יוליאנוס הכופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמותו של יוליאנוס הכופר על מטבע מאנטיוכיה
עמוד יוליאנוס הכופר באנקרה

פלאוויוס קלאודיוס יוליאנוסלטינית: Flavius Claudius Iulianus), המכונה יוליאנוס הכופר (בלטינית: Iulianus Apostata;‏ 331 או 332 - 26 ביוני 363), היה קיסר רומא בין השנים 361 ל-363.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליאנוס היה אחיינו של הקיסר קונסטנטינוס הגדול. בשנת 355, מינהו דודנו, קונסטנטיוס השני, לקיסר המערב בשל מרידות פנים ופלישות הגרמאנים. יוליאנוס לא היה איש מלחמה, אלא נמשך ביותר לפילוסופיה והקיף את חצרו באנשי הגות. למרות זאת הוא ידע לתפקד באופן מרשים כמדינאי והתגבר על האויבים מחוץ ומבית. בפברואר 361 הכתירו הצבא כאוגוסטוס, כלומר, קיסר שווה ערך לקונסטנטיוס. קונסטנטיוס התכונן למלחמת אזרחים, אך מת בנובמבר 361 ויוליאנוס הפך שליט יחיד ברומא. הוא החזיק בתפקיד עד מותו בשנת 363 בקרב קטסיפון נגד הפרסים. יוליאנוס היה הקיסר האחרון מבית קונסטנטינוס, ועם מותו הקיץ הקץ על בית זה.

יוליאנוס למד בצעירותו פילוסופיה ונטה אחר הזרם הנאופלאטוני. הוא האמין בדת ההלניסטית (אמונתם של הקיסרים שקדמו לקונסטנטינוס) וראה במיזוג בין הקיסרות לבין הנצרות, אסון מדיני. לאחר 40 שנה של השפעת הנצרות על רומא, פעל יוליאנוס להחייאת הפולחן היווני-רומי. יוליאנוס פתח את המקדשים הישנים, חידש את הפולחן ואת סדרי הכהונה הפוליתאיסטים. הוא לא היה מעוניין להילחם נגד הנצרות בכוח הזרוע, מאחר שהנוצרים היוו יותר משליש האוכלוסייה, והרדיפות לא היו מצמצמות את כוחם, אלא להפך - הן היו עלולות לחזקם. תחת זאת הוא הכריז על חופש דת מוחלט וניסה לשכנע את התושבים כי הדת ההלניסטית הישנה היא הטובה והחזקה, ולכן שאף להשיג ניצחון מול הפרסים כך שיוכל להוכיח את כוחם של האלים הישנים. בשל פעילותו האקטיבית נגד הנצרות, ניתן לו הכינוי "הכופר" בידי הכנסייה.

יוליאנוס מינה את עצמו לתפקיד הכוהן הראשי (פונטיפקס מקסימוס), ולכל מדינה מינה כוהן ראשי. הוא חיקה את דרך הנוצרים על ידי טיפול בעניים ובחולים ויצירת ארגוני צדקה; לבסוף ביטל את זכויות היתר של הנוצרים. גם את יסוד כפרת העוונות חיקה יוליאנוס. הוא דרש שהרכוש שהוחרם לטובת הנוצרים יוחזר להלנים ופתח את המקדשים ההלניסטיים העזובים. כיוון שיוליאנוס נמשך אחר התורה הנאו-אפלטונית, חידש את פולחן הקורבנות משום שבלעדיהם אין התפילה שלמה.

על-מנת לרכוש כוח פוליטי, יוליאנוס העניק זכויות יתר לתושבי הערים ששמרו על הדת ההלניסטית ושלל זכויות אלה מערים נוצריות. הוא אף שלח מכתבי תעמולה אל ערי האימפריה, כדי לשכנען לחזור לאמונת האלילים.

