דיוקלטיאנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גאיוס אורליוס ולריוס דיוקלטיאנוס (313 - 245) היה קיסר האימפריה הרומית מ-20 בנובמבר 284 ועד פרישתו מרצון ב-1 במאי 305. דיוקלטיאנוס שם קץ למה שההיסטוריונים מכנים "משבר המאה השלישית" וייסד שלטון אוטוקרטי יציב. הרפורמות שהנהיג היוו את הבסיס לעידן חדש בתולדות רומי, הנקרא לעתים "האימפריה הרומאית המאוחרת" או ה"טטררכיה". פועלו הבטיח למעשה את הישרדותה של הקיסרות, לפחות בחלקה המזרחי, במשך מאות שנים.

תוכן עניינים 1 עלייה לשלטון 2 רפורמה 2.1 אוטוקרטיה 2.2 הטטררכיה 2.3 רפורמות בכלכלה 2.4 רפורמות בצבא 3 רדיפת הנוצרים 4 פרישה ומוות 5 מורשת 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] עלייה לשלטון

דיוקלטיאנוס נולד בשם דיוקלס בפרובינקיה דלמטיה (המשתרעת ברובה על שטחה של קרואטיה של ימינו) למשפחה אילירית לא מיוחסת. במקורות תלמודיים מסופר שבנערותו היה רועה חזירים. עם השנים טיפס במעלה מדרגות השלטון עד שהיה לקונסול. הצבא בחר בו ב-20 בנובמבר 284 לקיסר במקום נומריאנוס שמת. באביב 285 היה דיוקלטיאנוס לשליט יחיד, לאחר ההתנקשות בחייו של קארינוס. את השם דיוקלטיאנוס בחר לעצמו עם עלייתו לשלטון.

איש מהקיסרים שקדמו לו במאה השלישית לא הצליח לבסס את כוחו ולייצב את הקיסרות. בחצי המאה שבין 234 ל-285 ניתן למנות למעלה מעשרים קיסרים, ממוצע של קיסר אחד לשנתיים או שלוש שנים.

בתחילה נראה היה כי גורלו של דיוקלטיאנוס לא יהיה שונה מהם. סדרה של מלחמות ארוכות שהתפרשו מקצה האימפריה ועד קצהָ היו מנת חלקו של הקיסר שביקש להחזיק את גבולותיה הנרחבים של קיסרותו ולדכא את המרידות הרבות שפרצו בתחומה. אולם עד 298 הצליח דיוקלטיאנוס להניס את הצבאות הגרמאניים שחצו את הדנובה ואת הריין ופלשו לאימפריה, כמו גם את כוחות פרס שתקפו בסוריה ובארץ ישראל. יריביו הפוליטיים הפנימיים הובסו גם הם, במקביל.

[עריכה] רפורמה

ב-298 מצא דיוקלטיאנוס את עצמו במצב שאף קיסר לא היה בו זה חצי מאה: הוא ביסס את שלטונו ויכול היה להתפנות כעת לרפורמות מרחיקות הלכת שנדרשו כדי להבטיח את המשך קיומה של הקיסרות. הרפורמות כללו את חלוקת האימפריה לשתיים, שינוי האופן בו עובר השלטון מקיסר לקיסר, מעבר לשיטה אוטוקרטית בלא מראית עין אפילו של רפובליקה ונקיטת אמצעים כלכליים כנגד בעיית ההיפראינפלציה.

