בלייד ראנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בלייד ראנר
Blade Runner poster.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: Blade Runner
בימוי: רידלי סקוט
הפקה: מיכאל דיליי
תסריט: פיליפ ק. דיק
המפטון פנצ'ר
דייוויד פיפלס
עריכה: לס הילי
מרשה נקשימה
שחקנים ראשיים: הריסון פורד
שון יאנג
רוטגר האוור
דריל האנה
אדוארד ג'יימס אולמוס
מ. אמט וולש
ג'ואנה קסידי
בריון ג'יימס
ג'ו טרקל
מוזיקה: ונגליס
צילום: ג'ורדן קרוננוות'
חברת הפצה: האחים וורנר
הקרנת בכורה: 25 ביוני 1982, ארצות הברית
משך הקרנה: 117 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: $28,000,000
הכנסות: $33,770,893
פרסים: מועמד לשני פרסי אוסקר
דף הסרט ב-IMDb

"בלייד ראנר" (באנגלית: "Blade Runner". מילולית: "נועץ הלהב") הוא סרט מדע בדיוני אפל, שבוים בידי רידלי סקוט, ויצא לאקרנים בשנת 1982. הסרט הוא דיסטופיה קודרת המציגה את לוס אנג'לס בעתיד הקרוב, נובמבר 2019. הסרט מבוסס באופן רופף על ספרו של פיליפ ק. דיק "האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?".

האריסון פורד מככב בתפקיד הראשי, כ"בלייד ראנר" דקארד. בעולם העתידני שהסרט מציג, אנדרואידים הקרויים "רפליקנטים" ("שכפולים") מבצעים את העבודות המסוכנות והשוחקות במושבות החלל. רפליקנטים מדגם "נקסוס 6" הביו-רובוטים, דמויי האדם והמתקדמים, מתמרדים כנגד בני האדם ובעקבות כך בכדור הארץ מוצאים כל הרפליקנטים אל מחוץ לחוק ומיועדים להשמדה. הבלייד ראנרים הם שוטרים מיוחדים שמשימתם היא לאתר רפליקנטים נמלטים ולהביא ל"פרישתם". דקארד נקרא מחופשתו על מנת לאתר ו"להוציא לגמלאות" (כלומר להשמיד) ארבעה רפליקנטים שמסתתרים בלוס אנג'לס, אשר מנסים לאתר את יוצרם כדי שיאריך את משך חייהם הקצוב.

עיתון הגרדיאן בחר בסרט "בלייד ראנר" לסרט המדע הבדיוני הטוב ביותר בכל הזמנים בקרב קהילת המדענים.‏[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל באחת מפירמידות הענק של תאגיד טיירל, שם עורך בלייד ראנר בשם הולדן מבחן אמפתיה (לגילוי רפליקנטים) למועסק חדש בשם ליאון. סיומו של מבחן זה, הוא ברציחתו של הולדן על ידי ליאון בצמד יריות, ובגילויו של ליאון כרפליקנט נמלט.

במרכז העיר של לוס אנג'לס, בלייד ראנר היספנו-יפני בשם גאף מכריח את דקארד, בלייד ראנר שפרש מתפקידו, להיפגש עם המפקד בריאנט. כשגאף ודקארד מגיעים למפקדת המשטרה, בריאנט מספר להם כי ישנם רפליקנטים נמלטים בלוס אנג'לס. דקארד נוטל על עצמו את המשימה ללכוד אותם לאחר איומים מרומזים מצד בריאנט, ומתודרך לגבי הרפליקנטים "רוי" (המנהיג), "ליאון", "זורה" ו"פריס".

דקארד נשלח למטה תאגיד טיירל כדי לערוך מבחן אמפתיה על דגם של נקסוס 6 ולוודא כי המבחן פועל כשורה. טיירל מבקש כי המבחן יערך ראשית על בן אדם, ומנדב לשם כך את רייצ'ל, עוזרתו. כשדקארד עורך עליה את המבחן, הוא מגלה כי היא רפליקנט אך בניגוד לדגמים אחרים, היה לו הרבה יותר קשה לזהות זאת. טיירל מספר לו שאף על פי שאיננה יודעת זאת, רייצ'ל היא רפליקנט מדגם ניסיוני שבו נשתלו זיכרונות מהונדסים על מנת לאפשר לה להתמודד עם רגשות. כמו כן הוא מספר לו שחייהם הוגבלו לארבע שנים בלבד. דקארד וגאף עוזבים אל דירתו של ליאון, שם הם מוצאים צילומים אישיים וקשקש של נחש באמבטיה.

