יצחק גרינבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יצחק גרינבוים (1879 - 1970) היה מנהיג ציוני, מראשי התנועה הציונית של יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם ושר הפנים הראשון של ישראל.

גרינבוים נולד בוורשה. למד משפטים ועוד בהיותו סטודנט החל לפעול למען הציונות ועסק בפעילות עיתונאית. ערך עיתונים חשובים בקרב יהדות פולין, כמו העיתון העברי "הצפירה", השבועון העברי "העולם" והעיתון "היינט" שביטאו בעריכתו עמדות פרו-ציוניות.

גרינבוים עמד בפולין בראש פלג ראדיקלי ציוני בשם "על המשמר". היה חבר הסיים (הפרלמנט) הפולני מאז שנת 1919, לקראת הבחירות לסיים הפולני של 1922 ארגן את כל המיעוטים בפולין (גרמנים, אוקראינים, רוסים, יהודים ועוד) להתמודדות במסגרת גוש משותף, וזאת על מנת להתגבר על חוקת הבחירות הפולנית שנועדה לנטרל באמצעות יצירת מחוזי בחירה מורכבים, את כוחם של המיעוטים, במסגרת 'ברית המיעוטים' השיגו המפלגות היהודיות בפולין הישג תקדימי וחד-פעמי, עם בחירתם של 35 צירים יהודיים לסיים. בבחירות לסיים של 1927, החליט גרינבוים להחרים את נציגי אגודת ישראל, והביא לכך שאף אחד מנציגי האגודה לא נבחר לסיים בבחירות אלו. בבחירות של 1930, העמידו בתגובה נציגי אגודת ישראל, את הרב אהרן לוין שהיה פופולרי מאוד בקרב יהדות פולין, לבחירה במחוז הבחירה של גרינבוים בורשה, וגרינבוים אכן הפסיד את מקומו בסיים לטובת הרב לוין.

גרינבוים היה ידוע בעמדותיו הלוחמניות האמיצות נגד האנטישמיות ובעד זכויות המיעוטים והיה מתנגד חריף במיוחד של החרדים מאגודת ישראל ונגד השתדלנות היהודית, במסגרת זו האשים גרינבוים מעל דוכן הסיים, את החרדים בפולין בכך שהם גילו נאמנות לשלטונות הכובשים של פולין במלחמת העולם הראשונה, רוסיה, גרמניה ואוסטריה, ולא נשארו נאמנים ללאומיות הפולנית.

עלה לארץ ישראל בשנת 1933. היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, ושימש גם כראש "מוסד ביאליק". בזמן השואה היה גרינבוים חבר ב"ועדת הארבעה" שנבחרה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כדי לקיים קשרים עם יהודי פולין ולסייע בהצלתם. בשנת 1942, כשהגיעו לארץ ישראל ידיעות על דבר ההשמדה ההמונית, נבחר גרינבוים לעמוד בראש ועד ההצלה, גוף בן 12 אנשים מהמפלגות השונות, שנועד לפעול לשם הצלת יהודי אירופה מההשמדה, אולם בנסיבות אותם ימים לא צלחה פעולתו. בתום המלחמה עברה עליו טראומה אישית כאשר בנו ניצול השואה, אליעזר גרינבוים, הואשם בפריז על ידי שני ניצולים כי התאכזר לאסירים כקאפו במחנה בירקנאו. יצחק גרינבוים ליווה את בנו במהלך המעצר והחקירה בפריז שנסגרה בסופו של דבר. בנו זה נפל בקרבות מלחמת העצמאות.

בשבת השחורה בשנת 1946 היה גרינבוים אחד מחברי הנהלת הסוכנות שנאסרו על ידי הבריטים ונכלאו במחנה המעצר בלטרון.

לקראת הקמת מדינת ישראל היה גרינבוים לאחד מ-13 חברי מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות. היה חבר מועצת המדינה הזמנית ושר הפנים הראשון של מדינת ישראל בממשלה הזמנית, בשנים 1948 - 1949. גרינבוים, שהגיע ארצה כאיש הציונים הכלליים, נטה במרוצת הזמן שמאלה: היה לתומך מפ"ם ונודע כאיש בעל השקפת עולם חילונית מוצהרת. הוא עמד בראש רשימה עצמאית בבחירות לאספה המכוננת (הכנסת הראשונה) אשר לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.

בשנים שלאחר מכן ערך גרינבוים את "האנציקלופדיה של הגלויות" וכן ספרים אחדים וביניהם "התנועה הציונית בהתפתחותה". היה אחד המועמדים לכהונת נשיא המדינה בבחירות הנשיאותיות ב-1952, אך הפסיד ליצחק בן צבי. בשנותיו האחרונות חי בקיבוץ גן שמואל. יצחק גרינבוים נפטר בשנת 1970.

המוסד החינוכי אלוני יצחק נקרא על שמו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הפיצול הפוליטי של יהודי פולין - הכולל ציטוטים נרחבים מעמדותיו של גרינבוים - באתר דעת