מצודת צלאח א-דין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

_{קואורדינטות: 35°37′17″N 36°02′6″E}

קראק דה שבלייה ומצודת צלאח א-דין
אתר מורשת עולמית
המגדל הדרומי
מדינה	סוריה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2006, לפי קריטריונים 2, 4

מראה כללי של המצודה

המגדל הדרומי - מראה מחצר המצודה

למרגלות החומה

מצודת צלאח א-דין (ידועה גם בשם סאונה - Saone) היא מצודה בסוריה השוכנת במרחק 30 קילומטרים מזרחית ללטקיה בשטח הררי גבוה, על רכס הרים הנמצא בין שני עמקים עמוקים ומוקף ביער. בשנת 2006 העניק אונסק"ו למצודה, ביחד עם קראק דה שבלייה, מעמד של אתר מורשת עולמית.

[עריכה] היסטוריה

המצודה נבנתה בעת העתיקה, ככל הנראה בתקופה הפיניקית (שלהי האלף ה-1 לפנה"ס). ככל הנראה, הפיניקים נכנעו לאלכסנדר הגדול בשנת 336 לפנה"ס. אין מידע רב על תולדות המצודה בין תקופה זו לבין שובם של הבינטים במאה ה-10 לספירה. הקיסר יוחנן הראשון צימיסקס כבש את המקום משושלת חאמדאניד מחאלב, ובנה את הראשון מבין המבנים ההגנתיים שלה. המצודה הייתה בחלק המזרחי של האימפריה, שהיה נתון בשליטת השושלת הפאטמית, שושלת מירדאסיד ומאוחר יותר הסלג'וקים, שהקימו מבנים מבוצרים כתוצאה מנסיונם של בית אומיה, בית עבאס והביזנטים המוקדמים.

המצודה נפלה בידיהם של הפרנקים הנוצרים שהגיעו למקום במסגרת מסעות הצלב בתחילת המאה ה-12. מנהיגי הנוצרים שהו במקומות המבוצרים או בטירות כגון טירת צלאח א-דין. ישנו אזכור לכך שב-1119 המצודה הייתה בבעלותו של רוברט מסאונה, לאחר שניתנה לו מרוג'ר מסלרנו, נסיך אנטיוכיה. רוב המבנים שניתן לצפות בהם כיום (2008) נבנו בתקופה זו. במחצית השנייה של המאה ה-12 האזורים נמסרו לידי ההוספיטלרים או הטמפלרים, שהיו אחראים על הבנייה עד שהמקום נכבש על ידי הערבים בהנהגתו של צלאח א-דין בשלהי המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. לפי השערה יותר ממוקדת המצודה נכבשה ביולי 1188. לאחר מכן קראק דה שבלייה נכבשה על ידי כפריים. המצודה ננטשה ונותרה חסרת שימוש במשך מאות שנים בגלל היותה מבודדת.

המצודה הייתה נתונה תחת שלטון מוסלמי עד לתקופה של הסולטאנים המצריים בייברס וקאלאוון.

במאה ה-20 המצודה שופצה בגלל היותה אתר ארכאולוגי חשוב. על מנת להנציח את ניצחונו של צלאח א-דין, הוחלט ב-1957 כי המצודה תיקרא על שמו ^[1].

[עריכה] תיאור

המצודה שוכנת על צוק בגובה 440 מטרים מעל גובה פני הים. כיוון שהצוק תלול מאוד, קל לגשת אל המצודה רק מכיוון מזרח. שטחה של המצודה והאזור שמסביבה (הנכללים באתר המורשת העולמית) הוא 6.49 הקטאר. שטחו של אזור החיץ המכסה את מורדות גבעת המצודה הוא 129.52 הקטאר. המצודה חולשת על מישור נרחב. המבנה של המצודה הוא משולש, המצביע לכיוון מערב, שאורכו 720 מטרים ואורך בסיסו הוא 120 מטרים. קיימת דרך מפותלת המגיעה אל המצודה מכיוון צפון. הכניסה לטירה היא מהצד המערבי של המצודה. מימין לכניסה נמצא מגדל שמירה שנבנה בתקופת מסעות הצלב. כמה מטרים נוספים לאחר מכן ישנו מגדל נוסף. בעבר המצודה הייתה טירה פיאודלית ושימשה כמקום מגוריו של המושל האזורי.

בחלק המזרחי של המצודה נמצאים השרידים הקדומים ביותר של בתי מגורים ובארות מים, שככל הנראה היו מאוכלסים בתקופה שקדמה לבואם של הפרנקים. רוב הבניינים, ששימשו למטרות צבאיות, אזרחיות ודתיות, היו בחצר העליונה הנמצאת במרכז הצוק. החצר התחתונה משתרעת על למעלה ממחצית אורכה של המצודה ובקירות המקיפים אותה יש ארבעה מגדלים מרובעים. החצר התחתונה מופרדת מהחצר העליונה באמצעות תעלה שלידה יש צינוק (עובי הקירות הוא 5 מטרים ושטחו 24 מ"ר). אורך התעלה הוא 156 מטרים, רוחבה בין 14 ל-20 מטרים, ומעליה בנוי גשר.

בחלק הצפוני של המצודה נמצא השער שלידו היה הגשר. במרכז המצודה נמצאת טירה ביזנטית, בור מים גדול נוסף, בית תה מתקופת מסעות הצלב, וכנסייה צלבנית הסמוכה לאחת הקפלות הביזנטיות שהשתמרו מאז בנייתן. אחת הקפלות נמצאת בחצר התחתונה ואילו השנייה נמצאת בחזית המערבית של הטירה הביזנטית, ובתקופת מסעות הצלב היא אף הורחבה.

התוספות הערביות למצודה כוללות מסגד, המתוארך לתקופת הסולטאן קאלאוון, וארמון הכולל מרחצאות, חצרות ותלולים (חדרים הבנויים משלוש קירות כאשר הקיר הרביעי פונה לכיוון החצר המרכזית). בארמון בוצעו עבודות שיקום קלות.