בה בעת, רוי וליאון מבקרים את צ'ו - מעצב עיניים אשר ייצר את עיני הנקסוס 6. רוי מאיים על צ'ו, וזה מפנה אותם אל ג'יי אף (JF) סבסטיאן, אשר יכול להפגישם עם טיירל, יוצרם. ואילו רייצ'ל, במטרה להוכיח לדקארד כי היא אנושית, מבקרת בדירתו, אך עוזבת בדמעות לאחר שהוא מספר לה כי זיכרונותיה הם מלאכותיים.

סבסטיאן, מתכנן גנטי העובד עבור התאגיד טיירל, חוזר לביתו. בפתח הבניין הוא נתקל בפריס, אחת הרפליקנטיות הנמלטות, אשר מתמרנת את עצמה אל דירתו. במקביל, חוקר דקארד את יצרני בעלי החיים המלאכותיים במטרה לגלות את מקורו של הקשקש, ומגלה כי זה נוצר על ידי עבדול בן חסן, המכוון אותו אל הפאב בו עובדת זורה כחשפנית עם הנחש אותו יצר. דקארד מגיע אל חדר ההלבשה שלה, שם היא תוקפת אותו ונמלטת אל הרחובות. דקארד רודף אחריה ומחסלה בירייה בגבה. בריאנט וגאף מגיעים למקום ומודיעים לדקארד שרייצ'ל נעלמה גם כן, וכי יש "להפרישה".

כשבריאנט וגאף עוזבים, מבחין דקארד מרחוק ברייצ'ל. ליאון מפתיע את דקארד, בועט את נשקו הרחק ומתגבר עליו בקרב פנים אל פנים. רגע לפני שליאון הורג את דקארד, רייצ'ל יורה בראשו, מצילה את דקארד ועוזבת איתו אל דירתו, והם מקיימים יחסי מין.

בינתיים, רוי ופריס משכנעים את סבסטיאן לסייע להם לקבל גישה אל טיירל. רוי נעזר בסבסטיאן על מנת לחדור אל ביתו של טיירל בדרכי עורמה, ודורש מהאחרון שיאריך את החיים שלו ושל פריס. טיירל מסביר שהדבר בלתי אפשרי מבחינה מדעית, ולאחר דין ודברים רוי הורג את טיירל וסבסטיאן. עם מציאת הגופות, דורש בריאנט מדקארד לבדוק את דירתו של סבסטיאן, וזה מופתע שם על ידי פריס. הוא נאבק בה אך מצליח לבסוף לירות בה ולחסלה. רוי חוזר לדירה ומוצא את פריס המתה, הוא מקונן עליה ולאחר מכן דולק אחרי דקארד בכל רחבי הבניין כדי לנקום בו. דקארד מאבד את אקדחו ונאלץ לקפוץ לגג בנין סמוך כדי להימלט. הוא מצליח בקושי ונשאר תלוי על בלימה בין שמים וארץ.

בדיוק ברגע שדקארד נופל, רוי תופס את ידו ומצילו, דקות מספר לפני שארבע שנות חייו עומדות להסתיים. לעת מותו נושא רוי את נאום "דמעות בגשם" המפורסם (המכונה גם "נאום ראיתי דברים"):

"I've... seen things you people wouldn't believe. Attack ships on fire off the shoulder of Orion. I watched C-beams glitter in the dark near the Tannhauser Gate. All those moments will be lost in time, like tears in rain... Time to die."

