כאשאנית יהודית
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
|---|---|
  | |
כאשאנית יהודית היא שפה ששייכת לקבוצת השפות הפרסיות יהודיות ודוברה באזור העיר כאשאן באיראן וכן בכפר אביאנה (אנ').
כאשאנית יהודית מראה קווי דמיון בולטים לניבים של קהילות יהודיות בערים אחרות באיראן, כמו המדאנית יהודית שדוברה בהמדאן ואספהאנית יהודית, שדוברה באספהאן, בשני המקומות השפה המדוברת כיום על ידי האוכלוסייה הלא יהודית היא פרסית.[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפה הפרסית יהודית היא קבוצה של דיאלקטים יהודיים של השפה הפרסית, שדוברו על ידי יהדות איראן, יהדות בוכרה, יהדות אפגניסטן וקהילות יהודיות נוספות באזור מרכז אסיה. הדיאלקטים שונים במקצת זה מזה, אך לרוב מאפשרים הבנה הדדית. השפות היהודיות-פרסיות הן ברובן שילוב של ארמית, פרסית עתיקה, עברית והשפה המקומית, והכתב באלפבית עברי.
כאשאנית יהודית מראה קווי דמיון בולטים לניבים של קהילות יהודיות בערים אחרות, כמו המאדן ואיספהאן, ופחות עם פרסית שדוברה על ידי האוכלוסייה המקומית הלא יהודית. ניתן להסביר את הקשרים הללו באמצעות הקשרים ההיסטוריים החזקים בין הקהילות היהודיות במרכז איראן, עם עדות להגירה משמעותית בין העיירות במשך מאות שנים, וכן יחסי מסחר.
הדיאלקט של העיר כאשאן היה שונה מהניב הכפרי של מחוז כאשאן בנושאים כמו אוצר מילים, דקדוק ותחביר, והוא הושפע יותר מהפרסית. בנוסף הניב של העיר דומה יותר לניבים של ערים אחרות, במיוחד אספהאן. דבר זה הוביל למורפולוגיה ותחביר פשוטים יותר של הניבים שדוברו בסביבה הכפרית. הספרות היהודית-פרסית הקיימת מכאשאן, של הבאבאי בן לוטף מהמאה השבע-עשרה ושל הבאבאי בן פרהאד מהמאה השמונה-עשרה, לא נכתבה בכאשאנית יהודית.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודי כאשאן היו צאצאים של גולים יהודים שהגיעו לאזור בשנת 580 לפנה"ס, לאחר חורבן בית המקדש הראשון. עם גירוש ספרד הגיעו לעיר מספר משפחות יהודיות בראשותו של ר' משה הלוי. הם הקימו בעיר ישיבה וצאצאיהם היו ממנהיגי העיר במשך דורות. קיימות עדויות לקיומה של קהילה יהודית בעיר לאורך השנים, כאשר לעיתים היוותה הקהילה מוקד מרכזי לרדיפות יהודים על ידי השלטונות הפרסיים, בדגש על שלטונו של שאה תהמאספ השני בתחילת המאה ה-18. היהודים בכאשאן עסקו בעיקר בעסקי הטקסטיל, שהיו מפותחים מאוד בעיר. במאה ה-20 זכתה הקהילה היהודית בכאשאן, יחד עם הקהילה היהודית באיראן כולה, ליחס חיובי מהשלטונות, אך השמועות אודות התנועה הציונית הביאו רבים מבני הקהילה לעלות לישראל. לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979, עם עליית שלטונו של האייתוללה ח'ומייני, זורז תהליך צמצום הקהילה – רבים מיהודי כאשאן היגרו לארצות הברית, וחלקם עלו בדרך-לא-דרך לישראל.
שמות המשפחה העבריים "כאשי" ו"קשאני" הם שרידים של יהדות כאשאן.
על פי עדותם של יוצאי כאשאן, הסיבה המרכזית לשימוש בשפה שונה הייתה הרצון לנהל שיחות בין חברי הקהילה היהודית מבלי שיובנו על ידי שכניהם המוסלמים.
העיר כאשאן ראתה את היעלמותה המהירה של הקהילה היהודית שלה באמצע המאה העשרים. ההגירה ההמונית לטהראן החלה באמצע המאה ה-20. האוכלוסייה היהודית בעיר התדלדלה מכמה אלפים בשנות ה-40 ל-11 משפחות בלבד (17 נפש) בשנות ה-70. לאחר המהפכה האיראנית של 1979 רוב היהודים באיראן עזבו לישראל או לצפון אמריקה.
השפה כיום נמצאת בסכנת הכחדה כאשר ההגירה מהכפרים לטהארן הובילה את דוברי השפה לדבר פרסית וההגירה לארצות הברית ולישראל הובילה את דוברי השפה וילדיהם לדבר באנגלית ובעברית.[1] כאשנית יהודית שרדה רק בקרב הדור המבוגר יותר של קהילות המהגרים היהודיות הכשאניות בישראל ובצפון אמריקה ועומדת בפני הכחדה. כאשאן עצמה היא כעת עיר מוסלמית דוברת פרסית כולה.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיר חתונה בניב קלימיאני של קשאן בקולו של הרב ידידיה שופאט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Judeo-Kashani, Endangered Language Alliance
- ^ 1 2 Habib Borjian, Judeo-Kashani: A Central Iranian Plateau Dialect, Journal of the American Oriental Society 132, 2012, עמ' 1–21 doi: 10.7817/jameroriesoci.132.1.0001