גזזת

		יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח רע, ערך פולמוסי, מגמתי.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

קרקפת של חולה גזזת

גזזת על העור בתצורת Ringworm

גזזת (בלטינית: Tinea capitis) מחלת עור פטרייתית, הנגרמת על ידי פטריית דרמטופיטים, היכולה לחולל גם מחלות אחרות. שלושת הסוגים העיקריים של הדרמופיטים הם מיקרוספורום, אפידרמופיטון וטריכופיטון.

המחלה עלולה להופיע על כלל שטח העור, על הקרקפת, על השיער ולעתים גם בציפורניים. התסמין העיקרי של המחלה הוא הופעת כתמים אדומים דמויי טבעת הגורמים לעקצוצים. הכתמים הם לעתים קשקשיים. מחלת הגזזת מדבקת מאוד, ומועברת על ידי מגע ישיר של גוף החולה עם גופו של אדם בריא.

הטיפול במחלה הוא תרופתי בגלולות או משחות. עד 1959 לא היה טיפול תרופתי אפקטיבי במחלה והטיפול הנפוץ היה הקרנות רנטגן שתופעות הלוואי שלהן הסתברו כחמורות ביותר.

הדבקות בגזזת המיקרוספורום קאניס

הגזזת מהסוג מיקרוספורום קאניס מועברת לגוף החולה במגע עם בעלי חיים, בעיקר כלבים וחתולים. הפטריה שוכנת על גופם של הכלב או החתול, ומתבטאת לעתים בנשירת שיער וקרחות. בני אדם נדבקים במגע עם בעלי החיים, ומפתחים על העור טבעות אדומות, הנקראות Ringworm, בדרך כלל באזור הזרועות. מאפיין אחר הוא נגע בקרקפת המתבטא בהתקרחות בעלת גבול מוגדר.

גזזת בישראל

רקע

מחלת הגזזת הייתה אחת המחלות הזיהומיות הנפוצות ביותר בישוב היהודי בארץ ישראל ובקהילות יהודיות שונות בחו"ל. בתחילת המאה ה-20 טופלו ריכוזי הגזזת בקרב יהודי היישוב הישן בירושלים על ידי ארגון הדסה באמצעות קרני רנטגן, והמחלה כמעט ונעלמה. מחלת הגזזת וביעורה תוך שימוש בהקרנות רנטגן לא היה ייחודי לקהילות היהודיות. בשנות ה-40 של המאה העשרים ובמקביל לפעילות לביעור הגזזת בפולין, נערכה פעילות רחבה בקרב אלפי ילדים בניו יורק, ביניהם גם מספר רב של ילדים בקהילה היהודית בניו יורק. פעולה דומה נערכה גם בקליפורניה ובמדינות אחרות בארצות הברית. לאור היקף הבעיה הוקמה מחלקה מיוחדת לפיקוח על הגזזת במחלקת בריאות הציבור שבמשרד הבריאות האמריקאי בוושינגטון, אך הפיקוח היה כוללני בלבד ועסק בעיקר בהמלצות על טיפולים רפואיים או קרינתיים. מאחר שהגזזת לא הייתה מחלה שמחייבת דיווח לרשויות הבריאות הפדרליות בארצות הברית, אין ריכוז נתונים כולל על היקף החולים ועל מספר המטופלים בה. על פי מספר עדויות, הטיפול בקרינה היה יקר משמעותי מטיפולים אחרים (שכללו גילוח שער הראש), ויועד בדרך כלל למטופלים ממשפחות אמידות. שימוש בהקרנות לטיפול רפואי לא היה בלעדי לגזזת, אלא שימש באופן רחב לטיפול בילדים עם דלקות גרון ובלוטות תריס מוגדלות, דלקות ריאות, פצעי בגרות, מחלות עור ובעיות פוריות אצל נשים .

