בראט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בראט
Berati
בראט, מבט מהמבצר
בראט מהמצודה. במרכז - בנין אוניברסיטת בראט ונהר אוסום המתעקל בצורת הספרה 8 ומכאן שמו
מדינה / טריטוריה אלבניה
מחוז מחוז בראט
נפה נפת בראט
שטח 6.30 קמ"ר
גובה 58-187 מטרים
תאריך ייסוד המאה ה-6
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

65,000‏  (נכון ל-2006)
10,317 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
קואורדינטות 40°42′18″N 19°56′47″E / 40.70500°N 19.94639°E / 40.70500; 19.94639קואורדינטות: 40°42′18″N 19°56′47″E / 40.70500°N 19.94639°E / 40.70500; 19.94639
אזור זמן UTC +1
http://www.bashkia-berat.net

בראט (אלבנית Berat או Berati; יוונית Βεράτιο או Βεράτι; מקדונית וסרבית Белград) היא עיר השוכנת בדרום-מרכז אלבניה, במרחק של כ-50 ק"מ מחופי הים האדריאטי. היא ממוקמת בגובה של 58 מטר מעל פני הים, בלב סביבה הררית ועל גדותיו של נהר אוסום. במרכזה של העיר ניצבת מצודה העתיקה על ראש פסגה מחודדת בגובה של 187 מטר מעל פני הים. האקלים בעיר הוא ים תיכוני, כמות המשקעים השנתית מגיעה ל-928 מ"מ בממוצע, וטמפרטורות המינימום והמקסימום הממוצעות הן 7.2°C ו-24.6°C בהתאמה. אוכלוסיית העיר מנתה כ-65,500 תושבים בשנת 2006, נוצרים אורתודוקסים ומוסלמים, ובראט שימשה כבירת מחוז בראט ונפת בראט שבו. בזכות המצודה שבליבה, כנסיותיה ומסגדיה, ובעיקר בזכות עושרה האדריכלי בבתים עות'מאנים שהשתמרו היטב, הוכרזה העיר בשנת 2008 כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסייה השילוש הקדוש הביזאנטית בבראט

העקבות המוקדמים ביותר להתיישבות אנושית טרום-עירונית בבראט, הן מתקופת האבן החדשה, היינו מהתקופה שבין 2600 ל-1800 לפנה"ס. עוד נמצאו במקום חרסים ממאה ה-7 או מהמאה ה-6 לפנה"ס, ותושבי האזור בתקופה זו היו אילירים. לפי המיתולוגיה היוונית במקום זה ניצבה העיר אורסטיאדה, שיושבה על ידי האורסטים, שבט פלסגי שבראשו ניצב אורסטס, בנו של אגממנון.

הצוק עליו שוכנת המצודה בוצר באמצע המאה ה-4 לפנה"ס ויישוב אילירי עירוני בשם דסרטיה, ולאחר מכן אנטיפטריה, התפתח למרגלותיו בין השנים 313-310 לפנה"ס. היישוב הצליח להתנגד לכיבוש הרומי, אך במאה ה-2 לפנה"ס נכבש על ידי הרומאים, אשר קראו לו "אלבאנורום אופידיום" (Albanorum Oppidum), היינו "מצודת האלבנים".

במאה ה-4 הייתה בראט לחלק מהאימפריה הביזנטית והייתה לחלק מקו הגבול הקדמי והלא יציב של האימפריה. היא נודעה בשם פולכריאופוליס, על שמה של פולכריה, בתו של הקיסר הביזנטי ארקדיוס. בדומה ליתר הבלקן, סבלה בראט לעתים תכופות מהתקפות של שבטים סלאבים ואחרים. בימי הביניים נבנו המצודה והביצורים מחדש, והעיר נשלטה בידי הבולגרים החל בשנת 860 ועד 1018. בתקופה זו צברה העיר חשיבות ומהשם הבולגרי "בלגראד", היינו "העיר הלבנה", התפתח ונזכר לראשונה השם "בראט".

חאן מהמאה ה-17 במרכזה של העיר
מסגד בבראט

בתקופת מסעות הצלב, החל במאה ה-13, עברה העיר מיד ליד, ונשלטה, בין היתר, בידי דספוטט אפירוס, הביזנטים, והסרבים. רוב ביצורי העיר הקיימים כיום הם מתקופה זו, והיא הצטיינה במערכת אגירת מים מתקדמת ובשלוש הכנסיות שקמו בה ואשר הוקדשו למריה הקדושה ולאהרנה, למלאך מיכאל ולשילוש הקדוש. שלוש הכנסיות השתמרו במצודה.

