יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, המצוין מדי שנה בד' באייר (או מוזז ליום סמוך), הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא ההגנה לישראל ושאר כוחות הביטחון שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל, ללוחמי המחתרות שנפלו למען תקומת ישראל (מאז 1860 - עת החלה היציאה מן החומות בירושלים), ללוחמי היישוב בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה ולנפגעי פעולות הטרור, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם. יום זיכרון זה נקבע על ידי הכנסת בחוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, התשכ"ג-1963, שבתחילתו נאמר:

"ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם".

תוכן עניינים 1 מועדו המדויק של יום הזיכרון 2 מנהגי יום הזיכרון 3 סקירה היסטורית 4 יום הזיכרון בראי היהדות 5 ראו גם 6 קישורים חיצוניים 6.1 אתרי הנצחה 6.2 קישורים נוספים

[עריכה] מועדו המדויק של יום הזיכרון

יום הזיכרון חל יום לפני יום העצמאות, כסמל למחיר ששילמה המדינה על הקמתה.

תחילתו של יום הזיכרון בשקיעת החמה, וסיומו עם צאת הכוכבים למחרת. על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון (ויום העצמאות, שחל מיד אחריו) ובין השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

• אם חל ד' באייר ביום חמישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום רביעי, ג' באייר.
• אם חל ד' באייר ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביומיים, ומתקיים ביום רביעי, ב' באייר.
• אם חל ד' באייר ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, ה' באייר (כלל זה חל החל משנת תשס"ד).

בכל המקרים הללו זז גם יום העצמאות בהתאם, כך שיתחיל מיד עם תום יום הזיכרון.

[עריכה] מנהגי יום הזיכרון

סעיף 3 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

"ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; יקוימו אזכרות ועצרות-עם; ייערכו טקסי התייחדות במחנות צבא-הגנה לישראל ובמוסדות חינוך; תכניות השידורים יביעו את ייחודו של היום."

בערב יום הזיכרון, בשעה שמונה בערב, נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, המתחילה את אירועי יום הזיכרון. אירוע מרכזי נערך ברחבת הכותל בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל, ובני המשפחות השכולות, ובו מודלקת אבוקת זיכרון. אחריו מתקיים טקס מרכזי בבניני האומה הנערך על ידי ארגון זוכרים בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועירית ירושלים; אירועים נוספים נערכים בכל רחבי הארץ (כגון האירוע 'שרים בכיכר' הנערך בתל אביב). ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי הארץ צפירת דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים. האזכרה המרכזית מתקיימת בחלקה הצבאית שבהר הרצל, אירועים נוספים מתקיימים באנדרטאות השונות, בתי יד לבנים, מוסדות חינוך, מחנות צה"ל, אתרי זיכרון ומוסדות ציבור.

בשעה 13:00 נערך טקס אזכרה ממלכתי לחללי פעולות האיבה, באנדרטה המרכזית לזכרם בהר הרצל בירושלים.

אירועים נוספים שנערכים הם:

• טקס לזכר החללים הבדווים, נערך באנדרטה לזכרם שבצומת המוביל.
• טקס האזכרה הממלכתי לחללי ההעפלה, נערך במוזיאון ההעפלה בחיפה.
• טקס האזכרה הממלכתי לחללי המחתרות ולעולי הגרדום, נערך במוזיאון אסירי המחתרות בעכו.
• טקס האזכרה המרכזי לחללי משטרת ישראל נערך בחלקת המשטרה בהר הרצל.
• החל משנת 2004 נערך בבנייני האומה שבירושלים טקס המיועד גם לאוכלוסייה הדתית-חרדית וגם לציבור החילוני ומשלב בין חללי צה"ל וחללי האיבה.
• בשנת 2006 נתקיים לראשונה טקס לזכרם של יהודים שנרצחו בפיגועים ובאירועים על רקע אנטישמי ברחבי העולם.

בטקסים בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן, לקרוא תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה, ישנו נאום של נבחר ציבור, חזן שר את תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי צה"ל, מניחים זרים ברחבת האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי צה"ל. בטקסים אחרים, נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים. רבים נוהגים לפקוד את בתי יד לבנים ביישובים השונים ולעיין שם בספרי ההנצחה המתארים את החללים. בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס הרשמי, ערב שירי לוחמים, הכולל שירי שכול וזיכרון לנופלים.

על מנת לאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל להשתתף ללא קושי בטקסי יום הזיכרון, נקבע בחוק שקרוב משפחה (הורים, הורי הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות) רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ויראו אותו כאילו עבד. סמוך ליום הזיכרון מקבלות המשפחות השכולות איגרת משר הביטחון בתוך מעטפה מיוחדת המעוצבת במיוחד ליום זה.

