איטלקית יהודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איטלקית יהודית היא שפה המבוססת על השפה האיטלקית, והייתה בשימוש על ידי קהילות יהודיות רבות ברחבי איטליה. היא התפתחה בין המאה העשירית למאה התשע עשרה, ונקראה גם "לעז", "לטינו" או "וולגאר".

האיטלקית היהודית מתחלקת לניבים רבים ואינה אחידה. בכל עיר, חבל ארץ או קהילה יהודית השפה השתנתה בהתאם לחיי הקהילה. דוגמאות לשפות איטלקיות-יהודיות הן ונציאנית-יהודית בוונציה, פירנצית-יהודית בפירנצה, רומית-יהודית ברומא ועוד. גם בקורפו שביוון דיברו בשני ניבים של שפה זו.

האיטלקית היהודית נכתבת בכתב העברי. השפה מתאפיינת בייחוד הפעלים, תופעה של הוספת סיומת איטלקית של שמות פעולה לשורשי פעלים עבריים (לדוגמה: Axalare - לאכול, Gannaviare - לגנוב). כיום השפה מדוברת על ידי כ-200 אנשים בלבד, בעיקר ברומא, בקורפו ובישראל, ומקורותיה נשמרים בעיקר בספריית הקונגרס בארצות הברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י"ל לוי, הערך: איטלקית יהודית, האנציקלופדיה העברית, כרך מילואים א, תשכ"ז 1967, עמ' 149-150.
  • מיכאל ריז’יק, הדקדוק ואוצר המילים באיטלקית היהודית הקדומה כנגד להגי הגטו : השונה והמשותף, מסורות, ט"ו, תש"ע 2010, עמ' 155-172.
  • מריה מאיר-מודנה, על הסמנטיקה של המלים העבריות באיטלקית יהודית, מקדם ומים, ה, תשנ"ב 1992, עמ' 93-99.
  • לואיזה פרטי קואומו, תרגום עובדיה לאיטלקית יהודית : סוגיות תחביריות, מסורות, ט-י"א, תשנ"ז 1997, עמ' 495-510.
  • לואיזה פרטי קואומו, ספר יונה ותרגומיו לאיטלקית-יהודית, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 9, ד, 1, תשמ"ו 1986, עמ' 131-138.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]