יצחק גרציאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאחורי הקלעים של הופעת להקת כרמון בלינקולן סנטר בניו יורק, אפריל 1984. משמאל: יצחק גרציאני המנצח והמנהל המוזיקלי של המופע, עליזה קרסלניק (בעבר רקדנית בלהקה ובתקופה זו ממממני הלהקה והנסיעה לארצות הברית), רחל הרמתי מפיקת המופע, יונתן כרמון הכוריאוגרף, ויוסי טלגן מנכ"ל הלהקה.

יצחק (זיקוֹ) גְרַציָאני (4 באוגוסט 19247 ביולי 2003) היה מנצח ומעבד מוזיקלי ישראלי. מנצחן של תזמורת צה"ל ושל מקהלת צדיקוב.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק בן יוסף גרציאני נולד ב-1924 ברוסה שבבולגריה למשפחה בת חמש נפשות. לאחר סיום לימודיו בבית ספר תיכון, במהלך מלחמת העולם השנייה, שהה במחנות עבודה, עד כניסת הצבא האדום לבולגריה בספטמבר 1944. מיד עם שחרורו עבר לסופיה, נשא לאישה את אהובתו דורה, ונרשם לאקדמיה למוזיקה שם. בסוף 1948, לאחר סיום לימודיו באקדמיה וזמן קצר לאחר קום מדינת ישראל, עלה אליה עם אשתו, בתו הבכורה והוריו.

עוד בטרם הספיק להתאקלם בישראל, התחיל לנגן בחצוצרה בתזמורת צה"ל. מאחר שבאותם ימים היה מחסור בעיבודים לשירי לכת ישראליים, התזמורת השמיעה שירי לכת אנגלים ואמריקאים. גרציאני נרתם למשימה וכתב שפע של עיבודים לשירי לכת ישראלים, אשר מושמעים עד היום על ידי תזמורות בישראל. עם תום שירותו בצה"ל, בשנת 1952, המשיך כמעבד וכמלחין בתזמורת צה"ל כאיש מילואים.

משנת 1952, ניהל וניצח על מקהלת צדיקוב, והיה מעורב בהפקת מופעים במסגרת תיאטרון גיורא גודיק, התיאטרון הקאמרי, תיאטרון הבימה, האופרה הישראלית, רביעיית מועדון התיאטרון, הגשש החיוור, שלישיית גשר הירקון, שוקולד מנטה מסטיק, וכן בכינוסי המכביה וכינוסי הפועל.

כמו כן, היה מנצח בתוכנית הרדיו "תיבת נח". הוא ניצח על תזמורת הבידור של רשות השידור, בפסטיבלי הזמר והפזמון, פסטיבלי הזמר המזרחי ובפסטיבל שירי הילדים.

בשנים 19701973 היה חבר במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, שיעצה לשר החינוך יגאל אלון.

בשנת 1962 מונה למנצח תזמורת צה"ל, תפקיד שמילא עד יומו האחרון, וממנה פרש בדרגת אלוף משנה. במסגרת התזמורת הופיע בעצרות ממלכתיות רבות, וערך עם התזמורת מסע הופעות בכל רחבי העולם. ב-1969, עם עלייתה לארץ מרוסיה של הזמרת נחמה ליפשיץ, ערך איתה סיבוב הופעות בארץ ובעולם.

רגע מרגש במיוחד עבורו היה ניצוח על ההמנון המצרי, בעת קבלת פני אנואר סאדאת ב-1977. לימים אמר שהחלום שלו הוא לנצח על ההמנון של מצרים, ירדן, סוריה ולבנון. חצי מחלומו התגשם כשזכה לנצח בטקס החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן.

בסך הכול כתב גרציאני כ-1,000 עיבודים ליצירות ישראליות. הוא כתב גם מוזיקה מקורית לסרטים, בין היתר "עץ או פלסטיין", "דליה והמלחים" ו"מוישה ונטילטור".

הוא שיתף פעולה עם המלחין ליאונרד ברנשטיין בניצוח על מקהלת הילדים צדיקוב בביצוע הבכורה העולמי של הסימפוניה "קדיש" עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בדצמבר 1963 עליה הוזמן לנצח גם ב 1976 במסגרת אירוע יובל ה-200 לארצות הברית.

יצחק גרציאני הפך להיות אחת הדמויות האהובות בציבור הישראלי בזכות נועם הופעתו אשר קרנה אצילות רבה. דמותו התמירה, המנצחת במרץ אך בעדינות, הפכה חלק מנוף התרבות. בשנת תשנ"ו-1996 הוענק לו התואר יקיר תל אביב. באירוע מחווה שנערך לכבודו, זמן קצר לפני מותו, כינה אותו שאול מופז "שרביטו של צה"ל". גרציאני נפטר לאחר מחלה ארוכה בביתו ברמת אביב בגיל 79, ונטמן בבית העלמין בקריית שאול.‏[1]

בעיר סופיה, בירת בולגריה, נקרא רחוב גדול על שמו.

מעיבודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל השירים (כמעט); [כל הלחנים והעיבודים: יצחק (זיקו) גרציאני; עריכה והפקה: נחום היימן], חולון: הליקון ('נוסטלגיה עברית'), 2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק גרציאני באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
הקודם:
שלום רונלי-ריקליס
מנצחי תזמורת צה"ל הבא:
מיכאל יערן