"ראיתי דברים שאתם, אנשים, לא הייתם מאמינים. חלליות תקיפה בוערות ליד מערכת אוריון. ראיתי קרני C זוהרות בחשיכה סמוך לשער טנהאוזר, כל הרגעים הללו יאבדו בזמן, כמו דמעות בגשם... עת למות"

דקארד חוזר לדירתו ונכנס בזהירות מבעד לדלת הפתוחה. הוא מוצא את רייצ'ל, וכשהם עוזבים הוא מבחין באוריגמי קטן של חד-קרן שגאף הותיר ובעזרתו איפשר להם להימלט. בגרסת הבמאי מופיע החד קרן בחלומו של דקארד, מה שמרמז על כך שגם דקארד הוא רפליקנט. יחד הם עוזבים לעבר עתיד לא נודע.

דמויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיירל מעמעם את השמש

גרסאות הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט יצא בשש גרסאות, מתוכן רק שתיים נפוצות ומוכרות לקהל:

  • הגרסה המקורית של בתי הקולנוע מ-1982 (מכונה domestic cut).
  • שתי גרסאות שהוצגו רק כניסוי לבחינת תגובת הקהל. אחת מהן הופצה ב-1991 בתור "גרסת הבמאי", אך לא אושרה בידי רידלי סקוט. גרסאות אלו מוצגות מדי פעם בפעם בפסטיבלי סרטים.
  • גרסת הבמאי של רידלי סקוט שיצאה ב-1992.
  • הגרסה הבינלאומית (להפצה מחוץ לארצות הברית) מכילה יותר קטעים אלימים שהוסרו בעריכה בארצות הברית.
  • גרסה לשידור טלוויזיוני ממנה הוסרו מספר ביטויים בשפה גסה.

דסטין הופמן היה המועמד המקורי לשחק את דקארד, אולם לבסוף נבחר האריסון פורד. בגרסת הבמאי מ-1992 הסיר רידלי סקוט את קטע הקריינות בקולו של דקארד. הוא הוסיף שתי סצנות: הראשונה מציגה את דקארד חולם בהקיץ בביתו, בעודו שיכור ומנגן בפסנתר. בחלום הוא רואה חד-קרן רץ ביער. הסצנה השנייה היא תוספת קטנה לסיום, ובה דקארד מרים מהרצפה חד קרן קטן מאוריגמי, שהוכן בידי גאף, והופל על ידי רייצ'ל בדרכה למעלית. הסיום האופטימי שבו דקארד ורייצ'ל יוצאים יחד אל המרחב הוסר גם הוא.

ב-2002 הכין סקוט גרסה דיגיטלית חדשה של הסרט מהתשלילים המקוריים, עדכן את האפקטים המיוחדים והוסיף צליל סראונד. גרסה זו אמורה הייתה לצאת במהדורה מיוחדת הכוללת את הגרסה המקורית, ראיונות, סרט תיעודי על בלייד ראנר ועוד, אך הושעתה ב-2005 על ידי חברת האחים וורנר בשל חילוקי דעות משפטיים בעניין זכויות היוצרים המקוריות של הסרט.

ב-2008 נפתרו חילוקי הדעות המשפטיים עם חברת האחים וורנר והגרסה הדיגיטלית החדשה של רידלי סקוט יצאה יחד עם כל חמש הגרסאות הקודמות במארז לאספנים שכלל גם גלויות מהסרט ותוספות שלא נראו. הגרסה מכונה "the definitive cut" או "גרסת הבמאי הסופית".

הסצנה האחרונה בגרסת הקולנוע, של מעוף ליד הר, היא למעשה קטע בלתי מנוצל מסרטו של סטנלי קובריק "הניצוץ".

חשיבותו של הסרט, השפעתו ומוטיבים בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכב משטרתי טס ליד פרסומת ענק שעל גורד שחקים בלוס אנג'לס

