מפלגת הלייבור הבריטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
| מפלגת הלייבור הבריטית | |
|---|---|
 |
|
| מנהיג | גורדון בראון |
| ייסוד | 1900 |
| מטה ראשי | לונדון, אנגליה |
| אידאולוגיה פוליטית | סוציאל-דמוקרטיה (רוב המצביעים), דמוקרטיה סוציאליסטית (עמדה רשמית) |
| עמדה פוליטית | שמאל, מרכז |
| צבע רשמי | אדום |
| אתר אינטרנט | |
| פוליטיקה של בריטניה | |
מפלגת הלייבור (באנגלית: Labour - עבודה) היא מפלגת מרכז-שמאל בריטית שהוקמה ב-1900. בראשה עומד כיום ראש ממשלת בריטניה המכהן, גורדון בראון.
מאז שהוקמה, המפלגה משתייכת למרכז-שמאל המפה הפוליטית, ולא עברה שינויים רבים מבחינה אידאולוגית. המפלגה היא השנייה בגודלה בסקוטלנד והגדולה בוויילס.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] השנים המוקדמות
רעיון המפלגה החל לצוץ כבר בסוף המאה ה-19 כאשר מעמד הפועלים הלך וגדל, והפועלים הבינו שעליהם להילחם על זכויותיהם מלמעלה - ולהקים מפלגה שתבטא את הכוח הרב של הפרולטריון. את ההתעניינות המעשית בכניסה לפוליטיקה ובייצוג מעמד הפולים עשו חברים בכירים בארגון הסחר הבריטי. המפלגה עצמה צמחה מתוך "מפלגת העבודה העצמאית" (Independent Labour Party - ILP), כמו גם מתוך האגודה הפביאנית, שהניחה יסוד חשוב באידאולוגיה הסוציאליסטית של המפלגה.
ב-1899 כונסה ישיבה של ועדי הרכבות בבריטניה, בה הוחלט לאגד את כל התנועות השמאלניות הגדולות בבריטניה על מנת לצבור כוח וכסף ולהגיע לפרלמנט. ההחלטה עברה בין רוב התנועות השמאלניות וב-27 בפברואר 1900 נוסדה מפלגת הלייבור. האסיפה שבה הוכרזה המתה של המפלגה כונסה על ידי חברים בתנועות שמאלניות וחברים בתנועות מעמד הפועלים. המפלגה נקראה בתחילה "נציגות ועדת הלייבור".
בתחילה, למפלגה לא מונה מנהיג והיא התקיימה בוועדות ואסיפות בהן היו כמה מארגנים, ובסופו של דבר, חבר המפלגה רמזי מקדונלד מונה למזכיר הראשון של המפלגה. 8 חודשים לאחר הקמתה, מומנו נציגויותיהם של 15 מועמדים לאסיפות פרלמנטריות, ורק 2 מהם נבחרו.
הבחירות הראשונות לפרלמנט בהן רצה המפלגה היו הבחירות ב-1906, בהן נבחרו 29 מהמועמדים של המפלגה, שכן באותה שנה כיוונה המפלגה למצע ליברלי כמו גם סוציאליסטי. 4 שנים לאחר מכן, זכתה המפלגה ב-42 מושבים. בבחירות ב-1924 זכתה המפלגה, בראשות רמזי מקדונלד ברוב המושבים בבחירות, וכך התמנה בפעם הראשונה נציג של המפלגה לראשות הממשלה.
[עריכה] תחילת ההצלחה
במהלך מלחמת העולם הראשונה היו חילוקי דעות רבים בתוך המפלגה בנוגע למלחמה (לתמיכה או להתנגדות גלויה). רמזי מקדונלד שהיה פעיל אנטי-מלחמתי ידוע, פרש מראשות המפלגה לנוכח ההתלבטויות והוויכוחים, ובמקומו מונה ארתור הנדרסון לראש המפלגה. על אף התמיכה של המפלגה בקואליציה הלוחמת, "מפלגת העבודה העצמאית" גילתה התנגדות ללחימה והייתה כוח חשוב בהפגנות נגד המלחמה.
