איגוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

איגוח הוא צורת גיוס הון מודרנית היוצרת, באמצעות מבנה משפטי מורכב, יתרונות הן למשקיע והן למנפיק. בניגוד לשמו, האיגוח (Securitization) איננו הנפקת אג"ח גרידא אלא טכניקה קונקרטית ומסוימת מאוד למימון פעולות על ידי הסטת תזרים מזומנים והפיכתו להון זמין. הישות המאגחת מוכרת לציבור המשקיעים תזרים מזומנים שתמורתו היא מקבלת הון זמין. עם זאת, הישות המאגחת איננה חשופה להתחייבות שהנפקת אג"ח רגילה הייתה חושפת אותה. כאשר ישות מאגחת תזרים מזומנים, המשקיע אינו יכול לרדת לנכסיה כדי להבטיח את החוב. מהותית, מי שרוכש אג"ח במסגרת איגוח איננו רוכש חוב, כפי שמקובל ברכישת אג"ח רגיל. המשקיע בהליך איגוח קונה מרכיב מתזרים מזומנים. בשנים האחרונות מתחילה מהפכת איגוח בישראל. תהליכי האיגוח שנתפרסמו בישראל היו בעיקר הליכי איגוח של עיריות שמכרו חלק מתקבולי הארנונה שלהן.

המבנה המשפטי של האיגוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לאגח תזרים מזומנים, הישות המאגחת מקימה חברת בת המכונה "חברה למטרה מיוחדת" (באנגלית SPC - Special purpose company). הקמת חברות בנות מסוג זה מקובל בתחומים רבים במשפט המסחרי (מכרזי תשתיות או שיטות תכנון מס). חברת הבת רוכשת מהישות את תזרים המזומנים על ידי המחאה: הישות מסיטה את תקבולי תזרים המזומנים המסוים ממנה אל ה-SPC, וזאת תמורת ההון שהישות מבקשת לגייס. המחאת הזכות מהישות ל-SPC יוצר מבנה משפטי שבו נושי ה-SPC לא יוכלו לרדת לנכסי הישות, וכי כל מהותה של ה-SPC הוא קבלת תקבולי תזרים המזומנים המדובר. בשלב השני מנפיקה ה-SPC (ולא הישות המאגחת) איגרות חוב אותם היא מוכרת לציבור. האג"ח הנ"ל מדורג לפי איכות תזרים המזומנים (מאחר שפרט אליו אין עוד משמעות ל-SPC) - כלומר הציבור רוכש בעצם את תזרים המזומנים, מקבל מקור הכנסה קבוע שאת איכותו הוא יכול להעריך, ואין הוא צריך לחשוש מבעיות נציג או מפשיטת רגל (מנת חלקו עם זאת הוא החשש כי המקור לתזרים המזומנים לא יוכל לספקו). הישות המאגחת פטורה מההתחייבות שהנפקת אג"ח רגילה הייתה מטילה עליה (זאת בתמורה כמובן לויתור על מקור הכנסה).