העולם העתידני בו מתרחש "בלייד ראנר" מציג מציאות בדיונית, אך זו הולכת ומתקרבת למציאות ההווה שלנו ככל ששנת 2019 מתקרבת. הסרט מציג ממדים דרמטיים רבים. סגנון הסייברפאנק האפל והעתידני שלו השפיע על סרטים מאוחרים רבים ובהם "אקירה", "הרוח שבמעטפת", "האלמנט החמישי" ו"מטריקס". יש בו גם אלמנטים רבים של הפילם נואר כדמות ה"פאם פאטאל", קריינות בקולו של הגיבור, צילום חשוך ומרובה צללים ודמותו המוסרית (ואף האנושית) השנויה במחלוקת של הגיבור. בניסיון להציג עולם עתידני, מופיעות בסרט סצנות רבות המזכירות את העולם העתידני שמתואר ב"מטרופוליס" - סרטו של פריץ לאנג (הסצנה בה טיירל מחשיך את משרדו לפני מבחן האמפתיה של רייצ'ל היא שחזור מדויק כולל זווית צילום, החלון הענק שמואפל כלפי מטה ותורם תחושה של עלטה המגיעה מלמעלה, ועוד). דירתו של דקארד עוצבה לפי עיצוב של האדריכל פרנק לויד רייט לדירה בלוס אנג'לס. הסרט המשלב נושאים מתחומי הפילוסופיה של הדת והמוסר, באשר להשלכות ההנדסה הגנטית, עם ההיבריס של הדרמה היוונית הקלאסית וציטוטי שירה של ויליאם בלייק והתנ"ך. בשנת 1993 נבחר הסרט לשימור בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

מוטיב העיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיניים מופיעות רבות בסרט זה כסמל, ויש המשווים אותן מבחינת פרשנות הבימוי לסרטו של סטיבן ספילברג "דו"ח מיוחד" (Minority Report), המבוסס גם הוא על סיפור מאת פיליפ ק. דיק. העיניים כנרטיב, מעלות תובנות רבות באשר לדמויות ונושאי הסרט.

  • הסרט נפתח בצילום אקסטרים שוט של עין, ובה משתקף נוף אורבני אפל ופוסט אפוקליפטי.
  • במסעו של רוי הרפליקנט למצוא את יוצרו, הוא נפגש עם צ'ו, מעצב גנטי של עיניים, אשר יצר את עיני דגם הנקסוס 6. רוי מפטיר לעברו "צ'ו, לו רק יכולת לראות את מה שראיתי בעיניך", ובכך מדגיש את חשיבות הראייה בהתגבשות האני.
  • כשרוי וליאון מאיימים על צ'ו עד שהוא מגלה להם אודות סבסטיאן, מורגשת האירוניה בנקודה שבה יוצר העיניים מראה לרפליקנטים את הדרך לתאגיד טיירל.
  • רגע המפנה בניסיון השכנוע של רוי ופריס את סבסטיאן כי ייקח אותם לטיירל, קורה כאשר רוי "שובר את הקרח" בכך שהוא חובש שתי עיניים מלאכותיות ומצחיק את סבסטיאן.
  • הסצנה בה רוי פוגש את טיירל ומוציא אותו להורג מלווה בשוטים רבים בהם נראים משחקי אור בעייני הינשוף של טיירל (חיה אשר מאופיינת בעיניה הגדולות).
  • בסוף הסרט לפני מותו של רוי הרפליקנט, כשהוא פותח בתיאורי החזיונות הקוסמיים מן המושבות הוא אומר "ראיתי דברים שאתם, אנשים, לא הייתם מאמינים" ובכך מדגיש את הפרספקטיבה, החוויות והמטענים הוויזואליים אותם רכש בהיותו עבד במושבות שמחוץ לכדור הארץ, כיתרון על פני בני האנוש.

העיניים נחשבות לעתים כ"חלונות הנפש", ומוטיב זה חוזר ונשנה בסרט. מבחן האנושיות שמבצע דקארד במכונת וויט-קאמפף ובודק תחושות ותגובות רגשיות כאמפתיה, מבוסס על התכווצותו הבלתי רצונית של האישון. גם הזוהר הלא טבעי של עיני הרפליקנטים מדגיש את אי-אנושיותם. רידלי סקוט אמר:

"ניסיתי לומר שהעיניים הן האיבר החשוב ביותר בגוף. הן כמו חלונות דו כיווניים; העין רואה הרבה ומסגירה הרבה מידע. רשתית אנושית זוהרת נדמתה לי כאמצעי טוב להמחיש זאת."[דרוש מקור]

משקפיו של טיירל הם דוגמה מצוינת למוטיב העיניים כמתאר את הדמות בסרט. הן מגדילות את עיניו כרמז להשקפתו המעוותת על העולם ולסגידתו לטכנולוגיה המניעה את כוחו.

