יחסי איטליה–הודו
| יחסי איטליה–הודו | |
|---|---|
|
|
| |
| איטליה | הודו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 301,340 | 3,287,263 |
| אוכלוסייה | |
| 58,740,215 | 1,438,446,840 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 2,010,432 | 3,385,090 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,226 | 2,353 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה סוציאליסטית פדרלית |
יחסי איטליה–הודו הם היחסים הבינלאומיים שקיימים בין הודו ואיטליה. היחסים מאופיינים בחום ובחברות.
היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסים הודו-רומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים בין הודו ואיטליה מתוארכים לתקופות קדומות. עבודות של סופרים כגון "ביבליותקה היסטוריקה" של דיודורוס סיקולוס, "אינדיקה" של אריאנוס, ו"תולדות הטבע" של פליניוס הזקן מתייחסים להודו. קשרי המסחר פרחו בין הודו לאימפריה הרומית, במיוחד במאה הראשונה והשנייה לספירה. מטמון מטבעות רומיים התגלה ברחבי חצי האי ההודי, וראיות מצביעות על קיומן של התנחלויות קבועות של סוחרים רומיים בדרום הודו. גילוי פסלון שנהב הודי בהריסות פומפיי מאשר כי סחורות נסחרו בשני הכיוונים. האימפריה הרומית והתרבויות ההודיות החליפו גם משלחות דיפלומטיות. משלחת הודית הפליגה מברוץ' (המכונה הרומאים ברגיזה) בשנת 25 לפני הספירה והגיעה לרומא ארבע שנים לאחר מכן. קיימים רשומות של משלחות הודיות שנשלחו לטראיאנוס, אנטונינוס פיוס, יוליאנוס הכופר ויוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית.[1]
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היחסים והסחר בין אגן הים התיכון להודו הסתיימו לאחר נפילת האימפריה הרומית, אך התחדשו לאחר כמה מאות שנים. בימי הביניים שוב החלו סוחרים איטלקיים לרשום את המסלולים הישנים לעבר המזרח בהם השתמשו הרומאים. הבולט בין הסוחרים הללו היה מרקו פולו, שביקר בדרום מזרח הודו ונמלים כמו קיאק, קומורין (כיום קניאקומארי), קווילון (כיום קולאם), ת'אנה, סומנת וקמבי. מרקו פולו פרסם את מסע המסע שלו "מסעות מרקו פולו" בו תיאר את החיים והמנהגים בהודו בסוף המאה ה-13.[1]
ונציאנים בולטים אחרים ביקרו גם בהודו. ניקולו דה קונטי עזב את ונציה בשנת 1419 כדי לבקר במזרח התיכון, בפרס ואז בהודו. קונטי חצה את חצי האי ההודי מחוף לחוף, וגם עבר ביבשה לוויג'יאנגארה. צ'זארה פדריצ'י הפליגה מוונציה בשנת 1563 לכיוון מזרח. הוא ביקר בוויג'יאנאגארה ובמדינת קרלה של ימינו, ותיעד את מסעותיו ב-"Viaggio nell'India Orientale et oltra l'India nel quale si contengono cose dilettevoli", שכתב ב-1587. סוחר ותכשיטן ונציאני, גספרו בלבי ביקר בפרס ובהודו בשנים 1579–1588, ופרסם את חוויותיו ב-"Viaggio dell'Indie Orientali, di Gasparo Balbi, Gioielliero Venetiano, 1590". אמברוסיו במבו נסע מוונציה בשנת 1671 ובילה ארבע שנים בביקור במזרח התיכון, הודו ופרס. הוא תיעד את ביקוריו בגואה ובומביי (כיום מומבאי) ביומנו Viaggio e giornale per parte dell'Asia di quattro anni circa fatto da me Ambrosio Bembo, Nobile Veneto. ניקולו מנוצ'י עזב את ונציה בגיל ארבע עשרה ופנה להודו. הוא שירת את האימפריה המוגולית ומאוחר יותר נפטר בהודו. Storia do Mogor של מנוצ'י הוא בין ההיסטוריה המפורטת ביותר של האימפריה המוגולית (בתקופה 1653–1708) שנכתבה על ידי צופה אירופי באותה העת.[1]