כמדינאי מוצלח, ידע יוליאנוס שפילוג כוח האויב מוביל לניצחון, לכן עורר בקרב הנוצרים מריבות נושנות על ידי ביטול צווי הגירוש שקונסטנטיוס הטיל על הכתות הנוצריות שנדחו. הוא גם שאף להוציא את הנוצרים משורות הצבא, אך כיוון שהם היו רבים, השאירם במשרותיהם. יוליאנוס אסר על הנוצרים ללמוד את הספרות היוונית ואת מקצוע הרטוריקה, כדי שהדור הבא של הנוצרים יהיה חסר השכלה (רוב הסופרים הנוצרים שאבו את השכלתם מהתרבות ההלנית).

יחסו ליהודים והכרזתו על בניית בית המקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית המקדש של יוליאנוס

יחסו ליהודים היה מורכב: מחד גיסא הוא התייחס בשלילה לדת היהודית בכתביו, מאחר שממנה נבעה הדת הנוצרית. הוא טוען כי היהודים אינם העם הנבחר והראיה - הם חיו לרוב תחת עמים אחרים. מאידך גיסא, הוא ראה ביהדות דת לגיטימית, המתבססת על מסורות עתיקות, בניגוד לנצרות שהייתה לדעתו המצאה חדשה. הוא ביקש לסייע ליהודים שחיו בארץ ישראל על ידי הגברת הנוכחות היהודית לעומת זו הנוצרית. בתקופה זו לא הצליחו הנוצרים להתבסס בארץ ישראל ורק בירושלים היה להם רוב. הכניסה לעיר הייתה אסורה על היהודים והוא רצה לשנות מצב זה. לאחר שנפגש עם ראשי היהודים לאנטיוכיה ב-362 ולשאלתו מדוע אינם זובחים לאלוהיהם, ענו כי אסור להם לזבוח מחוץ לירושלים, הבטיח להם יוליאנוס להחזיר להם את השליטה על העיר ולהקים את בית המקדש.

פעולה זו של ניסיון הבנייה מחדש של בית המקדש, לא יצאה בסופו של דבר לפועל - תחילה בגלל רעידת אדמה (בי"ח באיר - ל"ג בעומר) [1].שהרסה את מה שכבר הספיקו לבנות ולאחר מכן, בשל מותו של יוליאנוס. יוליאנוס יצא למסע נגד הפרסים לאחר שהכניע את השבטים הגרמאניים וגייס כסף רב. הוא ניסה למשוך אליו את יהודי מסופוטמיה ואמנם הם סייעו לו בכך שחלקם עזבו את האזורים אליהם התקרב.

לפי אחת מהמסורות, יוליאנוס נהרג על ידי אחד מחייליו, נוצרי שהתנגד למאבקו של הקיסר בנצרות.

לפי האגדה הנוצרית, מילותיו האחרונות של יוליאנוס היו "גלילי, ניצחתני" ("Vicisti, Galilæe"), שהעידו על הכרתו בכשלונו לשרש את הדת הנוצרית מהאימפריה (הכוונה ב"גלילי" היא לישו, שהטיף לתורתו בגליל).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אחד מהמקורות הנוצרים מתאר "כדורי אש שיצאו ושרפו את אתר הבניה על כל מה שנבנה שם ובוניו". היסטוריונים משערים שזה גז עוד מימי החורבן השני שהוצת, יש משערים שזו תחבולה של הנוצרים בעיר שלא ראו בעין יפה את בניית בית המקדש, אבל הדעה הרווחת שזו הייתה רעידת אדמה


מלכי רומא | קיסרי רומא | בית קונסטנטינוס והקיסרים הנוצרים | קיסרי האימפריה הרומית המערבית

קונסטנטינוס השניקונסטנטיוס השניקונסטנס הראשוןיוליאנוסיוביאנוסולנטיניאנוס הראשוןואלנסגרטיאנוסולנטיניאנוס השניתאודוסיוס הראשון