בראט נכבשה ב-1417 בידי האימפריה העות'מאנית. תחילה הצטמצמה העיר והתפתחותה נבלמה, אולם החל במאה ה-16 עשו העות'מאנים רבות על מנת לחזק את ביצוריה, והיא שבה לשגשג. בתקופה זו פעלו בה אונופרי (Onufri) ובנו ניקולה (Nikolla), הנחשבים לידועים שבציירי אלבניה בתחילת הרנסאנס. ציוריו של אונופרי מאתרים את קירותיה של כנסיית תאודור הקדוש (Shen Todher) ואילו אלה של ניקולה מעטרים את קירות כנסיית מריה הקדושה ולאהרנה. גם כנסיית ניקולאס הקדוש בעיר משמשת כמוזיאון ליצירתם. לפי אחת הטענות, נקבר שבתאי צבי בבראט לאחר מותו ב-1676‏‏‏[1].

בחמש מאות שנות השלטון העות'מאני שנמשכו עד שנת 1912 ידעה העיר שלום, והיא התאפיינה בסובלנות דתית בין המיעוט הנוצרי אותודוקסי לבין הרוב המוסלמי. בראט התפשטה אל מחוץ לחומות המצודה ונהנתה ממיקומה על הדרך המובילה מאיסטנבול אל חוף הים האדריאטי. בתקופה זו הוקמו בעיר מסגדים והתפתחו בה שלושת רובעיה המסורתיים - "קאלה" (Kala, המצודה) ו"מאנגאלם" (Mangalem) שלרגליה, שניהם על הגדה הימנית של הנהר, ורובע "גוריצה" (Gorice - "גבעה קטנה" בשפות סלאביות) על הגדה הנגדית. במאה ה-17 הייתה בראט הגדולה בערי אלבניה ונחשבה למרכז הכלכלי החשוב בה. בעיר שכנו 500 בתים ב-30 רבעים, וכן חמש מדרסות‏‏‏[2].

רובע גוריצה לגדות נהר אוסום

במאה ה-18 נשלטה העיר על ידי עלי פאשה מיואנינה, אשר חיזק את ביצוריה, וסוחרי בראט סחרו בתקופה זו עם כל נמלי הים התיכון המרכזיים ועם ערי דרום-מזרח אירופה החשובות. במהלך המאה ה-19, מילאה בראט תפקיד משמעותי בהתעוררות הלאומית האלבנית. היא הפכה לבסיס של תומכי הברית האלבנית הלאומית, ולאחר ההתקוממות בשנת 1834 ניזוקה מצודת העיר ואיבדה את תפקידה ההגנתי. ב-1851 פקדה רעידת אדמה את בראט ובתיה שנבנו מאז עיצבו את מראה העיר כיום. מיכון חדר למפעלי העיר במהלך המאה ה-19, ובתחילת המאה ה-20 היו בעיר 820 מפעלים וחנויות. בשנת 1922 הוכרזה בעיר חוסר תלותה של הכנסייה האורתודוקסית האלבנית.

המרכזים ההיסטוריים של בראט ושל ג'ירוקסטרה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
רובע מאנגאלם בבראט
רובע מאנגאלם עם אלף החלונות מתחת למצודת בראט, על גדות נהר אוסום
מדינה Flag of Albania.svg אלבניה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 3, 4
הערות נוסף לאתר מוכרז מ-2005
המוזיאון האתנוגרפי
בתים עות'מאנים ברובע גוריצה שעל גדת הנהר השמאלית