היחס המורכב שבין ראייה לזיכרון חוזר מספר פעמים בסרט. חזיונותיה של רייצ'ל באשר לזיכרונותיה המעומעמים, הצילומים "יקרי הערך" של ליאון והשיחה עם צ'ו. עם זאת, הסרט מציג את התפיסה שמה שנראה בעין אינו קשור בהכרח למה שנזכר בזיכרון, ואין לבטוח בו. זיכרונותיה המפוברקים של רייצ'ל מדגישים זאת (בדומה ל"זיכרון גורלי", שגם הוא מבוסס על ספר של דיק), כמו גם אי ההתאמה בין צילומיו של ליאון למציאות. גישה זו מאפשרת גם לפרש אי תאימויות בסרט כניסיון לבחון את הזיכרון הצילומי של הצופים, בניסיון לסלק את אי הבהירות האופפת את הסרט[דרוש מקור].

סטראוטיפים נשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגיית התפקיד שממלאת האישה בחברה נדונה באופן שבו נבנים ומטופלים תפקידי הנשים הראשיים, שכולן רפליקנטיות מלאכותיות הממלאות צרכים מיניים של הגברים סביבן. תפקיד זה נותן משמעות חדשה להחפצת הנשים, שכן הן חפצים שיוצרו במטרה להידמות לדוגמניות.

  • פריס היא "דגם עינוגים בסיסי"
  • זורה הופכת ל"רקדנית אקזוטית" המופיעה עם נחש.
  • רייצ'ל היא כנראה מזכירתו או עוזרתו האישית של טיירל, תפקיד עם רמיזה של משמעות מינית, המתבררת עם הופעתה כ"פאם פאטאל" מושלמת במשרדי טיירל והזכרת מיניותה במבחן האנושיות שנערך לה. השקפת הצופה על הרפליקנטים מקנה לה תפקיד של מאהבתו של דקארד או מכשיר העינוגים שלו.

מוטיב הפילם נואר מציג את האישה באופן מסורתי כמפתה, מסוכנת, מינית ואף קטלנית, בתגובה לשינויים בתפקידים החברתיים המסורתיים אחרי מלחמת העולם השנייה. פריס מפתה את סבסטיאן, וזורה העירומה תופסת את דקארד מתרשל על המשמר. המבקר סיימון ה. סקוט הטעים במאמרו: "?Is Blade Runner a Misogynist Text" את העובדה שבלייד ראנר נתפס בידי מבקרים מסוימים כסרט מיזוגני (שונא נשים), בשל העובדה שפריס וזורה שהן "חזקות ועצמאיות" נהרגות, בעוד רייצ'ל ההפוכה מהן שורדת.‏[2]

איכות הסביבה ושלטון התאגידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה העיר האפלה שבסרט

אקלים לוס אנג'לס הבדיונית של 2019 שונה מזה של היום, והמאפיינים העיקריים בו הם ערפיח וגשם בלתי פוסק. הסרט רומז ככל הנראה כי זיהום כבד ממפעלי התאגידים הביא להשפעות הדומות לאלו של התחממות גלובלית או העכרת האוויר[דרוש מקור]. חיות אמיתיות נדירות מאוד, והביוספירה הרוסה (בספר אלה הן תוצאותיה של מלחמה גרעינית). העיר האפלה והמלוכלכת עומדת בניגוד חד למגדלי טיירל המבהיקים, שבהם מייצרים לא רק מערכות נשק, אלא חיילים ממש. בספרו של פיליפ ק. דיק, הינשופים הם הראשונים להיכחד מעולם "בלייד ראנר". בסרט, זו הסיבה שדקארד מפטיר "זה בוודאי יקר" כלפי הינשוף המהונדס במפעלי טיירל.