המבקרים הגיעו גם מאזורים אחרים באיטליה. פיליפו סאסטי, חוקר והומניסט מפירנצה, ביקר גם הוא בהודו. הוא נפטר בגואה בשנת 1588. סאסטי כתב כמה מכתבים בהם ציין קווי דמיון בין סנסקריט לאיטלקית. פייטרו דלה ואלה מרומא הגיע להודו בשנת 1624, שם ביקר בסוראט, גואה וקלדי. הוא פרסם את "המסעות בפרס ובהודו" בין השנים 1658 ל-1663. ג'ובאני פרנצ'סקו ג'מלי קאררי, עורך דין מנאפולי, ביקר בדרום הודו במהלך מסע ברחבי העולם שהחל בשנת 1693. ג'מלי קאררי מספקת תיאור מפורט של מחנהו של קיסר המוגולי אורנגזב במהלך המערכה של דקאן בשנת 1695, "בג'ירו אינטורנו אל מונדו", שפורסם בשנת 1699. איטלקים רבים אחרים ביקרו גם בהודו ושמם מוזכר בכרוניקה ישנה. מלבד סוחרים ומטיילים, איטלקים שירתו גם בתפקידים אחרים בהודו כמו רופאים ותותחנים. ז'אן-בפטיסט ונטורה האיטלקי תרם לארגון החי"ר בצבא ראנג'יט סינג בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19.[1]
הראג' הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הראג' הבריטי, הסחר והנסיעות בין הודו ואיטליה הצטמצמו משמעותית בגלל התנאים הפוליטיים השוררים. חוקרים איטלקים השתתפו במחקרי סנסקריט, וגספרה גורסיו יצר את הכיסא הראשון של סנסקריט באיטליה באוניברסיטת טורינו בשנת 1852. גורסיו תרגם את הראמאיאנה לאיטלקית. הוא פורסם כרמאיאנה, poema indiano di Valmichi בעשרה כרכים בין 1843 ל-1858. תנועת האיחוד האיטלקי היוותה השראה לכמה לוחמי חופש הודים, ויצירותיו של הפטריוט האיטלקי ג'וזפה מוזיני תורגמו וקראו נרחב על ידי אינטליגנציה הודו.[1]
מהטמה גנדי נענה להזמנה לבקר ברומא בדצמבר 1931 ולפגוש את ראש הממשלה בניטו מוסוליני.[2] מוסוליני כיבד את גנדי כ"גאון וקדוש" והעריץ את יכולתו לאתגר את האימפריה הבריטית. לאחר ביקורו, גנדי כתב מכתב לחבר בו נאמר כי "מוסוליני הוא חידה בעיניי. רבות מהרפורמות שלו מושכות אותי. נראה שהוא עשה הרבה למעמד האיכרים. אני מודה שיד ברזל שם. אך מכיוון שאלימות היא הבסיס לחברה המערבית, הרפורמות של מוסוליני ראויות למחקר חסר פניות. מה שמדהים אותי הוא שמאחורי חוסר היכולת של מוסוליני עומד הרצון לשרת את עמו. אפילו מאחורי נאומיו המודגשים יש גרעין של כנות ואהבה לוהטת לעמו. נראה לי שרוב העם האיטלקי אוהב את ממשלת הברזל של מוסוליני." גנדי ציין גם את מוסוליני בתור "אחד המדינאים הגדולים של זמננו." עם זאת, לאחר שאיטליה פלשה לאביסיניה בשנת 1935, גנדי התנער ממוסוליני.[3]
בשנות ה-40 של המאה ה-20, במהלך מלחמת העולם השנייה, הביאו הבריטים שבויי מלחמה איטלקיים, שנלכדו באירופה או בצפון אפריקה, לבנגלור ומדרס. בפברואר 1941 הגיעו לבנגלור כ-2,200 שבויי מלחמה איטלקים ברכבת מיוחדת והועברו למחנות מעצר בבירמנגאלה, מרחק של 20 מייל מבנגלורה.