הטיפול

עם העלייה ההמונית בשנות ה-40 וה-50 הופיעו שוב מקרים רבים של גזזת, בעיקר בקרב ילדי העולים מאסיה וצפון אפריקה, עקב צפיפות ותנאי תברואה לקויים. במקביל להקרנות הגזזת שנערכו בשנות החמישים במדינת ישראל, נערכו הקרנות גזזת גם באלפי ילדים חולים ביוגוסלביה ( 50,000 ילדים) בפורטוגל ( 30,000) ובסוריה ( 7000). גורם מרכזי שפעל לביעור הגזזת ואף סייע ברכישת מכונות רנטגן לשם כך היה ארגון יוניצף-UNICEF, יוניצף היה המפעיל המרכזי בהקרנות רנטגן ביוגוסלביה ובסוריה ואף סיפק את שתי מכונות הרנטגן שפעלו במחנה שער העלייה בישראל. גורם מרכזי בארגון מבצע הגזזת בקרב הקהילה היהודית בצפון אפריקה היה ארגון אז"ע - ארגון הבריאות היהודי - שלקח על עצמו את הטיפול בנושא, בהנהגת פרופ' משה פריבס. פרופ' פריבס, לימים נשיא אוניברסיטת בן-גוריון והדיקן המייסד של בית הספר לרפואה בה, נסע לצפון אפריקה בשנת 1947 ולאור ביקורו שם גיבש את התוכנית הכוללת לביעור מחלות זיהומיות בקרב המיועדים לעלייה. המבצע לביעור המחלות הזיהומיות בצפון אפריקה ניקרא TTT, על שם שלושת המחלות המובילות גזזת (Tinea), גרענת(Trachoma ), ושחפת (Tuberculosis ). בישראל טופלו בהקרנות כ 20,000 ילדים, רובם ממוצא צפון אפריקאי (בעיקר מרוקו).

תופעות הלוואי

טיפול זה גרם לאחר מספר שנים אצל חלק מהחולים לסרטן או לגידולים שפירים (מנינגיומות) על קרומי המוח. מספר קבוצות מחקר בארץ ובעולם עקבו אחרי חולים שהוקרנו ובדקו תופעות לוואי לטיפול. בישראל הוביל את המחקר פרופ' ברוך מודן, שפרסם בשנת 1974 מאמר בכתב העת הרפואי לאנצט ובו קבע חד משמעית קיום קשר סיבתי בין טיפולי ההקרנה לחולי גזזת לבין הופעת גידולים בראש ובצוואר, בעלי נזקים ניכרים, כולל מוות (מאמרו של מודן נחשב לאבן דרך במחקר ומעקב אחר טיפולי הקרנה).

במאמר נוסף של מודן, הושוו שיעורי התמותה בקרב מטופלי הגזזת לשיעוריהם באוכלוסייה שלא קיבלה טיפול כזה, ולקרובי המטופלים (בקיזוז מקרי מוות ממקור בלתי רלוונטי, כגון תאונות דרכים). המחקר בחן אוכלוסייה של כ 10,000 מטופלים, אשר מתוכם מתו מסיבות הקשורות למחלה כ 113, בהשוואה לשיעור תמותה של 74 באוכלוסייה הכללית. היקף התמותה היחסי הגיע, אם כן, לכ 50% מעל לאוכלוסייה הכללית בת אותו גיל: סיכויי התמותה ללא טיפול בגזזת עמדו על כ 0.7%, בעוד אשר לאחר טיפול בגזזת הם עמדו על 1.13%. בנוסף, שיעורי ההתאבדות בקרב המטופלים היה גבוה ביחס לאוכלוסייה הכללית (9 לעומת 6 מקרים), וגבוה עוד יותר ביחס לקרוביהם.

חקיקת חוק הגזזת

בעקבות גילוייו של פרופ' מודן חוקק בשנת 1994 החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שעל פיו מפוצים חולים ושארי בשרם, שטופלו כנגד גזזת בהקרנות בין 1 בינואר 1946 - 31 בדצמבר 1960 וחלו בעקבות זאת במחלות המצוינות בחוק. החוק מטיל על הנפגעים את נטל ההוכחות העובדתיות לקבלת הטיפול ועורר על כן ביקורת ציבורית. מנגד, ישראל היא המדינה היחידה שבה נחקק חוק מעין זה. גובה הפיצויים המשולמים על ידי המדינה לאותם נפגעי גזזת תלוי בהיקף הנכות שנקבעה לנפגע על ידי ועדה רפואית מיוחדת, הבודקת את מצבו בהתאם לידוע אודות תופעות הלוואי של טיפולי ההקרנה. מי שנקבעו לו בין 40% נכות לצמיתות ל- 74% נכות לצמיתות, זכאי לקבלת פיצוי חד פעמי בסך של 50,000 ₪ ומי שנקבעה נכותו על 75% לצמיתות ומעלה, זכאי לקבלת סכום פיצויים חד פעמי בסך של 100,000 ₪. בנוסף לסכומים אלו, זכאים אותם נפגעים אשר נכותם נקבעה על למעלה מ-40% לצמיתות, לקצבה חודשית בסכומים משתנים הנעים בין כ-700 ₪ ועד כ-1,700 ₪ למשך כל חייהם. נפגעי הגזזת אשר הוועדה הרפואית קבעה את נכותם בין 5% ועד 39% (לצמיתות), זכאים לקבל מענק חד פעמי בסך של כ-1,200 ₪ עבור כל 1% נכות שנקבעה. עלות הפיצויים למדינה נאמדת בכמספר מיליארדי שקלים עד כה (2011).