[עריכה] אוטוקרטיה

קיסרי רומא היו בפועל רודנים הנשענים על כוח צבאי הרבה לפני זמנו של דיוקלטיאנוס. עם זאת ראו לנכון להסוות את רודנותם על ידי עשיית שימוש בתארים ומוסדות רפובליקניים עתיקים אשר שיוו אופי לגיטימי יותר לשלטון. החל מספטימיוס סוורוס ואילך הרשו הקיסרים לעצמם יותר ויותר להתנער אף ממראית העין של המוסדות החוקתיים הישנים ולהתנהג כרודנים צבאיים לכל דבר ועניין. דיוקלטיאנוס הבין שלאורך זמן חייב הקיסר להתבסס על דבר מה נוסף על כוחו הצבאי, אחרת לעולם לא ייהנה מיציבות והכרה. את הבסיס המבוקש מצא בדת המדינה כשהכתיר את עצמו ל"שליט ואלוה" (Dominus et Deus), מלך וכוהן גדול בעת ובעונה אחת אשר כיאה לאל אינו נראה בציבור. מבקרים שנועדו עמו נדרשו שלא להביט בו ולעתים נישקו את שולי גלימתו. אמצעים אלה ואחרים שימשו ליצירת הילה של מסתורין ועוצמה סביב הקיסר שהכריז את עצמו אל.

[עריכה] הטטררכיה

ערך מורחב – טטררכיה

המהפכה הדיוקלטיאנית באימפריה לא התמצתה בסמלים ותארים. במישור המעשי הגיע דיוקלטיאנוס למסקנה שקיסר אחד פשוט אינו מסוגל לנהל בהצלחה את ענייניה של האימפריה כולה. הוא אינו יכול, למשל, להילחם בעת ובעונה אחת במורדים ברברים במרכז אירופה ובאויביו במצרים. הפתרון של דיוקלטיאנוס היה פשוט: חלוקת האימפריה לשני חצאים, מערבי ומזרחי, אשר ביניהם קו ישר אנכי על המפה בסמוך לרומא ממזרח. על אף שהחלוקה הזו לא החזיקה מעמד בטווח הקצר, היא הוכחה כבלתי נמנעת בסופו של דבר והייתה לעובדה בלתי הפיכה בסוף המאה הרביעית.

יחד עם החלוקה החל דיוקלטיאנוס במהלך שנועד להסדיר אחת ולתמיד את הנושא הבעייתי של ירושה באימפריה הרומאית. מאז ראשית ימי האימפריה לא היה ברור וידוע כיצד נבחר קיסר חדש. מפקדי הצבא האמינו בירושה ביולוגית של התואר והעברתו מאב לבן. הקיסרים מצידם נהגו לאמץ את ממשיכי דרכם כאשר לא היו להם צאצאים או כאשר בחרו להתעלם מהם. גורם נוסף שראה עצמו מוסמך לבחור את הקיסרים היה הסנאט. לא פעם היו שלושה מועמדים לגיטימיים במידה כזו או אחרת לתפקיד והתוצאה הייתה מלחמות אזרחים עקובות מדם.

הפתרון שהציע דיוקלטיאנוס נקרא זכה לכינוי טטררכיה, או שלטון הארבעה. לכל אחד מחצאי האימפריה ימונה שליט בכיר הנושא את התואר "אוגוסטוס" ושליט משני הנושא את התואר הפחות בחשיבותו "קיסר". עם מותו או פרישתו של הבכיר יחליף אותו משנהו ובידו תהיה הזכות הבלעדית למנות את המשנה החדש.

דיוקלטיאנוס הנהיג בפועל את השיטה החדשה ב-292. את עצמו מינה כאוגוסטוס האימפריה המזרחית ואת מקסימנוס לאוגוסטוס המערב. ב-293 בחרו השניים קיסרים תחתיהם: דיוקלטיאנוס את גלריוס ומקסימינוס את קונסטנטיוס כלורוס. הם אף אימצו אותם חוקית כיורשיהם. הקיסרים לא היו יורשי עצר בלבד. כל אחד מהם שלט למעשה על חצי מתחום השלטון בו מונה. כך הייתה לכל אחד מהארבעה סמכות על רבע מהאימפריה כולה.

האופי האופורטוניסטי של הפוליטיקה הרומאית מוטט את הטטררכיה לאחר כשלושה עשורים. ב-305 פרש דיוקלטיאנוס ובעקבותיו שוכנע לפרוש גם מקסימינוס. הקיסרים בשני חלקי האימפריה תפסו את מקומם אולם בבואם לבחור את יורשיהם נתקלו בהתנגדותם של הלגיונות והסנאט, מוקדי הכוח הרומאים הקלאסיים שסירבו לוותר על השררה. ב-306 החלה שוב מלחמת אזרחים במערב האימפריה שהסתיימה בהשתלטותו של קונסטנטינוס על המערב ב-312. ב-324 השתלט קונסטנטינוס על מזרח האימפריה ובכך איחד אותה מחדש תחת שלטונו. אולם האימפריה המאוחדת התפרקה שוב ב-395 והפעם לא שבה לשלמותה יותר.

