ניתוח טכני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניתוח טכני היא שיטה לניתוח מגמות של ערכי נכסים פיננסיים הנסחרים במסחר פומבי (מניות, סחורות, מטבע חוץ) ברמת הנכס הספציפי או אף קבוצת נכסים מאותו סוג (כגון מדד המעו"ף בבורסה לניירות ערך בתל אביב). אנשים העוסקים בניתוח טכני קרויים "מנתחים טכניים" או בקיצור "טכנאים". המנתח הטכני מתווה את מחירי הנכסים שאותם הוא מנתח על גבי גרפים, במטרה לזהות מגמות ודפוסים שיאפשרו לו לחזות תנועות עתידיות בשוק.

חסידי השיטה טוענים, כי על סמך בחינת ההתנהגות ההיסטורית של המחירים ומחזורי המסחר בנכס הפיננסי ניתן להעריך, אם כי לא לחזות בוודאות, מגמות עתידיות של הנכס הפיננסי בעתיד לטווחי זמן שונים. לשיטתם, אין צורך להשתמש בנתונים ריאליים הקשורים בנכס עצמו (כגון דו"חות כספיים של חברה, נתונים מאקרו-כלכליים ועוד) על מנת לנסות להעריך את ערכו העתידי של הנכס, שכן ציפיות המשקיעים הן הגורם העיקרי למגמות מחירים עתידיות, וכל נתון אחר מגולם במחירי הסחורה הנוכחיים. עם זאת, גם בשיטה הטכנית מקובל להטיל על הניתוח מגבלות, כגון אי ניתוח של נכסים ומדדים בעלי סחירות נמוכה מדי, שתנודותיהם עשויות להיות מקריות, והימנעות מקבלת החלטות ערב פרסום נתונים חשובים הנוגעים לסחורה.

[עריכה] ההיסטוריה של הניתוח הטכני

אף כי כבר לפני כ- 700 שנה המציאו היפנים את השיטה הקרויה היום "נרות יפניים" (Japanese Candlesticks) למסחר בשוק האורז כמובן, נחשב צ'ארלס דאו (שעל שמו נקרא מדד "דאו ג'ונס") כאבי השיטה הטכנית המודרנית. דאו הגדיר בשלהי המאה ה-19 את חמשת היסודות עליהן מושתתת כיום שיטת הניתוח הטכני ופרסמן במאמר בשם "תאוריית דאו".

אחד הידועים בסוחרים הטכניים ומי שתרם להכרה בה יותר מכל הוא ויליאם גאן (W.D. Gann) אשר פיתח כלים רבים ומורכבים הצוברים חסידים רבים גם היום. גאן החל לסחור בסחורות בתחילת המאה ה-20, ואחר כך החל לפרסם תחזיות (בעיקר לשווקים אך גם לאירועים גיאופוליטיים) במכתב למנויים. סיפורים על הדיוק המדהים של תחזיותיו קיימים עד היום, כגון סיפור על יום מסחר בתירס בו טען גאן שהשוק יסיים בירידה. באותו יום הלכו מחירי התירס ועלו, וכמחצית השעה לסיום המסחר שב גאן וטען כי אם יום המסחר לא יסתיים בירידה סימן שהשתנו סדרי עולם. בדקות האחרונות של המסחר באותו יום צנח מחיר התירס וסיים בירידה. חסידי גאן טוענים שהוא חזה את המפולת של 1929 ואת השפל הכלכלי שאחריה בדיוק נמרץ [1].

[עריכה] עקרונות הניתוח הטכני

באמצעות ניתוח גרפים המייצגים את הפעילות באפיק ההשקעה אותו מנתח המשתמש, מזהה המנתח הטכני ("טכנאי") את כיוון המסחר, נקודות כניסה ויציאה אפשריות, יעדי זמן ומחיר, מומנטום ועוד.

השיטה מיועדת בראש ובראשונה לאפשר למשקיע ליישם עקרונות משמעת עצמית מעשיים, בצורה נוחה ופשוטה, תוך מזעור ממשי של תוחלת ההפסד הפוטנציאלית הטמונה בכל ניסיון השקעה בשוק ההון. כל טכנאי מתאים לעצמו את הכלים בהם הוא משתמש ואת טווחי הזמן בהם הוא סוחר בהתאם לאופיו ולנסיונו.

הבסיס ליישום אפקטיבי של שיטת הניתוח הטכני לצורך ביצוע השקעות מוצלחות בשוק ההון נעוץ ביכולת לזהות בצורה בהירה נקודות כניסה, ולהגדיר בצורה נחרצת נקודות יציאה, תוך חתירה החלטית לביצוע הכניסה והיציאה על פי העקרונות שנקבעו. בכך מיושם הלכה למעשה היתרון היחסי שמקנה השיטה למפעיליה, על פני שיטות מסחר אחרות או פעולה אקראית - רגשית של המשקיע.

השיטה נשענת על מספר חוקים בסיסיים ובהם:

הגרף מגלם הכל.
ההיסטוריה תמיד חוזרת על עצמה.
השוק נע בגלים.
מחזורי המסחר יתמכו תמיד במגמת המחירים.

