גרגרנית יוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgגרגרנית יוונית
גרגרנית יוונית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קטניתאים
משפחה: קטניות
תת־משפחה: פרפרניים
סוג: גרגרנית
מין: גרגרנית יוונית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Trigonella foenum-graecum

גַּרְגְּרָנִית יְוָנִית (שם מדעי: Trigonella foenum-graecum) או גַּרְגְּרָנִית חִילְבָּה ובשמה העממי חִילְבָּה, היא מין צמח חד-שנתי מתת-משפחת הפרפרניים.

פרחי הצמח לבנים, הגבעולים זקופים ומעט שעירים, הזרעים צהובים ותרמיליהם מאורכים. סוג הגרגרנית כולל כ-130 מינים ומוצאו בדרום מזרח אירופה ובמערב אסיה. הגרגרנית היוונית נפוצה בעיקר במערב אסיה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרגרנית היוונית נזכרת כבר במקורות היהודיים על ידי חז"ל:‏[1][2]

Cquote2.svg

תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים

Cquote3.svg
מעשר שני ב', ג'

כוונת המשנה, ככל הנראה, אינה לצמח התלתן הגדל כעשב בר בארץ, אלא לגרגרנית היוונית ששימשה כצמח מאכל. עדויות על השימוש בצמח זה למטרות רפואיות מופיעות כבר במצרים העתיקה ובתרבויות קדומות נוספות כמו סין, בעיקר למטרות הגברת הפוריות הגברית, הורדת חום וריפוי בעיות בכליות, כמו גם בתקופות מאוחרות יותר ברפואה היוונית והרומאית.

בתקופת ימי הביניים, היה הצמח נפוץ כגידול חקלאי בארץ ישראל. אסף הרופא, כמו חז"ל, מזהה גם הוא את התלתן עם צמח הגרגרנית היוונית. על פי דבריו, הצמח משמש לריפוי שיעול ותחלואי ריאה שונים, לחימום כללי ואף לריפוי רעלים והכשות.

בזמננו, הצמח משמש ברפואה עממית לשימושים כללים שונים. הבדואים בנגב משתמשים בזרעי הגרגרנית לחיזוק נשים הרות והגברת יצור החלב לאחר הלידה, ריפוי כאבי בטן וטיפול בסכרת. פלחים ערביים, שבפיהם מכונה הצמח "חנדקוקא", עושים בו שימוש כצבע לאיפור, למאכל ולתבלין. ובאזורי עיראק ואיראן משמש הצמח אף לטיפול בבעיות לב ומעיים.

זרעי הגרגרנית היוונית, נקשרו למגפת ה-E.COLI אשר פגעה בעיקר בגרמניה והביאה ב-2011 למותם של 52 אנשים, ככול הנראה עקב משלוח זרעים נגוע שמקורו במצרים. [1]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לזרעי הגרגרנית היוונית שימוש קולינרי בעיקר במטבח התימני להכנת חילבה או כתבלין, והעלים משמשים כצמח מרפא.

במטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטבח התימני ובמטבח הקוצ'יני משמש צמח החילבה להכנת רוטב המשמש כמעין מטבל. את הרוטב מכינים על ידי השריית גרעיני החילבה למשך לילה במים (נהוג להחליף את המים 2-3 פעמים). אחר-כך מסננים את הגרעינים ומכניסים לממחה ביחד עם כמון, שום ולימון יש המוסיפים גם פפריקה חריפה או סחוג ומקציפים עם קצת מים עד קבלת קציפה יציבה. את רוטב החילבה נהוג לאכול עם פיתה תימנית או עם לחוח ביחד עם מרק תימני, ישנם הנוהגים לאכול אותו כתוספת לג'חנון ולכובאנה.

ניתן להכין מזרעי הצמח הטחונים תבלין המשמש בעיקר במטבח המזרחי, ומהווה חלק מתערובת הצמחים שמהם מכינים את תבלין הקארי ההודי. יחד עם מנגו משמש צמח החילבה להכנת רוטב העמבה ומעניק לו את ריחו וטעמו האופיינים.

במטבח הפרסי משמשים עלי הצמח כירק מאכל. שם מוכר הצמח בשם "שנבלילה" (شنبلیله) או לפעמים "שמבלילה".

ברפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרעי הגרגרנית היוונית מכילים אלקלואידים שונים ובעיקר טריגונלין (Trigonelline). לטריגונלין טעם וריח ייחודיים, שהם המקור לריחו ולטעמו הייחודי של הצמח. כמו כן, מכיל הזרע ספונינים וסטרואידים בהם משתמשים לייצור תרופות, כמו גם פלבנואידים, שמנים ריחניים, חומצות אמינו חופשיות, ויטמינים (בעיקר A,B,C) ומינרלים כגון סידן וברזל.

בתקופה העתיקה שימשה הגרגרנית בתור צמח מרפא במצרים ובסין. בתקופה הקלאסית הופק מן הצמח סם להרגעת דלקות ונפיחויות. בימי הביניים השתמשו בצמח לחיזוק כללי, לפתיחת סתימות בדרכי השתן, להמסת אבנים בכליות ולטיפול בדלקת פרקים. כמו כן שימש הצמח לריפוי פצעים, מחלות עור ולשיפור מראה השיער. ברפואה העממית בימינו משמשים זרעי הצמח להרזיה, להורדת רמת הסוכר בדם וכסם משתן. שמן המופק מהזרעים משמש גם הוא להרזיה‏[6].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גרגרנית יוונית בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]