מניה רגילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מניה רגילה היא מניה המקנה זכויות הצבעה באסיפה הכללית של בעלי המניות הרגילות וזכות להשתתפות בחלוקת רווחים או בחלוקת נכסי החברה במקרה של פירוק. מניות רגילות מייצגות את שכבת המניות הנמוכה ביותר בחברה, למשל ביחס למניות בכורה, להן יש עדיפות בזכויות החלוקה. לכל מניה רגילה יש ערך נקוב המייצג את חלקה בסך הערך הנקוב שהונפק בחברה באותו סוג מניות. בחברות הנסחרות בבורסה בישראל ערכן הנקוב של מרבית המניות הרגילות הוא 1 שקל חדש.

בחברות בהן קיימים מספר סוגים של מניות רגילות, זכויות ההצבעה של בעלי המניות הרגילות מחושבות בהתאם למספר המניות המוחזקות, לפיכך מניה רגילה אחת של 1 ש"ח ערך נקוב מייצגת אותם קולות הצבעה שמייצגת מניה רגילה 5 ש"ח. עם זאת, הזכות לקבלת רווחים נקבעת על פי הערך הנקוב ולכן בעת חלוקת רווחים מניה 5 ש"ח ערך נקוב מקנה זכות לקבל פי 5 רווחים מהזכות שמקנה מניה 1 ש"ח ערך נקוב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]