דג חרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדג חרב כלל-ימי
Xiphias gladius2.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: דקראים
משפחה: דגי חרב
סוג: דג חרב
מין: דג חרב כלל-ימי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Xiphias gladius
‏(ליניאוס, 1758)

דַּג-חֶרֶב כְּלַל-יַמִּי (שם מדעי: Xiphias gladius) הוא מין יחיד של דג במשפחת דְּגֵי-חֶרֶב (Xiphiidae). דג חרב הוא טורף גדול בעל גוף עגול ומאורך, המרבה לנדוד, המאופיין בלסת עליונה מאורכת ושטוחה הדומה לחרב. במהלך התבגרותו מאבד דג החרב את שיניו ואת קשקשיו. דיג דגי חרב הינו פופולרי. אורכו המקסימלי הוא כ-455 סנטימטרים והוא מגיע למשקל של 650 קילוגרמים.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של דג החרב ניתן לו עקב מבנה העצמות הארוך והשטוח בקדמת ראשו, התאחות של עצמות הלסת, המצח והאף הדומה לחרב. החרב בשילוב מבנה גופו של הדג משפרים את תנועתו במים. החרב לא משמשת את הדג לדקירה אלא משמשת אותו לפרקים לתנועת שיסוף הפוצעת את טרפו ומקלה על לכידתו. כלי נשקו העיקריים של הדג הם לא חרבו אלא מהירותו (עד 80 קילומטר לשעה) וזריזותו במים. מעטים הם אויביו הטבעיים שכן על אלו להדביק אותו ולהתמודד עם גודלו של דג חרב בוגר. לעתים עושה הדג בחרבו שימוש הגנתי והוא נוגח ברודפיו, פגיעות מדויקת דיין של החרב עשויות להרוג אותם.

נקבות הדג גדולות מהזכרים (נדירים זכרים השוקלים יותר מ-135 קילוגרם). הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 4-5 בצפון-מערב האוקיינוס השקט והזכרים מגיעים לבגרות בגיל 3-4. הנקבות משריצות במים חמים מ-24 מעלות צלזיוס בחודשים מרץ עד יולי בצפון האוקיינוס השקט ולאורך השנה בחלק המשווני של האוקיינוס השקט. באוקיינוס האטלנטי משריצות הנקבות בעומק של פחות מ-75 מטרים, לאורך כל השנה ובעיקר בחודשים יולי ואוגוסט. אתרי ההשרצה העיקריים שלהן הם הים הקריבי, מפרץ מקסיקו, לחופי פלורידה ואזור משווניים נוספים. בים התיכון משריצות הנקבות אל מול חופי איטליה. בוגרים ניזונים מדגי מים פתוחים כגון טונה, רעמתן כחלחל, ברקודה, דגים מעופפים והרינג ומדגי קרקעית כגון דגי סלע. גם דיונונים מזדמנים נמצאים בתפריטו של דג חרב. טורפיהם של דגי חרב בוגרים הם מעטים, אך דגים צעירים יותר נטרפים על ידי דגי מים פתוחים גדולים.

ככל הדגים, גם דג חרב הוא הטרותרמי (בעל "דם קר"), אך בגופו איברים מיוחדים המעלים את טמפרטורת עיניו ומוחו. נמדדו הפרשים של 10-15 מעלות צלזיוס ביניהם לבין המים הסובבים את הדג. חימום העיניים משפר את ראיית הדג ומעלה את סיכוייו לציד מוצלח. מתוך יותר מ-25,000 מינים של דגי גרם, נמנו רק 22 מינים בעלי יכולת לחמם איברים מסוימים בגופם, בהם דגי חרב וטונה.

שלד של דג חרב המוצג במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בוושינגטון

דגי חרב אינם דגי להקות, הם שוחים לבדם או בקבוצות מפוזרות, כעשרה מטרים בין דג לדג. פעמים הם שוחים קרוב לפני המים, סנפיריהם הגביים מחוץ למים. במגוון ההתנהגות של הדג נמנית גם קפיצה אל מחוץ למים. סיבות אפשריות לקפיצות הן הסרת טפילים או דרך להמם דגים קטנים יותר ולטרוף אותם.

שעות האכילה המועדפות על ידי דגי החרב הן בלילות. בשעות אלו מתקרבים הדגים לפני המים ותרים אחר טרפם. דגי חרב נצפו כשהם שוחים דרך להקות דגים תוך הנפת חרבם ההורגת ופוצעת את דגי הלהקות, לאחר מכן הם סבים על עקביהם וטורפים את שללם. במערב האוקיינוס האטלנטי הצפוני מרבים דגי החרב לצוד דיונונים.

לדגי חרב מיוחסות תכונות של לוחמים חזקים ואיתנים. אין דיווחים על תקיפות בני אדם ללא התגרות כלשהי, אך דגי חרב שנלכדו בצלצל יכולים לסכן את ציידיהם. דגים פגועים החדירו את חרבם דרך תחתיות של סירות קטנות.