בנובמבר 1944, הכריזה המועצה האנטי-פשיסטית של אלבניה על בראט כעל הבירה הזמנית של המדינה, צעד שסימן את תחילת שלטונו הארוך של אנוור הוג'ה. לאחר המלחמה החלו ננקטים צעדים לשימורה של העיר. צו ראשון בעניין פורסם כבר בשנת 1948, וב-1961 הוכרה בראט כ"עיר מוזיאון" ובה 210 "פריטים". ב-1965 החל שיפוצם של אתרי העיר לפי תוכנית שנתית, אך תהליך זה הואט בשנות ה-90 של המאה ה-20 בשל חוסר יציבות פוליטית שפקד את אלבניה. תוכנית חומש חדשה נוסחה בשנת 2007, ושנה לאחר מכן, ב-2008 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית, כהרחבה להכרזתה של העיר ג'ירוקסטרה שמדרום לה. בבראט פועל מוזיאון אתנוגרפי.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה, "קאלה" (Kala או Kalaja e Bashtovës) שוכנת על צוק תלול על הגדה הצפונית של הנהר, והגישה אליה אפשרית רק מהפינה הצפונית. הצוק היה נושב ללא הפסקה מאז האלף ה-3 לפנה"ס, אם כי המצודה עצמה קמה לראשונה במאה ה-4 לפנה"ס. היא נבנתה ושופצה מספר פעמים על ידי האילירים, הביזנטים, נסיכים אלבנים וכן על ידי העות'מאנים. צורתה של המצודה כשל משולש שמידותיו 100 על 200 מטרים, והיא שוכנת בתוך מתחם מבוצר היקפי באורך של 600 מטר מצפון לדרום, וברוחב של 300 מטר ממזרח למערב. היקפו של המתחם הוא 1,400 מטרים, ובחומתו קבועים 24 מגדלים ושני שערים. במתחם זה התגוררו תושבי העיר עד התקופה העות'מאנית, ולאחר היציאה מהחומות יושב בעיקר בנוצרים. מסיבה זו שכנו במצודה בעבר עשרים כנסיות ביזנטיות אך רק מסגד אחד ששימש את חיל המצב הטורקי. רק חלק מהכנסיות שרד ומהמסגד נותרו רק הריסות ובסיס המינרט. רובה של המצודה הניצבת כיום על הצוק הוא מהמאה ה-13, ורוב בתי המגורים הם מהמאה ה-18 או מהמאה ה-19.

בשטח המצודה מתגוררות כ-200 משפחות המתפרנסות משירותי תיירות ומכירת עבודות רקמה. מוזיאון אונופרי נמצא בכנסיית חג עליית מרים שנבנתה במאה ה-18 על יסודות ביזנטיים. הכנסייה אינה פעילה ובתוכה יש מגוון ציורי איקונין של הצייר אונופרי שחי במאה ה-16 והצטיין בציורי איקונין. הוא השתמש בצבעים טבעיים שרקח ובעיקר את הצבע הוורוד המכונה ורוד אונופרי. את סוד הצבעים לא גילה לאדם. במוזיאון יש איקונינים גם של בנו ניקולא וציירים נוספים.

אתרים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכיבוש העות'מאני התאסלמו רוב תושביה של העיר והוקמו בה מספר מסגדים, שהידועים שבהם הם "מסגד הסולטאן" (Xhamia e Mbretit) ו"המסגד האדום" (Xhamia e Kuqe), שניהם מהמאה ה-15, "מסגד העופרת" (Xhamia e Plumbit) מהמאה ה-16, ו"מסגד הנערים" (Xhamia e Beqareve) מהמאה ה-19. בעיר נבנו גם בתי תפילה סופים. גשר גוריצה הוקם לראשונה בשנת 1780, והוא עשוי מלבנים. בגשר שאורכו 129.3 מטר, רוחבו 5.3 מטר וגובהו 10 מטרים, קבועות שבע קשתות באורך של 9 עד 16.7 מטר. הוא שופץ בשנת 1922, אך מצבו שב והתדרדר.

רוב בתי המגורים הניצבים כיום בעיר הם מהמאות ה-18 וה-19, וחלקם סבלו מרעידת אדמה שהתחוללה בשנת 1851 וגרמה להרס הקומות העליונות. קודם לרעידת האדמה נבנו כל הבתים מאבן לבנייה, אך לאחר מכן שוחזרו קומותיהם העליונות מעץ. בתיה המסורתיים של העיר הוקמו בין המאה ה-17 למאה ה-19, והם ניצבים משני צדדיו של הנהר - מצפון לו ברובע מאנגאלם ומדרום לו ברובע גוריצה. סגנון הבנייה מתאפיין באחידות, ובקירות הבתים קבועים חלונות גדולים שהעניקו לעיר את הכינוי "עיר אלף החלונות".

הקודקסים של בראט[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר ידועה גם בזכות שני עותקים של חלקים מהבשורה הכתובים ביוונית עתיקה. האחד מהמאה ה-6 מכונה "קודקס בראט הסגול" (Codex Purpureus Beratinus) או "בראטינוס 1" (Beratinus 1) בשל כך שהוא כתוב בדיו אדומה; והאחר, מהמאה ה-9, מכונה "הקודקס המוזהב" (Codex Aureus) או "בראטינוס 2" (Beratinus 2), גם הוא בשל צבע הדיו בה הוא כתוב בחלקו. שני הקודקסים נמנים עם רשימת יצירות המופת האנושות של ארגון אונסק"ו. הם התגלו בכנסייה במצודת בראט, והם שמורים כיום בארכיון הלאומי בבירה טירנה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Albania
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית באלבניה

בוטרינט • המרכזים ההיסטוריים של בראט ושל ג'ירוקסטרה