הנדסה גנטית ושיבוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שההנדסה הגנטית מתקדמת, ובפרט מאז מיפוי הגנום האנושי בשנת 2000, הוכשרה הדרך (התאורטית לפחות) להתערבות מכוונת בגנום האנושי. ההנדסה הגנטית של בעלי חיים כבר בשימוש ומזון מהונדס גנטית עולה על שולחנם של רבים. התפתחויות אלו העלו מתחים בין אינטרסים מסחריים ומדעיים ובין קבוצות דתיות ופוליטיות אשר אינן רואות בעין יפה את ההתערבות האנושיות במעשה הבריאה. לשיטתן, יצירת החיים והכוונת עולם הטבע הם מתפקידיהם של האלים, כמסופר לרוב במיתוסי בריאה שונים. "בלייד ראנר" מציף נושאים אלו.

שער טנהאוזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער טנהאוזראנגלית: Tanhauser gate) מוזכר במונולוג דמעות בגשם (Tears in rain soliloquy). מקורו של המונח ככל ההנראה ב"טנהויזר", ומזכיר אגדה גרמאנית עתיקה, שאף הונצחה בשינויים עלילתיים קלים באופרה של ריכארד וגנר. האגדה המקורית מספרת על אביר בשם טנהויזר שמצא את דרכו לממלכתה התת-קרקעית של האלה ונוס, וסגד לה שם במשך שנה. לאחר שחזר לעולם שעל פני האדמה, הוא הגיע אל האפיפיור לבקש מחילה על חטאיו. האפיפיור התמהמה, וכמה ימים לאחר כן, כששליחיו חיפשו את האביר להודיע לו כי זכה במחילה, גילו כי הוא נעלם אל ממלכת ונוס לבלי לשוב. באופרה של וגנר, לעומת זאת, האביר מוצא את מותו לאחר שהאפיפיור מסרב לבקשתו, ורק לאחר מכן מתגלים סימנים המעידים על מחילה אלוהית. באופן זה, ייתכן שהאזכור קשור למסע החטא ובקשת המחילה של רוי באטי לאורך הסרט כולו, או לאי יכולתו של באטי לשלוט בגורלו.[3]

לדברי רידלי סקוט והתסריטאי דיוויד פיפלס בסרט תיעודי על הפקת בלייד ראנר, נאום הסיום של רוי באטי בו מוזכר המונח שער טנהאוזר ניכתב למעשה כולו על ידי השחקן ראטגר האוור (והוא שונה מהתסריט המקורי של הסרט).‏[4]

שער טנהאוזר הוזכר גם בסרט חייל קטלני משנת 1998 במחווה לסרט בלייד ראנר. בין מעריצי הסרט הרבים הועלו סברות לפיהן ייתכן ששער טנהאוזר הוא מעיין חור תולעת או סטארגייט[דרוש מקור]. בסרט חייל קטלני, דמות הסמל טוד (המגולמת על ידי קורט ראסל) יוצאת לקרב בשער טנהאוזר. עובדה זאת מבוססת על הטקסט שמופיע לרגע במסך מחשב סמוך לתחילת הסרט. המחשב מציג רשימה של קרבות עם הדמות השתתפה בהם והמענקים שהרוויחה מההשתתפות. שער טנהאוזר אף מקועקע על זרועו של טוד, ביחד עם שאר הקרבות שהוא השתתף בהם. מאוחר יותר בסרט, כשסנדרה מבחינה בשמות המקועקעים על זרועו ומספרת זאת למייס, הוא מסביר לה ש"שער טנהאוזר היה קרב". תיאור מאורעות הקרב בסרט נגנז לבסוף בגלל בעיות תקציביות. התסריט המקורי תיאר את השער כ"קיר עצום של מתכת, מבצר בלתי חדיר עם נשק עתידני". כמה קטעים מהסצנה אף הושלמו, ונראים בקצרה בטריילר של הסרט.