ב-1917 הנדרסון פרש מהקבינט וקרא לאחדות במפלגה. המפלגה התחזקה מבפנים, דבר שהתבטא בבחירות שלאחר המלחמה (1918) כאשר הלייבור נקראה לשיתוף פעולה עם כמה מהמפלגות השמאלניות בפרלמנט. ב-1922 החלה המפלגה לפתוח מועדונים שלה באזורי תעשייה גדולים בעיקר באזור צפון אנגליה וסקוטלנד. מועדונים אלה נועדו למטרות חברתיות ופוליטיות כאחת, כאשר הדגש הושם על המודעות לנושאי זכויות העובדים, כששאר מצע המפלגה ברקע. המועדונים הכילו בעיקר פועלים פשוטים, אך גם פעילי שמאל מהמעמד הבינוני.
בבחירות 1922 היה שיתוף פעולה מלא באופוזיציה בין הלייבור למפלגה הליברלית עקב העובדה שלשתיהן יש גורם משותף כנגד המפלגה השמרנים שהייתה בשלטון. הבסיס הפוליטי של הלייבור היה באזורים מתועשים בבריטניה כדוגמת צפון אירלנד, צפון אנגליה, ויילס וסקוטלנד. באזורים אלה, המועדונים של המפלגה החלו להפוך אט אט ממועדונים שנועדו לתת מענה לאדם הפועל, למרכזי איגודים שבעקבותיהם הצטרפו חברים חדשים למפלגה. עקב הריכוזים הגאוגרפיים של חברי המפלגה ותומכיה החלו ירידות בעסקים באזורים אלה, ומסיבה זו בעלי עסקים גדולים כיוונו לפגוע ישירות במצביעים של המפלגה. כאמור, למפלגה היו תומכים ממעמד הפועלים וממעמד הביניים (תומכים אלה היו שמאלנים רדיקליים), כאשר מרבית השמאלנים הרדיקליים ממעמד הביניים התרכזו בלונדון ובצפון אנגליה, ואילו ריכוז התומכים הפועלים והסוציאליסטים היה בסקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד.
[עריכה] ממשלת הלייבור הראשונה
בפעם הראשונה שמפלגת הלייבור עלתה לשלטון, ממשלתה שרדה מינואר עד נובמבר 1924 (10 חודשים). המפלגה, שהייתה תחת הנהגתו של רמזי מקדונלד, ניצחה בבחירות הכלליות בדצמבר 1923 ב-151 מושבים בפרלמנט, על אף העובדה שהממשלה השמרנית לא התפזרה מיד לאחר הבחירות כיוון שארגון הממשלה לשותפויות עם מפלגות ליברליות ושמאלניות אחרות היה איטי. המפלגה השמרנית זכתה בחירות הקודמות בעיקר עקב נפילת הקואליציה של לויד ג'ורג' בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והם ישבו בממשלה יחד עם מפלגות ימין קפיטליסטיות.
המפלגה הוכיחה עצמה כמפלגה ראויה לשלטון, למרות שהייתה סוציאליסטית, מה שלא היה מקובל בשלטון הבריטי מאז ומעולם. אך עם זאת, המפלגה הואשמה בקיצוניות, בקומוניזם ואף בחברות בקומינטרן לאחר שבספטמבר פורסם "מכתב זינובייב" אשר יוחס לגריגורי זינובייב. עקב העובדה שהיחסים בין בריטניה לברית המועצות היו רגישים במיוחד, הפרלמנט הבריטי החליט בהצעת אי אמון להפיל את הממשלה, וכך הסתיימה כהונת ממשלת הלייבור הראשונה.
[עריכה] שנות ה-90 וה-2000
בבחירות שנערכו ב-1997 ניצחה המפלגה, בראשות טוני בלייר ניצחון מוחץ כשזכתה ברוב של 179 מושבים בפרלמנט. גם בבחירות 2001 ו-2005 זכה בלייר בניצחון. ב-2007 החליף אותו בן מפלגתו גורדון בראון, המכהן כיום כראש הממשלה.