[עריכה] רפורמות בכלכלה

התוכנית הכלכלית של דיוקלטיאנוס התמקדה במאבק באינפלציה שדהרה באימפריה לכל אורך המאה השלישית. ב-301 פורסם צו בכל רחבי האימפריה של מחירים מקסימליים למוצרים שונים שנקרא "אדיקט המחירים של דיוקלטיאנוס" אשר הקפיא את המשכורות ואת מחיריהם של למעלה מאלף מוצרים. סוחר שגבה מחיר גבוה מהמותר בצו הסתכן בגזר דין מוות.

הצו נכשל כדרכם של נסיונות של פוליטיקאיים להכתיב לכלכלה בכח הזרוע. הוא לא הצליח לעצור את האינפלציה וסופו שהתעלמו ממנו. אך המסמך עצמו תרם רבות להבנתנו את הכלכלה הרומאית.

[עריכה] רפורמות בצבא

דיוקלטיאנוס הגדיל את כוחות הצבא מ-400,000 ל-450,000 לערך. את חייליו חילק לשני חלקים: כשני שליש מהם היו מוצבים בחזיתות השונות באופן קבוע והיתר היו כוחות השדה הניידים, למעשה כוחות מילואים שעמדו לרשות הקיסרים והאוגוסטוסים בטריטוריות הפנימיות. קרבתם של הכוחות הניידים הפכה אותם לאיום פוליטי ועל כן היה שכרם גבוה יותר. אפליה זו גרמה להתמרמרות ומאוחר יותר לצרות.

את הלגיונות של כוחות השדה הפחית דיוקלטיאנוס ל-1000 לוחמים, על מנת להשיג גמישות טקטית רבה יותר בלא חלוקת משנה נוספת. אך בחזית נותר גודל הלגיון בין 4,000 ל-6,000 איש.

ברומא ירדה קרנו של תפקיד מפקד המשמר הפרטוראני. כוחו עבר לשני מפקדים תחת כל אוגוסטוס: מגיסטר מיליטום שעל הצבא ומגיסטר אקוויטום שעל הפרשים. החלוקה הדואלית הפחיתה את האיום הפוליטי מצד הצבא על השלטון. מעבר לכך, היא סימלה את חשיבותו העולה של חיל הפרשים בצבא הרומאי.

הרפורמות הצבאיות של דיוקלטיאנוס הושלמו במידה רבה על ידי קונסטנטינוס, אשר פיזר לגמרי את המשמר הפרטוראני ב-314.

[עריכה] רדיפת הנוצרים

בשלבים המוקדמים של קיסרותו היה דיוקלטיאנוס עצמו מעורב פחות ברדיפות הנוצרים. גלריוס היה מי שחתר לצעדים מחמירים והולכים כנגד מאמיני הדת הנוצרית. אולם ב-24 בפברואר 303 אימץ דיוקלטיאנוס מדיניות זו כשהוציא את הראשון מבין מספר צוים הולכים ומחמירים כנגד הנוצרים. בתחילה נדחקו מהצבא חיילים נוצרים. אחר כך הוחרם רכוש הכנסייה והושמדו ספריה. לאחר שתי שרפות שפרצו בארמונו החריף דיוקלטיאנוס את המדיניות האנטי-נוצרית עוד יותר: מי שלא הסכימו לזנוח את אמונתם הוצאו להורג. גלי הרדיפות נמשכו בעוצמה משתנה עד 313.

הרושם שהותירו הרדיפות על הנוצרים היה כה עז, שעלייתו לשלטון של דיוקלטיאנוס נבחרה כתאריך הפותח את עידן הקדושים המעונים למניין הכנסייה האלכסנדרית במאה הרביעית והחמישית. התקופה נקראה גם העידן הדיוקלטיאני.

