה הרומית המערבית


תקופת הפרינקיפט

אוגוסטוס קיסר · טיבריוס קיסר · קליגולה · קלאודיוס קיסר · נירון קיסר · גלבה · אותו · ויטליוס · אספסיאנוס · טיטוס · דומיטיאנוס · נרווה · טריאנוס · אדריאנוס · אנטונינוס פיוס · לוקיוס ורוס · מרקוס אורליוס · קומודוס · פרטינקס · דידיוס יוליאנוס · ספטימיוס סוורוס · קרקלה · מקרינוס · אלאגבאלוס · אלכסנדר סוורוס


תקופת משבר המאה ה-3

מקסימינוס · גורדיאנוס הראשון · גורדיאנוס השני · פופיאנוס ובלבינוס · גורדיאנוס השלישי · פיליפוס הערבי · דקיוס עם הרניוס אטרוסקוס · טרבוניאנוס גאלוס עם הוסטיליאן ועם ולוסיאנוס · איימליאנוס · ולריאנוס · גליאנוס עם סלונינוס· קלאודיוס השני גותיקוס · קווינטילוס · אורליאנוס · טקיטוס · פלוריאנוס · פרובוס · קארוס · קארינוס עם נומריאנוס


תקופת הדומינט

דיוקלטיאנוס · קונסטנטיוס כלורוס · גלריוס · פלביוס ולריוס סוורוס · מקסימינוס דאיה · מקסנטיוס · ליקיניוס · קונסטנטינוס

האימפריה הרומית