הפועלים על פי השיטה מקפידים על שלושה עקרונות מסחר בסיסיים:

סחור תמיד בכיוון המגמה.
קטע הפסדים בעודם קטנים.
אל תהפוך עיסקה רווחית לעיסקה מפסידה.

[עריכה] הפילוסופיה מאחורי השיטה הטכנית

ישנן שתי גישות פילוסופיות מנוגדות שמנחות את המנתחים הטכניים, עם זאת שתיהן מגיעות לאותה מסקנה שיש לזהות שינויים בשוק בתחילתם-

הגישה האחת מניחה שהשווקים הם משוכללים במובן הזה שאין אף שחקן אחד בשוק שיכול להזיז את השוק. תנועות השערים בשוק מאפיינות את שיווי המשקל הרגעי בכל רגע נתון של התנהגות ההמונים. לפי גישות של פסיכולוגיה חברתית אף אם קשה לנבא התנהגות של יחידים, יחסית קל לנבא את התנהגות ההמונים כקבוצה, ועל כן על פי ניתוח התנהגותם של ההמונים בעבר כפי שהתבטא בשערי המחירים ניתן לחזות את מגמת המחירים העתידית.

גישה אחרת טוענת שהשוק אינו משוכלל ורוב התנועות נוצרות ממשחק של מספר מצומצם של בעלי עניין והגופים הפיננסיים הגדולים. מספיקה פעילות של גופים בודדים כאלה כדי להזיז את השערים בשוק. ההנחה היא שלגופים פיננסיים גדולים ישנו יתרון על פני המשקיעים הקטנים בהבנה ובעיבוד של המידע הפונדמנטאליסטי (למשל, דוחות פיננסיים, מדדי מצב המשק וכו'). היתרון מתבטא בזמינות טובה יותר של המידע, יכולות מחשוביות טובות יותר, כח אדם רב, וכו'. לפי גישה זו על המנתח הטכני לזהות את תנודות השערים בתחילתן מתוך הנחה שהן מאפיינת קבלת החלטות של גורם שמבין טוב ממנו בשיקולים הפונדאמנטאליסטיים. גישה זו מסבירה מדוע השיטה הטכנית מתאימה בעיקר למשקיעים קטנים ואיננה מתאימה לגופים הפיננסיים הגדולים בעצמם.

המטרה העיקרית בניתוח הטכני היא זהוי מגמה חדשה מוקדם ככל האפשר (כדי להצטרף אליה) תוך מזעור הסיכון (במקרה של טעות). זהוי מוקדם של מגמה מגדיל את פוטנציאל הרווח ממנה אך מגדיל גם את הסכוי לטעות בזהוי. מאידך, ככל שהמגמה בשלה יותר היא בולטת יותר לעין, אך פוטנציאל הרווח ממנה קטן וגדלים הסיכויים שתשבר לטובת מגמה חדשה.

[עריכה] כלים בניתוח הטכני

השיטות הטכניות משתמשות בשלושה פרמטרים בלבד - מחיר, זמן ומחזורי מסחר. כל האינדיקטורים הטכניים למיניהם הם פונקציות של לפחות שניים מתוך שלשת הפרמטרים הללו.

כלים שונים בניתוח הטכני הם:

הכלי המרכזי בניתוח טכני הוא הגרף, קיימים סוגים שונים של גרפים והנפוצים ביותר הם: גרף שערי סגירה, גרף המקלות וגרף הנרות היפאנים.
רמות תמיכה והתנגדות (רמת מחירים בה התנועה בנכס נבלמת - אם זו רמת מחיר גבוהה שבה ההצע גדל או רמת מחירים נמוכה שבה הביקוש גדל או ההצע קטן)
קוי מגמה - קווים אלכסוניים התוחמים שפלים עולים (במגמה עולה) או שיאים יורדים (במגמה יורדת).
זיהוי תבניות - תבניות התנהגות חוזרות קיבלו שמות כגון דגל (flag), דגלון (penant), טריז (wedge), ראש וכתפיים (head & shoulders), ספל וידית (cup and handle). חלקן תבניות המנבאות היפוך המגמה וחלקן תבניות המשכיות.
מתנדים (oscillators) מסוגים שונים אשר משמשים לזהוי שבירה של מגמות. המפורסמים שבהם הם:
- ממוצעים נעים של המחירים (Moving Averages)
- סטיה והתכנסות של ממוצעים נעים (MACD - Moving Average Divergence Convergence)
- מדד העוצמה היחסית (RSI - Relative Strength Index)
- שיעור השינוי (ROC - Rate of Change)
- מומנטום (Momentum)
- המתנד הסטוכסטי (Stochastic Oscillator)
- מד הכח (Force) - מתנד זה בודק את עוצמת של הקונים מול עוצמתם של המוכרים. החישוב מבוצע על ידי שילוב שערי המסחר במחזורי המסחר, באופן כזה שככל שגדול ההפרש בין שער הסגירה של היום לשער הסגירה של אתמול וככל שהמחזור גבוה יותר כך הוא מבטא את ניצחון הקונים או המוכרים.
יחסי פיבונאצ'י משמשים לאמוד יעדי מחירים.
גלי אליוט המשמשים לזהוי מבנה מגמות.
קלשוני אנדרוז וספירלת הזהב משמשים לזהוי שבירת מגמה ולאמוד יעדים למגמה חדשה.