הגזזת בביקורת אקטיביסטית מזרחית

הטיפול בחולי הגזזת בארץ נחשב בעיני אקטיביסטים מזרחים לדוגמה בולטת לעוול שנגרם לעולי שנות החמישים בגלל רשלנות, פטרונות, חוסר אחריות של הרשויות ואף זדון מכוון. סרט דוקומנטרי על הפרשה בשם "ילדי הגזזת" הופק בשנת 2003 על ידי מרכז תקשורת דימונה והבמאים אשר נחמיאס ודוד בלחסן, וזכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. הסרט תוקף בבוטות את הממסד הרפואי של שנות ה-50 ומכנה את הפרשה "שואת ילדי הגזזת". הוא גם תוקף את החוק לפיצוי נפגעי הגזזת ואת הפוליטיקאים שהיו מעורבים בחקיקה. בלהט הדיון הציבורי אכן נחשבה לעתים פרשת הגזזת כמעשה המעלה אסוציאציות לזוועות השואה, ונטען כי היא בוצעה בכוונת מכוון על מנת לפגוע במזרחים, וכללה לכל הפחות כמאה אלף ילדים, אשר מתוכם רק עשרת אלפים שרדו את הטיפול.

לאחר הופעת מחקרים עדכניים שהראו כי הטיפול ההמוני בגזזת בישראל היה מבוסס על טיפול מקביל שבוצע בכ-27 אלף ילדים אשכנזים, וכי בהיעדר מעקב אחר תופעות לוואי אף נחשב לטיפול איכותי ומוצלח, שככה הביקורת במידה רבה . יוצרי הסרט, אשר נחמיאס ודוד בלחסן מסתייגים כיום ממסקנות סרטם .

קישורים חיצוניים

• ‏חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994‏, באתר המוסד לביטוח לאומי
• המכון הלאומי לחקר השלכות הטיפול בגזזת, באתר משרד הבריאות

• ראלי סער, המדינה מצטערת, אתה עולה לה יותר מדי, באתר הארץ
• רנית נחום-הלוי, "שואת ילדי הגזזת גבתה יותר קורבנות מכל מלחמות ישראל ביחד", באתר NFC
• מרסלה אדרעי, קובץ מאמרים וקישורים [1], מאהל נודד
• שואת ילדי הגזזת, באתר וואלה
• גידי ויניש ונעמה טלמור, הבלוף הגדול של חוק הגזזת, וואלה, 20.10.08
• אלי אשד, "מה קרה באמת בואדי סאליב" אתר "היקום של אלי אשד"
• הקרנות נגד גזזת - לא רק בישראל

1. Albert RE., Omran AR., Follow-Up Study of Patients Treated by X-ray Epilation for TC, Archives of Environmental Health,1968;17(6) 899-918.
2. Crossland P., Therapy of tinea capitits, the value of x-ray epilation, California Medicine, vol. 84 p, 351-353 (1956).
3. Corbet D, New Radiometer for use with Sabouraud's Pastilles, The Lancet, 21 Feb. 191, abstract published in the American Journal of Roentgenology, June 1914, page 194-197;
4. Crawford GM, Linkart RH II, Tiley RF. Roentgen Therapy in Acne. N Engl J Med.1951;245: 726–28;
5. Cipollaro AC, Kallos A., Measurement pf Gonadal Radiations During Treatment for TC, NY State Journal of Medicine 1959(59) 16: 3033-3040.
6. Harley N.H. et al., Follow-up study of patients treated by X-ray epilation for tinea capitis. Estimation of the doses to the thyroid and pituity glands and other structures of the head and neck, Physics Medical Biology, 1976, 21(4) 631-642.
7. Kaplan I. The Treatment of Female Sterility with X-Rays to the Ovaries and Pituitary. Can Med Assoc J 1957; 76:43–64

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.