כוחות הודים מילאו תפקיד בשחרור איטליה מהשליטה הנאצית. הודו תרמה את הכוח השלישי בגודלו של בעלות הברית במערכה האיטלקית אחרי כוחות ארצות הברית ובריטניה. הדיוויזיות הרביעית, השמינית והעשירית וחטיבת הרגלים ה-43 של גורקה הובילו את ההתקדמות, בייחוד בקרב מונטה קאסינו.
היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסים דיפלומטיים בין הרפובליקה של הודו לרפובליקה האיטלקית כוננו בשנת 1947. ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו ביקר באיטליה בשנת 1953. נשיא איטליה אוסקר לואיג'י סקאלפרו היה ראש המדינה האיטלקי הראשון שביקר בהודו בפברואר 1995. הנשיא קרלו אזליו צ'אמפי ביקר בהודו בפברואר 2005.[4]
רומנו פרודי הפך לראש ממשלת איטליה הראשון שביקר בהודו בפברואר 2007. ראש ממשלת הודו מאנמוהאן סינג ביקר באיטליה כדי להשתתף בפסגת ה-G8 ה-35 בל'אקווילה ביולי 2009. שר החוץ של הודו, סומאנהלי מאלהיה קרישנה, ייצג את הודו בחגיגות 150 שנה לאיחוד איטליה ברומא ביוני 2011.[5]
לאחר כמה שנים של מתחים בגלל המקרה של שני הנחתים האיטלקיים המואשמים בהריגתם של שני דייגים מול חופי קרלה, שתי המדינות חידשו יחסים נורמליים בזכות ראשי הממשלה פאולו ג'נטילוני ונרנדרה מודי.[6] שני המנהיגים תיארו את ביקורו של ג'נטילוני בהודו בשנת 2017 כ"התחלה חדשה" והזדמנות נהדרת עבור שתי המדינות.[7]
יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סחר דו צדדי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסחר הדו-צדדי בין הודו לאיטליה גדל פי 12 בשני העשורים שבין 1991 ל-2011, מ-708 מיליון אירו ל-8.5 מיליארד יורו. הסחר הבילטרלי חווה ירידה משנת 2012, וירד ל-7.1 מיליארד אירו בשנת 2012 ו-6.95 מיליארד אירו בשנת 2013.[8]
ב-29 בנובמבר 2017 חתמו הודו ואיטליה על מזכר הבנות להעצמת שיתוף הפעולה הדו-צדדי בתחום הבריאות. מזכר זה נחתם בין שר הבריאות ההודי, ג'יי.פ נדדה, לבין שר הבריאות האיטלקי ביאטריס לורנצין.
השקעת חוץ ישירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברות איטלקיות השקיעו 694 מיליון אירו בהודו בשנת 2011, ומעל מיליארד יורו בשנת 2012. נכון לדצמבר 2012, באיטליה הייתה השקעה מצטברת של 3.75 מיליארד אירו בהודו, או 9% מכלל ה-FDI של האיחוד האירופי בהודו.[8]
ההשקעה ההודית באיטליה צמחה מ-584 מיליון אירו בשנת 2004 ל-10 מיליארד יורו בשנת 2011. איטליה היוותה 2.3% מסך ההשקעה בהודו באיחוד האירופי.[8]
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הודו מחזיקה באיטליה שגרירות ברומא וקונסוליה כללית במילאנו.
- איטליה מחזיקה בהודו שגרירות בניו דלהי, וקונסוליות במומבאי, גואה ובקולקטה.[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 "Storia". www.ambnewdelhi.esteri.it. נבדק ב-2016-10-08.
- ^ "Indo-Italian Cultural Relations". www.indianembassyrome.gov.in. נבדק ב-8 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mussolini and Gandhi: Strange Bedfellows". International Business Times. 2012-03-03. נבדק ב-2016-10-08.
- ^ "India-Italy High Level Visits". www.indianembassyrome.gov.in. נבדק ב-2016-10-08.
- ^ "India-Italy Political Relations". www.indianembassyrome.gov.in. נבדק ב-2016-10-08.
- ^ India can become a key market for Italian machinery makers
- ^ Paolo Gentiloni in India, vertice con il premier Modi: "Grande opportunità di rilancio"
- ^ 1 2 3 "Economic Cooperation". www.ambnewdelhi.esteri.it. נבדק ב-8 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אתר על יחסי מדינות