[עריכה] פרישה ומוות

ב-305, בגיל 59 ולאחר מחלה שכמעט והייתה קטלנית, פרש דיוקלטיאנוס לארמון דיוקלטיאנוס שבסלונה, לחוף הים האדריאטי אותו בנה מבעוד מועד, והקדיש את זמנו לגידול כרוב. כשנתבקש לחזור לתפקיד מאוחר יותר סירב לעשות כן, בהעדיפו את ירקות הגינה שלו על פני הקיסרות.

דיוקלטיאנוס הוא הקיסר היחיד בהיסטוריה של רומא שהתפטר מתפקידו. רוב האחרים מתו כקיסרים (חלקם מסיבות טבעיות וחלקם בידי מתנקשים) ומעט הודחו מהתפקיד בכוח .

ארמון דיוקלטיאנוס עודו עומד בעיר ספליט שבקרואטיה שנבנתה סביבו. העיר העתיקה והארמון הם אתר מורשת עולמית מוכרז על ידי אונסק"ו.

[עריכה] מורשת

כלל הרפורמות שהנהיג דיוקלטיאנוס בימיו היו הגיוניות וסבירות. די היה בהן כדי לסייע לאימפריה לשקוע לאט יותר, להאריך ימים עוד כמעט מאתיים שנה במערב ולמעלה מאלף במזרח. אולם הטטררכיה שתפקדה באופן מרשים תחתיו לא האריכה ימים לאחר שפרש לגמלאות ופנה לגדל ירקות. רעיון החלוקה למזרח ומערב הוכיח את עצמו בימי חייו של דיוקלטיאנוס ובעיקר לאחר מכן.

היבט אחד של מדיניותו שכשל באופן מוחלט היה התאולוגיה שלו. הנוצרים הנרדפים רק התחזקו למרות כל נסיונותיו להחלישם. התגברות כוחם בשילוב עם החידושים הדתיים המפקוקפקים של דיוקלטיאנוס כקיסר-אל היו צעד בדרך לאימוץ הנצרות כדת הרשמית של האימפריה הרומית.

דמותו של דיוקלטיאנוס נותרה מלאה סתירות ומסתורית. קשה ליישב את העריץ שחתר לאבסולוטיזם וחיסל את שרידי הרפובליקה הרומאית עם הזקן שפרש מרצונו והסתפק בחקלאות זעירה במחוזות ילדותו.

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיוקלטיאנוס

• דיקלטיאנוס מאת ראלף מתיסן, אוניברסיטת דרום קרוליינה
• Diocletian דיקלטיאנוס באנציקלופדיה הקתולית
• שנים עשר שליטים ביזנטיים הרצאה מוקלטת של לארס בראונוורת'
• ארמון דיקלטיאנוס, ספליט

קיסרי רומי

מלכי רומא | קיסרי רומא | בית קונסטנטינוס והתקופה הנוצרית | הקיסרות הרומית המערבית

אוגוסטוס קיסר טיבריוס קיסר קליגולה קלאודיוס קיסר נירון קיסר גלבה אותו ויטליוס אספסיאנוס טיטוס דומיטיאנוס נרווה טריאנוס אדריאנוס אנטונינוס פיוס לוקיוס ורוס מרקוס אורליוס קומודוס פרטינקס דידיוס יוליאנוס ספטימיוס סוורוס קרקלה מקרינוס אלאגבאלוס אלכסנדר סוורוס מקסימינוס גורדיאנוס הראשון פופיאנוס ובלבינוס גורדיאנוס השלישי פיליפוס הערבי דקיוס טרבוניאנוס גלוס איימליאנוס ולריאנוס גליאנוס קלאודיוס השני גותיקוס קווינטילוס אורליאנוס טקיטוס פלוריאנוס פרובוס קארוס קארינוס דיוקלטיאנוס כלורוס גלריוס מקסימינוס דאיה מקסנטיוס קונסטנטינוס האימפריה הרומית