זהותו של דקארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

החד-קרן העשוי נייר

השאלה האם דקארד הוא בן אדם או רפליקנט בעצמו היא מהשאלות המשמעותיות ביותר שאינן מוכרעות חד משמעית בסרט. לאחר כשלונה במבחן, רייצ'ל המתקשה להשלים עם היותה רפליקנטית ומטיחה בדקארד את השאלה "האם ניסית על עצמך את המבחן?" ברומזה שאף הוא לא יעבור, אך הוא אינו משיב לשאלתה. נקודה נוספת בסרט המדגישה את היותו של דקארד רפליקנט היא החד-קרן אותו מותיר גאף לדקארד כרמז שהוא יודע את תוכן חלומותיו (שהוזנו לתוכו) בתוקף היותו שוטר המכיר את תיקי ייצור הרפליקנטים.

סצנת החד-קרן לא קיימת בחמש הגירסות השונות של הסרט שהופצו על ידי האולפנים מאז 1982, כך שנותרת בהן דו-משמעות לגבי היותו של דקארד רפליקאנט. היא נוספה לסרט בגירסת הבמאי בשנת 1992 ומבהירה בחדות את כוונתו של רידלי סקוט להעמיד את דקארד כרפליקאנט. רידליי סקוט מדבר על כוונה זו במפורש בראיון המובא בספרו של פול סאמון.‏[5] לפי נוסח התסריט, שלא הגיע לידי הסרטה, אין ספק שדקארד הוא אכן רפליקאנט. בנוסח התסריט, המשלב את הגירסות של Hampton Fancher ושל David People והנושא את התאריך 23 בפברואר 1981, בסצנת הסיום בגירסת 'הסוף הטוב' כשדקארד בורח עם רייצ'ל ברכב המרחף מעל לעננים ויורד לעבר רכס הר מכוסה עצי אורן, נשמע קולו הפנימי המייצג את הרהוריו ואת התובנה שאליה הגיע: "אחים היינו, רוי בטי ואנוכי! מודלים של לוחמים מן הדרג הגבוה ביותר... אנו היינו האנשים החדשים... רוי ואני ורייצ'ל." מסתבר שהוא עצמו מודע לזהותו כרפליקאנט.‏[6]

אם אכן דקארד הוא רפליקנט, עובדה זו מעלה את השאלה האפיסטמית כיצד נוכל לדעת האם אנו בני אנוש, וכיצד נוכל לדעת דבר מה בכלל? אם הצופה לא יודע את התשובה עד סוף הסרט, וכך גם הדמויות, חוזרת ונשאלת השאלה "מה ההבדל ביני לבין הרפליקנט, אם אני יכול להיות כל אחד מהם?". ערעור הביטחון ביכולת האנושית לדעת את האמת או לבטוח בכך שידיעה אינה אלא אשליה, מתחבר למימד הפוסטמודרניסטי של הסרט ומעצים אותו. כמו כן ניתן למצוא מספר אזכורים להגותו של הפילוסוף רנה דקארט, (שעסק באפיסטמולוגיה). כאשר דקארד (דומה לדקארט) פוגש ברייצ'ל לראשונה, היא מצטטת מכתביו של רנה דקארט: "אני חושב משמע אני קיים".

על מנת להמחיש את הדמיון באמצעות הנגדה - כאשר רוי מציל את דקארד הרי שרפליקנט מציל בן אנוש, וכאשר דקארד מתאהב ברייצ'ל הוא חש חיבה כלפי מכונה. אין רבותא ברפליקנטים הצדים זה את זה ומתאהבים זה בזה ואין כאן קונפליקט, אך אם דקארד הוא אנושי מתחדדת השאלה האם יש כלל הבדל בינו לבין הרפליקנטים המפגינים רגשות ומעשים ככל בן אנוש ולמעלה מכך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Scientists vote Blade Runner best sci-fi film of all time | Film | The Guardian
  2. ^ Is Blade Runner a Misogynist Text
  3. ^
    Taylor, Joanne, Here's to Plain Speaking': The Condition(s) of Knowing and Speaking in Film Noir, Florida Atlantic Comparative Studies 48, page 48, footnote 18
  4. ^ עיתון הגארדיאן, 6 בפברואר 2000
  5. ^ Paul M. Sammon. Future Noir, The Making of Blade Runner, New York, 1996., p. 376
  6. ^ ר' חיים כאלב, פוסטמודניזם בקולנוע, אופטימוס. תל אביב 2010, עמ' 37.