הטורפים העיקריים של דגי החרב הם כרישים גדולים, ראשתנים וקטלנים. דגי חרב חוששים מסירות קטנות אבל לא נרתעים מכלי שיט גדולים. תכונה המקילה על לכידתם בעזרת צלצל.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבות דג החרב משריצות ביצים בכמויות המשתנות לפי גודל הנקבות, מספר הביצים מוערך כמיליון עד כ-29 מיליון. קוטרן של הביצים 1.6-1.8 מילימטר והן צפות במים הפתוחים. העובר בתוכן מתפתח ביומיים וחצי שלאחר ההפריה.

מביצי הדגים בוקעות פגיות באורך של כארבעה מילימטרים החיות במים הפתוחים סמוך לפני המים. גופן כמעט חסר צבענים, חרטומן קצר והן מכוסות קשקשים. לפגיות שגדלו לאורך של כ-12 מילימטרים חרטום בולט שחלקו העליון וחלקו התחתון שווים באורכם וסנפיר גב הנמשך לכל אורך גופן. בפגיות בוגרות יותר צומח החלק העליון של חרטומן מהר יותר מהחלק התחתון עד לצורה האופיינית לדג חרב. עם הזמן חלקו הקדמי של סנפיר הגב שלהם גדל וחלקו האחורי קטן, משהגיעו לאורך של 52 סנטימטרים מתפתח סנפיר גב שני ומשהגיעו לאורך של 150 סנטימטרים נותר מסנפיר הגב הראשון שלהם רק חלקו הקדמי.

דיג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשר דג חרב שהושרה בטרם נצלה

עד התפשטות הדיג בעזרת מערך חכות, נידוגו דגי חרב בכמויות קטנות במגוון שיטות, בעיקר בעזרת צלצלים. מערך חכות משמש להשלכת מאות ואף אלפי קרסים לים, בעומקים ועם פתיונות המכוונים ללכידת דגי חרב.

דגי חרב הם דגי מאכל שמנים (גופם עשיר בשמנים). נהוג להתקין אותם כאומצות על מנגל. צבע בשרם משתנה לפי תזונתם, כך למשל בשר דגים שנידוגו באזור החוף המזרחי של אמריקה הצפונית הינו ורדרד יותר.

דיג חובבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיטה הנפוצה לדיג חובבים של דגי חרב היא דיג מסירה במים עמוקים. ניצול יתר של דגי חרב בעזרת מערכי חכות במים רדודים, הביא לצמצום במספרם במקומות אלו. הדגים עדיין נפוצים במרחק העולה על 60 קילומטרים מהחופים ונגישים רק באמצעות כלי שיט. באתרים אלו הטלת עוגן אינה מעשית ולכן הדייגים מניחים לסירה להיסחף ומשליכים למים חכות מחוזקות המתאימות לכוח שיכולים להפעיל דגי החרב. לפתיון משתמשים בחתיכות גדולות של דגים או בפתיונות מלאכותים המדמים את מזונם של דגי החרב או מקלורים.

הדיג עצמו נעשה בדרך כלל ב-Trolling, הדייגים משליכים חכה ומחכים שדג יבלע את הפתיון. עיקר העניין בדיג של דגי חרב אינו בשרם אלא המאבק להעלותם לסירה. הדגים החזקים נאבקים ומנסים להימלט והנסיון להתישם יכול להימשך מספר שעות. נהוגה שיטת תפוס ושחרר כדי לא לפגוע באוכלוסיית דגי החרב.

כשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדג החרב הבוגר אין קשקשים ולכן ישנה מחלוקת בהלכה לגבי כשרותו. ישנן מסורות שעל פיהן דג החרב כשר (ילקוט מעם לועז לויקרא י"א, כנסת הגדולה). אבל הרב טנדלר [דרושה הבהרה] סובר שהדג איננו כשר מכיוון שהקשקשים לא קיימים בדג הבוגר וגם אינם נקלפים.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

דג חרב אינו נמצא בסיכון עולמי לפי ה-IUCN‏‏[1] אולם בצפון האוקיינוס האטלנטי הוא נמצא בסכנת הכחדה‏[2]. בשנת 1998 פתחו מספר ארגונים סביבתיים בארצות הברית במסע יחסי ציבור הקורא להפסקת צריכת בשר דגי חרב עקב הסכנה הנשקפת למין. סיסמת המסע "תנו לדגי חרב הזדמנות" (במקור "Give Swordfish a Break") והמסע עצמו נחלו הצלחה שהתבטאה בהכרזה פומבית של שפים ושל רשתות מזון על הפסקת השימוש בדגי חרב.

בעקבות מסע יחסי הציבור, הציע "שירות הדיג הימי הלאומי" ("National Marine Fisheries Service" ארגון פדרלי הכפוף למחלקת המסחר של ארצות הברית) תוכנית לשימור דגי החרב הכוללת את עקרונות מסע יחסי הציבור. נשיא ארצות הברית ביל קלינטון קרא לאסור מכירה ויבוא של דגי חרב והממשל קבע אזור באוקיינוס האטלנטי, בשטח של 343,670 קילומטרים רבועים, בו נאסר הדיג.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דג חרב בצפון האוקיינוס האטלנטי, באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ דג חרב, באתר הרשימה האדומה של IUCN