התקשורת, הכתובה והאלקטרונית, מקדישה ביום זה מקום נכבד לכתבות העוסקות בנופלים, ובהתמודדות עם השכול. דגלי ישראל מורדים לחצי התורן. בתי העינוגים דוגמת מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע נסגרים במהלך היום. רבים נוהגים להדליק בביתם נר זיכרון.

טקס הדלקת המשואות שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות.

[עריכה] סקירה היסטורית

מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון ב-1949, והאזכרות לזכר חללי מלחמת העצמאות, התקיימו בשנתיים הראשונות במהלך יום העצמאות עצמו. בקרב המשפחות השכולות הייתה תחושה קשה, קיום האזכרות לצד החגיגות היה קשה מבחינה ריגשית, והם חשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה, לכן דרשו לייחד יום מיוחד לזכר הנופלים. שר הביטחון דאז דוד בן-גוריון, הקים ב-1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, וזו המליצה על ד' באייר כ"יום הזיכרון הכללי לגיבורי מלחמת הקוממיות" ועל אופיו. הצעה זו אושרה בממשלה לקראת יום הזיכרון השלישי (מידע נוסף בעניין זה נמצא בערך יום העצמאות). בשנת 1963 חוקקה הכנסת את "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל", והוסדרו בו מנהגיו ומועדו. במהלך השנים הוכנסו בו שינויים וב-1980 שונה שמו ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", ונוספו לו גם חללי המחתרות, המוסד והשב"כ.

בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות. ביקורת על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות, הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80.

בערך בשנת 2000 החליטה הממשלה שגם נפגעי פעולות האיבה יוזכרו ביום זה, תוך הפרדה בין טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל לטקס הזיכרון לנפגעי פעולות האיבה. המחלוקת בשאלות אלה עודנה נמשכת. את הגישה שיש לאחד איחוד מלא בין כל החללים מייצגים, למשל, שלושה אבות שילדיהם נרצחו בפיגוע התאבדות, האומרים:

"מדוע המדינה בוחרת להתייחס לילדינו כאל חללים "אחרים"? למה חללי הטרור אינם כלולים באתוס הלאומי של המדינה שקראה להם לחיות חיי שיגרה, חיים נורמליים בנסיבות לא נורמליות? מדוע מדינה, המתגאה בכל הזדמנות שהטרור לא מכריע אותה, נוטשת את חלליה לאחר שנפלו במערכה? ומה עם אחדות העם, אחדות הדם? ההפרדה הזו, שמלווה אותנו מדי יום ביומו, צורמת ביום הקשה הזה יותר מתמיד. הגיע הזמן לומר במפורש כי נפתח יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכולל בתוכו גם את חללי הטרור." [1]

דוגמה לדעה המנוגדת מופיעה בדבריו של אסא כשר, אב שכול שבנו (יהורז) נהרג בעת טיול בסיני:

"אי אפשר להשוות את האדם שהיה לוחם למי שמטייל ברחוב וטרוריסט נפשע שם לו פצצה שגרמה לו למות. הוא לא התנדב להסתכן, הוא לא התנדב לשרת, הוא לא היה במסגרת של מסירת כל זמנו ומרצו ומחשבותיו להגנה על המדינה ועל האזרחים שלה. הוא נמצא במסגרת אחרת ולכן מגיע לו יחס אחר". [2]

[עריכה] יום הזיכרון בראי היהדות

בקרב זרמים אורתודוקסיים, יום הזיכרון מוקדש לחינוך בעניינו ותפקידו של עם ישראל ולערך מסירות הנפש למען כלל ישראל. הגישה הכוללת לסוגיית חללי מלחמות יונקת בעיקרה מאמירת חז"ל:

	"הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם בגן עדן"
-- מסכת פסחים נ, א

וממחישה כי בראי היהדות אנשים אשר מוסרים את חייהם במלחמה למען עם ישראל מקדשים את חייהם וזוכים למעלה רוחנית מיוחדת הנובעת מקרבנם זה.

[עריכה] ראו גם

• ז' באדר - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע
• הנצחת חללי מערכות ישראל
• חללי מערכות ישראל שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
• חללי טרור שיש עליהם ערך בוויקיפדיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] אתרי הנצחה

• רשימת חללי מערכות ישראל וסיפור חייהם אתר רשמי של מדינת ישראל, באחריות משרד הביטחון
• אתר לזכר האזרחים נפגעי פעולות איבה רשימת נפגעי פעולות איבה, תמונותיהם וסיפור חייהם. אתר רשמי של מדינת ישראל, באחריותו של המוסד לביטוח לאומי

[עריכה] קישורים נוספים

• הטקסט המלא של חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, על כל תיקוניו, באתר הכנסת
• יום הזיכרון הכללי לחללי מערכות ישראל, באתר משרד הביטחון
• יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, באתר מט"ח
• יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, באתר משרד החינוך, התרבות והספורט
• דף מיוחד על יום הזכרון ויום העצמאות, באתר Yeshiva.org.il (ישיבת בית אל)